יצחק דוידי
 | |
| תא"ל יצחק דוידי 1979 | |
| לידה |
17 בנובמבר 1937 (גיל: 86) חיפה |
|---|---|
| כינוי | דובדוב |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל חיל הים הישראלי |
| תקופת הפעילות | 1955–1981 (כ־26 שנים) |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד יחידה 788 קצין גנ"ק במשחתות ובצוללות מפקד בית ספר צוללן מפקד סטי"ל ראש ענף גנ"ק רמ"ח מבצעים מפקד זירת ים סוף | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים | |
| תפקידים אזרחיים | |
|
מנהל נמל אשדוד מנכ"ל נשר מפעלי מלט ישראליים | |
יצחק דוידי (נולד ב־17 בנובמבר 1937) הוא תת-אלוף בדימוס, אשר שירת בחיל הים הישראלי. לאחר שחרורו שימש בין היתר כמנהל נמל אשדוד ומנכ"ל מפעלי המלט נשר.
ילדות
דוידי נולד בחיפה ב-17 בנובמבר 1937, להוריו שמשון וחנה דוידוביץ', בן אמצעי מתוך שלושה. המשפחה התגוררה בשכונת הדר הכרמל, שם למד דוידי בבית הספר הריאלי. הוא היה חניך בתנועת הצופים, ובגיל שתים-עשרה הצטרף לצופי ים בחיפה, ובמסגרת זו עבר קורס מפקדי סירות. לתקופת חניכותו בצופי ים הייתה השפעה מכרעת על מהלך חייו.
לאחר עשר שנות לימוד בריאלי, עבר לבי"ס מבואות ים במכמורת, שם הצטיין הן בלימודים המעשיים והן התאורטיים.
שירות צבאי
קורס חובלים
דוידי התגייס לצה"ל ב-2 באוגוסט 1955, ולאחר טירונות בבה"ד 4, הצטרף לקורס חובלים מחזור ה' שהחל בנובמבר 1955. במהלך הקורס התרחשו שני אירועים משמעותיים שבהם השתתפו החניכים:
- האירוע הראשון היה קשור ברכש שתי משחתות מדגם זט (Z) באנגליה – אח"י אילת ואח"י יפו. המשחתות אוישו בצוותים שליוו את תהליך השיפוץ וההסבה של המשחתות, אולם על מנת להפליג עם האוניות ארצה נדרשה תוספת של אנשי צוות. בחיל הים הוחלט לפרק זמנית את קורס החובלים, וחניכיו נשלחו לנמל פלימות' באנגליה שם שהו המשחתות. לאחר כשלושה חודשים של הכשרה הפליגו המשחתות ארצה כשדוידי על אח"י אילת.
- האירוע השני היה מבצע קדש שהחל ב-29 באוקטובר 1956. קורס החובלים פורק פעם נוספת, ודוידי הוצב על ספינת טורפדו ט-207 (אח"י פרס). הספינה עסקה בסיורים לאבטחת חופי המדינה, ולקראת סיום המלחמה, השתתפה הספינה במבצע להעלאת כ-70 יהודים מפורט סעיד על גבי 2 ספינות דיג.
עם סיום מבצע קדש, חודש הקורס, והוא הסתיים בדצמבר 1957.
שירות ביחידות החיל
תפקידים ראשונים: עם סיום קורס החובלים, הוצב דוידי לשירות באח"י חיפה (ק-38) שנלקחה שלל מהצי המצרי כשנה לפני כן. ולאחר שמונה חודשים, עבר ליחידה 788 בכנרת, כסגנו של סרן ראובן שדמי. ה"יחידה" הייתה ממוקמת באותה עת בקיבוץ גינוסר, ועקב הסכמי שביתת הנשק, שאסרו פעילות צבאית בגזרה, "התחפשו" החיילים והקצינים לשוטרים וקציני משטרה. לאחר תקופה קצרה, מונה דוידי כמ"מ מפקד "היחידה". זירת הכנרת התאפיינה בתקריות רבות מול הסורים, אשר ניסו להפריע ולחבל בפעילות הדייגים הישראליים בכנרת.
שייטת הצוללות: בעקבות רכש הצוללות הראשונות על ידי חיל הים, הוקמה ב-1959 שייטת הצוללות. בתחילת אותה שנה הצטרף דוידי לקורס הכנה לצוללנים בבה"ד חיל הים, ולאחר קורס בסיסי נשלח לאנגליה לבסיס הצוללות בפורטסמות', שם היה מיועד להיות קצין הגנ"ק של אח"י רהב. במהלך ההכשרה בפורטסמות' על ידי מדריכים בריטיים, התאמן הצוות על צוללות בריטיות. בספטמבר 1959, הוחלט לשנות את ההצבה של דוידי מאח"י רהב לאח"י תנין. בנובמבר 1959 יצאה התנין בדרכה לישראל, הפלגה ששולבו בה אימונים, צלילות ותדלוקים. תקלת תקשורת מנעה מהצוללת ליצור קשר עם האדמירליות הבריטית ועם מפקדת חיל הים, והדבר עורר חרדה במפקדה. התקלה תוקנה בסופו של דבר בגיברלטר.
ב-19 בדצמבר 1959, הגיעה אח"י תנין – הצוללת הישראלית הראשונה – לנמל חיפה, והתקבלה ברוב כבוד והדר. דוידי שירת בשייטת הצוללות חמש שנים, במהלכן גם שירת כמפקד בי"ס לצוללנים, וסיים בהצטיינות קורס קציני גנ"ק. בסוף 1963 הייתה בחיל הים רק צוללת אחת פעילה, ודוידי עבר לשרת כקצין גנ"ק של אח"י חיפה, ולאחר מכן כקצין גנ"ק בכיר של אח"י יפו, והועלה לדרגת רס"ן.
לימודים והדרכה: בשנים 1966–1968, השלים דוידי תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. במלחמת ששת הימים הוצב בנציגות חיל הים במטכ"ל (באותה תקופה עדיין שכנה מפקדת חיל הים בסטלה מאריס בחיפה). עם סיום לימודיו מונה דוידי לסגן מפקד בית הספר לחובלים.
שייטת הסט"ילים: לאחר כשנה עבר דוידי לשייטת הסטי"לים (שייטת 3), ולאחר התמחות קצרה הוסמך לפיקוד על סטי"ל. בשלהי 1969, בעקבות הטלת האמברגו הצרפתי, התבצע מבצע נועה להברחת חמישה סטי"לים מנמל שרבורג שבצרפת ארצה. במבצע זה היה דוידי מפקד צוות התדלוק על אניית הסוחר "לאה", שתפקידה היה לתדלק את הסטי"לים באזור גיברלטר. לאחר השלמת המשימה עבר דוידי לאח"י חץ והפליג עליה ארצה. בהמשך פיקד דוידי על אח"י משגב, ושנה לאחר מכן על אח"י אילת. שתי תקופות הפיקוד היו בעיצומה של מלחמת ההתשה, והיו אינטנסיביות במיוחד.
תפקידים במפקדת חיל הים: בשנת 1971, מונה דוידי לראש ענף גנ"ק (ים/7) וקודם לדרגת סא"ל, שנה לאחר מכן עבר להיות ראש ענף מבצעים (ים/3), תפקיד שבו היה שותף לתכנון מבצעי חיל הים (המפורסם שבהם אביב נעורים ולצדו מבצעים אחרים כגון מבצע ברדס 54–55) וגיבוש התוכניות וההכנות האינטנסיביות למקרה של מלחמה בזירה המצרית והסורית. בתפקיד זה שימש גם במהלך מלחמת יום הכיפורים, שבה – הודות להכנות המקצועיות והערכת מודיעין נכונה – מצא עצמו חיל הים ערוך למלחמה כפי שאף זרוע אחרת לא הייתה מוכנה. לאחר המלחמה נהפך ענף מבצעים למחלקה, ודוידי הועלה לדרגת אל"ם. במרס 1975 סיים את תפקידו כרמ"ח מבצעים, והצטרף להפלגת זוג סטי"לים מדגם סער 2 מחיפה לשארם א-שייח' (בדרום אפריקה הוחלף על ידי קצין אחר).
לימודים בארצות הברית: באוגוסט 1975 יצא דוידי ללימודים של שנה במכללה לביטחון לאומי של צי ארצות הברית בניופורט (רוד איילנד).
מפקד זירת ים סוף: עם חזרתו, בספטמבר 1976, מונה להיות מפקד זירת ים סוף, וכחצי שנה לאחר מכן קודם לדרגת תא"ל. דוידי שירת כמז"ר במשך שלוש שנים וחצי. באותן שנים פעלו בזירת ים סוף 6 סטי"לים, 4 נט"קים, 3 פלגות דבורים ומערך גילוי ושליטה שהיה פרוס על חופי הזירה במשולש אילת – ראס מוחמד – א-טור (במפרץ סואץ). פעילות חיל הים בזירה התרכזה בתקופה זו בהפגנת נוכחות, שמירת הריבונות ומניעת הפרעה מצרית לשאיבת הנפט במפרץ סואץ. במסגרת פעילות לאיסוף מודיעין, בוצעו גם הפלגות לאורך הים האדום עד באב אל מנדב. בראש השנה תשל"ט 1978, מנעו מפקדי הזירה וחייליה מגה-פיגוע באילת, עת זיהו, השתלטו והשמידו את האונייה אגיוס דמטריוס, שעליה היו ארבעה טון חומר נפץ שיועד להתפוצץ בחופי אילת הומי הנופשים.
עם חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים חל שינוי מהותי בזירה וביחסים עם המצרים, דבר שאִפשר לצמצם את הכוחות הערוכים בזירה. כחלק מתהליך זה הוחזרו בחודש מאי 1979 שלושת הנט"קים 60 מטר שהגיעו לזירה בהפלגה סביב אפריקה משארם א-שייח' לאשדוד דרך תעלת סואץ. הפלגה זו, בפיקודו של דוידי, הייתה הפעם הראשונה שבה כלי שיט של חיל הים הישראלי עברו בתעלת סואץ. לאווירה החגיגית שליוותה את האירוע תרמה גם מחווה של נשיא מצרים אנואר סאדאת: כאשר הספינות חלפו על פני הווילה הנשיאותית באיסמעיליה הוא הצדיע להן מהמרפסת.
באוגוסט 1979, סיים דוידי את תקופת פיקודו על זירת ים סוף ופנה להשלמת תואר שני במנהל עסקים אותו סיים בהצטיינות באוניברסיטת תל אביב.
עבודתו במגזר האזרחי
ניהול נמל אשדוד
עוד בטרם השלים את לימודי התואר שני, הוצע לדוידי להתמנות למנהל נמל אשדוד, דוידי נענה בחיוב, וניצל את המינוי להשלמת עבודה סמינריונית בנושא יחסי העבודה בנמלים בכלל ובנמל אשדוד בפרט. במהלך הכנת העבודה נחשף דוידי למערכת יחסי העבודה הבעייתית מאוד בנמל, והלימוד האקדמי של הנושא, סייע לו רבות בתפקיד. במהלך שלוש השנים שבהן ניהל את הנמל, מערכת יחסי העבודה אופיינה בשקט יחסי, נחתם הסכם עבודה משמעותי, שעיקריו היו תיקון עיוותי שכר וצמצום השכר השוטף מחד גיסא, ושיפור משמעותי של מרכיב השכר לפנסיה מאידך גיסא.
בתקופת כהונתו, היקף המטענים שעברו בנמל אשדוד עבר לראשונה את זה של נמל חיפה. בתקופה זו גם הוקם פרויקט "תהילה" – לימודי השכלה בסיסית למבוגרים. נמל אשדוד היה מקום העבודה הראשון שיישם את הפרויקט, דבר שהביא בין השאר ליתר מחויבות של העובדים, ולשיפור ביחסי העבודה. בתקופה זו גם הופעל רציף נוסעים, והנמל החל בקליטת נוסעים.
עבודה בנשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ
באוגוסט 1983 החל דוידי לעבוד בנשר. תפקידו הראשון היה מנכ"ל נשר סחר – זרוע השיווק והמכירות של החברה. לאחר שחברת נשר רכשה את השליטה בגרנית הכרמל השקעות בע"מ (שהייתה אז חברת האם של חברת הדלק סונול), מונה דוידי כסמנכ"ל השיווק והמבצעים של סונול למימוש תוכנית התייעלות. לאחר שלוש שנים חזר דוידי לנשר כמשנה למנכ"ל ומנהל הכספים הראשי. בפברואר 1991 מונה דוידי להיות מנכ"ל נשר, תפקיד אותו מילא עד פרישתו לגמלאות במרס 2002. המחצית הראשונה של שנות התשעים התאפיינה בעלייה מסיבית ממדינות חבר העמים, והביקוש למלט כמעט ושילש את עצמו. הגידול הדרמטי בביקוש הציב בפני נשר אתגרים יוצאי דופן. חברת נשר ביצעה קפיצה טכנולוגית מרשימה ובעלויות של מאות מיליוני דולרים הקימה בהפרש שנים זעום שני קווי ייצור מודרניים לייצור קלינקר וטחינת מלט. השקעות אלה הביאו את מפעל נשר ברמלה להיות אחד המפעלים הגדולים והמודרניים בעולם. עשרות מהנדסים נקלטו במפעל לצורך הקמה ותפעול המתקנים. רוב המהנדסים היו עצמם עולים מחבר העמים, ובד בבד, לצד עבודתם, למדו המהנדסים עברית, אנגלית, ועברו הכשרות ספציפיות לעבודתם.
בשנת 2003 פרש לגמלאות, ועד 2017, עת הגיעו לגבורות, היה פעיל בחבר בדירקטוריונים של חברות שונות ובהן "תעבורה" "ליפמן" (שלימים נרכשה על ידי וריפון) ו"מספנות ישראל".
חיים אישיים
דוידי נשוי לניצה לבית שרף, שהכיר בעת שירותו בשייטת הצוללות, אב לשלושה בנים, וסב לתשעה נכדים ונכדות.
