פילגש (הלכה)
| מקרא | ויקרא, י"ט, כ"ט ; דברים, כ"ד, א' ; שמואל א', ח', י"ג |
|---|---|
| משנה | מסכת פרה, פרק א', משנה ג' ; מסכת כתובות, פרק ה', משנה א' ; מסכת כלה, פרק א', משנה א' |
| תלמוד בבלי | מסכת סנהדרין, דף כ"א עמוד א' |
| תלמוד ירושלמי | מסכת כתובות, פרק ה', הלכה ב' |
| משנה תורה | הלכות מלכים ומלחמות, פרק ד', הלכה ד' ; הלכות אישות, פרק א', הלכה ד' |
| מקורות נוספים | שו"ת הריב"ש סי' שצ"ח, שאילת יעב"ץ ח"ב, טו |
בהלכה פילגש היא אישה המיוחדת לאיש שלא במסגרת נישואין, בלי התחייבות ממונית של כתובה ויש אומרים גם בלי קידושין.
פילגש במקורות
בביאור המושג פילגש נאמר בתלמוד בבלי:
גירסת הרמב"ם על פי המגיד משנה[1] היא: ”בלא כתובה ובקידושין”[2][א], וכן גירסת רש"י על התורה[3] על פי הרמב"ן[4][ב]. גירסה זו מתאימה לדעה המופיעה בירושלמי[5]:
.
יש שכתבו[6] שבבני נח, בהם אין נוהג דין קידושין, מתבטא ההבדל בהתחייבות הממונית בלבד. ויש שסוברים שישנם שני סוגי פילגש, פילגש בקידושין ובלי כתובה, ופילגש בלי כתובה ובלי קידושין[דרושה הבהרה][7].
פילגשים בתנ"ך
ברחבי התנ"ך הוזכרה מספר פעמים לקיחת פילגש:
- אברהם אבינו - הגר[8]
- אברהם אבינו - קטורה[9][ג].
- נחור אחי אברהם - ראומה[13].
- יעקב אבינו - בלהה[14].
- כלב בן יפונה - עיפה[15].
- שאול המלך[16].
- איש לוי - אשה פילגש מבית לחם יהודה[17].
- אליפז בן עשו - תמנע[18].
גדר
פילגש היא אשה המיוחדת לאיש מסוים ואינה מופקרת לכל אדם ובכך היא שונה מזונה האסורה משום איסור קדשה[19]. אך לדעת הרמב"ם[20] שכל קיום יחסי אישות ללא קידושין הוא באיסור זנות[ד], הפילגש המותרת היא אשה שהתקדשה בקידושין גמורים אך ללא התחייבות ממונית של כתובה מצד הבעל[דרושה הבהרה][21][19]. לדעת הסוברים שחיוב הכתובה הוא מדרבנן ההבדל בינה לאשה נשואה התבטא באי עריכת חופה וסעודה כמו בנישואי אשה[22]. יש אומרים שאשה מיועדת לפריה ורביה ופילגש לאישות בלבד[23], ויש אומרים שפילגש נועדה גם להבאת צאצאים אך בלי התחייבות של שאר כסות ועונה כשאר נשים[24]. יש שכתבו שלאשתו מייחד האדם את מיטתו הכבודה, ולפילגשו נותן לישן על הארץ[25].
משמעות המילה
יש שמפרשים פילגש מלשון "פי שגל", כלומר, שמיועדת בעיקר לעבודות הבית ולפעמים למשכב[26]. יש שפירשוה כלשון נוטריקון 'פלג אשה', שאינה אשת איש גמורה[27]. ויש שפירשו ש"פילגש" היא מלשון "פלגס" האמור במשנה[28], שמשמעותו דבר שיצא מגדר אחד ולא הגיע לגדר שלאחריו[29], יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא, וכן זו, יצאה מגדר פנויה ולכלל אשת איש לא באה[30]. עוד יש[31] שנראה מדבריהם שפילגש הוא שם נרדף לשפחה.
הדיוט
האוסרים
- יש סוברים[32] שהפילגש אסורה להדיוט מן התורה באיסור קדשה ויש חיוב מלקות על כך[33].
- יש סוברים[34] שאסורה משום לאו הבא מכלל עשה כי יש מצוה 'כי יקח איש אשה'[35] לשאת אשה בקידושין. לדבריהם אין לוקים על זה.
- יש עוד שסוברים[36] שאיסור הפילגש הוא ממה שנאמר 'לא תחלל את בתך להזנותה'[37], שנדרש בתורת כהנים[38] על מי שמוסר בתו פנויה או פנויה שמוסרת את עצמה שלא לשם אישות.
- יש סוברים[39] שאיסור פילגש הוא מדרבנן, כדי שלא יהיו בנות ישראל הפקר.
- יש סוברים שיש איסור מדרבנן מפני שהיא מתביישת לטבול ונמצא שהוא בועל נדה[40].
- עוד יש שסוברים[19] שפילגש נאסרה בכלל גזירת דוד ובית דינו שגזרו על הפנויה[41].
המתירים
יש סוברים שהפילגש מותרת[26] ואינה אסורה באיסור קדשה מפני שהיא מייחדת את עצמה לאיש אחד, ואינה מופקרת לכל אדם.
לשיטת המתירים, ההלכות שקבעו חכמים כתנאים המעכבים בנישואין כגון חיוב כתובה שאינה פחותה ממאתיים זוז[42] [27] ואמירת שבע ברכות[43], לא נאמרו אלא בנישואין עם התחייבויות הדדיות קבועות כתקנת חכמים, אבל פילגש אינה נשואה אלא מיוחדת לאישות כפי התנאים שסוכמו ביניהם[27].
יש שכתבו שאף לשיטת המתירים אין כוונתם שמותר לכתחילה, אלא שאין בה לאו ומלקות מהתורה, אבל גם הם מודים שהפילגש אסורה באיסור עשה מהתורה או באיסור דרבנן[19].
קנין האישות בפילגש
יש שסוברים שהפילגש נקנית בביאה[44], יש שסוברים שהיא נקנית בייחוד שהאיש מייחדה בשבילו[45], ויש שסוברים שאין כל קניין בפילגש[46][ה].
מלך
אף הסוברים שהדיוט אסור בפילגש, מודים שמלך מותר מן התורה לקחת פילגש[ו][1][48]. הטעם לדין המיוחד במלך, היות ואימת המלך מוטלת על העם ולא יבואו לזנות עמה, נמצא שייחוד הפילגש למלך הוא ממש כעין אישות[ז], או כי יחוד של מלך חשוב כקידושין של הדיוט[27]. יש שביארו[ח] שמלך אינו בכלל מצוות עשה של לקיחת אשה בקידושין, שהרי מותר לו לקחת אשה גם בעל כרחה, שבאופן זה אין הקידושין חלים[49]. לדעת הסוברים שהפילגש אסורה להדיוט מדרבנן כי היא מתביישת לטבול, הותרה פילגש למלך, כי אינה מתביישת בכך ואדרבה הדבר הוא לה לכבוד[50].
אך יש סוברים[ט] שלאחר שגזרו דוד ובית דינו על הפנויה גם המלך אסור בפילגש[51].
דינים בפילגש המלך
מלך ישראל רשאי לקחת כרצונו נשים או פילגשים מהעם כחלק מזכויות המלוכה. הפילגש נקנית למלך בייחוד[1] או בקידושין לסוברים שפילגש של הדיוט צריכה קידושין[52].
יש למלך רשות לעשות את הפילגשים לטבחות אופות ורוקחות[ו][53][1].
יש הסוברים כי הפילגש היא בכלל מניין שמונה עשרה הנשים שהותרו למלך[י][54], ויש סוברים שההגבלה היא על נשים, ופילגש אינה בכלל אישה ומשכך אינו מוגבל במספרן[55].
פילגש המלך אסורה להדיוט ומותרת למלך אחר. יש סוברים שמותרת למלך אחר אף בחייו של הראשון[50], ויש סוברים שמותרת רק לאחר מותו של הראשון או שילוחיה מביתו, אבל לא בעודה פילגשו[י"א][27]
עוד שהותרו בפילגש
- נשיא - לסוברים שהאיסור להדיוט כי היא מתביישת לטבול, ולמלך אינה מתביישת, יש שסוברים שגם לנשיא מותר מטעם זה כי אין בכך ביזיון אלא חשיבות[50].
- שופט - למרות שהוא ממונה על כל ישראל ואימתו מוטלת עליהם אסור[56].
- גדולי הדור - לסוברים שהאיסור הוא גזירה מדרבנן כדי שלא יהיו בנות ישראל הפקר, ושל מלך אינה מופקרת, יש שסוברים שגם לתלמיד חכם מפורסם בדורו (כמו למשל רב) מותר, כי מחמת פרסומו, גם פילגשו משתמרת יותר מפילגש של הדיוט[27].
כהן
יש סוברים שמותר לכהן לקחת פילגש, ואינה נאסרת לכהן משום זונה כמו בביאת פנויה, כיון שמיוחדת לאישות[19]. ואף כהן גדול מותר בפילגש, אם היא בתולה[27].
דינים כלליים
פילגש שזינתה ברצון נאסרת על בעלה משום קדשה, כיון שכבר אינה מיוחדת רק לבעל[27].
פילגש שאינה מקודשת, יש אומרים שהבא עליה כבא על הפנויה[19], יש אומרים שנחשבת בתנ"ך במקצת כאשת איש[27], ויש אומרים שאסורה לכל באיסור אשת איש, אך אין עליה חיוב מיתה[57], כיון שאינה אשת איש גמורה[58].
גירושי פילגש, יש סוברים שצריכים להיות בגט[59], ויש סוברים שכשאין קידושין אין צורך בגט[60][27][61]. אלא די במעשה המוכיח על ניתוק הקשר[62], ויש אומרים שיש לבטל את הייחוד לשם פילגש, ובכך חוזרת להיות פנויה רגילה שאינה מיוחדת לאיש[27]. יש סוברים שאין שום אפשרות לגרש פילגש, לא בגט ולא בשום אופן אחר[63], ויש שכתבו שלמעשה מספק יש לגרש בגט[י"ב][59].
גם בפילגש קיים דין קטלנית[64].
אין לבעל פילגש זכויות באכילת פירות נכסיה ובירושתה, ואינו מחויב לפדותה משביה אם נשבתה[40].
קרובות
קרובותיה של הפילגש אינן נאסרות על הבעל[י"ג][65], וקרובי הבעל אינם נאסרים על הפילגש[60]. יש סוברים שאף פילגש אבי הבעל או אחי אביו מותרות לו[60], וכן מותר בפילגש חמיו[66], אך יש סוברים[67] שפילגש אביו וכן פילגש חמיו[68] אסורים עליו.
בן נח יש סוברים שמותר בפילגש חבירו שלא נאסר לבני נח אלא אשת איש[19], ויש סוברים שבבני נח דין הפילגש כדין אשה גמורה, ובן נח הבא על פילגש חבירו נהרג כמו הבא על אשת חבירו[57][59]. לשיטה זו, אף אם ישראל מותר בפילגש אביו, בן נח אסור בפילגש אביו[60][69].
פילגש בזמן הזה
אף הראשונים שסברו שפילגש מותרת כתבו שיש למנוע בזמננו לקיחת פילגש, מחשש למכשולות של פריצות זנות ואי שמירת הטהרה[70], ויש שהגדירו חשש זה כאיסור דרבנן וכתבו שיש לאסור אפילו לגדול שבישראל, בין בקידושין בין שלא בקידושין, ומי שלקח פילגש מנדים אותו עד שיוציאנה או שישא אותה כהלכה בקידושין וכתובה[50]. אך יש שכתבו שמנהג ישראל מלפנים היה לקחת פילגש ולא אסרו חז"ל הדבר מעולם, ואף בגזירת פנויה לא נאסרה פילגש המיוחדת לאישות, לכן היה ראוי להתיר גם בזמננו[י"ד], אך אין לעשות מעשה בלי שאלת חכם[71]. אף הסוברים שפילגש אסורה מן הדין, אין להחזיק הבא על פילגש בזמן הזה כחשוד על העריות, מפני שיתכן שהוא שוגג בדבר כי אין האיסור מפורסם, ואינו נפסל בכך לעדות[72].
יש שכתבו שמזמן שפשט חרם דרבינו גרשום שלא לישא אשה שניה כל שכן שאסור לקחת פילגש כאשה שניה[73], אך יש סוברים שאיסור זה נאמר רק באשה ולא בפילגש[ט"ו][27].
קישורים חיצוניים
ביאורים
- ^ הכסף משנה הלכות אישות פ"א הלכה ד חולק על המגיד משנה בזה, וכתב ש"אין דבריו מכוונים", שהרי הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמות, פרק ד', הלכה ד') כתב בפירוש שפילגש היא בלי כתובה ובלי קידושין.
- ^ רבי יעקב עמדין בשאילת יעבץ, ח"ב סי' טו, ד"ה ומש"ע, חולק על הרמב"ן בזה, וכתב שהרמב"ן "חשד לרש"י בחנם", ושגם רש"י סובר שפילגש היא בלא קידושין.
- ^ אולם יש מן הראשונים שכתבו שהיתה אשתו ממש[10], ונקראה פילגש משום שלא היו בניה נחשבים כזרע אברהם[11], או שהיתה ממשפחת עבדים[12].
- ^ בביאור שיטת הרמב"ם ראה בכסף משנה הלכות אישות פ"א הלכה ד.
- ^ ולפי זה היא אף אינה אסורה על אחרים, כי היא אינה קנויה ומכורה לאחד.
- ^ 6.0 6.1 ההיתר למלך נלמד ממה שנאמר אצל שמואל הנביא ”ואת בנותיכם יקח”[47].
- ^ יש שביארו את זה כי רק פילגש הדיוט מופקרת לכל וחששו שיזנו בה, מה שאין כן פילגש המלך שאסורה לכל, כשרביטו של מלך[27].
- ^ לדעת האוסרים בהדיוט משום ביטול מצות עשה של 'כי יקח איש אשה'.
- ^ לדעת הסוברים שהאיסור הוא רק בזמן הזה ומגזירת דוד המלך ובית דינו על הפנויה.
- ^ שהטעם הוא כדי שלא יסור ליבו, וזה שייך גם בפילגשים.
- ^ שהרי אף פילגש הדיוט אסורה לאחר כל עוד היא פילגשו, ובוודאי בפילגש מלך שחמורה יותר.
- ^ ובפרט למי שסובר שפילגש אסורה בזמן הזה, והרי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובוודאי לשם אישות בעל אותה, ובזה בוודאי צריכה גט כדין.
- ^ מפני שאיסור קרובות אינו אלא באשה מקודשת
- ^ לדבריהם הסיבה לפריצות באיסורי עריות במקומות מסוימים כי נעלו בפניהם דלתי ההיתר, ואילו היו מפרסמים את היתר הפילגש לא היו נכשלים באשת איש הוצאת זרע לבטלה נידה ובנות נכריות
- ^ שלא תהא פילגש חמורה מארוסה, שארוסה לא נאסרה בחרם זה.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ד', הלכה ד'.
- ^ מגיד משנה הלכות אישות פ"א הלכה ד.
- ^ רש"י על ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ו'.
- ^ רמב"ן על ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ו'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק ה', הלכה ב'.
- ^ רמב"ן על ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ו'.
- ^ כך משמע ברא"ש, כתובות, א, יב.
- ^ ספר בראשית, פרק ט"ז, פסוק ג'; רשב"ם על ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ו': הפילגשים - הגר וקטורה.
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק א' - ספר דברי הימים א', פרק א', פסוק ל"ב.
- ^ רמב"ן ורד"ק על ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ו'. לדברי הרד"ק, בני הפילגשים המוזכרים בתורה אינם בני קטורה, אלא בני פילגשי עבדיו ובני ביתו.
- ^ ”כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע” (בראשית כא יב).
- ^ רמב"ן
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ב, פסוק כ"ד.
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק כ"ב.
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק מ"ו.
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ז'.
- ^ ספר שופטים, פרק י"ט.
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק י"ב.
- ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 19.5 19.6 שו"ת הריב"ש סי' שצ"ח.
- ^ וכן היא דעת רבינו יונה, שערי תשובה שער ג' אות צד.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק א', הלכה ד'.
- ^ שו"ת הרדב"ז ח"ז סי' ל"ג.
- ^ רא"ם בראשית כה ו
- ^ רא"ש כתובות ז:
- ^ רמב"ן, שמות כא ט.
- ^ 26.0 26.1 ראב"ד הלכות אישות, א, ד.; שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן רפ"ד
- ^ 27.00 27.01 27.02 27.03 27.04 27.05 27.06 27.07 27.08 27.09 27.10 27.11 27.12 שאילת יעב"ץ ח"ב, טו.
- ^ משנה, מסכת פרה, פרק א', משנה ג'.
- ^ פירוש רבי עובדיה מברטנורא, מסכת פרה, פרק א', משנה ג'.
- ^ ים של שלמה יבמות פ"ב י"א.
- ^ רמב"ן בראשית לז ב.
- ^ הלכות מלכים ומלחמות, פרק ד', הלכה ד'; הרמ"א בשולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ו, סעיף א' שכן הוא דעת הטור והרא"ש; רבינו יונה, שערי תשובה שער ג' אות צד ועוד.
- ^ רמ"א שם.
- ^ מרכבת המשנה, מלכים, פ"ד ה"ד; ספר המקנה בתחילת קונטרס אחרון ועוד.
- ^ ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק א'.
- ^ ערוך השולחן, אבן העזר, כ"ו, י.
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ט.
- ^ עז א.
- ^ יד רמה סנהדרין, כא, א.
- ^ 40.0 40.1 ערוך השולחן אבן העזר, כו, ט.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א עמוד א'.
- ^ משנה, מסכת כתובות, פרק ה', משנה א'.
- ^ משנה, מסכת כלה, פרק א', משנה א'.
- ^ חיים שאל ח"א סי' פט.
- ^ מרכבת המשנה, הלכות מלכים, פ"ג ה"ב; חיים שאל שם.
- ^ שאילת יעב"ץ ח"ב, טו.
- ^ ספר שמואל א', פרק ח', פסוק י"ג
- ^ סמ"ג, לאוין, רכב; שו"ת הריב"ש סי' שצ"ח
- ^ ספר המקנה שם.
- ^ 50.0 50.1 50.2 50.3 רדב"ז ח"ד סי' אלף רצו (רכה), באתר היברובוקס.
- ^ כנסת הגדולה, חידושים, הלכות מלכים.
- ^ חידושי מהרי"ט על הרי"ף, תחילת מסכת קידושין, בדעת המגיד משנה.
- ^ רד"ק, שמואל א', ח טו.
- ^ הלכות מלכים ומלחמות, פרק ג', הלכה ב'
- ^ ספר המצוות, לא תעשה שסד
- ^ שו"ת המיוחסות להרמב"ן סי' רפד.
- ^ 57.0 57.1 שו"ת הריב"ש סי' שצ"ח בשם רבי חסדאי בר' שלמה.
- ^ ליקוטי הר"ר בצלאל (בעל השיטה מקובצת), מסכת גיטין בשם הריטב"א; ברכי יוסף אהע"ז סימן כו ס"א; ובשו"ת חיים שאל ח"א סי' ד אות ב.
- ^ 59.0 59.1 59.2 שו"ת צמח צדק, אבן העזר, סי' קלח, עפ"י שיטת רבי חסדאי בר' שלמה שהובא בריב"ש (לעיל בהערה).
- ^ 60.0 60.1 60.2 60.3 שו"ת הרא"ש כלל לב סי' א.
- ^ שו"ת הריב"ש סי' שצ"ו.
- ^ כנסת הגדולה לשונות הרמב"ם הלכות מלכים פ"ג ד"ה וכן לתי' הראשון.
- ^ כנסת הגדולה שם פ"ד.
- ^ שו"ת התעוררות תשובה, סי' כז.
- ^ ריטב"א יבמות צז א.
- ^ אור שמח הלכות מלכים, פ"ב, ה"א.
- ^ כנסת גדולה מדיוק בלשונות הרמב"ם הלכות מלכים פ"ד.
- ^ קרבן נתנאל יבמות פ"ב ד'.
- ^ שו"ת אבני נזר, אבן העזר, סי' קכא, אות כו-כט עפ"י שיטת רבי חסדאי הנ"ל.
- ^ שו"ת המיוחסות להרמב"ן, סי' רפ"ד; ים של שלמה, יבמות פ"ב סי' יא.
- ^ יעבץ
- ^ שו"ת נודע ביהודה, אבן העזר, סי' קלב.
- ^ ים של שלמה שם.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.