סאבא

סאבא
Saba
מדינה	הולנד
מושל	ג'ונתן ג'ונסון (נכון ל-2010)
בירת הרשות המוניציפלית	ד'ה בוטום
שפה רשמית	הולנדית (רשמית); אנגלית (השפה המקובלת)
שטח	13 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ ברשות המוניציפלית	1,991 (2013)
‑ צפיפות	150 נפש לקמ"ר (2013)
אזור זמן	UTC -4
	מפת מיקום; מפה מפורטת; לחצו כדי להקטין חזרה ; מיקומה של סאבא בים הקריבי

ערך זה עוסק באי השייך להולנד. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סאבא (פירושונים).

סאבא (בהולנדית: Saba) היא רשות מוניציפלית של הולנד כחלק מממלכת ארצות השפלה בטריטוריה מעבר לים הידועה גם כהולנד הקריבית. עד שנת 2010 היווה חלק מהאנטילים ההולנדיים.

האי הוא הר געש רדום (התפרץ בסביבות 1640) – הר סינרי שגובהו 877 מטר. שטח האי 13 קמ"ר, ומתגוררים בו 1,991 תושבים (2013). צפיפות האוכלוסין באי 150 נפשות לקמ"ר.

היסטוריה

מקור שמו של האי סאבא אינו ברור. יש הסוברים כי מקורו במילה ההולנדית ל"נעל" – וזאת בשל הצורה דמוית הנעל של האי, רבים אחרים סבורים כי מקור השם במילה האינדיאנית בשפת האראוואק "סיבא" שמשמעה – "סלע".

ככל הנראה כריסטופר קולומבוס גילה את האי ב-13 בנובמבר 1493 אולם לא עגן בו. בשנת 1632 נטרפה ספינה אנגלית לחופי האי. באותה עת היה האי בלתי מיושב. בשנת 1635 אונייה צרפתית שטעתה בדרכה הגיעה אל האי והכריזה עליו כשטח צרפת. בשנת 1640 חברת הודו המערבית ההולנדית שלחה אנשים מהאי הסמוך סנט אוסטטיוס ליישב את האי. מתיישבים אלה גורשו מהאי לסנט מארטן על ידי שודד הים האנגלי הנרי מורגן. בתחילת המאה ה-19 השתלטו האנגלים על האי ובשנת 1816 השתלטה הולנד על האי.

במאה ה-16 שימש האי מקום מסתור לשודדי ים, הידוע בהם היה שודד הים היראם בריקס שהמציא את הפתגם הידוע "איש מת לא מגלה סודות" ("Dead Men Tell No Tales").

במאות ה-17 וה-18 עיקר כלכלת האי התבססה על גידול הסוכר וייצור רום. לדיג ובעיקר דיג סרטנים היה מרכיב חשוב בכלכלת האי. בתקופה זו החל המסחר בתחרת האי שנודעה באיכותה.

גאוגרפיה

מראה כללי של האי

מרבית האי מיוער, וגדלים עליו שרכים ועצי מנגו. בעבר היו ביערות עצי מהגוני אולם אלה נהרסו בסערות הוריקן בשנות ה-60, וכיום עצים אלה בסכנת הכחדה באי. מרבית שטח היער הוא שמורת טבע מוגנת הנקראת "שמורת יער העלפים" ("Elfin Forest Reserve") בשל מראיה.

4.3 ק"מ דרומית לאי מצויה סאבא בנק – אטול תת-מימי המהווה בית גידול עשיר במיוחד לבעלי חיים ימיים.

היישובים באי הם:

תחבורה

נמל האי הוא פורט ביי – נמל המפרץ, וממנו הוביל גרם מדרגות אל היישוב המרכזי באי ד'ה בוטום ("התחתית"). רק בשנת 1938 החלו לבנות את הדרך היחידה בין הנמל והיישוב. הדרך הנקראת "הדרך" – "The Road", והיא הוקמה ביוזמת ג'וספוס למברט האסל. הדרך נבנתה בין השנים 1938–1943, אולם רק בשנת 1947 הגיע כלי הרכב הראשון לאי. בשנת 1951 הוארכה הדרך והגיעה ליישוב וינדוורדסייד, ובשנת 1958 הושלמה הדרך.

בשנת 1963 נבנה שדה התעופה ג'ואנצ'ו א. איראוסקין שאורך מסלולו 400 מטרים, והוא שדה התעופה המסחרי שמסלולו הקצר ביותר בעולם. טיסות סדירות מגיעות לאי מסנט מארטן.

בשנת 1972 נבנה רציף לאי המאפשר לאוניות טיולים לעגון באי.

תרבות

בשל העובדה שהמהגרים לאי (ובכללם גם העבדים שהובאו לאי) הגיעו מתרבויות רבות ושנות, ובשל גודלו הקטן של האי, נוצרה באי חברה רב תרבותית. האי היה הראשון מבין האיים בים הקריבי שאסרו על העבדות, בשל העובדה שהמתיישבים עבדו לצד עבדיהם ובסמוך אליהם על מנת להצליח בתנאים הקשים ששררו באי, וכך נוצרו יחסי חברות בין בעלי העבדים והעבדים. אוכלוסיית האי מורכבת ממהגרים חדשים שהגיעו אל האי בשנים האחרונות.

הן אנגלית והן הולנדית משמשות באי. הולנדית היא השפה הרשמית, אולם אנגלית היא הנפוצה יותר, ומאז 1986 היא שפת הלימוד בבתי הספר.

מרבית התושבים באי נוצרים קתולים.

השכלה

באי נמצאת אוניברסיטת סאבא לרפואה. במהלך שנת הלימודים מגיעים לאי כ-300 סטודנטים מאיים אחרים.

כלכלה ותיירות

אף שהגילדר הוא המטבע הרשמי של האי, נעשה שימוש רב בדולר האמריקאי.

אחד ממוצרי הייצוא העיקריים של האי היא תחרת סאבא (המכונה גם "תחרה ספרדית"). ייצור התחרה באי מקורו בנסיעתה של מרי גרטרוד האסל ג'ונסון (Mary Gertrude Hassell Johnson) בשנות ה-70 של המאה ה-19 לקאראקס, שם למדה אריגת תחרה במנזר. עם שובה לסאבא התפשט ידע אריגת התחרה ברחבי האי.

בעוד שסנט מרטן השכנה היא בעלת חופי הים (הטבעיים), וקניות בדיוטי פרי, סאבה היא תיירות אקולוגית, צלילה וטיולים.^[1]

כלכלת האי מתבססת בעיקר על תיירות ואקו תיירות. באי אתרי צלילה, טיפוס הרים ומסלולי הליכה רבים.

בשל מספר הצוללים הרב מצויים באי שני תאי לחץ.

רמת החיים בסאבא היא הגבוהה מבין האיים ההולנדים. ^[2]