ח'אנות קוקנד
 | |
| ארמון החאן בקוקנד | |
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | חאנות |
| שפה נפוצה | אוזבקית |
| עיר בירה | אסקי-קורגן, קוקנד |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | ניתוק מאמירות בוכרה |
| תאריך | 1709 |
| פירוק | סיפוח על ידי האימפריה הרוסית |
| תאריך | 1876 |
| ישות קודמת | אמירות בוכרה |
| ישות יורשת | האימפריה הרוסית |
| שטח בעבר | 220 אלף קמ"ר (נכון ל־1810) |
| אוכלוסייה בעבר | כ-3 מיליון במחצית המאה ה-19; כמיליון בשטח שהיה בשנת 1876 (נכון ל־סביבות המאה ה-19) |
| דמוגרפיה | |
| דת | אסלאם סוני |
ח'אנות קוקנד (באוזבקית: Qo'qon xonligi) הייתה מדינה באזור עמק פרגנה שבמרכז אסיה שהתקיימה בשנים 1709–1876. שטחי הח'אנות מחולקים עתה בין אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, דרום קזחסטן וקירגיזסטן.
היסטוריה
הח'אנות הוקמה בשנת 1709 כאשר אציל מקומי הכריז על עצמאותם של שטחים שבשליטתו, בחלק המערבי של עמק פרגנה, מאמירות בוכרה. הוא בנה מבצר חדש בעיר קוקנד, ועם הזמן הפכה עיר זו לבירת המדינה החדשה. היות שביקש לבסס את שאיפותיו לשלטון, הוא טען כי מוצאו מצאצאי טימור לנג. השליטים החדשים ניצלו את החולשה השלטונית באמירות בוכרה באותה העת, והחלו בהתרחבות המדינה החדשה. ככל הנראה בסביבות 1735 הם אף כבשו את סמרקנד. בשנת 1740 השאה הפרסי כבש את בוכרה, וכוחותיה של קוקנד נאלצו לעזוב את סמרקנד. באותה שנה שונה שם בירת הח'אנות מ"אסקי-קורגן" ל"קוקנד". שליטי הח'אנות המשיכו בהתרחבות לכיוון מזרח ונכנסו למגע עם השטחים שהיו בשליטת סין. בעקבות המגעים הדיפלומטיים נשלחו מתנות לבייג'ינג. בהתאם לרשומים במקורות סיניים מסוף המאה ה-18, הסינים ראו את שטח הח'אנות כמדינת חסות.
בתחילת המאה ה-19 נמשכה מדיניות ההתרחבות, ובעזרת הכוחות המקומיות נכבשו חודז'נט וטשקנט. באותה תקופה שליט הח'אנות היה אלים-ביי. במקורות הוא מאופיין כבן אדם אלים במיוחד. בשנת 1809 הוא נהרג על ידי תומכיו של אחיו, עומר. בתקופת הח'אן עומר לא נוהלו מלחמות ארוכות, אך נמשכה מדיניות של התפשטות איטית. בשנת 1821 נפטר הח'אן עומר, והשלטון הועבר לבנו מוחמד אל ח'אן. בתקופה זו המדינה הגיעה לשיא התפשטותה. לשליטתה התווספו שטחים בדרום קזחסטן וצפון קירגיזסטן. להתבססות השליטה באזור הוקמו מבצרים חדשים. גם שטחים באזור הרי פמיר הועברו לשליטת החא'נות.
התנהגות מוחמד אל ח'אן הגיע לשיאים חדשים. הוא התחתן עם אמו החורגת, מעשה האסור לפי חוקי האסלאם. מנהיגי התקוממות מקומית פנו בבקשת עזרה לאמיר בוכרה. בעקבות זאת נהרג הח'אן בקרב, קוקנד נכבשה, ולמשך תקופה קצרה עברה השליטה בח'אנות לנציג הבוכרים. החל מתקופה זו, ההיסטוריה של הח'אנות מהווה רצף בלתי פוסק של הפיכות שלטוניות במהלך מאבקי שליטה בין שני המחנות היריבים. כל הפיכה שלטונית הייתה מלווה בהרג מספר רב של תומכיו של הצד שהובס.
יחסים עם האימפריה הרוסית
היחסים עם האימפריה הרוסית התפתחו בהדרגה, והיו מסובכים. לדעת רוב ההיסטוריונים המקומיים, היוזמה להרעה ביחסים הייתה של הח'אן. בדרך כלל היו בשלטון נציגי הקבוצות העוינות לרוסיה. כתוצאה מכך, אנשי מסחר רוסים סבלו מאי-צדק וספגו הפסדים כספיים.
אנשי קוקנד היו מעוניינים להרחיב את שליטתם גם לשטחי קזחסטן, שהיו בשליטה רוסית עוד משנות ה-40 של המאה ה-18. בשנות ה-30 של המאה ה-19 אורגנו מספר פלישות, והיו ניסיונות לארגן מרד מסיבי בשטחי קזחסטן. בסופו של דבר, הצבא הרוסי החזיר לרוסים שליטה מלאה על האזור, ויחידות צבאיות של הח'אנות חזרו לטשקנט. סכסוכי גבול בלתי פוסקים הקשיחו את המדיניות הרוסית כלפי האוכלוסייה המוסלמית המקומית, והוקמו מספר מבצרים נוספים באזור.
החל משנת 1855, לאור המהומות הפנימיות, החלו שבטים באזורי הגבול לעבור לנתינות של האימפריה הרוסית. כתוצאה מכך החלו סכסוכי גבול עם הרוסים. הרוסים החלו בהקמת מבצרי גבול ולהתקדם לחלקים הפנימיים של הח'אנות.
במקביל למהומות שלטוניות פנימיות התחיל לחץ כוחות האימפריה הרוסית על הח'אנות. בשנת 1864 החלו הרוסים במתקפה כוללת על שטחי הח'אנות. הם שלחו שתי יחידות צבאיות (אחת מאורנבורג והשנייה ממערב סיביר) לשטחי הח'אנות. במהלך המערכה הצבאית נכבשו מספר ערים, אך הניסיון לכיבוש טשקנט נכשל. בשנת 1865 הגיעו שמועות לשלטונות הרוסים באזור שאמיר בוכרה מעוניין לכבוש את טשקנט. לאור זאת, התקרב לעיר כוח צבאי בהיקף של כ-2,000 לוחמים ו-12 תותחים. בתוך העיר התבצר כוח בהיקף של כ-30 אלף לוחמים ו-50 תותחים. במהלך הקרב ב-9 במאי 1865 נהרג המפקד של כוח הח'אנות באזור. כתוצאה מכך החל מאבק פנימי בתוך העיר בין הקבוצות השונות, והרוסים החליטו לבצע מתקפה כוללת על העיר. לאחר קרבות שנמשכו 3 ימים, נכבשה טשקנט על ידי הרוסים. בעקבות התקדמות צבא רוסיה, איבדה הח'אנות רצף טריטוריאלי עם אמירות בוכרה. הפעילות הצבאית נמשכה מספר שנים, כאשר למרות עדיפות מספרית ברורה, כוחות הח'אנות לא הצליחו להדוף את מתקפות הרוסים.
בשנת 1868 נחתם חוזה בין חודויאר-ח'אן לבין קונסטנטין פון קאופמן מהצד הרוסי. השטח שבשליטת החאן הוקטן באופן משמעותי. למעשה, בהתאם לתנאי ההסכם הח'אנות איבדה את עצמאותה.
במשך שנים פעל חודויאר-ח'אן על פי הנחיות של השלטון הרוסי. בהתאם לדרישות של קונסטנטין פון קאופמן, הוא הפסיק את הפעולות הצבאיות נגד אמירות בוכרה, גירש מספר אצילים שניסו להיאבק נגד הרוסים, והעביר חלק מהשטח לשליטה של אצילים בוכרים. העברת חלק מהשטח לשליטה רוסית הקטינה באופן משמעותי את העברות המסים לח'אן. ההנהגה הרוסית התריע בפני הח'אן על בעייתיות המצב. בשנים 1873–1874 היו מספר מרידות, אך הח'אן הצליח להתמודד עמן. בנוסף לכך, חיילי הח'אן התחילו בביזת אוכלוסייה לאור אי-קבלת תשלומים מהשלטון. כמו כן, הורחב הנוהג לחייב את האיכרים לבצע עבודות ציבוריות לטובת הח'אן. כדי לשפר את מצבו, הוגדלו באופן משמעותי המסים בשטח שנותר בשליטת הח'אן. לאור אי-הסכמה רחבה עם מדיניות הפנים של הח'אן, החל בשנת 1875 מרד נרחב נגד השלטון. למורדים הצטרפו גם אחיו של החאן ואף בנו – יורש העצר. בנוסף לכך הצטרפו למרד כל מתנגדי הרוסים באזור ואנשי הדת. כתוצאה מכך הוכרז על מלחמת קודש נגד הרוסים. חיילים רבים של צבא הח'אן הועברו לצד המורדים. בקיץ 1875 החליטו הח'אן ומשלחת רוסית שהייתה בבירה לצאת מן העיר. הח'אן רצה להתחיל בקרב נגד כוחות המורדים בשטח הפתוח, אך רוב חייליו שאיתם יצא מהעיר, עברו לצד המורדים. רק קומץ חיילים המשיכו עם הח'אן. למחרת התקרב הכוח המצומצם לשטח שהיה בשליטת הרוסים. לאחר בריחת הח'אן, הכריז השליט החדש שבכל הבעיות אשמים הרוסים, וחובה להחזיר לשליטת הח'אנות את כל השטחים שהיו בה בטרם ההסכם עם הרוסים. כוחות גדולים של המורדים נכנסו לשטחים שבשליטה רוסית ואף התקדמו לפרברי הערים. לאחר התארגנות, החלו הרוסים להתקדם לשטחי הח'אנות. ב-22 באוגוסט 1875 התקדמו הרוסים למעוז הראשי של המורדים. לאחר קרב, המורדים הובסו תוך אבידות קשות של מעל 2,000 איש. ב-29 באוגוסט נכנסו הרוסים לקוקנד. ב-22 בספטמבר נחתם הסכם שלפיו הח'אן החדש קיבל על עצמו את חסות האימפריה הרוסית, הסכים לשלם כל שנה חצי מיליון רובל, וכל השטחים צפונית לנהר נרין הועברו לרוסיה.
מיד עם עזיבת הכוחות הרוסים החל מרד חדש. הח'אן נמלט ומהומות התרחבו. הרוסים בפיקוד מיכאיל סקובלב הצליחו לייצב את המצב ולהחזיר את הח'אן לשלטון. על אף שחזר לשלטון בתמיכת הרוסים, הוא החל לתמוך במחנה שהתנגד לרוסים. לאור המצב, הרוסים חזרו פעם נוספת, וב-8 בפברואר 1876 הם נכנסו לקוקנד. ב-19 בפברואר פורסם צו קיסרי על סיפוח כל השטח לרוסיה. משפחת הח'אן הועברה להתגורר באורנבורג. האזור היחיד שלא היה בשליטת הרוסים היו אזורים הררים בפמיר. בקיץ 1876 החל מיכאיל סקובלב בהשתלטות על האזור.
עם סיום הקרבות, כל שטחי הח'אנות נכללו באובלסט פרגנה.
לאחר מהפכת אוקטובר, הוכרזה לתקופה לקצרה מדינה עצמאית, אך עד מהרה היא נכבשה על ידי צבא רוסיה הסובייטית. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 חולק השטח בין הרפובליקות הסובייטיות שהוקמו באזור.
המבנה השלטוני
בראש המדינה עמד ח'אן. בסביבתו היו האצולה והפקידות. תפקידי הפקידות המרכזיים היו היועץ, האוצר, שר הביטחון ושר המשטרה. כמו כן פעלה מועצה, שכללה פקידים המקורבים לח'אן. להנהגה הדתית היה תפקיד שלטוני חשוב. ראש ההנהגה הדתית היה חבר קבוע במועצה ועמדתו היה בין החשובות.
השליטים המקומיים היו ביים. שליט טשקנט היה במעמד מיוחד: הוא היה ממונה על ידי הח'אן בעצמו, והיה לו תואר מיוחד – "בקלרי-בגי" (הביי הראשי). בכפרים השלטון המקומי היה בידי זקני הכפר. אנשי הדת היו משגיחים על התנהגות התושבים ושמירת חוקי האסלאם. עונש מוות ועונשים פיזיים היו מקובלים מאוד.
המערכת המשפטית הייתה בידי הקאדים. בדרך כלל לתפקידי השופטים מונו אנשי הדת, בהיותם מומחי בחוקי האסלאם.
הרכב אוכלוסייה
בתחילת המאה ה-19 הגיעה אוכלוסיית הח'אנות לכ-3 מיליון תושבים. לאחר העברת חלק משמעותי של השטח לאימפריה רוסית, הצטמצמה אוכלוסיית המדינה לכמיליון תושבים. האוכלוסייה כללה אוזבקים, טג'יקים, קירגיזים וקזחים שהיו שייכים לשבטים וחמולות שונות. אוזבקים היו דוברי טורקית, וטג'יקים דוברי השפה הפרסית. בדרך כלל אוכלוסיית היישובים הייתה מעורבת וכללה עמים שונים. רוב האוזבקים והטג'יקים התגוררו בערים. רוב הקזחים והקירגיזים היו נוודים.
כלכלה
הכלכלה הייתה מבוססת על חקלאות. רוב השטחים המעובדים היו שייכים לח'אן. מעבדי האדמה היו צריכים לשלם מס לפי גודל היבול ולפי גודל החלקה המעובדת. החקלאים היו מגדלים מספר רב של סוגי פירות וירקות. גידול חיטה היה נפוץ מאוד. גידול כותנה התפתח רק לאחר הכיבוש הרוסי בשנת 1876. רוב השטחים המעובדים היו מבוססים על השקיה. מערכת זו התבססה על מי נהר נרין, והייתה מפותחת מאוד.
בשטחי המדינה היו גם מכרות זהב, כסף, נחושת ואבני חן. כמו כן היו מכרות פחם. על בסיס זה הוקמו מפעלי ברזל ומפעלי לייצור נשק בטשקנט, קוקנד ואנדיז'ן. בנוסף לכך, הח'אנות הייתה ידוע כמקור לכלי חרסינה ובדים.
תפקיד חשוב בכלכלה היה מסחר עם אמירות בוכרה וסין. בערים היו שווקים גדולים, ושוק קוקנד היה גדול אף משוק טשקנט.
לאחר הסיפוח לרוסיה, התפתחה כלכלת הח'אנות בהדרגה והפכה לספק כותנה עיקרי לתעשיית הטקסטיל הרוסית ויבוא התוצרת התעשייה הרוסית.
רשימת שליטי הח'אנות
- שאהרוח' ביי (Shahrukh Bı), 1709–1721
- עבד א-רחים ביי (Abdu’l Rahım Bı), 1721–1733
- עבד אל-כרים ביי (Abdu’l Karım Bı), 1733–1746
- תקופת מהומות שלטוניות
- אירדאנה (Irdana), 1751–1770
- תקופת מהומות
- נארבוטה ביי (Narbuta Beg), 1774–1798
- עאלם ח'אן (Alım Khan), 1798–1810
- עומר ח'אן (Umar Khan), 1810–1822
- מוחמד עלי ח'אן (Muhammad Ali Khan), 1822–1841
- סולטאן מחמוד (Sultan Mahmud), 1842
- אבראהים דאד-ח'אה (Ibrahım Dad-khwah), 1842 (מושל מטעם אמירות בוכרה)
- שיר עלי ח'אן (Shır Alı Khan), 1842–1845
- ח'ודאיאר (Khudayar), 1842–1858, 1862–1863, 1865–1875
- מוחמד מאליה ביי ח'אן (Muhammad Mallya Beg Khan), 1858–1862
- שאה מוראד ח'אן (Murad), 1862, 1864–1865
- נאסר א-דין ח'אן (Nasir ad-Din Khan), 1875, 1875–1883
- מוחמד פולד ביי ח'אן (Muhammad Pulad Beg Khan), 1875
קישורים חיצוניים
