נבי רובין
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז לוד |
| נפה | נפת רמלה |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד | שנות ה-30 של המאה ה-20 |
| שטח | 31,002 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מבצע ברק |
| תאריך נטישה | 1 ביוני 1948 |
| יישובים יורשים | פלמחים, גן שורק |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 1,420 (1945) |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת גוש דן רגילה)   נבי רובין | |
נבי רובין (בערבית: النبي روبين) הוא שמו של אזור בשפך נחל שורק, מקום קבורה וכפר בדואי שהוקם בשנות ה-30 של המאה ה-20. הכפר נקרא על שם הקבר נבי רובין שיוחס במסורת הערבית לראובן בן יעקב, אף על פי שהיסטוריונים אחדים טוענים כי הקבר הוא בעצם קברו של שיח' ערבי. הכפר היה שייך לנפת רמלה מחוז לוד (1945), שטחי אדמותיו היו 31,002 דונם ובשנת 1945 מנה 1,420 נפשות[1]. במהלך מלחמת העצמאות ב-1 ביוני 1948 נכבש הכפר על ידי חטיבת גבעתי.
היסטוריה
אזור שפך נחל שורק (בעבר "נהר רובין") היה מיושב עוד מתקופות קדומות, כחלק ממערכת יישובים שבין יבנה ליבנה ים[2]. אזור נבי רובין שימש כנקודת מסחר חשובה בהיותו על צומת דרכים של דרך הים והדרך שהובילה לנמל יבנה ים. עדות ראשונה ליריד מסחר כזה ידועה מ-1184 ומתוארת בספרו של קלוד קונדר[3]. סוחרים מדמשק סחרו עם נוצרים מעכו בעבדים, סוסים יקרי ערך מגזע פרסי וכורדי, ואף כלי נשק מתימן והודו. בשנים מאוחרות יותר הגיעו לאזור גם סוחרים איטלקיים מסיציליה וצלבנים מרודוס וכריתים. ירידי מסחר אלו התקיימו עד המלחמה בין הממלוכים והסוחרים הצלבנים במאה ה-13. במאה ה-15 בנה השליט הממלוכי של ירושלים מקדש ומסגד באזור, לפי כתביו של מוג'יר א-דין, כנראה לאור האמונה שקבור שם ראובן בנו של יעקב הקדוש למוסלמים ונקראה "א-נבי רובין". בספרות היהודית קברו של ראובן נזכר בספר הישר וממוקם בעבר הירדן. ההיסטוריונית רבקה גונן טוענת[4] כי הקבר בנבי רובין שייך כנראה לשיח' ערבי. ההיסטוריון וליד ח'אלדי כתב כי הקבר נבנה כנראה על מקדש כנעני ומקור ההילולות באזור הם בטקסים של עבודה זרה.
עלייה לרגל
העלייה לנבי רובין (זיארה) מדי שנה בסוף הקיץ נזכרה בכתבי הגאוגרף המוסלמי אבו אל-פידאא (1273–1331)[5]. הוא מתאר את החגיגה השנתית הגדולה (מוסם) המתקיימת 9 פרסאות מדרום ליפו, ואשר מושכת רוכלים וסוחרים מחוץ לארץ. ב-1816 ביקר נוסע אנגלי בשם Irby במקום ותיאר כי בזמן החגיגות כ-30,000 ערבים היו מתקבצים מכל כפרי האזור. בחגיגות שהתקיימו ב-1935 נבנה הקולנוע הפלסטיני הראשון ליד המסגד והקרין לראשונה סרט דוקומנטרי מקומי[6]. הסופר ס. יזהר סיפר שנהג כילד לחצות את החולות בין ביתו אשר ברחובות לנבי רובין על מנת לבקר בפסטיבל. פסטיבל דומה התקיים גם בנבי מוסא.
הכפר
בשנות ה-30 התמקמו במקום ה-Abu Sawayrih, שבט בדואים שהגיע מסיני, כנראה צאצאיהם של שבט al-Maliha. ב-1944 נבנה במקום בית ספר. שטח הכפר כלל את כל החולות עד דרום יפו, וגדלו היה רק שני לאזור תחת שליטת יבנה הקרובה. אנשי הכפר עסקו בעיקר בחקלאות, אך מקור הכנסה חשוב היה גם מאירוח החגיגות. ב-1944 הוכשרו כ-683 דונם כמטעי פירות הדר ובננות, ו-4,357 דונם כשדות דגן.
במהלך מלחמת העצמאות, ב-18 ביולי 1948, נרצחו 5 נוסעיו של מטוס אירוואן של חיל האוויר הישראלי, שטס מסדום לתל אביב ונאלץ לנחות נחיתת אונס בחולות נבי רובין. בעקבות התקרית ביצעה חטיבת גבעתי בסוף חודש אוגוסט 1948 את מבצע ניקיון לסילוק הלוחמים והתושבים הערבים משטח החולות שבין נחל שורק (באזור נבי רובין) לנחל לכיש.
בשנות ה-60 הרס מינהל מקרקעי ישראל את בתי הכפר. על כך התלונן אחד מאנשי קיבוץ סמוך: ”היו בתי אבן נהדרים, היה זה מקום לציירים, היו באים לשם תיירים ומתפעלים. היום הכל הרוס”[7].
צריח המסגד הגבוה קרס בראשית שנות ה-90. למעט מתפללים יהודים בודדים הבאים להתפלל במקום, אין במסגד פעילות.
גדר כורכר מקיפה חצר רחבה אשר באחת מפינותיה נמצאת הכניסה לבסיס מגדל המואזין שקרס. בסמוך אליו חדר קטן ואפלולי בעל כיפה, כשבמרכזו מצבת הקבר.
מעל לפתח החדר כתובת ערבית מן התקופה הממלוכית חקוקה באבן: ”בשם אללה הרחמן, הרחום. ציווה לבנות הקבר המבורך הזה, הוד מעלתו הנעלה סייף א-דין תמראז אלמודי אלאשרפי, מושל מחוז עזה, על נביא אללה רובין השלום”.
גלריה
-
קבר נבי רובין -
שלוש הקשתות והמחרב הצמודים לקבר ממערב. ניתן לראות שהצריח חסר -
מראה בתוך חלל הקבר -
מבט כללי לכיוון צפון, 1985 -
מבט כללי לכיוון צפון, 2012 -
מבט לכיוון צפון, 2012
ראו גם
לקריאה נוספת
- Rivka Gonen, 2000. Biblical Holy Places: An Illustrated באתר גוגל ספרים מסת"ב 9780809139743.
קישורים חיצוניים
- מחמוד יזבק, זיארה, מוסם ומקאם בנבי רובין, עת-מול 216, אפריל 2011
- The Muslim Festival of Nabi Rubin in Palestine: From Religious Festival to Summer Resort מקורה של ההילולה בנבי רובין.
הערות שוליים
- ^ נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, ספרי נובמבר, 2008, עמ' 150.
- ^ יבנה, סקר מפה באתר חדשות ארכאולוגיות.
- ^ Conder, Claude Reigner (1886), Syrian Stone-lore, R. Bentley and Son p447-448
- ^ Rivka Gonen, 2000. עמוד 209.
- ^ חיים ברגר, לתולדות העליה לנבי רובין, דבר, 24 באוגוסט 1930
- ^ Gertz and Khleifi, p. 13
- ^ אהרן שי, גורל הכפרים הערביים הנטושים במדינת ישראל ערב מלחמת ששת הימים ולאחריה, קתדרה עמוד 157
