יבנה-ים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יבנה ים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יבנה-ים
מבט מהאוויר על התל
רצפת פסיפס מהתקופה הביזנטית מוצג במוזיאון בית מרים - הים ומלואו
קנקני עזה, מהתקופה הביזנטית ששימשו לאחסון יין. נמצאו בסמוך ליבנה ים, מוזיאון בית מרים הים ומלואו

יבנה-ים או מינת רובין (בארמית: מחוזא ד'ימנין; בערבית: מאחוז יבנא; פירושם – נמל יבנה) הייתה עיר נמל עתיקה בארץ ישראל. העיר הייתה אחת מערי הנמל החשובות שמדרום ליפו, ונמלה שימש את יישובי פנים הארץ, כמעט ללא הפסקה, החל מתקופת הברונזה, אמצע האלף השני לפנה"ס ועד לימי הביניים. האתר ארכאולוגי שוכן על גבי תל בגן הלאומי חוף פלמחים.

יבנה-ים

כמו באשדוד ובעזה, גם ביבנה היו שני יישובים שנשאו אותו שם. יישוב אחד היה בפנים הארץ – הוא יבנה של תקופת בית שני. היישוב השני נמצא בחוף ושימש כנמל של העיר היבשתית. במפות מימי הביניים מכונה יבנה-ים לעיתים כ"יבנה, הנמל של היהודים". היישוב שימש כנמל ליישובים בפנים הארץ, כמעט ללא הפסקה, החל מתקופת הברונזה, אמצע האלף השני לפנה"ס ועד לימי הביניים. יבנה-ים נזכרת בשם "מחוז" או "מחוזי", שפירושו בשפות שמיות קדומות ובארמית הוא נמל. רמז לכך אפשר למצוא בפסוקים מתהלים: ”יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם, וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם.” (תהלים קז כט-ל), כלומר, אל נמל חפצם.

במפות מימי הביניים מכונה יבנה-ים לעיתים "יבנה, הנמל של היהודים" (Jamnia Iudeorum Portus)[1]. בעת החדשה כונה האתר "מינת רובין", כלומר הנמל של רובין בהסתמך על הקשר עם מקום קבורתו המשוער של ראובן בנו של יעקב אבינו, על פי המסורת האסלאמית[2].

מצפון לאתר, נתגלה בחפירה ארכאולוגית מ-1960, בית קברות מתקופת הברונזה המאוחרת.

במסגרת חפירות מטעם המכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, שהחלו ביולי 2007, נתגלתה רצפת פסיפס שתוארכה למאה השישית. בין יתר הממצאים הרבים שנתגלו, היו גם שרידי אחוזה של הקיסרית הביזאנטית תאודוקיה שהעמידה אותה לרשותו של הבישוף הגאורגי פטר האיברי בשלהי המאה החמישית.

בחפירות הארכאולוגיות מקיץ 2011 בשונית של יבנה-ים, חשפו החוקרים שרידים של ביצורים המורכבים מחומות ומגדלים ובית מרחץ מהתקופה האסלאמית הקדומה (המאות 12-8 לספירה). הביצור שנחשף הקיף ככל הנראה את המשטח העליון של הבליטה הימית, והיה בנוי מאבני גזית ואבני גוויל מלוכדות בטיח ובגבס, מעורב בכמויות גדולות של צדפים וחול – טכניקה מקובלת בבנייה אסלאמית. בחלק הצפון-מזרחי של השונית התגלו שרידיו של בית מרחץ, המתוארך אף הוא לתקופה האסלאמית הקדומה. המרחץ בנוי לפי המתכונת הרומית, אך כולל מספר התאמות לתקופה האיסלמית. כמו בבית מרחץ רומי, גם כאן נמצאו עדויות לקיומה של מערכת חימום מים ויצירת אדים באמצעות מערכת חימום המבוססת על תנורים ועל מעבר תת-קרקעי. מדובר בשלב זה על אחת הדוגמאות הבודדות של שימוש במרחץ מטיפוס רומי בארץ ישראל בתקופה הנ"ל, ועל הדוגמה היחידה עד כה לקיומו של מרחץ במצודה צבאית. לדברי פרופ' משה פישר, הן הביצור והן המרחץ שנחשפו השנה מתווספים לעדויות ארכאולוגיות הקושרות את יבנה-ים עם המצודה הימית "מאחוז יובנה" (הנמל של יבנה), ששימשה בין היתר להגנת אזור החוף ולפדיון שבויים בין מוסלמים ונוצרים בתקופה האסלאמית הקדומה.

עיטורי רצפת הפסיפס, הכוללים אמפורות ליין וגפנים, מוכיחים שבאזור הייתה תעשיית יין ענפה כבר בתקופות קדומות ויינות ארץ ישראל יוצאו דרך הנמל למדינות אירופה.

היישוב נזכר בכתביהם של היסטוריונים רבים מאותה תקופה ביניהם פליניוס הזקן, יוסף בן מתיתיהו, תלמי ובמקורות נוספים. ממקורות אלו יש לציין במיוחד את החיבור אודות חייו של פטר האיברי, שבילה את סוף חייו, בסביבות שנות החמישים של המאה החמישית. החיבור נכתב על ידי יוחנן רופוס במאה החמישית ומתאר את חייו ומעשיו של פטר האיברי. ספר זה קיים בתרגומים גאורגיים וסוריים מהמקור היווני שלא שרד. הספר מתמקד במסעותיו של רופוס עם פטר, ומתאר הקמה של מנזרים, כנסיות ואכסניות לצליינים הרבים שהגיעו מגאורגיה למקומות ה"קדושים" לנצרות בארץ ישראל. בזמן מרד החשמונאים הותקף ונשרף המקום

וייפול גם על יושבי יבנה לילה, וישרוף את החוף ואת האניות, ונוגה לבת האש נראה בחוצות ירושלים, כרחוק ארבעים ומאתים כברות ארץ

— ספר מקבים ב פרק 12 פסוק י'

מהמחקר בעקבות החפירות הארכאולוגיות עולה כי היישוב הפך מעיר נמל אזרחית בתקופת האימפריה הביזנטית למאחז צבאי בתקופה המוסלמית הקדומה, לאחר שהשליט מועאויה הראשון כבש את ארץ ישראל במאה השביעית. האחרון החל להפוך את ערי החוף לנקודות תצפית והתראה שנקראו "ריבאט", בתהליך שלווה עזיבת רוב האוכלוסייה הלא מוסלמית מהיישוב, וההיסטוריון והגאוגרף המוסלמי בן המאה ה-11, אל-מקדסי, מזכיר את "מאחוז יבנא" (בערבית - נמל יבנה) כאחד הריבאטים הללו.

כמו כן, התגלה באקראי באתר כתובת יבנה ים, כתובת המציינת נוכחותה של קהילה של צידונים במקום שסייעה לשלטון הסלאוקי בימי המלחמה נגד מרד החשמונאים.

מעגן יבנה-ים

יבנה ים יושבה לראשונה בתקופת הברונזה התיכונה והייתה מאוכלסת עד לימי הביניים. בקרבת התל יש מעגן טבעי, המוגן על ידי שוניות כורכר במערב ושני כפים בדרום ובצפון. במהלך סקרים, שנערכו על ידי המרכז ללימודי-ים ורשות העתיקות מאז שנת 1980, נתגלו מכלולים שמקורם בספינות טרופות, לרבות עוגנים בגדלים ובמשקלים שונים, ציוד דיג, חפצים ששימשו על ספינות, כולל תנור בישול מעופרת, אבני שחיקה, קערות מאבן, חפצי דיג וכן קנקני אגירה, קערות וסירי בישול המתוארכים לתקופות הברונזה המאוחרת, הפרסית, ההלניסטית, הרומית והביזנטית. כל אלה מעידים על פעילות מסחר ענפה במקום. רוב הכלים הם מטיפוסים שיוצרו בארץ-ישראל או במזרח התיכון, אך חלק יובאו מארצות ים תיכון מרוחקות. נתגלה ריכוז של ממצאים מתקופת הברונזה, לרבות עשרות חפצים מזהב (עגילים, חרוזים, שברי תכשיטים, גושים ופסולת מתעשיית התכשיטים) וחותמת המטיט ממקור סורי. הריכוז נמצא פזור באזור שבו נתגלו בעבר 20 משקולות המטיט, ראשי חץ מברונזה, גרזנים ושני פסלונים של האליל בעל. הממצא הארכאולוגי מעיד על כך שהמעגן היה בשימוש רציף החל מתקופת הברונזה המאוחרת ועד לימי הביניים. עד לימינו אנו, מעגן זה הוא היחיד שיכול לתת מחסה לספינות ברצועת החוף בין סיני ליפו.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יבנה-ים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "...such as in Abraham Ortelius' map from 1584, called Jamnia Iudeorum Portus (Jamnia, the Jewish harbor)..."
  2. ^ http://www.tau.ac.il/~yavneyam/history.htm
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25121434יבנה-ים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יבנה-ים&oldid=702224"