לוב האיטלקית
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| שפה נפוצה | איטלקית | ||
| עיר בירה | טריפולי | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אפריקה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | איחוד טריפוליטניה וקירנאיקה | ||
| תאריך | 1934 | ||
| פירוק | המערכה במדבר המערבי | ||
| תאריך | 1943 | ||
| ישות קודמת |
 טריפוליטניה האיטלקית קירנאיקה האיטלקית | ||
| ישות יורשת |
 הממשל הצבאי הבריטי בלוב  הממשל הצבאי הצרפתי בפזאן | ||
| שטח בעבר | 1,759,541 קמ"ר (נכון ל־1939) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 893,774 (נכון ל־1939) | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | לירה איטלקית | ||
.svg)
.svg)
לוב האיטלקית או צפון אפריקה האיטלקית הייתה מושבה של ממלכת איטליה שהוקמה בשנת 1934, מאיחוד של טריפוליטניה האיטלקית וקירנאיקה האיטלקית, אשר הוקמו בשנת 1912, לאחר ניצחונה של איטליה במלחמה האיטלקית–עות'מאנית. במהלך מלחמת העולם השנייה נערכה בשטחי המושבה המערכה במדבר המערבי, ובסיומה נכבשה המושבה בידי הצבא הבריטי, והועברה לשליטה של בריטניה וצרפת, אשר שלטו במושבה עד לשנת 1951, אם כי איטליה ויתרה באופן רשמי על המושבה רק בחוזה פריז בשנת 1947.
היסטוריה
כיבוש
המאמצים האיטלקיים ליישב את לוב החלו בשנת 1911, והתאפיינו בתחילה במאבקים גדולים עם מוסלמים לוביים שנמשכו עד 1931. בתקופה זו שלטה ממשלת איטליה באזורי החוף בלבד. בין השנים 1911 ל-1912 שירתו ביחידות קרביות יחד עם חיילים אריתראים ואיטלקים במלחמת איטליה-טורקיה, מעל 1,000 סומלים ממוגדישו, בירת סומלילנד האיטלקית דאז. מרבית הכוחות הסומלים נותרו בלוב עד שהועברו חזרה לסומלילנד האיטלקית לקראת הפלישה לאתיופיה בשנת 1935.
לאחר שכבשה האימפריה האיטלקית את טריפוליטניה העות'מאנית (לוב העות'מאנית), במלחמת איטליה-טורקיה 1911–1912, בחלק גדול מהתקופה הקולוניאלית המוקדמת ניהלה איטליה מלחמת דיכוי נגד אוכלוסיית לוב. האימפריה העות'מאנית מסרה את שליטתה בלוב בחוזה לוזאן משנת 1912, אך ההתנגדות העזה לאיטלקים נמשכה מהמסדר הפוליטי-דתי הסנוסי, קבוצה לאומנית מאוד של מוסלמים סונים. קבוצה זו, בתחילה בהנהגתו של עומר אל-מוח'תאר, אשר התרכזה בהרי ג'בל אכדר בקירנאיקה, הובילה את תנועת ההתנגדות הלובית נגד ההתיישבות האיטלקית בלוב. כוחות איטלקים תחת הגנרלים פייטרו באדוליו ורודולפו גרציאני נהלו ;מערכת ענישה באמצעות נשק כימי, הוצאות להורג המוניות של חיילים ואזרחים ומחנות ריכוז. רבע מאוכלוסיית קירניאקה שמנתה 225,000 איש מתו במהלך הסכסוך. לאחר כמעט שני עשורים של מסעות דיכוי הכוחות הקולוניאליים האיטלקיים טענו לניצחון.
בשנות השלושים המדיניות של הפאשיזם האיטלקי כלפי לוב החלה להשתנות, וגם קירנאיקה האיטלקית וגם טריפוליטניה האיטלקית, יחד עם פזאן, אוחדו ללוב האיטלקית בשנת 1934.
מסעות הרגעה
בשנת 1923 ארגנו מורדים מקומיים הקשורים למסדר הסנוסי את תנועת ההתנגדות הלובית נגד ההתיישבות האיטלקית בלוב. המרד דוכא על ידי הכוחות האיטלקיים בשנת 1932, לאחר מה שמכונה "מסע הרגעה", שהביא למותם של רבע מאוכלוסיית קירניאקה שמנתה 225,000 איש. איטליה ביצעה פשעי מלחמה גדולים במהלך הסכסוך, כולל שימוש בכלי נשק כימיים בלתי חוקיים, מקרים של סירוב לקחת שבויי מלחמה ובמקום זאת הוצאתם להורג של לוחמים שנכנעו והוצאות להורג המוניות של אזרחים. הרשויות האיטלקיות ביצעו טיהור אתני על ידי גירוש בכוח של 100,000 בדואים מקירנאיקה, כמעט מחצית מאוכלוסיית קירניאקה, מיישוביהם, ומסרו אותם למתיישבים איטלקים.
הכיבוש האיטלקי גם צמצם את מספר בעלי החיים על ידי הרג, החרמה או הובלת בעלי החיים מארצם הפסטורלית[דרוש מקור] לאדמה בלתי מתאימה ליד מחנות הריכוז. מספר הכבשים ירד מ-810,000 בשנת 1926 ל-98,000 בשנת 1933, עזים מ-70,000 ל-25,000 וגמלים מ-75,000 ל-2,000.
בין השנים 1930–1931 הוצאו להורג 12,000 קירנאים, וכל העמים הנודדים בצפון קירנאיקה הוצאו בכוח מהאזור והועברו למחנות ריכוז ענקיים בשפלה הקירנאיקית. תעמולה של המשטר הפשיסטי הכריזה כי המחנות הם דוגמה של הציוויליזציה המודרנית ומנוהלים ביעילות - אולם במציאות היו במחנות תנאים סניטריים ירודים שכן במחנות היו בממוצע כ-20,000 בדואים יחד עם גמליהם ובעלי חיים אחרים, אשר הצטופפו בשטח של קילומטר רבוע אחד. המחנות התקיימו בשירותי רפואה ראשוניים בלבד, כאשר במחנות סולוך וסיסי אחמד אל מגרון, לפי ההערכות, כ-33,000 אסירים טופלו רק על ידי רופא אחד. טיפוס ומחלות אחרות התפשטו במהירות במחנות כיוון שהעצירים נחלשו פיזית ממנות מזון דלות שסופקו להם ועבודות כפייה. עד לסגירת המחנות בספטמבר 1933, 40,000 מתוך 100,000 העצירים מתו במחנות.
הסכמים טריטוריאליים עם מעצמות אירופה
ירוק כהה: 1912 – מהאימפריה העות'מאנית, במסגרת חוזה לוזאן (איט') (טור') שסיים את המלחמה האיטלקית–עות'מאנית
בעקבות לחימת ממלכת איטליה במלחמת העולם הראשונה לצד מדינות ההסכמה:
– אפור: 1919 – מאלג'יריה הצרפתית ומאפריקה המערבית הצרפתית, במסגרת חוזה ורסאי
– לבן (מחוז כופרה): ב־1923 נמסר רשמית מהאימפריה העות'מאנית במסגרת הסכם לוזאן, אך למעשה נכבש מהסנוסים רק ב־1931
– ירוק בהיר: 1926 – מממלכת מצרים
– אדום בהיר: 1934 – מסודאן האנגלו-מצרית
– אדום כהה: 1935 – מאפריקה המשוונית הצרפתית, במסגרת ההסכם הצרפתי–איטלקי (איט') (צר'). עם זאת, מסירה זו לא קיבלה תוקף חוקי איטלקי.
המושבה התרחבה לאחר וויתורים מהמושבה הבריטית סודאן והסכם טריטוריאלי עם מצרים. מחוז כופרה צורף להלכה על ידי הבריטים בעת כיבוש מצרים עד 1925, אבל למעשה, נותר המרכז למען ההתנגדות הסנוסית עד שנכבש על ידי האיטלקים בשנת 1931. ממלכת איטליה דרשה בוועידת השלום בפריז לקבל חלק מהמושבות הגרמניות, אך כפיצוי, בריטניה העניקה לה את אולטר ג'ובה וצרפת הסכימה לתת כמה שטחים במדבר סהרה ללוב האיטלקית.
לאחר דיונים ממושכים בשנות ה-20 של המאה ה-20, בשנת 1935 במסגרת הסכם מוסוליני-לוואל קיבלה איטליה את רצועת אוזו, שנוספה ללוב. עם זאת, הסכם זה לא אושר מאוחר יותר על ידי צרפת.
בשנת 1931 עברו מספר עיירות לשליטת איטליה. מצרים הבריטית מסרה את אל־כופרה וא־גרבוב ללוב האיטלקית ב-6 בדצמבר 1925, אך רק בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 זכתה איטליה בשליטה מלאה במקום. בשנת 1931, במהלך המערכה בירנאיקה, כבש הגנרל רודולפו גרציאני בקלות את מחוז אל־כופרה, שנחשב לאזור אסטרטגי, והוביל כ-3,000 חיילי חי"ר וארטילריה, שנתמכו על ידי כעשרים מפציצים. מטאן א-סהרה הועבר לאיטליה בשנת 1934 כחלק ממשולש סהרה לאיטליה הקולוניאלית על ידי השלטון המשותף האנגלי-מצרי, אשר ראה את האזור כחסר ערך, לבניטו מוסוליני. במהלך תקופה זו, הכוחות הקולוניאליים האיטלקיים בנו מבצר בסגנון מלחמת העולם הראשונה באל טאג באמצע שנות השלושים.
מלחמת העולם השנייה
בשנת 1939 הוענקה אזרחות איטלקית למספר מצומצם של אזרחים מלוב על פי צו מלכותי מס' 70 מ-9 בינואר 1939. אזרחות זו הייתה הכרחית לכל לוב בעל שאיפות להתקדם בצבא או בארגונים אזרחיים. לוב הפכה ל"חוף הרביעי של איטליה "(Trye 1998). שילוב לוב באימפריה האיטלקית העניק לצבא האיטלקי יכולת גדולה יותר לנצל לוביים ילידים לשירות צבאי. לובים ילידים שירתו בדיוויזיות איטלקיות מראשית הכיבוש האיטלקי של לוב. ב-1 במרץ 1940 הוקמו דיוויזיות לוב 1 ו-2. הארמייה האיטלקית החמישית קיבלה את דיוויזיית חיל הרגלים הלובית השנייה, אשר שולבה בקורפוס ה-13. הארמייה העשירית האיטלקית קיבלה את דיוויזיית חיל הרגלים הלובית הראשונה, אותה שילבה בעתודת הארמייה. דיוויזיות הרגלים הלוביות האיטלקיות היו דיוויזיות קולוניאליות ("קולוניאליות" במובן המורכב מכוחות ילידים). ביחידות אלו פיקדו עליהם קצינים איטלקיים, עם מש"קים וחיילים לוביים. האימונים והמוכנות של דיוויזיות אלו היו שווים לדיוויזיות האיטלקיות הרגילות בצפון אפריקה. המקצועיות ורוח הלחימה שלהם הפכו אותם לכמה מדיוויזיות החי"ר האיטלקיות הטובות ביותר בצפון אפריקה.
בשנת 1940 קיבלו הלובים באזורי החוף אזרחות איטלקית כחלק מהמאמצים הפשיסטיים ליצור את איטליה הקיסרית בטריפוליטניה ובקירנאיקה. זה הפחית את ההתנגדות של תנועת ההתנגדות הלובית, אשר נותרה מרוכזת בעיקר באזור פזאן, אבל נותרה היה כמעט אפסית עד להגעת כוחות צרפתיים באזור בשנת 1942.
לאחר התרחבות לוב האיטלקית עם רצועת אוזו, כיוונה איטליה הפשיסטית להמשך הרחבה דרומה. ואכן התוכניות האיטלקיות, במקרה של מלחמה נגד צרפת ובריטניה הגדולה, הציגו את הרחבת לוב עד דרום אגם צ'אד והקמת גשר יבשתי רחב בין לוב למזרח אפריקה האיטלקית. במהלך מלחמת העולם השנייה, הייתה תמיכה חזקה באיטליה מצד לובים מוסלמים רבים שנרשמו לצבא איטליה. כוחות לובים אחרים (סווארי [גדודי הפרשים] והספאחי או שוטרים רכובים) נלחמו למען ממלכת איטליה מאז שנות העשרים. מספר קרבות גדולים התרחשו בלוב במהלך המערכה בצפון אפריקה. בספטמבר 1940 החלה הפלישה האיטלקית למצרים מלוב.
בדצמבר אותה שנה, הארמייה הבריטית השמינית פתחה במתקפת נגד בשם מבצע מצפן והכוחות האיטלקיים נדחקו חזרה ללוב. לאחר שאיבדה את כל קירנאיקה וכמעט את כל הארמייה העשירית שלה, איטליה ביקשה סיוע גרמני כדי לסייע למערכה הכושלת שלה.
בתמיכת גרמניה, השטח הלובי האבוד הוחזר במהלך מבצע זוננבלום ובסיום מבצע "בריביטי" נכנסו כוחות גרמנים ואיטלקיים למצרים. המצור הראשון על טוברוק באפריל 1941 סימן את הכישלון הראשון בטקטיקות הבליצקריג של רומל. בשנת 1942 נערך קרב גזאלה כאשר כוחות הציר כבשו סופית את טוברוק ודחפו שוב את הכוחות הבריטיים המובסים לעבר מצרים. תבוסה במהלך קרב אל עלמיין השני במצרים הטילה אבדון על כוחות הציר בלוב והביאה לסיום המערכה במדבר המערבי.
בפברואר 1943 נאלצו כוחות גרמניים ואיטלקיים נסוגים לנטוש את לוב כשהם נדחקו מקירנאיקה וטריפוליטניה ובכך הסתיימה השליטה האיטלקית בלוב. פזאן נכבשה על ידי צרפת החופשית בשנת 1943. בסיומה של מלחמת העולם השנייה, הבריטים והצרפתים שיתפו פעולה כנגד התנגדות חדשה קטנה.
עצמאות
בין השנים 1943–1951, טריפוליטניה וקירנאיקה היו תחת ממשל צבאי בריטי, ואילו הצרפתים שלטו בפזאן. על פי תנאי הסכם השלום עם בעלות הברית משנת 1947, ויתרה איטליה על כל התביעות בלוב. נערכו דיונים לשמירה על מחוז טריפוליטניה כמושבה האיטלקית האחרונה, אך אלה לא צלחו.
אף על פי שבריטניה וצרפת התכוונו לחלק את האומה בין האימפריות שלהן, ב-21 בנובמבר 1949 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם החלטה לפיה לוב צריכה להיות עצמאית לפני ה-1 בינואר 1952. ב-24 בדצמבר 1951 לוב הכריזה על עצמאותה כממלכת לוב המאוחדת, מונרכיה חוקתית ותורשתית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| היסטוריה של לוב | ||
|---|---|---|
|
33803090לוב האיטלקית