שייח'
שייח' (شيخ, תעתיק מדויק: שָיח') הוא תואר שניתן למנהיג בשבטים בדואיים וערביים. משמעות השם בערבית היא זקן, אף שהשייח' אינו בהכרח כזה.
הכינוי מתייחס לעיתים קרובות לאחד מזקני השבט, לאדם משכיל או לעולמא. למרות שהכינוי מתייחס בעיקר לגברים, קיימות בהיסטוריה מספר דוגמאות שבהן היו גם נשים שנשאו תואר זה. בקרב הסופים שייח' הוא כינויו של מנהיג המסדר (טריקה).
השייח' אחראי להתנהלותו הכללית של השבט, והוא הסמכות העליונה בנושאים כמו נישואין, סחר, נדידות, טיפול, משפט, טיפוח העדרים וכיוצא בזה. כיום, בעיקר בחברה הבדואית, מעמד השייח' הולך ונכחד ואין לו השפעה כפי שהייתה בעבר -בהיותו חורץ גורלות ומיישר סכסוכים.
תפקיד או מעמד השייח' עובר בדרך כלל לאדם בירושה, מאביו או סבו ועבודתו היא בהתנדבות מלאה.
אטימולוגיה ומשמעות
המילה בערבית נובעת משורש שלישוני הקשור לגיל ולזקנה: ش-ي-خ. מבחינה מילולית, פירוש המילה היא אדם אצילי בעל עוצמה אדירה, והוא משמש אך ורק למשפחות המלוכה של המזרח התיכון. המונח מתאר את המנהיג המשמעותי, הבכור או האצילי, במיוחד באזור חצי האי ערב, שם הפך השייחי לתואר מסורתי של מנהיג שבטי בדואי במהלך המאות האחרונות. בשל ההשפעה התרבותית של הציוויליזציה הערבית, ובמיוחד בזכות התפשטות האסלאם, המילה נטבעה כמונח דתי או ככבוד כללי בחלקים רבים אחרים של העולם, ובמיוחד בתרבויות המוסלמיות באפריקה ובאסיה.[דרוש מקור]
בעוד שהמוסלמים משתמשים בתואר בהקשר דתי כדי לתאר אדם מלומד, בתור מילה ערבית כשלעצמה היא למעשה נפרדת מהדת.
שימוש לפי אזורים
לבנון
בהר הלבנון, בקרב המשפחות הפיאודליות הדרוזיות והנוצריות לתואר שייח' היה את אותה המשמעות כמו בחצי האי ערב, עד לפלישה העות'מאנית בשנת 1516, משום שהיא ייצגה שליט יליד אוטונומי או מנהיג שבטי אוטונומי (בלטינית: "Sui iuris", בזכות עצמו).
דוגמאות למשפחות עתיקות בעלות התואר "Sui iuris":
- שבט אל-חמור ששלטה משנת 1211 בקורה ובזע'רתא עד שנת 1747.
- משפחת אבו הרמוש ששלטה בנפת שוף עד "קרב עין דרה" בשנת 1711.
- משפחת שייח'-מוסא ששלטה בביירות.
לאחר השתלטות האימפריה העות'מאנית והטמעת שיטת ה"אילטיזאם" (בערבית:التزام, מס חוות שהונהג בימי האימפריה במאה ה-15) התואר קושר עם "מעמד האצולה", בניגוד לקונוטציה המלכותית שהייתה לו, מאחר שהוענקה לו סמכות גבוהה יותר - על ידי אמיר במקרה זה.
משפחות אחרות, שכיום פונים אליהן או מוכרות בתואר "שייח'ים", לא היו בדרך כלל שליטי המחוזות, אלא היו פקידים בכירים בשירותו של האמיר באותה העת.
חצי האי ערב
בחצי האי ערב, התואר שימש את משפחת המלוכה, כגון מלכים, נסיכים ונסיכות. לדוגמה, כך התייחסו במערב למנהיגי שושלת אל-סבח שבכווית,וכן ליתר מדינות המפרץ. המונח משמש כמעט כל זכר ונקבה (שייח'ה) החברים בבתי המלוכה במפרץ הפרסי.
המגרב
במגרב, בתקופת שושלת אל-מוואחידון, הח'ליף נבחר גם הוא על ידי מועצת השייח'ים. הם ייצגו את כל השבטים השונים באזור תחת שליטתם, כולל ערבים, בדואים, אנדלוסים וברברים. בנוסף, הם היו האחראים לגיוס קרוביהם במקרה של מלחמה.[1]
אפריקה
קרן אפריקה
באזורים המוסלמיים של קרן אפריקה, שייח' משמש לעיתים קרובות כתואר אצילי.
בחברה הסומלית, התואר שמור ככבוד למנהיגים ואנשי דת מוסלמים בכירים. להלן מספר שייח'ים שזכו לתואר:
- עבדירהמאן בן אסמאעיל אל-ג'אברטי, מנהיג מוסלמי קדום בצפון סומליה.
- עבאדיר עומר א-רידה, הפטרון ה"קדוש" של הרר.
- עבד אל-רחמן אל-ג'אברטי, שיח' בקהיר, אשר תיעד את פלישת נפוליאון למצרים.
- עבד אל-רחמן בן אחמד אל-זאילאי, מלומד אשר מילא תפקיד מכריע בהפצת תנועת הקאדריה בסומליה ובמזרח אפריקה.
- "השיח' סופי" (עבד אל-רחמן בן עבדאללה אל-שאשי), מלומד מהמאה ה-19, משורר, רפורמיסט ואסטרולוג.
- עבדאללה אל-קוטבי, תאולוג ופילוסוף הידוע בעיקר בחמשת האלמנטים שלו, "האוסף המבורך".
- מוחמד אל-סומלי, מורה במסגד אל-חראם במכה שהשפיע על רבים מחכמי האסלאם הבולטים כיום.
מערב אפריקה
במערב אפריקה, התואר משמש כשם משותף לחוקרים ולמנהיגים מוסלמים. בקרב הקהילות המוסלמיות בסנגל, ניז'ר וגמביה, המונח מבוטא בדרך כלל כ"צ'ייח'" (Cheikh).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Djibril Tamsir Niane, Africa from the Twelfth to the Sixteenth Century, . International Scientific Committee for the Drafting of a General History of Africa, 1984
| מנהיגים ותארים באסלאם | ||
|---|---|---|
| תארים | ח'ליפה • אימאם • מולא • חוג'ת אל-אסלאם • אייתוללה • מרג'ע תקליד • סייד • שריף • ולי • אמיר • שייח' • עלאמה | |
| תפקידים | מואזין • קאדי • מופתי • מוחתסב • סולטאן | |
| משפט | שריעה • פיקה • אג'תהאד | |
