קאשגאר
| מסגד עיד-קח בקאשגאר | |
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין |
|---|---|
| מחוז אוטונומי | שינג'יאנג |
| נציבות עירונית | קאשגאר |
| שטח | 555 קמ"ר |
| גובה | 1,270 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 506,640 (2010) |
| ‑ במטרופולין | 819,095 (2010) |
| קואורדינטות | 39°28′0″N 75°59′0″E / 39.46667°N 75.98333°E |
| אזור זמן | UTC +8 |
| www.xjks.gov.cn | |
קאשְגאר, הקרויה בסינית קאשי (אויגור: قەشقەر ; סינית: 喀什, קאשי; פרסית, אורדו, הינדי-אורדו: کاشغر או कशगार) היא עיר במערב המחוז האוטונומי ש'ינג'יאנג (טורקסטן הסינית) ברפובליקה העממית של סין. משמעות שם העיר היא כנראה "גבעת האבן" (כאשר המונח "קאש" משמעותו "סלע"; והסיומת ע'אר/גאר מתייחסת ל"הר" בשפות אירניות). בעיר מתגוררים כחצי מיליון תושבים.
קאשגאר היא הבירה המנהלית של מחוז קאשגאר ששטחו 162 קמ"ר ומניין תושביו כ-3.5 מיליון. קאשגאר מצויה ברום של 1289 מ', למרגלותיו הדרומיים של הטיאן-שאן, בתוך אגן טארים והיא נווה מדבר בטקלה מקאן. האקלים בעיר הוא אקלים מדברי, יבשתי ונוטה לקיצוניות של חום וקור.
חשיבות אסטרטגית וכלכלית
העיר מהווה נקודה חשובה בדרכי המשי והיא נמצאת על מספר דרכים החוצות את אסיה: היא מחברת את הנתיבים העוקפים את מדבר טאקלמקן מצפון (למרגלות הרי השמיים), ומדרום (למרגלות הרי קונלון), עם הנתיבים המוליכים למרכז אסיה ותת-היבשת ההודית דרך למעבר טורוגרט לקירגיזסטן. היא עומדת בדרך בין חרחורין (קאראקורם), דרך מעבר חונג'ראב לאיסלמבאד. העיר מהווה את הקצה הצפוני של כביש קארקוראם, הכביש הבינלאומי הגבוה ביותר בעולם.
העיר מהווה את הסמל האויגורי ולכן גם מרכז התנגדות לשלטון הסיני. למרות הצהרת הסינים על המצאות כוחות סיניים מהמאה הראשונה לפני הספירה, על נוכחות סינית בתקופת שושלות האן וטאנג ולמרות כיבוש המחוז על ידי קיסר צ'ינג צ'יינלונג במאה ה-18, קאשגאר שולבה ברפובליקה העממית של סין רק בשנת 1949. במהלך המהפכה התרבותית, אחד הפסלים הגדולים ביותר של מאו בסין נבנה בקאשגאר, ליד כיכר העם. העיר העתיקה בעלת המאפיינים המקומיים, בה חיו כמחצית מאנשי העיר, כמעט נהרסה כולה בשנת 2012 על ידי השלטון הסיני, בתואנה שלקחי רעידת האדמה של סצ'ואן 2008 מחייבים הרס בתים מסוכנים, והיא נבנתה מחדש כרפרודוקציה בסגנון מקומי. מאז מהומות 2009 ועליית הלאומנות האויגורית, החל פיתוח מואץ של העיר והזרמת תקציבים, כדי למתן את המתחים האתניים באזור. קאשגאר הפכה לאזור כלכלי מיוחד בשנת 2010, הדוגמה הראשונה במערב הרחוק של סין לכלכלה אוטונומית.
אוכלוסייה
מרבית תושבי העיר הם אויגורים ודתם אסלאם סוני ובעיר נמצא המסגד הגדול ביותר בסין - מסגד עיד-קח. מאידך גיסא, מולות רבים נעצרו ובשנת 2014 נרצח האימם של מסגד עיד-קח - ג'ומעה טאייר. כעיר שוק קוסמופוליטית חיים לצד האויגורים כ-18% סינים האנים וכן מיעוטים רבים ומהגרים מכל מדינות הסביבה. בעיר נמצא אחד השווקים העתיקים, הגדולים והצבעוניים בסין, שלמרות שמו - "שוק יום ראשון" פעיל כל השבוע. בעיר יש גם שוק חיות ענק (מאל-באזאר), הפעיל רק בימי ראשון.
יהודים בקאשגאר
קיים מידע היסטורי גם על יהודים בקאשגאר. ב-1811 קיבל סוחר יהודי משה רפאילוב, אות כבוד מן המשטר הרוסי על תרומתו להתרחבות האימפריה הרוסית[1]. נוסע מתחילת המאה ה-20 מדווח על שני יהודים, עניים מאוד, שהוא פגש בעיר[2].
תיירות בקאשגאר
- מסגד עיד-קח - המסגד הגדול ביותר בסין.
- כיכר העם ופסל מאו הענק, הנישא לגובה של 18 מטר.
- קבר איפק ח'וג'ה (Afaq Khoja) - מהאתרים הקדושים ביותר לתושבי המקום, לזכרו של שליט מקומי בן המאה ה-17
- שוק יום ראשון - שוק השואב את שורשיו מכאלפיים שנות קיומו כשוק מרכזי בדרכי המשי. זהו שוק מקורה בו מציעים חקלאי הסביבה והמחוז כולו את תוצרתם החקלאית, לצד מוצרי צריכה בתוצרת מקומית, וכן אביזרי צריכה סיניים רגילים. לשוק מגיעות סחורות רבות גם ממדינות הסביבה הסמוכות ובהן פקיסטן, טג'יקיסטן, קירגיזסטן וקזחסטן.
- מאל באזאר - שוק חיות עצום ממדים, בו מוכרים בימי ראשון חיות משק ומרעה וכל האביזרים הנלווים, לצד שוק אוכל אותנטי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אירנה ולדימירסקי, היהודים בקירגיזסטן, אתר בית התפוצות
- ^ הנרי לנסדל, Chinese Central Asia Volume II - A Ride to Little Tibet Volume עמ 342
