רבי דב כ"ץ
 | |
| לידה |
1903 ב' בטבת תרס"ג |
|---|---|
| פטירה |
1979 (בגיל 76 בערך) ט' בטבת תש"מ |
| תחומי עיסוק | מנהל בתי הדין הרבניים |
הרב דב כ"ץ (ב' בטבת[1] תרס"ג, 1 בינואר 1903 - ט' בטבת תש"מ, 29 בדצמבר 1979) היה מנהל בתי הדין הרבניים, חוקר תנועת המוסר ומחבר סדרת "תנועת המוסר" על תולדותיה ואישיה. חתן פרס הרב קוק.
ביוגרפיה
נולד לרב יעקב כ"ץ, שכיהן כמשגיח בישיבת טלז. בתחילת שנת תרפ"ה (1924) עלה לארץ ישראל. בבחרותו למד בישיבת חברון. בתחילת שנות ה-30 נישא לאסתר, בתו של הרב זאב גולד, ממנהיגי תנועת המזרחי ומחותמי מגילת העצמאות. לאחר נישואיו למד בישיבת היכל התלמוד בתל אביב, שבה למדו אברכים בוגרי ישיבת חברון. במשך מספר שנים בשנות ה-40 שימש כר"מ ומנהל ישיבת תל אביב[2]. לאחר הקמת המדינה היה הרב הצבאי של אזור תל אביב. לאחר פרישתו החל לעבוד במשרד הדתות, תחילה כיהן כמנהל המחלקה לרבנות ושיפוט רבני, ומשנת תשי"ז (1957) כמנהל בתי הדין הרבניים. בתפקידו, יזם לראשונה את פרויקט תיעוד פסקי הדין, "פסקי דין רבניים". הרב כ"ץ המשיך לכהן בתפקיד זה הרבה מעבר לגיל הפרישה משום שלא הושגה הסכמה בין שר הדתות והרבנים הראשיים על זהות מחליפו[3]. חקר את תנועת המוסר וחיבר את חמשת הספרים בסדרת "תנועת המוסר", המשמשים ספרי יסוד בנושא זה. על סדרת ספריו זכה בפרס הרב קוק לשנת תשט"ו-תשי"ז. כמו כן חיבר את הספר "פולמוס המוסר", העוסק בפולמוס שבין תומכי תנועת המוסר ומתנגדיה. הרצה על תנועת המוסר בכנסים ובימי עיון, בישיבות ובמוסדות חינוך, גם מטעם משרד החינוך. כמו כן פרסם עשרות מאמרים בנושא בבמות שונות. אחר פטירתו כונסו מאמריו בספר "דברי הגות וראות".
היה מחותן כפול של הרב רפאל קוק, רבה של טבריה.
ילדיו
לרב כ"ץ נולדו שני בנים ושבע בנות. בהם:
- בנו הרב יעקב כ"ץ, מראשי ישיבת הכותל
- בנו הרב יהושע כ"ץ, רבה האשכנזי של מעלה אדומים
- בתו מאירה, אשת שמשון אפשטיין, נכד הרב משה מרדכי אפשטיין, היה רב בית הכנסת 'המגדל' בשכונת בית וגן בירושלים.
- בתו יהודית קוק, אשת הרב שלמה קוק, רבה של רחובות.
- בתו נעמי, אשת עו"ד יחזקאל רוטנברג, בנו של סמנכ"ל משרד הפנים לשעבר שכנא רותם-רוטנברג.
- בתו דבורה, אשת הרב משה שלזינגר, שכיהן שנים כר"מ בישיבה התיכונית בכפר מימון ובישיבת ההסדר בשדרות.
- בתו שרה, אשת הרב שמעון בר-נוי הרב הצבאי של מחוז ירושלים ורב קהילת יפה נוף שבשכונת בית הכרם בירושלים.
- בתו שפרה, אשת יחזקאל כַהן, שלימד בת"ת המסורה בירושלים, גבאי ראשי בבית כנסת הרמב"ן.
ספריו
- תנועת המוסר (5 כרכים)
- פולמוס המוסר. ראה פולמוס המוסר, ירושלים תשל"ג 1973, באתר היברובוקס
- דברי הגות וראות (2 כרכים)
- פסקי הדין הרבניים (אחד עשר כרכים).
- פסיקת בתי הדין והחוקים
- אור הצפון - שיחות הסבא מסלבודקה, שלושה כרכים; יחד עם הרב מאיר חדש.
- ספר הזיכרון לקדושי ישיבת חברון כנסת ישראל, ירושלים תר"צ (ביחד עם הרב יצחק הוטנר)
- הרמח"ל (חוברת)
- רבי ישראל מסלנט (חוברת לבני הנעורים)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ע"פ החוברת "ונאמן ביתך וממלכתך" , עמ' 4.
- ^ ב"ישיבת תל אביב", הצופה, 13 בספטמבר 1943
- ^ טוביה מנדלסון, צדוק בכיפה שחורה, דבר, 11 בפברואר 1977
35184779דב כ"ץ