תעשה ולא מן העשוי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| מקרא | ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק י"ב פרק ט"ז, פסוק י"ג |
|---|---|
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ג' עמוד ב' מסכת סוכה, דף י"א וע"ב ; מסכת מנחות, דף ל"ג וע"ב |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן י"א, סעיף י"ג ו- סימן תרל"ה, סעיף א' ; יורה דעה, סימן רפ"ט, סעיף ה' |
תעשה - ולא מן העשוי (או תעשה - ולא מן העשוי בפסול, "תולמ"ה" בר"ת), הוא כלל הלכתי הנאמר במצוות שיש בהן עשיית דבר, שצריך שהאדם יעשה את הדבר, ולא שהדבר יהיה עשוי לפני כן.
מקור
בתלמוד הבבלי מופיע דין זה לגבי קשירת חוטי הציצית לבגד, והנחת סכך על הסוכה, כגון אדם שלקח חוט ארוך והשחילו בחורים שבכנפות הציצית ולאחר מכן עשה את הקשרים ולבסוף חתך, הרי זה פסול, כיוון שאת מצוות קשירת חוטי הציצית האדם עשה כשהחוטים היו עדיין פסולים, כיוון שהם היו מחוברים אחד לשני, והרי זה תעשה - ולא מן העשוי, ופסול. וכן אם הניח על הסוכה שריגי גפן וכדומה בתור סכך כשעדיין היו מחוברים, ואחר כך קצצם, הרי זה פסול כיון שסכך חייב להיות תלוש, ואת מצוות הנחת הסכך האדם עשה כשהסכך היה עדיין פסול[1]. במקום נוסף בבבלי מוזכר דין זה גם לגבי קביעת מזוזה[2].
מקור הדין בדרשה מהפסוקים ”גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ” (דברים כב יב) ו”חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ” (דברים טז יג). ודרשו חז"ל "תעשה" - "ולא מן העשוי". כלומר שבכל מצוה שכתוב בתורה חיוב עשיה, חובה שהעשיה תהיה בצורה כשרה, ולא שיכשירו את הדבר למצוה אחרי עשיית הדבר.
דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך[3].
במצוות שונות
בכמה מצות הוזכר דין "תעשה - ולא מן העשוי":
- ציצית וסוכה: בבבלי מופיע הדין של "תעשה - ולא מן העשוי" לגבי ציצית וסוכה כנזכר לעיל, וזה מקור הכלל.
- לולב: לגבי לולב יש שתי דעות בבבלי האם נאמר במצות קשירת הלולב (עם ההדסים והערבות) הדין של "תעשה ולא מן העשוי"[4].
- מזוזה: הדין של "תעשה ולא מן העשוי" מופיע בבבלי גם לגבי מזוזה[5], אף שבפסוקי התורה במצות מזוזה לא מופיעה המילה "עשיה" על הטיותיה השונות[6].
- ספר תורה ותפילין: בספרות ההלכה המאוחרת יותר, הוזכר הדין של "תעשה ולא מן העשוי" גם כלפי מצוות אחרות שיש בהן "עשיה". האחרונים התחבטו למשל בשאלה האם מותר לחבר טלאי לספר תורה שנהיה בו חור, כשיש כבר על הטלאי את המילים שנחסרו[7]. או בשאלה האם מותר לקשור את רצועות התפילין לפני גמר עשיית בתי התפילין[8].
כללים נוספים
הדין של "תעשה - ולא מן העשוי" אינו נאמר בכל מקום ובכל זמן, כך שסיבות צדדיות המונעות את כשרות החפץ, לא יגרמו לו להיכלל בקטגוריית "מן העשוי". ויש בזה כמה כללים:
- דרך עשיה: ההחרגה הבסיסית הראשונה היא דבר "הנעשה בפסול" כדרך עשייתו הרגילה. למשל: הגודל המינימלי של סוכה כשרה הוא לפחות שבעה טפחים אורך ורוחב. אולם הבונה סוכה, בדרך כלל אינו מסכך כשיעור זה בבת-אחת, אלא מסכך מעט מעט, ובכל זאת אין הענף הראשון נפסל מדין "תעשה, ולא מן העשוי בפסול". ואף שבשעה שהונח על גבי הסוכה, הייתה הסוכה חסרה משיעור המינימום, כיון שכך היא "דרך העשייה" של הסיכוך, אין בזה בעיה של תעשה ולא מן העשוי. מהאחרונים יש מי שכתב לחלק בין אם דרך העשייה היא מעט מעט, כסיכוך וקשירת ציצית, לבין כשהדרך בבת אחת כגון באגידת לולב, שאז צריך את כולם יחד[9].
- בבת אחת: מעשה שהוא פסול למצוה, ועושהו לשם מצוה ועל ידי עשייתו לשם מצוה הוא גם מכשיר את החפץ למצוה, בתוספות משמע לגבי סוכה שפסול[10], אולם יש מתירים[11], ולמעשה יש בזה ספק בפוסקים[12].
- פסול צדדי: העושה סוכה כשהסכך גבוה יותר מעשרים אמות, הסוכה פסולה. ובגמרא מובאת עצה שיתן תבן על קרקע הסוכה כך שהיא תוגבה עד שהסכך יהיה בתוך גובה כ' אמות[13]. במפרשים הסבירו שאין בזה פסול של תעשה ולא מן העשוי, כיון שהסכך מצד עצמו כשר לגמרי, והפסול הוא צדדי[14].
- תחילתו בכשרות: חפץ שתחילת עשייתו הייתה כשרה ולאחר מכן נפסל ושוב הוכשר, אינו נפסל משום תעשה ולא מן העשוי. כך כתב הרמ"א[16]. ואם החפץ שבו מקיימים את המצוה נהיה בגופו "לא בר חיובא", נחלקו בזה האחרונים[17].
ומהכללים הנ"ל נוצרו כמה דיונים הלכתיים נוספים:
- מחוסר זמן: האחרונים דנים האם מותר לקשור חוטי ציצית בלילה, או שכיון שהלילה הוא זמן שלא חייבים בו במצוות ציצית, הרי שמצוות הקשירה של החוטים נחשבת שנעשתה ב"פסול" - והציצית תהיה פסולה גם ביום. הספק מובא בספר פרי מגדים, שם כתב שנראה שזה כשר[18], וכדבריו להתיר כתבו גם רבי שלמה קלוגר[19] רבי יוסף חיים זוננפלד[20], ועוד[21]. כך גם הובאה עדות מבעל החפץ חיים והחזון איש שהתירו לקשור את חוטי הציצית בלילה גם לכתחילה[22].
- ההסבר למה אין בחסרון זמן בעיה מצד תעשה ולא מן העשוי, מבוסס על הכלל המופיע בתלמוד ש"זמן ממילא קאתי". כלומר, הזמן בא מאליו[23]
- גזל: חפץ גנוב, שהגנב לא שילם את תמורתו[24], דנו האחרונים האם החפץ פסול מדין תעשה ולא מן העשוי. בספר פרי מגדים[25] הסתפק האם סכך גזול נקרא סכך "פסול" לענין זה, ונידון דומה נמצא בביאור הלכה[26] לגבי הגוזל חוטים והטילם בבגד החייב בציצית ואחר כך שילם לנגזל.[27]. מאידך, בספר אבי עזרי[28]כתב שאין בעיה של תעשה ולא מן העשוי בגזל סכך או חוטי ציצית, כי בעיית "גזול" זה דין שנאמר רק על צורת הקיום של המצוה ולא בחפץ המצוה עצמו.[29]
גדר החפץ הפסול
יש מהאחרונים שחקר האם חפץ שנפסלה עשייתו משום שהיה "מן העשוי", הוא "פסול בגופו", או שיש בו רק בעיה צדדית. ותלה בנידון הזה כמה מחלוקות בין הראשונים[30].
קישורים חיצוניים
- מרדכי יוסף שטראוס, מדרכי יוסף - עניינים, באתר היברובוקס
- תעשה ולא מן העשוי באתר עולמות
- הערך "תעשה ולא מן העשוי", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף י"א .
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל"ג .
- ^ אורח חיים, סימן י"א, סעיף י"ג, אורח חיים, סימן תרל"ה, סעיף א' ויורה דעה, סימן רפ"ט, סעיף ה'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף י"א עמוד ב'. יש לציין שבגמרא שם נחלקו האם בכלל יש מצוה בקשירת הלולב עם ההדסים והערבות.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל"ג עמוד ב'.
- ^ לשון הכתוב הוא ”וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ” (דברים ו ט). ולא כבציצית וסוכה שכתוב בתורה "תעשה". ובאמת, המבי"ט כתב בספרו קרית ספר (הלכות מזוזה פרק ה) שפסול תעשה ולא מן העשוי במזוזה הוא מדרבנן. אמנם ברש"י שכתב "דגמרינן מציצית דכתיב בה תעשה ולא מן העשוי" משמע שזה דאורייתא, וגם בספר פני יהושע (סוכה דף יא:) כתב שלמדים מסוכה וציצית לכל התורה.
- ^ רעק"א בהגהותיו על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ר"פ.
- ^ הגרשז"א בספר הליכות שלמה על תפילה במילואים סימן ד'.
- ^ שו"ת אבני נזר או"ח סימן תס"ו, ובקיצור יותר בסימן ט', על פי הראב"ד הלכות ממרים פרק ד', וחידושי הר"ן סנהדרין דף פח:. אמנם בשו"ת שבט הלוי חולק, ראה חלק ד' סימן נ"ח, (וחלק א' סימן ד').
- ^ תוספות (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף י"ג עמוד ב') כתבו שהמסכך בדבר שהאוכל שבו מרובה על הפסולת, פסול, אף שאינו מקבל טומאה אחר הסיכוך כי מבטל את זה שם, כיון ש"בעינן דלא מקבלי טומאה בשעת סיכוך, משום תעשה ולא מן העשוי".
- ^ בספר אפיקי ים (חלק ב סימן לג) כתב שנראה ששאר תירוצי התוספות הנ"ל חולקים ומכשירים בזה.
- ^ ביאור הלכה (סימן יא, ד"ה דוקא) מסתפק לגבי חוטי ציצית גזולים שתלאם בבגד לאחר יאוש בעלים, האם התליה היא שינוי מעשה שעל ידם יקנה אותם ויוכשרו לציצית, ומסיים שגם אם כן "אולי כיון דכתיב ועשו להם משלהם בעינן שיהיו משלהם בעת תחלת העשייה דהוא התליה בבגד".
ובספר הליכות שלמה (תפילה, פרק ג, דבר הלכה אות לד) מביא שרבי שלמה זלמן אוירבך הוכיח לגבי ספק זה, מהתוספות הנ"ל שזה פסול, אך הסתפק לומר שאולי תוספות פסלו רק בסוכה שכתוב בה "באספך", שאז יתכן לומר שיש דין שיהיה כשר עוד לפני בניית הסוכה. - ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ג' עמוד ב'.
- ^ מאירי ופני יהושע שם. וכך כתוב גם בתלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ב' עמוד א', "מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה, ימעט" - והגמ' שואלת למה במשנה בה מבואר שסוכה הגבוהה מכ' אמה פסולה, לא מובא הפתרון שימעט. ורואים שמועיל "למעט", שזה על ידי שיגביה את רצפת הסוכה, ולא צריך "להנמיך". (ובאמת בספר גאון יעקב בעירובין שם כתב שצריך דוקא להנמיך, כדי שלא יהיה תעשה ולא מן העשוי, וכתב שלשון הגמ' לא בדווקא, אולם בספר גור אריה שם כתב שמועיל להגביה הרצפה, וכמו שכתוב בגמ' הנ"ל סוכה דף ג).
- ^ רמ"א על אורח חיים, סימן תרכ"ו, סעיף ב'. יש לציין לכלל דומה המובא בגמרא מסכת מנחות, דף מ' עמוד ב'. שאם הטיל חוטי ציצית נוספים, על ציצית כשרה, ולאחר מכן חתך את החוטים הראשונים, הרי זה כשר, ואין החוטים השניים פסולים משום תעשה ולא מן העשוי. אולם אין זה משום שהפסול הוא 'צדדי', אלא להיפך, כיון שעשייתם הראשונה היתה כל כך פסולה, עד שהיא לא נחשבת כלל 'עשיה' כיון שיש בזה איסור בל תוסיף, ורק כשחותך את החוטים הראשונים אז נחשב ש'עושה' את השניים, והרי זו עשייה בכשרות.
- ^ רמ"א (או"ח תרכ"ו ג') כתב שאם עשה סוכה בחדר שיש בו גג שנפתח ונסגר תדיר, וסגרו הגג בחג ופתחוהו, לא הוי תעשה ולא מן העשוי כיון שתחילתו בכשרות.
- ^ בשו"ת ארבעה טורי אבן (סימן י"ד) מביא שהפר"ח אמר שחדר עם גג ומזוזה והסיר הגג ועשה סוכה ואחר כך החזיר הגג, הויא המזוזה תעשה ולא מן העשוי ויחזור ויקבענה שוב. ובשו"ת הנ"ל חולק, א' משום שגם סוכה אם היא בחדר של קבע היא חייבת במזוזה, ב' כי נעשה בהכשר. והובא בשע"ת (או"ח תרכ"ו סק"ג), ובפת"ש (יו"ד רפ"ו ס"ק י"ג). וגם בהגהות מימוניות (סת"מ פ"ו אות ו') כתב כעי"ז בשם רבינו שמחה, שאם יש מזוזה שמסירה כשמכניס משא ומחזירה, אי"ז תעשה ולא מן העשוי כיון שעשייתו בכשרות.
ובמרדכי (מנחות תתקמ"ו) כתב בשם ר"י, "כי שכיבנא אצוה את בני לשים ציציות בטליתי ולקושרם, וכשאחיה אתירם ואין בזה תעשה ולא מן העשוי". אמנם מג"א בסימן כ"ג סק"א כתב, דאלו שקושרים ציציותיהם לפני כניסתם לבית הקברות, לפי סברתם שזה מועיל - יהא בזה אחר כך פסול של תעשה ולא מן העשוי, וכמ"ש ב"י, וחולק על הלבוש שהכשיר כדברי ר"י כי "תחילתו בכשרות", אלא פסול כיון שנפסל פסול בגוף החפץ. וגם בסימן ט"ו סעיף ג' כתב על ציצית שנתלש כנף אחת עם חוטיה, שיכול לחברם דווקא אם נשתיירו בבגד ד' כנפות. - ^ או"ח י"ח מ"ז סק"א, ולשונו: "שאלה. אם נפסק ציצית מכסות המיוחד ליום ועשה בו ציצית בלילה, אם רשאי למעבד כן או לאו. וכו'. תשובה. יראה דכשר אף אם עשאן בלילה ולא הוי תעשה ולא מן העשוי, אף דכסות יום פטור בלילה להר"מ, דוגמא לדבר אין מחוסר זמן לבו ביום וזמן ממילא קאתי. ולא הוי תעשה ולא מן העשוי ולא דמי לבעלת ג' שאין חייבת כלל ואין ראוי כלל לציצית".
- ^ בהגהות חכמת שלמה על השו"ע סימן י"ח, שם כתב שאפשר לקשור ציצית בלילה וכמו מכשירי קרבן שאם לא היה פסוק לפוסלם בלילה היו כשרים, וכך גם פה הקשירה זה רק מכשירים, כי הרי "כלי קופסא" פטורים מציצית, והלבישה זה הקיום, וא"כ כשר בלילה.
- ^ שו"ת שלמת יוסף (סימן ב'), שוודאי שכשר לכתחילה, וכמו לדעה ש"לולב צריך אגד" שאוגדו קודם יו"ט.
- ^ בשו"ת תשובות והנהגות (חלק ב' סימן י"ג) הביא מהצפנת פענח להוכיח להתיר מעשיית סוכה קודם החג, אך דוחה ראיה זו כי עושה את הסוכה כדי לשבת בה משא"כ ציצית אין מצוה ללבוש הבגד אלא להטיל בבגד שלובש.
- ^ רבי משה שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סימן י"ג.
- ^ הביאור לזה הוא ש"תעשה - ולא מן העשוי בפסול" אומר שדבר שיש מצוה לעשותו, פסול אם הוא נעשה מאליו, או אם הוא נעשה על ידי "עשיה פסולה". אך אם בגלל סיבה צדדית יש מניעה לקיומה המיידי של המצוה, זו לא בעיה של "ולא מן העשוי בפסול". דין זה מסביר גם איך מותר לקשור את חוטי הציצית אף כשלא לבושים בבגד הציצית.
- ^ בספר אפיקי ים (ח"ב סל"ג) כתב שמדין תקנת השבים לא צריך להחזיר את החפץ הגזול בעצמו, ואם הוא משלם את תמורתו, יתכן לומר שחז"ל הפקיעו את בעלות הנגזל רטרואקטיבית, ואם כן משעת עשיה זה שלו (כך כתב גם בהליכות שלמה (תפילה פרק ג' דבר הלכה אות ל"ד)). וכמבואר בתלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"א עמוד א'. אך אם לא משלם את תמורת החפץ לנגזל, כיון שכתב המגן אברהם (תרל"ז סק"ה) שאם אינו משלם לא יוצא בו ידי חובתו, בזה יש את הנידון האם חפץ גזול פסול משום תעשה ולא מן העשוי. (ובספקו של הביאור הלכה שהובא להלן, כתב להסתפק גם אם שילם לאחר מכן לנגזל).
- ^ או"ח תרל"ז משב"ז סק"ד
- ^ ביאור הלכה, סימן י"א, סעיף ו' ד"ה מצמר
- ^ באפיקי ים כתב שכל ספק הפרי מגדים אם גזול הוא "פסול", זה רק לדעת רבנן שמכשירים סוכה שאולה, אך לרבי אליעזר שפוסל גם בשאול כמו שסוכה גזולה פסולה, מוכח שסיבת הפסול היא מדין הכתוב "לכם" ("חג הסוכות תעשה לך") וודאי שאין פסול מיוחד בחפץ הגזול. וכתב עוד, שלולב ביום הראשון של סוכות שגם לולב שאול פסול, ודאי שלולב גזול פסול בגלל "לכם" ("ולקחתם לכם ביום הראשון" וגו'), ואין בלולב הגזול שם של לולב "פסול" אלא רק שהגזלן "לא יכול" לאצת בו ידי חובתו, כיזה לא שלו. ואם כן ודאי שאין בזה בעיה של תעשה ולא מן העשוי. ואם כן גם לגבי ציצית, בה גם כן נאמר הדין שאם היא שאולה ולא בבעלות מלאה היא פסולה, ודאי שאין בה דין תעשה ולא מן העשוי אם היא גזולה, ולא כמו הביאור הלכה שהסתפק.
מאידך, בספר עמק ברכה (ציצית אות י') כתב בפשטות שהגוזל חוטים והטילם בציצית ואחר כך קנאם, הציצית פסולה.
באפיקי ים העלה טענה נוספת לגבי סכך גזול, שמא כיון שהפסול כתוב בתורה במילים "תעשה לך" (המילים מהם למדים גם את פסול "תעשה ולא מן העשוי"), וכיון שזה כתוב בעשיה, אם כן אין זו עשיה כלל, ולא "עשיה פסולה" - ^ סוכה פ"ה הל' כ"ה. ומוכיח זאת ממה שיש פסול גזולה גם בקרקע של הסוכה, אף שודאי אין הקרקע חלק מה"סוכה" עליה ציוותה התורה.
ובביאור יותר: רבי חיים הלוי סולובייצ'יק (סוכה ו' ט"ו) כתב שיש דברים פסולים בסוכה, שנאמרו רק בסכך, ויש "איסור הנאה" שהוא על כל 'מצות סוכה' שזה כולל גם את הדפנות, ואבי עזרי מוסיף דין שלישי של "פסול בקיום", שזה נאמר בכל מה שהאדם משתמש בו בשביל המצוה, ולכן גם בקרקע גזולה לא יצא ידי חובתו. (ולכן אף שאין 'מצוה הבאה בעבירה' בקרקע כי אין גוף הדבר איסור, (ומציין לתלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק י"ג, הלכה ג' שקורע בשבת יצא כי אף שעבר עבירה אין הבגד עצמו עבירה, ולא כבסוכה), בכל זאת לא יצא ידי חובת סוכה, מאחר שזה גזול, - כי לא עשה את הקיום כמו שצריך. וכתב שם שדבריו אינם כמנחת חינוך (מצוה שכ"ה) ושאגת אריה (סימן צ"ט, וראו מג"א תרל"ז סק"ט מהיראים). ושוב כתב במהדורה ו' שאולי יש בעיית תעשה ולא מן העשוי בסכך, בגלל שאין בידו ליחדו לשם צל. - ^ כדבריו מובא גם בזכרון שמואל (כט ד). במחנה אפרים (הלכות גזילה סימן כ"ט) משמע שפסל צמר גזול מדין תעשה ולא מן העשוי. אך בספר הר צבי (מנחות דף מ') מרבי מנחם זמבה כתב כהנ"ל שזה דין בקיום המצוה, ואין בעיה מצד תעשה ולא מן העשוי, ומדייק שלשון המחנה אפרים היא 'עשיה פסולה' ולא 'תעשה ולא מן העשוי'. וכדבריו יש לדייק גם את לשון ספר עמק ברכה דלעיל.
- ^ בשו"ת שבט הלוי (חלק א' סי' ד') תולה בנידון זה את מחלוקת רש"י ותוספות בתלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"ב עמוד ב' האם מועילה "עשיה כשרה" צדדית להכשיר חפץ שנפסל בגלל תעשה ולא מן העשוי. (לרש"י אם סיכך סוכה בסכך מחובר, לא תעזור קציצתו אחר כך, (אם לא שהיתה דעתו מתחילה לקצוץ), ולתוס' דין תעשה ולא מן העשוי אי"ז עושה 'פסול' בחפץ אלא זה 'דין', ואם עושה אחר כך מעשה בגוף המצוה ה"ז מהני).
מחלוקת דומה היא המחלוקת בעושה סוכה תחת תקרה ואחר כך מסיר התקרה. הראשונים (הובאו באור זרוע הלכות סוכה סימן רפ"ט) נחלקו האם הסכך פסול משום תעשה ולא מן העשוי, רבינו ברוך פוסל כי זה תעשה ולא מן העשוי ור"י מכשיר, אולם המגן אברהם (על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ו סעיף קטן ז') סובר דאף שנפסל משום תעשה ולא מן העשוי, פתיחת הגג שלאחר מכן הוא מעשה חשוב מספיק בשביל להכשיר בחזרה את הסכך.
מחלוקת נוספת הנובעת מנידון זה, היא מחלוקת הלבוש (עלשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ו, סעיף קטן ג') ורבי עקיבא איגר (על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ח) האם סכך שפסול משום תעשה ולא מן העשוי, פוסל סכך כשר המונח תחתיו.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.