עסקת חילופי אסירים
עסקת חילופי אסירים או עסקת חילופי שבויים היא עסקה בין צדדים מנוגדים בסכסוך לשחרור שבויי מלחמה, מרגלים, בני ערובה. לעיתים, גופות מתות מעורבות בעסקאות כאלו.[1]
אמנות ז'נבה
על פי אמנות ז'נבה, אסירים שאינם יכולים לתרום למאמץ המלחמתי בגלל מחלה או מוגבלות זכאים לחוזר לארץ מולדתם. ללא קשר למספר האסירים שהתנאי חל עליהם; כוח המעצר אינו רשאי לסרב לבקשה.
באמנת ז'נבה השלישית בשנת 1929, כלל זה עוגן בסעיפים 68 עד 74, ובנספח. אחת מעסקאות החילופים הגדולות ביותר נוהלה על ידי הצלב האדום הבינלאומי במהלך מלחמת העולם השנייה בתנאים אלה.[2] באמנת ז'נבה הרביעית בשנת 1949, כלל זה עוגן בסעיפים 109 עד 117.
במלחמת העולם השנייה ביוגוסלביה נרשם מאבק אכזרי בין הכוחות המזוינים של הרייך השלישי לבין הפרטיזנים בראשות הקומוניסטים. למרות זאת, שני הצדדים ניהלו משא ומתן על חילופי שבויים כמעט מאז תחילת הלחימה. בנסיבות יוצאות דופן, המגעים המוקדמים הללו התפתחו להסכם חליפין רשמי, שבמרכזו יצירת אזור נייטרלי, אולי היחיד באירופה הכבושה, שבו הוחלפו אסירים באופן קבוע עד סוף אפריל 1945, והצילו אלפי נפשות.[3]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Yielding Prisoners, Israel Receives 2 Dead Soldiers". הניו יורק טיימס. 17 ביולי 2008. ארכיון מ-14 באוקטובר 2017. נבדק ב-8 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Former POW pays tribute to the French, Red Cross". New Jersey Jewish News. 18 בנובמבר 2008. אורכב מ-המקור ב-2013-09-14. נבדק ב-8 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Gaj Trifković, "Making Deals with the Enemy: Partisan-German Contacts and Prisoner Exchanges in Yugoslavia, 1941–1945" in: Global War Studies 01/2013; 10(2):6–37.
37175778עסקת חילופי אסירים