סופגנייה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף סופגניות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סופגנייה
סופגניות קלאסיות
סופגניות קלאסיות
מאכלים
ברכתו ראו בהמשך
סופגניות "ברלינר" מצפון גרמניה

סֻפְגָּנִיָּה (או בשמה התקין, אם כי נפוץ פחות, "סֻפְגָּנִית") היא מאכל בצק מטוגן בשמן עמוק, המהווה את אחד המאכלים המסורתיים והסמליים של חג החנוכה.

אטימולוגיה

המילה סופגנייה נהגתה, כנראה, על ידי דוד ילין בשנת 1896, על ידי הוספת סיומת ההקטנה "-יה" אל המילה "סוּפְגָּן"[1][2]. סופגן נזכרת במשנה – במסכת כלים: ”משיסיק את [התנור?] כדי לאופות בישן סיפגנים”[3], ובמסכת חלה[4]: ”והסיפגנין והדיבשנים והאיסקריטים”[5], שרבי עובדיה מברטנורא מפרש: ”הסופגנים – לחם שבלילתו רכה ועשוי כספוג. פ"א רקיקים דקים, תרגום ורקיקי מצות, ואספוגין”. ביאליק הסתייג מצורת ההקטנה "-יה". במקומה, הציע אספוג (במשקל אתרוג) ובריבוי אספוגים, ואף עשה במילה שימוש בשיריו[6].

שורש השם, ספ"ג, מותאם למהותה של הסופגנייה, הסופגת לתוכה שמן טיגון רב. מקור המילה "סופגן" במילה היוונית σπόνγος (סְפּוֹנְגוֹס), ומשמעותה "ספוג". ביידיש, בהשפעת השפות הסלאביות, נקראות הסופגניות "פּאָנטשקעס" (נהגה: "פּוֹנצ'קֶס").

הסבר לאכילתה בחנוכה

ההסבר המקובל לאכילת מאכלים מטוגנים בשמן, כמו סופגניות ולביבות, בחנוכה, הוא כזכר לנס פך השמן שבו שרתה ברכה במעט השמן שהיה בפך, והוא הספיק להדלקת מנורת המקדש במשך שמונה ימים[7].

גם בפירוש המיוחס לרבי מיימון הדיין, אביו של הרמב"ם, נכתב ביחס למנהג אכילת "סופגנין" בחנוכה[8][9]:

"אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל. ויתחייב כל נכון לו עשות משתה ושמחה ומאכל, לפרסם הנס שעשה השם יתברך עמנו באותם הימים. ופשט המנהג לעשות סופגנין, בערבי אלספינג, והם הצפחיות בדבש, ובתרגום: האיסקריטין, והוא מנהג הקדמונים משום שהם קלויים בשמן, זכר לברכתו[10]".

מאכלים דומים בעולם

בקרב עמי אירופה קיימים מספר מאפים דומים לסופגנייה, בהם ה"בֶּרְלִינֶר" (Berliner) הגרמני (בדרום גרמניה: קראפפן, Krapfen),‏ הנמכר לקראת סוף השנה, ה"פּוֹנְצֶ'ק" (Pączek) הפולני, ה"קרוף" (Krof) הסלובני, ה"קובליהה" (Kobliha) הצ'כית.

בצפון אפריקה מוכרים הספנז והספינג', ובלבנון מוכרים סופגניות זעירות הנקראות עוואמה.

בניו אורלינס שבארצות הברית, קיים מאכל דומה בשם "Beignet", המבוסס על בצק שמרים מטוגן בשמן עמוק.

מרכיבים ואופן הכנה

טיגון סופגניות במאפייה בשוק מחנה יהודה בירושלים.

את הסופגניות יוצרים מכדורי בצק שמרים קטנים המטוגנים בשמן עמוק לאחר תפיחתם. בדרך כלל הסופגנייה ממולאת בריבת תות שדה, אך ניתן למצוא סופגניות במילויים נוספים, כגון שוקולד וריבת חלב. לאחר טיגון ומילוי הסופגנייה, בוזקים מעליה אבקת סוכר. בשנים האחרונות, בהשפעת הדונאטס (סופגניות אמריקאיות), יש המצפים את הסופגניות בציפויים שונים כמו זיגוג לבן או צבעוני.

ישנם מתכונים של סופגניות המכילים מוצרי חלב, כמו לבן, ככל הנראה כתוצאה מזיקת הסופגנייה לחג החנוכה והמנהג לאכול בו מאכלי חלב, זכר למעשה יהודית שהשקתה את הולופרנס בחלב.

הסופגנייה ידועה כמאכל עשיר באנרגיה: סופגנייה בינונית מכילה לפחות כ-350 קלוריות.

ברכתה

סופגניות בעיצובים שונים
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ברכת הסופגנין

ברכתה של סופגנייה אפויה היא המוציא לחם מן הארץ (אם לא עשו את הבצק מתוק מאד). נחלקו הפוסקים האם ברכתה של הסופגנייה המטוגנת בורא מיני מזונות או המוציא לחם מן הארץ, מכיוון שלא נאפתה בתנור אלא נתבשלה בנוזל. להלכה נפסק שברכתה בורא מיני מזונות אולם בשולחן ערוך כתוב שירא שמים יקפיד לאכלה בתוך הסעודה[11]. המנהג הוא לברך בורא מיני מזונות על סופגנייה, גם כשאוכל ממנה כמות רבה[12].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0