פרשיות ריגול בישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מאז הקמתה עוררה ישראל עניין של סוכנויות מודיעין. הסכסוך הישראלי-ערבי ומיקומה האסטרטגי הפכו אותה ליעד מודיעיני מועדף. ארגוני הביון הזרים השקיעו מאמצים בהחדרת מרגלים לישראל. מידת הצלחתם הייתה לרוב מוגבלת, אך היו להם גם הישגים בולטים.

פרשיות ריגול נודעות

שם תיאור שנת מעצרו גזר דינו שוחרר מכלאו
זאב אבני דיפלומט יהודי ישראלי שפעל בישראל בשירות הביון הסובייטי מתוך רגשות אהדה לקומוניזם. 1956 14 שנות מאסר 1965
רפעאת אל גמאל מרגל מצרי ששוכנע להיות סוכן כפול עבור ישראל. לדיסאינפורמציה שמסר היה חלק מכריע בהטעיה שקדמה למלחמת ששת הימים. הפך לסוכן כפול
אלכסנדר יולין ישראלי שבשנות החמישים הציע שירותיו כמרגל לשירותי מודיעין שונים 1956 5 שנות מאסר
אברי אלעד מהמעורבים בעסק הביש 1957 10 שנות מאסר 1970
לוי לוי איש השב"כ שהורשע בריגול למען פולין 1958 10 שנות מאסר 1966
קורט סיטה פרופסור בטכניון שהורשע בריגול למען צ'כוסלובקיה 1960 5 שנות מאסר 1963
ישראל בר ממקורביו של דוד בן-גוריון, שהורשע בריגול למען ברית המועצות. 1961 15 שנות מאסר מת בכלא
קבוראק יעקוביאן ארמני יליד מצרים שנשלח לישראל כסוכן של המודיעין המצרי 1963 18 שנות מאסר שוחרר ב-1966 בעסקת חילופי שבויים
אודי אדיב יליד קיבוץ גן שמואל שריגל למען סוריה. 1972 17 שנות מאסר 1984
מרקוס קלינגברג עובד של המכון למחקר ביולוגי בישראל שמסר מידע רב לברית המועצות. 1983 20 שנות מאסר 2003
שבתאי קלמנוביץ' עולה מליטא, בעל עסקים חובקי עולם, שיתף פעולה עם השלטונות הסובייטים במסירת מידע. 1987 9 שנות מאסר 1993
שמעון לוינזון יליד ירושלים, אלוף-משנה בצה"ל, שירת בשב"כ ובמוסד וכקב"ט משרד ראש הממשלה, ריגל לטובת ברית המועצות 1991 12 שנות מאסר 1999
גונן שגב בשנות ה-90 היה חבר הכנסת ושר. בשנת 2019 הורשע במסגרת הסדר טיעון בריגול חמור למען איראן ובמסירת ידיעות לאויב[1]. 2018 11 שנות מאסר

שמואל סמי ברוך

איש עסקים ישראלי שכשל בעסקיו. בשנת 1963 יצר קשר עם המודיעין המצרי באירופה והציע את שירותיו. חזר לארץ כסוכן מצרי ובמימון המצרים הקים מפעל טקסטיל בקריית גת, ששימש כתחנה של המודיעין המצרי. נחשף, נשפט ונדון ל-18 שנות מאסר. שוחרר לאחר 10 שנים ומאז השתלב מחדש בעולם העסקי. נפטר ב-2003[2].

יורי לינוב

סגירת שגרירות ברית המועצות בישראל בעקבות מלחמת ששת הימים, אילצה את הקג"ב לשלוח כמנהל רשת ריגול קולונל, שלא חסה תחת חסינות דיפלומטית, בשם יורי לינוב, שבמקור יועד לשמש כמרגל בארצות הברית. הוא ערך בארץ כמה ביקורים החל מ-1970. הנזק שגרם היה מועט וגם לסוכנים שהפעיל לא היה ערך רב.

בתחילת 1973 הגיע מידע שאפשר את לכידתו, לאחר שראש הממשלה גולדה מאיר אישרה לעוצרו. לינוב נשבר בחקירה בקלות רבה. במשפטו הוא נידון ל-18 שנות מאסר. לפי דברי סניגורו, עו"ד אריה מרינסקי, הוא חפץ מלכתחילה בעונש כבד, כזה שיחייב את ארצו להתאמץ ולעשות עסקה לשחרורו. בסופו של דבר, לינוב אכן הוחלף באוגוסט 1974 בסילווה זלמנסון, אחת מחוטפי המטוס בלנינגרד ובהיינריך שפטר - יהודי בולגרי עובד או"ם שנעצר על ידי שירות הביטחון הבולגרי ונידון למוות בעוון ריגול[3][4], כנראה לשם סחיטת שחרורו של לינוב.

שולחיו של לינוב לא שבעו נחת מתפקודו ומאי עמידתו בחקירה, ומשחזר לברית המועצות - קנסו אותו והשפילוהו, הוא פוטר והורד בדרגה.

בשנות התשעים ליווה אותו צוות ערוץ 2 לארץ במסגרת תוכנית תחקיר, והוא סיפר כי אילו היה הדבר תלוי בו, היה שב לישראל ומעביר בה את שארית חייו.

יוסף עמית

רס"ן יוסף עמית (ליזרע) נולד ב-1945 בחיפה היה איש צבא ותיק. למד בבית הספר לקציני ים עכו, התגייס לצנחנים ואחר כך ביקש לעבור קורס חובלים בחיל הים. ב-1967 עזב את הצבא והתגייס למשטרת ישראל. בשנת 1970 התגייס שוב לצה"ל ושירת כמפקד פלוגה ונפצע שנתיים אחר כך בפשיטה בלבנון. בסוף 1972 הואשם בהריגת מחבל כפות בלבנון, אך זוכה, לאחר שרפאל איתן העיד לטובתו ואמר שנתן פקודה לא להחזיק שבויים. בין מלחמת יום הכיפורים ועד 1979 שרת באגף המודיעין, ושימש קצין ביחידה 504. בשנת 1982 נקלע למשבר נפשי ואושפז, וניסה לשים קץ לחייו. בשנת 1984 החל לעבוד כחוקר פרטי[5].

עמית נעצר מחוץ לביתו בחיפה בשנת 1986, לאחר שנטען כי נפגש בגרמניה עם סוכני ה-CIA. לטענתו בעת החקירה עונה במכות חשמל[6]. הוא נשפט בשנת 1987 ל-12 שנות מאסר והורדה לדרגת טוראי בגין ריגול חמור ומגע עם סוכן זר. הוא נכלא בבידוד מוחלט[7]. המשפט נערך בדלתיים סגורות והוטל צו איסור פרסום על הפרשה[8]. כסנגור שימש תחילה עורך הדין אבי ברדוגו, אך לטענתו השב"כ הפעיל עליו לחץ שיוותר על התיק[9]. במקומו מונה עורך הדין אמנון זכרוני. עמית ניסה לעניין בסיפורו עיתונאים, מאחר שהיה סבור כי נעשה לו עוול. בספטמבר 1987 יצר קשר עם ענת סרגוסטי מהירחון "העולם הזה", אך הצנזורה הצבאית מנעה כל פרסום על הפרשה[10] בשנת 1988 הצליח לקיים ריאיון ארוך עם מנחם שיזף מהעיתון "חדשות" וענת סרגוסטי, בעת שהיה בטיפול רפואי בבית חולים. בריאיון סיפר את כל הפרטים על מעצרו והעוול שנעשה לו. הצנזורה הצבאית שוב אסרה כל פרסום[11].

באוקטובר 1992 פסלה הצנזורה הצבאית שוב כתבה על הפרשה, בתואנה כי החומר שמופיע בה יפגע בביטחון המדינה. הכתבה נכתבה על ידי הכתבת זהרה רון בעיתון "העיר". העיתון עתר לבג"ץ נגד הפסילה, באמצעות עורך הדין שלמה ליבליך, מאחר שסבר כי למעט מספר משפטים בהם מתוארת הפרשה שבעטיה הואשם והורשע עמית, אין בשאר החומר כל סכנה לביטחון הציבור[12]. לאחר שהדיון נדחה מספר פעמים, ב-2 ביולי 1993 הותר פרסום פרטים חלקיים על הפרשה[13]. לאחר חשיפת הפרשה בתקשורת הכחיש עמית שריגל לטובת מדינה זרה, והמשיך לטעון שנעשה לו עוול[14].

במהלך מעצרו הופצו שמועות שהוא נאשם בריגול לטובת סוריה, שפרסמו בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", ביולי 1986, תחת הכותרת "רס"ן במודיעין מואשם בריגול לטובת סוריה ועומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה". בשנת 1990 הגיש עמית תביעת דיבה נגד שני העיתונים. לאחר חשיפת הפרשה הם הסכימו לפרסם התנצלות[15].

באוקטובר 1993, שוחרר עמית לאחר ריצוי של כשני שלישים מעונשו, ולאחר שהסכים לשמור על פרופיל נמוך ולא לדבר עם התקשורת. בעת שחרורו פורסם כי הורשע רק בניסיון למכור חומר מסווג לגורם זר[16].

אולריך שנפט

אולריך שנפט היה חייל גרמני בוואפן אס אס. בתום המלחמה, משסבר שאין לו עתיד בגרמניה, החליט ללבוש זהות של פליט יהודי ולזכות בהטבות שהיו כרוכות אז במעמד זה. הוא שינה את שמו לגבריאל זיסמן, עלה ארצה והיה לקצין בתותחנים.

בשהותו בארץ התיידד עם אישה נשואה, עולה מגרמניה שבביתה התגורר. זו נפרדה למענו מבעלה. בעקבות פרשייה זו עזבו שניהם את הארץ.

שנפט חפץ לחזור לגרמניה מולדתו, אולם הקונסוליה הגרמנית באיטליה סירבה להתיר לו להיכנס לארצו (לא ניתן היה להיכנס אז לגרמניה בדרכון ישראלי, שהיה מיועד ל"כל הארצות פרט לגרמניה"). שנפט נתקע באיטליה, פנה לצירות המצרית שם, הציע את שירותיו והעניק למצרים מידע שאליו נחשף בתור קצין. שנפט עבר קורס לסוכני מודיעין בקהיר ובשנת 1957 חזר לארץ למטרת ריגול, עם דרכון מזויף ע"ש דוד וייצברג, נתפס, נשפט וריצה חמש שנות מאסר. אחר כך שב לגרמניה ועקבותיו נעלמו.

על פי גילויים חדשים על הפרשה, חזרתו של שנפט לארץ הייתה למעשה בשליחות איש מודיעין ישראלי שהתחזה לסוכן עיראקי. הוא פיתה את שנפט לשוב לישראל על מנת שניתן יהיה למצות איתו את הדין בארץ[17].

פרשיות נוספות

ריגול בקרב ערביי ישראל

מאז הקמת מדינת ישראל היו נתונים ערביי ישראל בדילמה מוסרית. מצד אחד, הם היו אזרחי המדינה, ומצד שני ראו את עצמם כחלק מהעם הפלסטיני שנמצא בסכסוך עם ישראל. החל מסוף שנות ה-70 ניתן לראות תהליך עקבי ומתגבר של התעוררות לאומית של ערביי ישראל.

לאורך השנים, מדינות ערב וארגוני הטרור הערביים (בעיקר פת"ח, חמאס והג'יהאד האיסלאמי) ניסו לנצל תחושות אלה על מנת להשתמש בערבים ישראלים כמרגלים או סוכנים חשאיים (ראו למשל: חביב ונאיפה קהוואג'י), ואף מחבלים שיקימו תאי-טרור בפנים ישראל ויבצעו פיגועים. בגבול לבנון, נהג ארגון חזבאללה להפעיל ערבים ישראלים כדי לרגל כנגד ישראל ואף כדי לבצע פיגועים. התמריצים שסיפק חזבאללה לא היו לאומיים בלבד, ולרוב כללו גם תמריץ כלכלי: כסף וסמים. כמו כן, ידוע על מקרה בו דרוזים ישראלים (משפחת לטיף מכפר ראמה) העבירו נשק לארגון הטרור[24].

במהלך האינתיפאדה השנייה חשף השב"כ עשרות התארגנויות טרוריסטיות של ערביי ישראל - חלקן אף הספיקו לבצע פיגועים לפני תפיסתן, ועצר מספר מרגלים שעבדו עבור חזבאללה. ב-2002 נחשפה רשת ריגול מבית זרזיר בראשות סא"ל עומר אל-הייב[25]. ב-2005 הורשעו 5 חברי החוליה בריגול ובסחר בסמים ונידונו לעונשי מאסר כבדים[26]. בשנת 2005 הורשע ג'סאן עתאמלה, בעבר מזכיר מפלגת בל"ד בנצרת, בכך שפעל כ-3 שנים בשורות ארגון החזבאללה, בסיוע פעיל לארגון באספקת מודיעין לביצוע פיגועים ואף סיוע להכנת הפיגועים עצמם[27][28].

בשנת 2007 פורסם כי חבר הכנסת עזמי בשארה, יו"ר בל"ד, חשוד שסייע לחזבאללה בזמן מלחמת לבנון השנייה[29]. בעקבות החשדות נמלט בשארה מן הארץ ומצא מקלט בקטר, שם הפך ליועץ מדיני[30].

בתחילת 2010 נעצר אמיר מח'ול, פעיל ציבור בקהילה הערבית, בחשד לריגול למען החזבאללה. ב-27 באוקטובר 2010 הודה מח'ול בבית המשפט, במסגרת עסקת טיעון, בעבירות ריגול וריגול חמור, מגע עם סוכן חוץ וקשירת קשר לסייע לאויב[31]. ב-30 בינואר 2011 נגזרו על מח'ול 9 שנות מאסר בפועל ושנה אחת של מאסר על תנאי לעבירה דומה[32]. ב-5 במאי 2019 שוחרר מהכלא.

באפריל 2012 פורסם כי הוגש כתב אישום נגד מילאד ח'טיב, תושב מג'ד אל כרום, שגויס לחזבאללה בשנת 2009. על פי החשד במסגרת עבודתו, אסף ח'טיב מידע על אבטחת בכירים ישראלים - בהם הנשיא שמעון פרס.

בשנת 2013 נחקרה ביירות חמוד תושבת מג'ד אל-כרום בחשד לריגול למען חזבאללה. לאחר החקירה ברחה ללבנון בה השתקעה, ומשם ניסתה לגייס בנות ישובה מטעם ארגון חזבאללה[33].

באוגוסט 2020 נעצרה יסמין ג'אבר, בת 26 תושבת העיר העתיקה בירושלים ועובדת הספרייה הלאומית בירושלים, בחשד לריגול עבור כוח אל קודס האיראני וחזבאללה. היא הורשעה ונגזר עליה מאסר של שנתיים וחצי[34].

ב-2 בדצמבר 2021 נגזרו בבית המשפט בלוד 30 חודשי מאסר על מאי מסארוה, בת 29 מטייבה, שהורשעה בעבירות של מגע עם סוכן חוץ ומסירת ידיעה לאויב, לאחר שצילמה אתרים ביטחוניים והעבירה את התמונות למפעיל מטעם חזבאללה[35].

ריגול בקרב הדרוזים תושבי רמת הגולן

הדרוזים היושבים ברמת הגולן עברו אל תחת שלטון ישראלי לאחר כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים. עם זאת, נותרה בחלק קטן מאוכלוסיית זו תחושת הזדהות לאומית עמוקה עם סוריה, שבאה לידי ביטוי גם בכמה פרשיות ריגול, אזרחיות וצבאיות.

פרשת השייח כמאל קנג'

ביוני 1971 נעצר השייח כמאל קנג' ממג'דל שמס, שהוגדר כמנהיג הדרוזי הבכיר ביותר ברמת הגולן לאחר מלחמת ששת הימים, באשמת ריגול לטובת סוריה. בכתב האישום שהותר לפרסום רק בחלקו, פורטו האשמות כגון אירוח של חייל סורי קרוב משפחה בביתו שמסר לקנג' מכתבים מראשי המודיעין הסורי, פגישות בדמשק עם אנשי מודיעין סורי, וניסיון גיוס של ישראלי לאיסוף ידיעות מודיעין. לדברי בנו, תאאר אבו סאלח, פועלו העיקרי של אביו היה בהעברת ידיעות למודיעין הסורי על הניסיון הישראלי להקמת מדינה דרוזית עצמאית בשטחה של רמת הגולן וסוריה, ניסיון אותו ניסה קנג' לסכל באמצעות דיווח אודותיו לסורים. קנג' שוחרר ביוני 1973 במסגרת עסקת חילופי שבויים שבה הוחלפו 5 קציני מודיעין סוריים שנחטפו במבצע ארגז ב־3 טייסים ישראלים[36].

דרור חוטר ישי, שייצג את קנג' במשפטו, טען שמעצרו של קנג' נועד לצורך קלף מיקוח לשחרור הטייסים הטייסים גדעון מגן ובועז איתן והנווט פיני נחמני, שהיו בשבי בסוריה. חוטר ישי סיפר שראש אמ"ן, אהרן יריב אמר לו שהצבא מתנגד למהלך אך המוסד מוביל אותו בכל זאת. כן טען חוטר ישי שראש אגף חקירות בשב"כ אמר לו שהוא הולך לשקר לבית המשפט ושבית המשפט יאמין לו[37].

רשת הריגול של שכיב אבו ג'בל

בינואר 1973 נתפשה רשת ריגול סורית שמרכזה היה במג'דל שמס. ברשת היו חברים כמה עשרות דרוזים מרמת הגולן (רובם תושבי מג'דל שמס), שפעלו במספר תאים עצמאיים נפרדים. בראש התא המרכזי עמד שכיב אבו ג'בל, תושב הגולן ששירת כקצין מודיעין סורי וחזר לתחומי ישראל במסגרת איחוד משפחות ב־1969. התאים פעלו עוד קודם לבואו של אבו ג'בל, אך אבו ג'בל מיקד את התאים באיסוף מודיעין צבאי. רובם של חברי התאים היו פעילים גם כן באופן אזרחי כנגד השלטון הישראלי ברמת הגולן.

הרשת עסקה בריגול אזרחי (איסוף חומרים גלויים כגון תוכניות לימוד של משרד החינוך, צווים של הממשל הצבאי ועיתונות ישראלית), אך בעיקר בריגול צבאי. חבריה עבדו כפועלי ניקיון בבניין הממשל הצבאי בקונייטרה, כפועלי בניין בהקמת מוצב החרמון וקו בר-לב, וכנהגי הסעות של עובדי מפעלים צבאיים. במסגרת עבודתם אספו מסמכים צבאיים, גנבו מדי צבא ותחמושת, והעבירו תיאור מפורט של מחנות צבאיים, ריכוזי תחמושת ועמדות. חברי הרשת אספו מידע על שדות מוקשים ישראליים בגולן באמצעות התחזות לרועי צאן.

אחד התאים יצר קשרים עם ארגונים פלסטינים בלבנון, ובמסגרת קשר זה שלח מעטפות נפץ אחדות בתוך ישראל, שגרמו לפציעתה של מורה בקריית גת. חברי התא ניסו לשלוח מעטפות נפץ גם לבכירי הממשל בארצות הברית על מנת להביך את הממשל הישראלי, אך מעטפות הנפץ אותרו בסניף הדואר של קריית שמונה הודות לערנותם של עובדי הדואר. תא אחר ניסה לחטוף קצין ישראלי לסוריה לצורכי מיקוח.

חברי הרשת העבירו את המידע שאספו באמצעות חציית הגבול ופגישה עם קציני מודיעין סוריים, ובאמצעות הטמנת המידע במקומות מוסכמים. במהלך אחד מניסיונות אלו נהרג עיזאת אבו ג'בל, בנו של שכיב אבו ג'בל, ממארב ישראלי. על גופתו נמצאה רשימה שמית של כמה מחברי החוליה שנעצרו גם כן. מעצרם הוביל למעצרים נוספים של חברי התאים השונים, הודות למידור חלש בין התאים. חברי התא נידונו למאסר שבין שנה וחצי לחברי התא שאסף ידיעות אזרחיות, ועד לעשרות שנות מאסר לחברי התאים הצבאיים. שכיב אבו ג'בל עצמו נידון ל־315 שנות מאסר, אך שוחרר ב־1984 יחד עם אחרוני החברים שעוד היו במאסר, במסגרת עסקת שחרור ששת שבויי הנח"ל. אבו ג'אבל חזר לסוריה לאחר שחרורו, זכה לאותות הצטיינות מהנשיא אסד, וכיהן כחבר בפרלמנט הסורי.

אבו ג'אבל כתב בזכרונותיו כי המידע אותו העבירו חברי החוליה סייע לצבאות סוריה ומצרים במהלך מלחמת יום הכיפורים, אך היסטוריונים מפקפקים בהבנתם המקצועית הצבאית של חברי הרשת, שהובילה לטענתם להעברת מידע ולניתוחו באופן לא מדויק ברמה הכללית. עם זאת, מידע נקודתי שאספו חברי הרשת סייע באופן נקודתי במספר קרבות שונים, לדוגמה ירי ארטילרי לעבר עמדות טנקים קשות לאיתור, מצבורי תחמושת ועמדות טיפול בטנקים, זיהוי צירי תנועה נסתרים ומידע על שדות מוקשים ישראליים שהונחו עד למעצר חברי הרשת. בקרב הדרוזים בגולן נפוצה ההשערה כי פעילותה של הרשת סייעה לכיבוש מוצב החרמון ביומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים, הודות לדיווחים המפורטים שהעבירו חבריה שהועסקו בבניין המוצב כפועלי בניין[38].

פרשיות נוספות

  • במהלך שנות ה-80 נעצר מדחת סאלח, תושב מג'דל שמס יליד 1967, וישב במאסר 11 שנים על עבירות ביטחוניות. לאחר שחרורו, עבר סאלח לסוריה ב־1998, שם מונה ליועץ מיוחד לנשיא בשאר אל-אסד לענייני רמת הגולן. במסגרת תפקידו זה מעורב סאלח במתן אישורים לייצוא תפוחי עץ של מגדלים דרוזים מרמת הגולן לסוריה.
  • ב־1985 הורשע סיטן ווליוו, תושב מג'דל שמס בעבירות ביטחוניות ונידון ל־27 שנות מאסר. ווליוו שוחרר ב־2008 מסיבות רפואיות[39].
  • ב־2003 נעצר וויאם עמאשה מבוקעתא, ונידון ל־21 שנות מאסר באשמת תכנון ניסיון לחטיפת חייל ועבירות ביטחוניות שונות. עמאשה שוחרר ב־2011 במסגרת עסקת השבויים לשחרור גלעד שליט.
  • ב־2009 הורשעו שני תושבים ממג'דל שמס, יוסף שמס ועטא פרחאת באשמת קשר עם סוכן זר ומסירת ידיעה לאויב בין השנים 2006–2007, ונידונו ל־4 ו־3 שנות מאסר בהתאמה[40].
  • באוגוסט 2010 הוגש כתב אישום כנגד פאדה שעאר ואביו מאג'ד, תושבי מג'דל שמס, יחד עם ערבי ישראלי תושב באקה אל-גרבייה, באשמת ריגול חמור, מגע עם סוכן זר ומסירת ידיעות לאויב[41][42].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גלעד מורג וישי פורת, גונן שגב הודה והורשע בריגול לאיראן: יישלח ל-11 שנה בכלא, באתר ynet, 9 בינואר 2019
  2. ^ מאת יוסי מלמן, למשך כמה חודשים, בשנים 1964–1965, הוא היה מרגל מפורסם, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2003
  3. ^ גיל קיסרי, על גשר גליניקר בברלין עשוי שצ'רנסקי לצעוד לחופש, מעריב, 4 בפברואר 1986
  4. ^ אורי דן, גם ישראלים נהנים מ"סחר המרגלים" בין מעצמות העל, מעריב, 25 באפריל 1978
  5. ^ יגאל קוצר, השכנים: כבר לפני 7 שנים חשדנו בו, חדשות, 3 ביוני 1993
  6. ^ יגאל קוצר, "הוא הצליח לעמוד במכות החשמל שקיבל בחקירות", חדשות, 4 ביוני 1993
  7. ^ רותי זומא, דוד לוי רייך, רס"ן במודיעין הורשע בריגול חמור, חדשות, 3 ביוני 1993
  8. ^ "תלו בו אות קין, אבל למה מחביאים אותו ככה", חדשות, 4 ביוני 1993
  9. ^ עו"ד ברדוגו, הסנגור לשעבר: "ראש השב"כ איים לפעול נגדי", חדשות, 4 ביוני 1993
  10. ^ ארנה קזין, "הקשר בינינו נותק כשהכתבה עליו לא התפרסמה", חדשות, 4 ביוני 1993
  11. ^ ארנה קזין, מתחת לאף של אנשי המשטרה התראיין עמית לשני עיתונאים, חדשות, 4 ביוני 1993
  12. ^ דודו לוי-רייך, עורכי "העיר" ו״כלבו" עתרו לבג״ץ לאחר שהצנזורה פסלה, חדשות, 3 ביוני 1993
  13. ^ רס"ן יוסף עמית הורשע לפני 6 שנים בריגול ”אני לא מרגל ולא משוגע בדו ראיות ותפרו לי תיק", חדשות, 3 ביוני 1993
  14. ^ "מעולם לא הייתי מרגל – בני התשפוכת האלה תפרו לי תיק", חדשות, 3 ביוני 1993
    יואל קוצר, דודו לוי-רייך, דורית בן, יוסף עמית. אתמול: לא ריגלתי לארה"ב, לאירופה וגם לא לסין, חדשות, 4 ביוני 1993
  15. ^ משה טוב-אל, חן דגן, "ידיעות" ו"מעריב" יפרסמו תיקון בעניין עמית, חדשות, 15 ביוני 1993
  16. ^ אסתי פרז, הבוקר שוחרר המרגל יוסף עמית, חדשות, 12 באוקטובר 1993
  17. ^ יוסי מלמן ואיתן הבר, המרגלים, "מבצע חוקן"
  18. ^ רשת הריגול הפולנית של בני הזוג פ' (1956), באתר השב"כ
  19. ^ פרשת א.ס. – מרגל רומני שפעל בישראל במסווה של עולה חדש (1958-1965), באתר השב"כ
  20. ^ ואלרי קמינסקי הורשע בעיסקת טיעון בריגול ובמסירת ידיעות ל-ק.ג.ב, באתר גלובס, 19 באוקטובר 1999
  21. ^ עופר אדרת, מסמכים של בכיר ק-ג-ב: חברי כנסת, אלוף בצה"ל ועובדים בפרויקטים מסווגים גויסו כסוכני הארגון, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2016
  22. ^ לילך שובל, ‏הותר לפרסום: איראן גייסה אזרחיות ישראליות שריגלו עבורה, באתר ישראל היום, 12 בינואר 2022
  23. ^ ynet, זיכויים בפרשת הריגול לאיראן: "לא הייתה כוונה לפגוע במדינה", באתר ynet, 9 באוגוסט 2023
  24. ^ שרון רופא, אישום: דרוזים ישראלים הבריחו מטעני צד וסייעו לחזבאללה, באתר ynet, 28 באוקטובר 2001
  25. ^ חנן גרינברג, סא"ל עומר אל-הייב הורשע בריגול חמור, באתר ynet, 27 באפריל 2006
  26. ^ דורון נחום, סא"ל בצה"ל הורשע בריגול לחזבאללה, באתר nrg‏
  27. ^ אלי אשכנזי, שש שנות מאסר לפעיל בל"ד שהורשע בחברות בחזבאללה, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2005
  28. ^ אפרת וייס ושרון רופא-אופיר, אישום: חיזבאללה גייס פעילי בל"ד בצפון לטרור, באתר ynet, 8 בפברואר 2004
  29. ^ עמוס הראל,יהונתן ליס, עזמי בשארה חשוד שסייע לירי של חיזבאללה על ישראל, באתר הארץ, 3 במאי 2007
  30. ^ AFP, "סנדק הטרור". עזמי בשארה, דמות מפתח בקטאר, באתר ynet, 5 באוגוסט 2018
  31. ^ אחיה ראב"ד, אמיר מח'ול הורשע בריגול ובמגע עם סוכן זר, באתר ynet, 27 באוקטובר 2010
  32. ^ חגי עינב, 9 שנות מאסר לאמיר מח'ול על ריגול לחיזבאללה, באתר ynet, 30 בינואר 2011
  33. ^ יואב זיתון, שב"כ: בני זוג מלבנון ניסו לגייס ישראליות לחיזבאללה, באתר ynet, 30 ביוני 2020
  34. ^ יעל פרידסון, הכינוי: "רחיל" | אישום נגד עובדת הספרייה הלאומית שהתגייסה לחזבאללה, באתר ynet, 18 בספטמבר 2020
  35. ^ שלומי דיאז, ‏"צילמה כלי רכב צבאיים ומערכת כיפת ברזל": בת 29 הורשעה בריגול לטובת חיזבאללה, באתר ישראל היום, 2 בדצמבר 2021
  36. ^ שי פוגלמן, מדינת ישמעאל לא הייתה המדינה הערבית היחידה שישראל חשבה להקים אחרי ששת הימים, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2010
  37. ^ "עיוותי בג"ץ ופסיקות שנוגדות את לשון החוק", עו"ד דרור חוטר-ישי, באתר יוטיוב, החל מ-1:07
  38. ^ שי פוגלמן, היינו העיניים של סוריה , באתר הארץ, 7 באוקטובר 2011
  39. ^ אסיר ביטחוני תושב מג'דל שאמס שוחרר מסיבות רפואיות, באתר ynet, 10 ביולי 2008
  40. ^ אתר חדשות ערוץ 2, ‏2 דרוזים מרמת-הגולן הורשעו במסירת מידע על צה"ל לקצין סורי, גם במלחמת לבנון השנייה, באתר גלובס, 12 בפברואר 2009
  41. ^ חשיפת פרשת ריגול עבור המודיעין הסורי, אתר שירות הביטחון הכללי
  42. ^ אלי סניור, המהומות במג'דל שמס: בשל פרשת ריגול, באתר ynet, 12 ביולי 2010
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פרשיות ריגול בישראל39942792Q12410755

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פרשיות_ריגול_בישראל&oldid=2739477"