צמח דוד
צמח דוד היא כרוניקה היסטורית בשני חלקים שחיבר רבי דוד גנז (1541 - 1613) הכוללת את דברי ימי ישראל ודברי ימי העמים מבריאת העולם ועד לזמנו של המחבר.
המחבר
רבי דוד גנז חי ופעל רוב ימיו בפראג במאה ה-16 והיה תלמידם של הרמ"א והמהר"ל מפראג, ובהשפעתם הרבה לעסוק בתחומי מדע מגוונים, מלבד השכלתו התורנית הרחבה.[1] חיבר ספרים רבים בהיסטוריה, מתמטיקה וגאוגרפיה, אך רובם לא הגיעו לידינו. שני ספריו המפורסמים הם ספרו ההיסטורי "צמח דוד" שפורסם עוד בחייו, ומחקרו האסטרונומי "נחמד ונעים" שפורסם כ-130 שנה לאחר מותו.
ספרו זה מצטרף לשורת ספרי היסטוריה שנכתבו על ידי יהודים לאורך המאה ה-16, והוא הראשון שנכתב על ידי יהודי אשכנזי.
תוכן הספר
בספר שני חלקים. החלק הראשון סוקר את תולדות עם ישראל החל מאדם הראשון ועד לימיו של המחבר. בחלקו השני מתוארים תולדות העמים.
את ספרו פותח המחבר במילים "בשנה הראשונה של היצירה ברא הקדוש ברוך הוא מאין מוחלט בששת ימי בראשית את השמים ואת הארץ וכל צבאם, וביום השישי ליצירה נוצר אדם הראשון". מבריאת העולם מתוארים תולדות עם ישראל דרך תקופת המקרא, ימי בית שני ושנות הגלות עד לזמנו, כאשר הפסקאות האחרונות בחלק זה מנציחות את חכמי דורו של המחבר.
בחלקו השני של הספר מתוארים מאורעות ההיסטוריה העולמית הכללית, אותם הוא מחלק לארבע תקופות לפי ארבע המלכויות המופיעות בנבואת דניאל: בבל, מדי, פרס ואדום. בהקדמת חלק זה מונה המחבר את ספרי דברי הימים מהם שאב את תוכנו של חלק זה, תוך כדי דיון באמינות דבריהם. בנוסף הוא מצרף "התנצלות" מה מקום יש לספר העוסק בהיסטוריה של אומות העולם, ומה התועלות אותן ניתן להפיק מקריאת "סיפורי שמועות, דברי מלחמות ושאר חידושים" המצויים בחלק זה.
חלק זה נפתח בשנת א'רל"ה, בסיפור הצפת "שליש העולם" על ידי האוקיינוס, בתקופתו של קינן בן אנוש. סיומו של החלק השני בשנת 1592 בתיאור המלחמה בין האימפריה המוסלמית הטורקית לבין צבאות נוצריים. משפט הסיום של המחבר הוא "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום ביניהם ועל ישראל אמן". בחלק זה עושה המחבר שימוש גם בספירה הנוצרית, החל משנת 1 לספירה.
המחבר מציין כי חידושו לעומת ספרים דומים הוא ברציפות של המאורעות המנויים בספרו ללא דילוג, שנה בשנה, לפי מניין השנים העבריות המקובל. הבדל נוסף הוא בכתיבת המאורעות באופן כרונולוגי ללא אריכות ופירוט אותם יוכל למצוא הקורא בספרים בהם השתמש לצורך כתיבת ספרו.
את מקורותיו מונה המחבר בהקדמתו לחלק הראשון: ספרי התנ"ך, סדר עולם רבה וסדר עולם זוטא, אגרת רב שרירא גאון, הקדמת הרמב"ם למשנה, ספר הקבלה לראב"ד, ספר יוחסין השלם, שלשלת הקבלה, וספרים נוספים. בנוסף למקורות אלו השתמש המחבר גם ב"ספרי זכרונות העמים", אך יחד עם זאת הוא מציין בהקדמת החלק השני "שבכל מקום שיש בו צד התנגדות נגד דברי אגדת חז"ל, אפילו כמלא נימא, ידיחו את דברינו, והיו כלא היו".
מהדורות הספר
הספר "צמח דוד" הודפס בפראג בשנת שנ"ב (1592), עוד בחייו של המחבר וזכה להצלחה רבה. הוא הופיע במהדורות רבות ואף תורגם ללטינית וליידיש. במהדורות מאוחרות הוסיפו המדפיסים לחיבורו המקורי את "סיפורי הדורות וקורות העתים" אשר עברו מימי המחבר ועד זמן ההדפסה.
מהדורה חדשה של הספר, בצרוף מבואות והערות, יצאה לאור בידי פרופ' מרדכי ברויאר בשנת 1983.
לקריאה נוספת
- רבי מתתיהו שטראשון, מבחר כתבים עמ' רלד.
- שמואל הומינר, מבוא לצמח דוד, ירושלים תשכ"ו.
- מרדכי ברויאר, קווים לדמותו של ר’ דוד גנז, בעל "צמח דוד", בר-אילן יא (תשלג) 97-118.
- בן-ציון דגני, המבנה של ההיסטוריה העולמית וגאולת ישראל ב"צמח דוד" לרבי דוד גאנז, ציון מה, ג (תשם) 173-200.
- אנדרה נהר, דוד גנז וזמנו - מחשבת ישראל והמהפכה המדעית של המאה השש-עשרה, הוצאת ראובן מס, תשמ"ב. מהדורה מחודשת בתשס"ה.
- מרדכי ברויאר, ספר צמח דוד, רבי דוד גאנז (פראג שנב-1592), ההדיר, הוסיף מבוא, פירוש, הערות ומפתחות מרדכי ברויאר, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ג.
קישורים חיצוניים
- צמח דוד, דפוס ראשון, פראג שנ"ב, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- צמח דוד - חלק הראשון, פרנקפורט דמיין תנ"ב, 1692, באתר היברובוקס
- צמח דוד - חלק השני, פרנקפורט דמיין תנ"ב, 1692, באתר היברובוקס
- צמח דוד, ווארשה תרי"ט, 1859, באתר היברובוקס
- צמח דוד, ווארשה תרל"ח, 1878, באתר היברובוקס
- עשהאל אבלמן, המודרנה שבדרך, פורסם במגזין סגולה
הערות שוליים
- ^ אלו דברי המהר"ל: "נראה כי יש ללמוד חכמת האומות, כי למה לא ילמד החכמה שהיא מן ה' יתברך, שהרי חכמת האומות גם כן מה' יתברך, שהרי נתן להם מחכמתו יתברך... כי כל דבר שהוא לעמוד על מהות העולם יש לאדם ללמוד, ומחויב הוא בזה, כי הכל מעשה ה' הוא ויש לעמוד עליהם ולהכיר על ידי זה את בוראו (נתיבות עולם, נתיב התורה, פרק י"ד). את דברי הרמ"א בעניין קריאת ספרי היסטוריה מזכיר רבי דוד גנז בפתח החלק השני של ספרו. (ראו: שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ז, סעיף א').
24372538צמח דוד