משטר כלאיים
משטר כלאיים או משטר היברידי הוא משטר המשלב תכונות של משטרים דמוקרטים (למשל, בחירות קבועות הפתוחות לציבור הרחב) עם תכונות של משטרים סמכותנים (למשל, דיכוי פוליטי)[1].
למרות השילוב בין המאפיינים, בהיעדר היכולת לכונן משטר דמוקרטי של ממש, נחשבים משטרי הכלאיים על פי רוב למשטרים סמכותנים במהותם. במחקר הם אינם נחשבים בדרך כלל תת-סוג של משטרים סמכותנים, וגם לא נחשבים כמשטר שנמצא "בדרך אל" משטר דמוקרטי/סמכותני, אלא מוגדרים כסוג משטר נפרד בעל מאפיינים ייחודיים[2][3].
משטרי כלאיים מתקיימים ברוב המדינות המתפתחות, במיוחד מאז תום המלחמה הקרה[1]. על פי חלק מההגדרות, משטרי כלאיים הפכו לשיטת המשטר הנפוצה ביותר בתחילת המאה ה-21[4]: על פי ההגדרה של דו"ח החירות העולמי של ארגון ה-Freedom House, כשליש מהמשטרים שהיו במדינות העולם בעשורים האחרונים היו משטרי כלאיים, והיא נפוצה במיוחד באירואסיה[3]. קבוצת האקונומיסט שעוקבת אחר המשטרים במדינות העולם מפרסמת מדי שנה ניתוח בשם "מדד הדמוקרטיה" מסווגת בערך רבע מהמדינות כמשטרי כלאיים[5].
היווצרות משטרי הכלאיים
אחת הגישות המקובלות העוסקות במשטרי כלאיים, רואה בהם תהליך שהחל באופן מעשי בתחום המלחמה הקרה[3], גם אם הוא בעל שורשים מוקדמים יותר[1]. עם זאת, משטרים שונים קודם לכן, למשל, משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, הוגדרו בפי חלק מהחוקרים כמשטר כלאיים כבר בשנות ה-70[3].
בשנות ה-90, לאחר התפרקות ברית המועצות, החלה מגמת דמוקרטיזציה שנחשבת לגל השלישי של הדמוקרטיה. במדינות רבות שחוו הפיכות ושינויי שלטון בשנים אלו - ובמיוחד במדינות פוסט-סובייטיות - היו לחצים מבחינת דעת קהל ומבחינת הנסיבות הפוליטיות העולמיות לאמץ מאפיינים של משטרים דמוקרטים, בין היתר הקמת מוסדות שמאפשרים הקמת מפלגות וכינון בחירות בקנה מידה לאומי[3].
עם זאת, בשלב מסוים, בדרך כלל סביב השנים 2000–2008, תהליכי הדמוקרטיזציה בחלק ממדינות אלו חוו תקיעות או נסיגה והובילו ליצירת משטרי כלאיים רבים. החוק היבש באותן מדינות עדיין מתאר את תפקודם המקורי של אותם מוסדות דמוקרטים שהוקמו, אולם שינויים שבוצעו במנגנוני השלטון מחלישים בפועל חלק מהאפקטיביות של היכולת להעמיד אלטרנטיבה לשלטון[3][2].
מאפיינים
משטרי כלאיים עשויים להיות בעלי קשת רחבה של מאפיינים, וההגדרות ששואפות להבחין מקרים גבוליים של משטרי כלאיים הן הגדרות עמומות. לכן נוצרו טיפולוגיות במטרה לזהות את המאפיינים השונים של משטרי כלאיים ולהבדילם מסוגי משטרים אחרים[1].
צוות המחקר של קבוצת האקונומיסט שמפרסמת מדי שנה את "מדד הדמוקרטיה" מגדיר את משטרי הכלאיים על ידי מידת התאמתם למספר מאפייני מפתח: בבחירות (שהן מאפיין נפוץ של משטרים אלו[3]) מתקיימים אי סדרים משמעותיים שלעיתים קרובות מונעים מהן להיות חופשיות והוגנות ; במקרים רבים מופעל לחץ ממשלתי על מפלגות האופוזיציה ; משטרים בעלי חולשות רבות בפרמטרים שונים הנבדקים ונוגעים לתרבות הפוליטית, ליכולתם החופשית של האזרחים להשתתף ולהשפיע על המציאות הפוליטית, למערכת מתפקדת של איזונים ובלמים ולמידת הכוח שיש בידי הגורמים הנבחרים לעומת גורמים אחרים שאינם נבחרים כמו גורמי צבא או טרור ; השחיתות השלטונית נוטה להיות נפוצה ושלטון החוק חלש ; יכולתה של החברה האזרחית חלשה, מופעלים לחצים על עיתונאים והרשות השופטת אינה עצמאית[5].
לעיתים אף מתאפיינים משטרי הכלאיים גם במוסדות שלטון ייחודיים שאינם מאפיינים דמוקרטיות או משטרים סמכותנים[4]. לעיתים משטרים אלו מאמצים את המוסדות המקובלים בדמוקרטיה, אולם מארגנים את השיטה הפוליטית כך שכוח רב בהרבה יהיה בידי השלטון המרכזי[3].
יתר על כן, קיימות עדויות אמפיריות חזקות המבדילות משטרי כלאיים מדמוקרטיות או משטרים סמכותנים גם מבחינת הביצועים והפעולות של המשטר. מחקר השוואתי שיטתי מצא כי משטרים היברידיים נוטים יותר לצאת למלחמה מאשר דמוקרטיות או משטרים סמכותנים (מנספילד וסניידר, 2005), נוטים יותר לעומתם למשברים לאומיים (גולדסטון, 2000)[3][6] ובעלי שיעורי אמון נמוכים יותר לעומתם מגורמי השקעות עסקיים (קניון ונאהוי, 2010). כלומר, מצב הביניים בין דמוקרטיה למשטר סמכותני נמצא במתאם לרמות גבוהות יותר של בעיות כלכליות, פוליטיות ובינלאומיות מסוימות, בהשוואה לכל אחת מנקודות הקיצון. עם זאת, נכון לשנת 2010, טיב המתאם אינו ברור, וקשה לומר בוודאות האם משטר הכלאיים הוא הסיבה לגורמים אלו או שאולי הקשר הסיבתי הוא הפוך, ועצם קיומם המוקדם יותר של בעיות מהותיות הוא זה שגורם להיווצרותו של משטר הכלאיים[3].
בהשוואה למשטרים סמכותנים טהורים, הנהגה במשטרי כלאיים כן לוקחת בחשבון את דעת הקהל. גם אין לא ניתן להציע להנהגה תחרות אמיתית בסבבי הבחירות, מועמדי אופוזיציה, על אף מוגבלותם הפוליטית, יכולים לנצל דעת קהל שלילית כדי לערער כנגד השלטון גורמי כוח אחרים התומכים ביציבותו, או אף ליצור סחף רב כל כך של הצבעה לאופוזיציה בבחירות, עד שיהיה קשה ולא אמין לזייף תוצאה אחרת. למעשה, משמשות גם הבחירות עצמן כחלק ממנגנון השפעה על דעת הקהל שמטרתו ליצור רושם קבוע שמרבית הציבור תומך בשלטון. מחקריהם של הייל ומקפול הראו שחילופי מפלגות במשטרים כאלו מתרחשים בדרך כלל בתקופת שלטונם של המנהיגים הכי פחות פופולרים, ומכך הסיקו את החשיבות הרבה לדעת הקהל[3].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 משטר כלאיים, באתר אוניברסיטת אוקספורד
- ^ 2.0 2.1 Ali Riaz, What Is a Hybrid Regime?
- ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 Henry E.Hale, Eurasian polities as hybrid regimes: The case of Putin's Russia
- ^ 4.0 4.1 Hybrid Regimes in Modern Times, האוניברסיטה המרכז-אירופית
- ^ 5.0 5.1 Democracy Index 2019, קבוצת האקונומיסט
- ^ Daniel C. Esty, Jack A. Goldstone, State Failure Task Force Report: Phase II Findings
29999885משטר כלאיים