רשומות ההיסטוריון
רשומות ההיסטוריון, (מתורגם גם הרשימות ההיסטוריות[1]) או בשמן הסיני שְׁה-גִ'י (סינית מסורתית: 史記, סינית מפושטת: 史记, פין-יין: Shǐjì), נכתבו בשנים 109 לפנה"ס-91 לפנה"ס הן היו מפעל חייו של סְה-מָה צְ'ייֵן. הרשומות מתעדות את ההיסטוריה הסינית מאז ימי הקיסר הצהוב אשר מתוארך בסביבות 2,600 לפנה"ס, הדמות הקדומה ביותר שסְה-מָה צְ'ייֵן מצא כדמות היסטורית אמיתית, ועד ימיו של סְה-מָה צְ'ייֵן בתקופת שושלת האן. רשומות ההיסטוריון נחשבות לטקסט ההיסטורי השיטתי הראשון בסין, ובכך הייתה להן השפעה מכריעה על ההיסטוריוגרפיה והפרוזה הסינית בדורות הבאים.
מבנה
ביצירה 130 כרכים (או "מגילות" או "פרקים"), אשר מחלקים את החומר לקטגוריות הבאות:
- 12 כרכים של "ביוגרפיות קיסריות (本紀, Benji) - מכילים ביוגרפיות של כל השליטים החשובים מימי הקיסר הצהוב ועד צ'ין שה-חואנג. באלו נכללות גם הביוגרפיות של מלכי שושלות שְׂיָה, שאנג וג'ואו, וכן הביוגרפיות של ארבעה קיסרים ועוצרת אחת משושלת חאן המערבית. אליהם מצורפת גם הביוגרפיה של שְׂיָאנְג יוּ' (項羽), על אף שלא מלך על הארץ כולה.
- 10 כרכים של "טבלאות" (表, Biao) - אלו הם קוי זמן של מאורעות.
- 8 כרכים של מאמרים (書, Shu) - אלו דנים בכלכלה ובנושאים אחרים שהעסיקו אנשים באותה תקופה.
- 30 כרכים של "מיוחסים" (世家, Shijia) - מכילים ביוגרפיות של שליטים ראויים לציון, בני אצולה ופקידים. ובעיקר כאלו מתקופת האביבים והסתוים ומתקופת המדינות הלוחמות.
- 70 כרכים של "ביוגרפיות מסודרות" (列傳, Liezhuan) - אלו מכילים ביוגרפיות של דמויות ידועות כגון לָאוֹ דְזְה, מוֹ דְזְה, סוּן דְזְה וגִ'ינְג קֶה.
לעיתים מצורפת לרשומות ההיסטוריון גם הקדמה שנכתבה על ידי סְה-מָה גֶ'ן (司馬貞) במהלך שושלת טאנג, כשמונה מאות שנה לאחר כתיבת היצירה המקורית. בהקדמה הזו מתועדים השליטים ששלטו לפני הקיסר הצהוב, ואשר סה-מה צ'יין השמיטם עקב מחסור במקורות אמינים.
סגנון
בניגוד לרשומות היסטוריות מאוחרות יותר אשר אימצו את ההשקפות הקונפוציאניות, וכמו כן טענו כי הקיסרים קיבלו את מנדט השמיים והשמיצו טוענים כושלים לכתר, ידועות רשומות ההיסטוריון בהיותן סיפורת אובייקטיבית וליברלית. תכונות אלו הועברו גם לסגנון הכתיבה של שירה ופרוזה בדורות הבאים.
רוב הכרכים של קטגוריית "הביוגרפיות המסודרות" מציגים תיאורים מלאי חיים של אירועים ודמויות. מעריכים כי הסיבה לכך נעוצה בסיפורים שעברו מפה לאוזן מימי קדם, ואשר שימשו בין המקורות ליצירה, אם כי בצורה מבוקרת על מנת לאזן בין האמינות והדיוק של המידע. לדוגמה, המידע על ניסיון ההתנקשות של גִ'ינְג קֶה בקיסר הראשון היה על פי המתואר עדות של עד ראיה שניתנה על ידי סבא-רבא של חבר של אביו של סְה-מָה צְ'ייֵן. אותו סבא-רבא שימש פקיד זוטר בחצר צ'ין ובמקרה נכח בטקס הדיפלומטי לכבוד גִ'ינְג קֶה.
ניתן לראות ברשומות ההיסטוריון כי כישוריו הדיפלומטיים של סְה-מָה צְ'ייֵן איפשרו לו להדגיש צדדים חיוביים של שליטים בביוגרפיות הקיסריות, ובמקביל להחדיר מידע שלילי לפרקים אחרים. לפיכך יש לקרוא את הרשומות במלואן על מנת לקבל תמונה מלאה. ישנם גם פרטים סותרים בחלקים שונים של היצירה, והדבר כנראה משקף מקורות שונים שבהם השתמש סְה-מָה צְ'ייֵן. הסתירות מרמזות שהיצירה לא עברה עריכה סופית.
מקורות היצירה
.jpg)
סְה-מָה היה בן לשושלת של היסטוריונים של קיסרי חאן. אביו, סְה-מָה טָאן, שימש היסטוריון ראשי ובנו ירש את מקומו. לפיכך הייתה לסְה-מָה צְ'ייֵן גישה לארכיונים, צווים ורשומות של תחילת ימי שושלת חאן, כמו גם לספרים עתיקים הרשומים על כפיסי עץ ובמבוק, אשר קדמו לתקופת חאן. סְה-מָה צְ'ייֵן היה היסטוריון שיטתי וחשדן, הוא לא הסתפק בכתובים אלא גם טרח לראיין אנשים ולסייר ברחבי סין על מנת לאמת את המידע. לדוגמה, הוא כותב כי "שמע" שלשְׂיָאנְג יוּ' ולשליט האגדי שׁוּן היה אישון כפול בעין אחת. בפרק הראשון "רשומות חמשת הקיסרים" כתב "הגעתי במערב עד הר קוֹנְג והר דונג (בגאנסו), בצפון עד גְ'ווֹלוּ (בחביי), במזרח התקרבתי לים, ובדרום ליאנגצה ולנהר חְווָאי".
בפרק 13, "טבלת שושלת יוחסין של שלושת העידנים" הוא כותב "קראתי את כל שושלות היוחסין של המלכים (dieji 谍记) אשר בנמצא מאז זמנו של הקיסר הצהוב". בפרק 14, "תיעוד שנתי של האדונים הפיאודליים" נכתב "קראתי את כל הרשומות המלכותיות (chunqiu li pudie 春秋曆譜諜), עד זמנו של המלך לִי מג'ואו".
סְה-מָה צְ'ייֵן השתמש ב"אילנות היוחסין של חמשת הקיסרים" (五帝系諜) ובקלאסיקה של ההיסטוריה כמקורות לתיעוד הגיניאולוגיה מזמנו של הקיסר הצהוב עד שלטון גונְגְחֶה (841-842 לפנה"ס). הוא גם מרבה לפרט את מקורותיו. לדוגמה:
- בפרק הראשון "רשומות חמשת הקיסרים" נכתב "קראתי את האביבים והסתוים ואת דברי המדינות (國語)".
- בפרק 15 "תיעוד שנתי של שש המדינות" נכתב "קראתי את רשומות צ'ין (qin ji 秦記), וכתוב בהן שהצְ'וֵ'אנְז'ונְג (犬戎 שבט ברברי) הביסו את המלך יוּאוּ מג'ואו".
- בפרק 18 נכתב "כאשר אני קורא את רשומותיהם של החסידים המכובדים של גָאודְזוּ אשר קיבלו תוארי אצולה, ובוחן את הסיבות בגינן נמנעה מצאצאיהם הבעלות על נחלת אבותיהם...", ומאוחר יותר באותו פרק "תיעדתי רק את מה שמעבר לכל ספק, ובמקרים מוטלים בספק השארתי מקום ריק"[2].
- בפרק 19 נכתב "הייתה לי ההזדמנות לעיין בתיעוד ההאצלה, ונתקלתי במקרה של ווּ צְ'ייֵן, מרקיז בּייֵן...".
- בפרק על המשורר והשר אוהב המולדת צ'וּ' יְוֵּ'אן (屈原) נכתב "קראתי את 'יגון הפרידה', 'שאלת השמיים', 'זימון הנשמה' ו'קינה ליִינְג'" (כל אלו יצירות של צ'וּ' יְוֵּ'אן).
- בפרק 62, "ביוגרפיה של גְווָאן ויֵן" נכתב "קראתי את 'ממשלת העם' של גואן, את 'גובה הר', את 'מרכבות וסוסים', את 'קל וכבד' ואת 'תשעה בתים', כמו גם את 'רשומות האביבים והסתוים של יֵן דְזְה'". (מלבד האחרון, כולם פרקים מתוך הגְווָאן דְזְה 管子).
- בפרק 64, "ביוגרפיה של סְה-מָה זָ'אנְגְג'וּ (司马穰苴)" נכתב "קראתי את 'אמנות המלחמה' של סְה-מָה."
- בפרק 121, "ביוגרפיות של מלומדים" נכתב "קראתי את הצווים הקיסריים שעודדו פקידי חינוך".
אמינות
ג'וזף נידהם ציין ב-1954 כי בניגוד אליו היו הרבה מלומדים שפקפקו בכך שרשומות ההיסטוריון מכילות מידע אמין לגבי תקופות רחוקות כמו זו של שלושים מלכי שושלת שאנג (סביבות 1600-1050 לפנה"ס). אותם חוקרים ציינו שלא ייתכן שלסְה-מָה צְ'ייֵן הייתה גישה לחומר כתוב אשר פירט היסטוריה שהתרחשה אלף שנים לפני זמנו. הגילויים הקשורים בעצמות הניחוש בחפירות באָנְיָאנְג בירת שאנג (היא יִין שׂוּ) תאמו לעשרים ושלושה משלושים המלכים המאוזכרים ב"רשומות ההיסטוריון". על פי נידהם תגלית ארכאולוגית זו מוכיחה כי לסְה-מָה "היו חומרים אמינים למדי בהישג יד - עובדה המדגישה שוב את החשיבה ההיסטורית המעמיקה של הסינים".[3]
בספרו של ג'ון מאן "לוחמי טרה-קוטה", ישנו ניתוח של ההטיה בכתביו של סְה-מָה. מאן טוען שעקב נסיבות אישיות, סְה-מָה כתב בחיוב על קיסרים קודמים, וזאת על מנת לגנות את הקיסר בן זמנו, ולגרום לרפורמות שלו להיראות חסרות ערך.
הכרך הראשון עוסק בתקופת חמשת הקיסרים. שם, מלבד אזכור קצר של שֶׁנּוֹנְג/קיסר הלהט, סְה-מָה צְ'ייֵן השמיט את שלושת המלכים שקדמו לחמשת הקיסרים תוך שהוא מודה כי מקורותיו היו בלתי אמינים. לא ידועה הסיבה לכך שהמקורות נחשבו בעיניו ללא אמינים, אף כי ידוע שמקורות שקדמו לזמנו כגון ספר הטקסים והשירים של צ'וּ סותרים זה את זה בנוגע לפרטי התקופה. סְה-מָה גם התעלם מתיאורים של כוחות ותכונות על-טבעיים שיוחסו לשליטי התקופה, בהיותם גיבורי תרבות. בכך ייתכן שנתן לאלים מראית עין של דמויות היסטוריות.
מסירה ותוספות מאוחרות
לאחר השלמת רשומות ההיסטוריון ב-91 לפנה"ס, כתב היד הכמעט-שלם הוחבא בביתה של בתו של סְה-מָה צְ'ייֵן, סְה-מָה יִינְג (司馬英), על מנת להימנע מהשמדתו בידי הקיסר ווּ ויורשו הקיסר גָ'או. "רשומות ההיסטוריון" הופצו לבסוף בתקופת שלטונו של הקיסר שׂוֵ'אן על ידי בנה של אותה בת, יָאנְג יוּ'ן (杨惲), אחרי 20 שנה שבהן הוסתרו.
מומחים תמיד היו חלוקים לגבי השינויים שנעשו בטקסט במהלך התקופה. ברור שהטקסט הושלם בסביבות 91 לפנה"ס, על פי המכתב לזֶ'נְאָן, אשר בו סְה-מָה צְ'ייֵן מציין את מספר הפרקים המדויק של כל חלק ביצירתו. לאחר מותו (כפי הנראה שנים מעטות לאחר המכתב), זכו אנשים מעטים לחזות ביצירה כולה, אולם עדיין נוספו לה מספר קטעים. ההיסטוריון לְיוֹ גְ'גִ'י (劉知幾, 661-721) דיווח על כחמישה עשר מלומדים אשר הוסיפו חומר לרשומות ההיסטוריון לאחר מותו של סְה-מָה צְ'ייֵן. רק התוספות של צ'וּ שָׁאוסוּן (褚少孫, c.105 - c.30 BCE) קיבלו ציון מפורש בדמות המשפט "מר צ'ו אמר" ("褚先生曰"). כבר במאה הראשונה לספירה טענו בָּאן בְּיָאו ובָּאן גוּ כי עשרה פרקים מרשומות ההיסטוריון חסרים. מספר רב של פרקים העוסק במאה הראשונה של שושלת חאן (הווה אומר המאה השנייה לפנה"ס) תואם לחלוטין לפרקים המתאימים ב"ספר חאן". לא ברור אם פרקים אלו הגיעו במקור מרשומות ההיסטוריון או מ"ספר חאן". החוקרים איב הרוואה (Yves Hervouet, 1921-1999) ואנתוני הולסווה (Anthony Hulsewé 1910-1993) סברו כי הפרקים האבודים מרשומות ההיסטוריון הושלמו בעזרת פרקים מ"ספר חאן".
מהדורות
העותק הנפוץ המוקדם ביותר של רשומות ההיסטוריון, בכתב יד, נוצר בתקופת שושלות הדרומיות והצפוניות (420–589 לספירה). המהדורה המודפסת המוקדמת ביותר, אשר נקראה "רשומות ההיסטוריון, מקבץ הערות" (史記集解) פורסם במהלך שושלת סונג הצפונית. מהדורת חְוָאנְג שָׁאנְפֿוּ, שהודפסה בתקופת שושלת סונג הדרומית היא המהדורה המוקדמת ביותר של "שילוב ההערות של שלושת המומחים" (三家注).
בתקופה המודרנית, פרסמה חברת הספרים ג'ונְגְחְווָה (中華書局) בבייג'ינג את הספר במהדורות של סינית מסורתית ושל סינית מפושטת. מהדורת "שילוב ההערות של שלושת המומחים" מ-1959 (מהדורה שנייה, 1982), אשר מבוססת על מהדורת בית ההוצאה לאור גִ'ינְלִינְג, מכילה הערות מובנות בטקסט ונחשבת למהדורה מודרנית בת סמכא.
אלו המהדורות הידועות ביותר של רשומות ההיסטוריון:
| שנה | מוציא לאור | טכניקת הדפסה | הערות |
|---|---|---|---|
| שושלת סונג הדרומית (1127 – 1279) | שָׁאנְפֿוּ | הדפסת לוחות | נקראת בקיצור מהדורת שָׁאנְפֿוּ (黄善夫本) |
| שושלת מינג, בין תקופת גְ'יָאגִ'ינְג לתקופת וָאנְלִי (בין 1521 ל 1620) | האקדמיה הקיסרית של השושלות הצפוניות והדרומיות | פורסמה במסגרת 21 ההיסטוריות. נקראת בקיצור גרסת גְ'ייֵן (监本). | |
| שושלת מינג | מוציא לאור: הביבליופיל מאו ג'ין (毛晋), 1599 – 1659) והסטודיו שלו גִ'י גוּ גֶה (汲古閣 "סטודיו השאיבה מקדם") | פורסמה ב17 ההיסטוריות. נקראת בקיצור גירסת מָאו קֶה (毛刻本) או גירסת גִ'י גוּ גֶה (汲古閣本). | |
| שושלת צ'ינג, בתקופת הקיסר צ'יינלונג (1711 – 1799) | ווּ יִינְגדְייֵן | פורסם ב24 ההיסטוריות, נקראת בקיצור גירסת ווּ יִינְגדְייֵן (武英殿本) | |
| שושלת צ'ינג, בתקופת הקיסר טונְגְגְ'ה (1856 – 1875) | בית הוצאה לאור גִ'ינְלִינְג (ב נאנג'ינג) | הגהה ועריכת העותק על ידי גָ'אנְג וֶנְחוּ. פורסם עם "הערות שלושת המומחים", 130 כרכים סך הכל. נקראת בקיצור מהדורת הוצאת גִ'ינְלִינְג(金陵局本) |
מהדורות מוערות
ישנן שלוש מהדורות מוערות ומבוארות ל"רשומות ההיסטוריון". חְוָאנְג שָׁאנְפֿוּ איחד את השלוש לכדי "שילוב ההערות של שלושת המומחים". לאחר יציאת גירסת שָׁאנְפֿוּ, הפכה "שילוב ההערות של שלושת המומחים" לקריאת חובה ללומדי "רשומות ההיסטוריון" ולומדי היסטוריה סינית עתיקה בכלל. במהלך שושלת צ'ינג פרסם לְיָאנְג יוּ'שֶׁנְג את "רישום הסתייגויות בנוגע לרשומות ההיסטוריון". בתקופה המודרנית, המלומד היפני טאקיגאווה קאמטארו (Takigawa Kametaro) פרסם ספר תחת הכותרת "מחקר טקסטואלי של ההערות לרשומות ההיסטוריון".
תקופת שושלת ליו סונג
- איסוף וניתוח של רשומות ההיסטוריון (史记集解) מאת פֵּי יִין (裴骃)
תקופת שושלת טאנג
- סְה-מָה גֶ'ן (司马贞), מדרש מסתרי רשומות ההיסטוריון (史记索隐)
- גָ'אנְג שׁוֹאוּגְ'יֵה (张守节), משמעות נכונה לרשומות ההיסטוריון (史記正義)
הערות שוליים
- ^ יורי פינס וגדעון שלח, "כל אשר מתחת לשמיים": תולדות הקיסרות הסינית, האוניברסיטה הפתוחה
- ^ Records of the Grand Historian, כרך Han Dynasty I, translated by Burton Watson (Columbia University, Revised Edition, 1993)
- ^ Needham, Joseph. (1972). Science and Civilization in China: Volume 1, Introductory Orientations. Richmond: Kingprint Ltd., reprinted by permission of the Cambridge University Press with first publication in 1954. מסת"ב 052105799X. Page 88, see: here.
23644118רשומות ההיסטוריון