עמק פרגנה
 |
עמק פרגנה (באוזבקית: Фарғона водийси, Fargʻona vodiysi; בקירגיזית: Фергана өрөөнү, ברומניזציה (אנ'): Fergana öröönü; בטג'יקית: водии Фарғона) הוא עמק המשתרע בעיקר במזרח אוזבקיסטן, אך גם לתוך דרום קירגיזסטן וצפון טג'יקיסטן.
העמק, שנמצא בשטחן של שלוש רפובליקות סובייטיות לשעבר, מגוון מבחינה אתנית והיחסים בין המדינות הנמצאות בו מתוחים. במובלעות האתניות של אוזבקים בשטח הריבוני של קירגיזסטן, ישנה זכות תנועה מוגבלת, חוסר הסכמה לגבי תיחום גבולות וסכסוכים על גישה לבני משפחה ומקומות פעילים כלכלית התורמים למתיחות בגבולות.[1]
כאזור הממוקם באזור צחיח, עמק פרגנה חייב את פוריותו לשני נהרות: הנרין והקארה דריה (אנ') – הנמשכים ממזרח, מתחברים ליד נמנגן ויוצרים יחדיו את נהר הסיר דריה. ההיסטוריה של העמק משתרעת אחורה על פני 2,300 שנים, כאשר אלכסנדר מוקדון (אלכסנדר הגדול) היה זה שהקים את אלכסנדריה אסחטה בקצהו הדרום מערבי.
כרוניקנים סיניים מתארכים את עיירותיה לפני כ-2,100 שנה. עיירות אלו שימשו כשביל בין תרבויות יווניות, סיניות, בקטריות ופרתיות (אנ'). העמק היה ביתו של באבור, מייסד השושלת המוגולית, שקישר את האזור לאפגניסטן המודרנית ודרום אסיה. האימפריה הרוסית כבשה את העמק בסוף המאה ה-19, והוא הפך לחלק מברית המועצות בשנות ה-20 של המאה ה-20. שלוש הרפובליקות הסובייטיות של העמק זכו לעצמאות בשנת 1991. האזור נותר ברובו מוסלמי, מאוכלס על ידי אנשים אתניים אוזבקים, טג'יקים וקירגיזים, לעיתים קרובות מעורבבים ואינם תואמים לגבולות מודרניים. מבחינה היסטורית עולה כי היו בו גם מספר ניכר של מיעוטים רוסיים, קשגריים, קיפצ'קים, יהודים בוכרים וצוענים.
גאוגרפיה וגאולוגיה
עמק פרגאנה הוא שקע בין-הרים במרכז אסיה, בין מערכות ההרים של רכס הרי טיין שאן בצפון ורכס הרי אלטאי בדרום. אורכו של העמק כ-300 ק"מ והוא מגיע עד לרוחב של 70 ק"מ, כשנתונים אלו יוצרים שטח המשתרע על 22,000 קמ"ר.
העמק מושקה על ידי לנהרות הנארין והקארה דריה, המתאחדים בעמק ליד נמנגן, ויוצרים את הסיר דריה. יובלים רבים אחרים של נהרות אלה קיימים בעמק כולל נהר סוך. הנחלים, ושפכי ההרים הרבים המגיעים מהם, לא רק מספקים מים להשקיה, אלא גם מורידים כמויות אדירות של חול, שנותר לצד מסלוליהם – במיוחד לצד הסיר דריה, שם הוא חוצה את דרכו ברכס ח'וג'נד-אג'אר. מרחב זה של חול טובעני, המשתרע על שטח של 1,900 קמ"ר (750 מ"ר), יוצר עמק הפולש למחוזות החקלאיים בעקבות השפעת רוחות דרום מערביות.[2]
החלק המרכזי של השקע הגאולוגי שיוצר את העמק מאופיין בשקיעת גושים, במקור לעומקים הנאמדים ב-6 עד 7 ק"מ, מלא ברובו במשקעים שגילם נע עד לגבול הפרמיאן-טריאס. חלק מהמשקעים הם קרבונטיים ימיים וחרסיות. ההעתקים הן דחיפה כלפי מעלה ודחיסות יתר. קימורים הנוצרים מתופעות אלו יוצרים מלכודות לנפט וגז טבעי, שהתגלו ב-52 שדות קטנים.[3]
פלאונטולוגיה
בדרום העמק, בשלוחות רכס טורקסטאן, יש את יישוב המאובנים מאדיג'ן, בו התגלו למעלה מ-15 אלף מאובנים של צמחי טריאס (גינקואלה, ציקסאים, שרכנים) ובעלי חיים (חרקים, סרטנאים, דגים, דו-חיים).[4] הנפוצים ביותר בין המאובנים שנמצאו הם מאובני חרקים הכוללים את הגיגאטיטאן הגדול מהסדר הנכחד וטיטאנופטרה עם מוטת כנפיים של למעלה מ-20 ס"מ.[4] כמו כן, נמצאו גם זוחלים קטנים יוצאי דופן, לונגיסקואמה עם קשקשים ארוכים ושרוביפטריקס, שגלשו באמצעות קרום המתוח בין כפותיהם.[4]
אקלים
האקלים של עמק זה יבש ויבשתי, והוא בעיקרו צחיח קריר (שיטת קפן) או צחיח למחצה באזורים פחות מוגנים. בחודש מרץ הטמפרטורה מגיעה ל-20 מעלות צלזיוס (68 פרנהייט), ולאחר מכן עולה במהירות ל-35 מעלות צלזיוס (95 פרנהייט) ביוני, יולי ואוגוסט. במהלך חמשת החודשים שלאחר אפריל המשקעים נדירים, אך החל מחודש אוקטובר תדירותם עולה. בחודשים דצמבר וינואר יורד שלג לעיתים ומזג האוויר יכול להיות קר עד כדי כפור, כשהמעלות נעות בין מינוס 20 מעלות צלזיוס (מינוס 4 פרנהייט).[2]
היסטוריה
.jpg)
פרגנה, חלק מהנתיב לאגן טארים ממערב, נותר בגבולות של מספר אימפריות מהתקופה הקלאסית.
האימפריה הפרסית האחמנית
ערך מורחב – האימפריה הפרסית האחמנית
כבר בשנת 500 לפני הספירה היוו החלקים המערביים של עמק פרגנה חלק מאזור סוגדיאנה, שנשלט ממערב והיה חייב אמונים לאימפריה האחמנית בתקופתו של דריוש הגדול. סוגדיאנה העצמאית והלוחמת יצרה אזור גבול המבודד את הפרסים האכמנים מהסקיתים הנודדים מצפון וממזרח.[6][7] האזור יושב בכוח על ידי יוונים גולים מהחוף האנטולי, שמרדו או עשו צרות בדרך אחרת לפרס, כך שבסופו של דבר נוצרה קהילה יוונית משמעותית. בירת האזור נודעה ליוונים כקירופוליס, על שם כורש הגדול.
סלע סוגדיאן או סלע ארימזס, מבצר בסוגדיאנה, נכבש בשנת 327 לפני הספירה על ידי כוחותיו של אלכסנדר מוקדון; לאחר מסע ממושך שהפיל את ההתנגדות הסוגדית וייסד מאחזים צבאיים מאוישים על ידי יוצאי יוון, אלכסנדר איחד את סוגדיאנה עם באקטריה לכדי אחשדרפן אחד. כלומר, אזור מאוחד עליו שלט.
התיישבות הלניסטית
- ערך מורחב – אלכסנדריה אסחטה
בשנת 329 לפנה"ס ייסד אלכסנדר מוקדון את העיר אלכסנדריה אסחטה "הרחוקה ביותר", כנראה על ידי שינוי שמה של קירופוליס. העיר נמצאת בחלק הדרום־מערבי של עמק פרגנה, על הגדה הדרומית של נהר סיר דריה (ג'קסארטס העתיק), במיקום של העיר המודרנית ח'וג'נד בטג'יקיסטן. בנוסף ליורשיו של אלכסנדר, היא נשלטה מאוחר יותר על ידי הסלאוקים לפני הפרישה של באקטריה.
לאחר 250 לפנה"ס, העיר ככל הנראה נשארה בקשר עם הממלכה היוונית-בקטרית שבמרכזה באקטריה, במיוחד כאשר המלך היווני-בקטרי אותידמוס הראשון הרחיב את שליטתו לסוגדיאנה. ישנן אינדיקציות לכך שמאלכסנדריה אסחטה היוונים-בקטרים הובילו משלחות עד לקאשגאר ואורומצ'י בטורקסטאן הסינית, מה שהוביל למגעים הידועים הראשונים בין סין למערב בסביבות 220 לפני הספירה. מספר פסלונים וייצוגים של חיילים יווניים נמצאו מצפון לטיין שאן, על באזורי הכניסה לסין, והם מוצגים היום במוזיאון שינג'יאנג באורומצ'י (Boardman).
אזור פרגאנה, שנקרא בפי הסינים Dayuan, נותר חלק בלתי נפרד מהממלכה היוונית-בקטרית עד לאחר תקופתו של דמטריוס הראשון מבקטריה (בערך 120 לפנה"ס), כאשר התמודד עם פלישות של היואז'י ממזרח והסקיתים של סאקאס. מהדרום. לאחר 155 לפנה"ס, היואז'י נדחקו לתוך פרגנה על ידי הברית של שיונגנו החזק והווסון השכנה מצפון וממזרח, פלשו לציוויליזציה העירונית של הדיואן, ובסופו של דבר התיישבו על הגדה הצפונית של האוקסוס באזור טרנסוקסיאנה בימינו. יום טג'יקיסטן ואוזבקיסטן, ממש צפונית לממלכה היוונית-בקטרית ההלניסטית. העיר היוונית אלכסנדריה על האוקסוס נשרפה ככל הנראה עד היסוד על ידי היואז'י בסביבות שנת 145 לפני הספירה.[8] דחופה על ידי כוחות תאומים אלה, הממלכה היוונית-בקטרית כיוונה את עצמה מחדש סביב אדמות במה שהיא כיום אפגניסטן, בעוד הפולשים החדשים נטמעו חלקית בתרבות ההלניסטית שנותרה בעמק פרגאנה.
אזור פרגאנה, שנקרא בפי הסינים דייוואן, נותר חלק בלתי נפרד מהממלכה היוונית-בקטרית עד לאחר תקופתו של דמטריוס הראשון מבקטאריה (בערך 120 לפנה"ס), כאשר התמודד עם פלישות של היואז'י ממזרח והסקיתים של סאקאס מהדרום. לאחר 155 לפנה"ס, היואז'י נדחקו לתוך פרגאנה על ידי הברית של שיונגנו החזק ו-ווסון השכנה מצפון וממזרח. כוחות אלו פלשו לציוויליזציה העירונית של הדיואן, ובסופו של דבר התיישבו על הגדה הצפונית של האמו דריה באזור טרנסאוקסאניה בימינו – טג'יקיסטן ואוזבקיסטן של ימינו – ממש צפונית לממלכה היוונית-בקטרית ההלניסטית. העיר היוונית אלכסנדריה על האוקסוס נשרפה ככל הנראה עד היסוד על ידי היואז'י בסביבות שנת 145 לפני הספירה. כשהיא נדחקת על ידי כוחות תאומים אלה, הממלכה היוונית-בקטרית כיוונה את עצמה מחדש סביב אדמות שאנו מכירים כיום כאפגניסטן, בעוד הפולשים החדשים נטמעו חלקית בתרבות ההלניסטית שנותרה בעמק פרגאנה.
שושלת האן
על פי רשומות ההיסטוריון הגדול סה-מה צ'יין בנוגע לשושלת האן, ובהתבסס על מסעותיו של ג'אנג צ'יאן שפורסמו בסביבות 126 לפנה"ס, אזור פרגנה מוצג כמדינת הדיואן (טא-יואן), וייתכן כי הם צאצאיהם של מתנחלים יוונים (Dayuan עשוי להיות תעתיק של "יונים גדולים"). האזור נודע בזכות סוסיו, אותם ניסו הסינים להשיג מהדיואן בהצלחה מועטה עד שניהלו מלחמה נגדם בשנת 104 לפני הספירה.
הדיואן זוהו על ידי הסינים כיוצאי דופן בתכונותיהם, עם ציוויליזציה עירונית מתוחכמת, הדומה לזו של הבאקטרים והאימפריה הפרתית: "בן השמיים לשמע כל זה נימק כך: פרגנה (דייואן) ורכושם של בקטריה ופרטיה הן מדינות גדולות, מלאות בדברים נדירים, עם אוכלוסייה המתגוררת במקומות קבועים ונתונה לעיסוקים זהים במידת מה לאלו של העם הסיני, אך עם צבאות חלשים, המייחסים ערך רב לתוצרת העשירה של סין" (ספר האן המאוחרת).
הפעילויות החקלאיות של הדייואן שדווחו על ידי ג'אנג צ'יאן כללו גידול של דגנים וענבים לייצור יין.[9] בנוסף, אזור פרגנה היה אפוא התיאטרון של האינטראקציה הגדולה הראשונה בין תרבות עירונית הדוברת שפות הודו-אירופיות לבין הציוויליזציה הסינית, מה שהוביל לפתיחת דרך המשי מהמאה ה-1 לפני הספירה ואילך.
מאוחר יותר כבשו האן את דיואן במלחמת האן-דיואן, הציב שם מלך ומאוחר יותר הקים את שטח חסות של האזורים המערביים (אנ').
קושאן
אימפריית קושאן נוצרה מאותו יואז'י שכבש את פרגנה ההלניסטית. האימפריה התפשטה במאה ה-1 לספירה מקונפדרציית היואז'י בשטחי באקטריה העתיקים משני צדי המסלול האמצעי של נהר האוקסוס הידוע גם כנהר אמו דריה במה שמוכר כיום כצפון אפגניסטן, ודרום טג'יקיסטן ואוזבקיסטן.[10] הקושאן כבש את רוב מה שנמצא כיום בצפון הודו ופקיסטן, ונסע מזרחה דרך פרגנה. כוח קושאן גם גיבש סחר למרחקים ארוכים, וחיבר את מרכז אסיה הן לסין של שושלת האן והן לאימפריה הרומית באירופה.
סאסאנים (מאות 3–5)
הקושאנים שלטו באזור כחלק מהאימפריה הגדולה יותר שלהם עד המאה ה-3 לספירה, אז פלשה האימפריה הפרסית הסאסנית הזורואסטרית לשטח קושאן מדרום מערב. פרגאנה נותרה תחת שליטים מקומיים ומשתנים לאחר מכן. במשך תקופות במאות ה-4 וה-5, האימפריה הסאסאנית שלטה ישירות בטרנסוקסיאנה ובפרגאנה, בראשות כיבושיהם של שאפור השני וח'וסרו הראשון נגד הקושאנים והאימפריה ההפתלית.
הפטליטים
השלטון הסאסאני של פרגנה נקטע על ידי ההפטאליטים (אנ'), שייתכן כי היו טורקים.
גוקטורקים
שלטון ההפטליטים הופסק על ידי הגקטורקים באמצע המאה ה-6. החאגנאטים הטורקיים שלטו בה עד הרבע הראשון של המאה ה-8, שלאחריה הוכפפה לשושלת טאנג.
איכשיד
ממלכת פרגאנה נשלטה על ידי האיחשידים, שנכנעו כוואסלים לשושלת טאנג הסינית בין השנים 659 ל-790. היא הותקפה על ידי האימפריה הטיבטית בשנת 715.
בשנת 715 הדיחה הח'ליפות האומיית את השליט, והעמידה על כס המלכות מלך חדש אלוטר. הסינים שלחו 10,000 חיילים תחת ג'אנג שיאוסונג לפרגהאנה. הוא הביס את אלוטר ואת כוח הכיבוש הערבי בנמנגן והשיב את האיחשידים לכס המלכות.
שלטון אסלאמי
במהלך המאה ה-8 הייתה פרגאנה מוקד של יריבות עזה בין שושלת טאנג לסין והתרחבות הכוח המוסלמי. האומיים ניהלו מספר מלחמות נגד האוכלוסייה הסוגדית והטורקית. הם הובסו על ידי התורג'שים ששלטו בעמק פרגאנה עד לתבוסתם על ידי טאנג בשנת 750. במקביל, העבאסים הביסו את האומיים ושלחו את כוחותיהם למרכז אסיה. זה הוביל לקרב טלס בשנת 751, שהביא לניצחון של העבאסים ולהתנתקות של סין ממרכז אסיה. שני קרבות קודמים ב-715 וב-717 הביאו את הסינים לגבור על הכוחות הערביים.[11] שורה של שליטים מוסלמים ערבים, פרסיים ומאוחר יותר טורקים שלטו על הפרגנה.
שלטון סמאניד, קרחאניד וחוורזמיד
האימפריה הסמאנית, שקמה מהכיבוש הערבי המוסלמי של פרס, דחפה אל מה שנקרא אז ח'וראסאן רבתי, כולל טרנסאוקסאניה ועמק פרגאנה ממערב. בשנת 819, אחמד בן אסד – בנו של אסד בן סמאן – קיבל את הסמכות על העיר פרגאנה על ידי מושל ח'ורסאן של הח'ליפה אל-מאמון, ע'סאן אבן עבד, כפרס על תמיכתו נגד המורד רפי בן לאית'. לאחר מותו של אחיו נוח בן אסד, ששלט בסמרקנד, אחמד ואחד מאחיו בשם יחיא קיבלו את השלטון על העיר מידי עבדאללה, מושל ח'ורסאן.
עד מותו של אחמד ב-864 או 865, הוא היה שליט רוב טרנסאוקסאניה, בוכרה וח'ווארזם. בסמרקנד ופרגאנה פנו לבנו, נאסר הראשון מסמניד, במה שהוביל לסדרה של מושלים הידועה בשם שליטי העמק המוסלמים של השושלת הסאמאנית.[12] לאחר מותם של הסמאנים במאה ה-10, עמק פרגאנה נכבש על ידי השושלת הקרא-ח'אנית. חלקה המזרחי של פרגאנה היה מאוחר יותר תחת ריבונות של קרחיטאים. השלטון הקרחנידי נמשך עד 1212, אז כבש חווארזמשה את החלק המערבי של העמק.
שלטון מונגולי-טורקי
- ערך מורחב – השושלת הסלג'וקית
השליט המונגולי ג'ינגיס חאן פלש לטרנסוקסיאנה ולפרגאנה ב-1219 במהלך כיבוש ח'ווארזם. לפני מותו בשנת 1227 הוא הקצה את אדמות מערב מרכז אסיה לבנו השני צ'אגאטאי חאן, ואזור זה נודע בשם חאנת צ'אגאטאי. למרות זאת, לא חלף זמן רב עד שמנהיגי טורקיה טרנסאוקסית שלטו באזור, בנוסף לרוב מרכז אסיה כפאודלים של אורדת הזהב של האימפריה המונגולית. הפרגנה הפכה לחלק מאימפריה טורקו-מונגולית גדולה יותר. קונפדרציית נוודים מונגולית זו הידועה בשם בארלאס, היו שרידים של הצבא המונגולי המקורי של ג'ינגיס חאן.[13][14]
לאחר הכיבוש המונגולי של מרכז אסיה, התיישבו בני הזוג בארלאס בטורקסטן (שנודעה אז גם כ-Moghulistan – "ארץ המונגולים") והתערבבו במידה ניכרת עם האוכלוסייה המקומית (עמים טורקיים) דוברת הטורקית, כך שבזמן של שלטונו של טימור, הבארלאס עבר טורקיזציה יסודית מבחינת השפה וההרגלים. בנוסף, על ידי אימוץ האסלאם, אימצו הטורקים והמונגולים במרכז אסיה גם את התרבות הספרותית והגבוהה הפרסית ששלטה במרכז אסיה מאז ימי ההשפעה האסלאמית הראשונים.[15] הספרות הפרסית הייתה גורם מכריע בהטמעה של האליטה התימורית בתרבות החצר הפרסו-אסלאמית.[16]
מייסד השושלת הטימורית והיורש של אחת הקונפדרציות הללו, טימור, הוסיף את העמק לאימפריה שהתגבשה לאחרונה בסוף המאה ה-14, ששלטה באזור מסמרקנד.
כעמק הממוקם על דרך המשי הצפונית, מילא עמק פרגאנה תפקיד משמעותי בפריחה של האסלאם במרכז אסיה בימי הביניים. בנו המפורסם ביותר הוא באבור, יורש של טימור וכובש מפורסם ומייסד השושלת המוגולית בהודו של ימי הביניים. מתגייסים אסלאמיים מעמק פרגנה כמו אל-פירג'אני אל-פירג'אני, אל-אנדג'אני אל-אנדג'אני, אל-נמנגאני, אל-חוג'י אל-ח'ואנדאי הפיצו את האסלאם לחלקים מרוסיה, סין והודו של ימינו.[17]
עמק פרגאנה נשלט על ידי שורה של מדינות מוסלמיות בתקופת ימי הביניים. במשך חלק ניכר מתקופה זו חילקו שליטים מקומיים ודרום-מערביים את העמק לסדרה של מדינות קטנות. מהמאה ה-16 שלטה השושלת השאיבאנית של ח'אנת בוכרה בפרגאנה, ולאחריה, החל משנת 1599, שלטה שושלת ג'אניד של בוכרה. בשנת 1709 הכריז האמיר השאיבאניד על יציאה לעצמאות מהאוזבקים המינגלרים על שבח'נאת בוכרה, והקמת מדינה במזרח המדינה של עמק פרגאנה. הוא בנה מצודה שתהיה בירתו בעיירה הקטנה קוקנד. במסגרת ח'אנות קוקנד, הייתה קוקאנד בירת טריטוריה המשתרעת על מזרח אוזבקיסטן וטג'יקיסטן המודרנית, דרום קזחסטן וכל קירגיזסטן.
האימפריה הרוסית
פרגאנה הייתה פרובינציה של טורקסטאן הרוסית, שהוקמה בשנת 1876 מתוך החאנות לשעבר של קוקנד. היא הוגבלה על ידי מחוזות סיר דריה בצפון ובצפון מערב, סמרקנד במערב וז'טיסו בצפון מזרח, על ידי טורקסטאן הסינית (קשגריה) במזרח, ועל ידי בוכרה ואפגניסטן בדרום. גבולותיה הדרומיים, בפמירים, נקבעו על ידי ועדה אנגלו-רוסית ב-1885, מזורקול (אגם ויקטוריה) ועד לגבול הסיני; וחיג'נאן, רושאן ו-וואחאן הוקצו לאפגניסטן בתמורה לחלק מדרבאז (בגדה השמאלית של הפאנג'), אשר ניתן לבוכרה. השטח הסתכם בכ-53,000 קמ"ר (20,463 קמ"ר), מתוכם 17,600 קמ"ר (6,795 קמ"ר) נמצאים בפמירים.[2]
לא כל תושבי האזור היו מרוצים ממצב עניינים זה. ב-1898 הכריז מוחמד עלי חלפה על ג'יהאד נגד הרוסים, אולם לאחר שכ-20 רוסים נהרגו, חלפה נתפס והוצא להורג. כאשר מהפכת 1905 התפשטה ברחבי האימפריה הרוסית, היו מספר ג'דידים שפעלו בעמק פרגאנה. כאשר המשטר הצארי הרחיב את הגיוס הצבאי כך שיכלול מוסלמים, החל מרד שהיה הרבה יותר נרחב מזה של 1898, ושלא דוכא לחלוטין בזמן המהפכה הרוסית.
ברית המועצות
ב-1924 ניתקו הגבולות החדשים המפרידים בין הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוזבקית לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הקירגיזית את הקצה המזרחי של עמק פרגאנה, כמו גם את המדרונות המקיפים אותו. מצב זה השתנה בשנת 1928 כאשר הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוטונומית הטג'יקית הפכה לרפובליקה, כך שהאזור סביב ח'וג'נד הפך לחלק ממנה. מצב עניינים זה חסם את המוצא הטבעי של העמק והנתיבים לסמרקנד ולבוכרה, אך לאף אחד מהגבולות הללו לא הייתה משמעות גדולה כל עוד השלטון הסובייטי נמשך. האזור כולו היה חלק מכלכלה אחת שנועדה לייצור כותנה בקנה מידה עצום, והמבנים הפוליטיים הכוללים הביאו לכך שחציית גבולות לא היוותה בעיה.
התקופה הפוסט-סובייטית
עם התפרקות ברית המועצות ב-1991 והקמת רפובליקות עצמאיות, השתנתה מפת הגבולות בצורה משמעותית, אם כי ההשפעה של הגבולות הבין-לאומיים החדשים הייתה מינורית עד 1998–2000.[18] אוזבקיסטן, לדוגמה, סוגרת בקביעות את גבולותיה עם טג'יקיסטן וקירגיזסטן.
אנשים מחוג'אנד שבטג'יקיסטן הנוסעים לבירה הטג'יקית דושנבה, אינם יכולים לקחת את המסלול הישיר יותר דרך אוזבקיסטן, נאלצים לחצות מעבר הרים גבוה. התקשורת בין שתי הערים הערים בישקק ואוש בקירגיזסטן עוברת בדרך הררית קשה. המתיחות האתנית התלקחה גם להתפרעויות ב-1990, בעיקר בעיירה אוזגון, ליד אוש. לא הייתה אלימות אתנית נוספת, ונראה שהדברים נרגעו במשך מספר שנים.[19]
עם זאת, העמק הוא אזור שמרני מבחינה דתית שנפגע במיוחד מחקיקת החילון של נשיא אוזבקיסטן אסלאם קרימוב, לצד החלטתו לסגור את הגבולות עם קירגיזסטן בשנת 2003. הדבר הרס את הכלכלה המקומית על ידי מניעת יבוא מוצרי צריכה סיניים זולים. הדחתו של נשיא קירגיזסטן אסקר אקייב באפריל 2005, יחד עם מעצר של קבוצת אנשי עסקים מקומיים בולטים העלו את המתיחות הבסיסית לרמה גבוהה באזור סביב אנדיז'ן וקוראסוב במהלך התסיסה באוזבקיסטן במאי 2005, בה נהרגו מאות מפגינים על ידי חיילים. ב-2010 החלו שוב מאורעות שכללו אלימו בחלק הקירגיזי של העמק, בעקבות מתחים אתניים שנבעו מהחמרה בתנאים הכלכליים עקב המשבר הכלכלי העולמי, וסכסוך פוליטי בעקבות הדחתו של נשיא קירגיזסטן קורמאנבק באקייב באפריל 2010. ביוני 2010 דווח כי בערך 200 אנשים נהרגו במהלך עימותים באוש ובג'לאל-אבאד, בנוסף ליותר מ-2,000 אנשים שנפצעו.[20] בין 100,000 ל-300,000 פליטים, בעיקר ממוצא אתני אוזבקי, ניסו לברוח לאוזבקיסטן, וגרמו למשבר הומניטרי גדול.
האזור היה נתון גם להקצנה בלתי רשמית.[21]
חקלאות
בתקופת הצאר היו מתוך 1,200,000 דונם של אדמה מעובדת, כשני שלישים תחת השקיה מתמדת והשליש הנותר בהשקיה חלקית. האדמה נחשבה על ידי מחברי המאמר במהדורה ה-11 של אנציקלופדיה בריטניקה כמעובדת להפליא, כשהגידולים העיקריים בה היו כותנה, חיטה, אורז, שעורה, תירס, דוחן, אלפלפה, טבק, ירקות ופירות. הגינון נערך ברמה גבוהה של מיומנות והצלחה. הוחזקו כמויות גדולות של סוסים, בקר וצאן, וכן הרבה גמלים.[2]
כמעט 400,000 דונם היו מכוסים ביערות. הממשלה הקימה חוות ייעור במרגילן, שממנה חולקו 120,000 עד 200,000 עצים צעירים מדי שנה בחינם בין תושבי המחוז. גידול טוואי המשי התרבותי, לשעבר תעשייה משגשגת, דעך למרות העידוד של חווה ממלכתית בניו מרגילן.[2]
תעשייה
ידוע על קיומם של פחם, ברזל, גופרית, גבס, מלח סלעים (הליט) ונפטא (תזקיק), אך רק השניים האחרונים הופצו אי פעם בכמויות משמעותיות. בסוף המאה ה-19 היו כמה בארות נפט קטנות בפרגאנה, אך אלה כבר לא מתפקדות. בתקופה הצארית המפעלים התעשייתיים היחידים היו כשבעים או שמונים מפעלים שעסקו בניקוי כותנה. עור, אוכפים, נייר וסכו"ם היו המוצרים העיקריים של תעשיות הבית.[2] מוצרים אלו לא התווספו לייצור הכולל בתקופה הסובייטית, כאשר התיעוש התרכז בערים סמרקנד ובוכרה.
מסחר
מבחינה היסטורית עמק פרגאנה היה מעבר ביניים חשוב על דרך המשי עבור סחורות ואנשים שנסעו מסין למזרח התיכון ולאירופה. לאחר חציית המעברים מקאשגאר בשינג'יאנג, מצאו הסוחרים הקלה מבורכת בשפע הפורה של פרגאנה, כמו גם את האפשרות לרכוש משי איכותי נוסף המיוצר במרגילן.
הייצוא המפורסם ביותר מהאזור היו הסוסים השמימיים 'מזיעי דם' שכבשו את דמיונם של הסינים בתקופת שושלת האן, אך למעשה גודלו כמעט בוודאות על הסטפה, ממערב לבוכרה או מצפון לטשקנט, ורק הובאו למכירה בפרגאנה. במאה ה-19 התנהל סחר לא מבוטל עם רוסיה. מסחר זה כלל כותנה גולמית, משי גולמי, טבק, עורות, עורות כבשים, פירות, כותנה, מוצרי עור, ייבוא סחורות מיוצרות, טקסטיל, תה וסוכר. סחורה זו בחלקה יוצאה מחדש לאחר מכן לקשגריה ובוקהרה. המסחר הכולל של פרגאנה הגיע לשווי שנתי של כמעט 3.5 מיליון ליש"ט ב-1911.[2] כיום היא סובלת מאותו שפל שמשפיע על כל הסחר שמקורו באוזבקיסטן או כזה שצריך לעבור דרכה. הייצוא הבין-לאומי המשמעותי היחיד הוא כותנה, על אף שמפעל דייהו באנדיז'אן שולח מכוניות לכל רחבי אוזבקיסטן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Laurelle, Marlene, Globalizing Central Asia: Geopolitics and the Challenges of Economic Development., 2015, עמ' 126
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Chisholm, Hugh, Encyclopædia Britannica. Vol. 10 (11th ed., University of Cambridge: Encyclopædia Britannica. Vol. 10 (11th ed.), 1910–1911, עמ' 270–271
- ^ "Petroleum Potential of Fergana Intermontane Basin", Wayback Machine, Archived from the original on 27 October 2009. Retrieved 26 March 2014.
- ^ 4.0 4.1 4.2 Москва: ПИН РАН. p. 91., Российская академия наук
- ^ "Splendeurs des oasis dOuzbekistan, p.12" (PDF).
- ^ Independent Sogdiana: Lane Fox (1973, 1986:533) notes Quintus Curtius, vi.3.9: with no satrap to rule them, they were under the command of Bessus at Gaugamela, according to Arrian, iii.8.3.
- ^ The province of Sogdia was to Asia what Macedonia was to Greece: a buffer between a brittle civilization and the restless barbarians beyond, whether the Scyths of Alexander's day and later or the White Huns, Turks and Mongols who eventually poured south to wreck the thin veneer of Iranian society" (Robin Lane Fox, Alexander the Great (1973) 1986:301).
- ^ Bernard, P., "Alexander and his successors in Central Asia." In: History of civilizations of Central Asia, Volume II. The development of sedentary and nomadic civilizations: 700 B.C. to A.D. 250, Harmatta, János, ed., Paris: UNESCO Publishing: Harmatta, János, ed. Paris: UNESCO Publishing., (1994a), עמ' 88–97
- ^ The Megalithic Portal and Megalith Map. "Silk Road, North China, C. Michael Hogan, the Megalithic Portal, ed. Andy Burnham".
- ^ Hill, John E., (2009). Through the Jade Gate to Rome: A Study of the Silk Routes during the Later Han Dynasty, First to Second Centuries CE, BookSurge, 2009, עמ' 29, 318–350, מסת"ב 978-1-4392-2134-1
- ^ Shouyi Bai et al., A History of Chinese Muslim (Vol.2), Beijing: Zhonghua Book Company, 2003, מסת"ב 7-101-02890-X
- ^ Ahmad Hasan Dani, History of Civilizations of Central Asia: The crossroads of civilizations: A.D. 250 to 750., Motilal Banarsidass, 1999, עמ' 274–280, מסת"ב 978-81-208-1540-7
- ^ "Timur", The Columbia Encyclopedia, Sixth Edition, 2001-05 Columbia University Press, (LINK Archived 2008-06-30 at the Wayback Machine)
- ^ "Consolidation & expansion of the Indo-Timurids", in Encyclopædia Britannica, (LINK Archived 2008-04-26 at the Wayback Machine)
- ^ B. Spuler, "Central Asia in the Mongol and Timurid periods", published in Encyclopædia Iranica, Online Edition, 2006/7, (LINK Archived 2009-02-24 at the Wayback Machine): "... Like his father, Olōğ Beg was entirely integrated into the Persian Islamic cultural circles, and during his reign Persian predominated as the language of high culture, a status that it retained in the region of Samarqand until the Russian revolution 1917 [...] Ḥoseyn Bāyqarā encouraged the development of Persian literature and literary talent in every way possible ..."
- ^ David J. Roxburgh. The Persian Album, 1400–1600: From Dispersal to Collection. Yale University Press, 2005. pg 130: "Persian literature, especially poetry, occupied a central in the process of assimilation of Timurid elite to the Perso-Islamicate courtly culture, and so it is not surprising to find Baysanghur commissioned a new edition of Firdawsi's Shanama
- ^ Rashid, Ahmed. (2002). Jihad: The Rise of Militant Islam in Central Asia. New York: Yale University Press
- ^ "For ethnography in political geography: Experiencing and re-imagining Ferghana Valley boundary closures". Political Geography: 6222–640. 2006.
- ^ Weisbrode, K. (2001) Central Eurasia -- Prize or Quicksand? Oxford University Press, pp 46–48.
- ^ "United Nations News Centre – UN asks for $71 million in relief appeal after ethnic violence in Kyrgyzstan". Un News. Un.org. 18 June 2010. Archived from the original on 29 October 2013. Retrieved 26 March 2014.
- ^ Akchurina, Viktoria; Lavorgna, Anita, "Islamist movements in the Fergana Valley: a new threat assessment approach", Global Crime. 15 (3–4), 2014, עמ' 320–336. S2CID 145354771
39301334עמק פרגנה