אח"י יפו (ק-42)
 | |
 | |
| המשחתת אח"י יפו (ק-42) בהפלגה 1967. | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| מוטו | בצי הבריטי HMS ZODIAC היה "Faythe hath no fear" - "בגורל אין פחד" |
| צי |
חיל הים הישראלי הצי המלכותי הבריטי (HMS Zodiac) |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | Z |
| סדרה קודמת | סדרת Ca |
| סדרה עוקבת | סדרת Ch |
| אוניות בסדרה | אח"י יפו (ק-42), אח"י אילת (ק-40) |
| ציוני דרך עיקריים | |
| הוזמנה | 12 פברואר 1942 |
| הושקה | 11 מרץ 1944 |
| תקופת הפעילות | אוקטובר 1944 נרכשה 1955 – טבועה בלב ים |
| אחריתה | הוצאה מהשרות בשנת 1969 וטובעה בירי אימון של טיל גבריאל בשנת 1970 |
| מלחמות וקרבות |
 מבצע קדש מלחמת ששת הימים |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 1,830 טון, מרבי 2,530 טון |
| אורך | 110.5 מטר |
| רוחב | 10.9 מטר |
| שוקע | 3.05 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 32 קשר (מרבית). |
| גודל הצוות | 220 איש, בתקן ב' 125, בתקן מלא 240 קצינים ובעלי דרגות אחרות. |
| טווח שיוט | 2,800 מיל ימי במהירות 20 קשר. |
| גובה התרנים | 15 מטר. |
| הנעה | 2 דוודים ושתי טורבינות קיטור, הספק 40,000 כוח סוס, שתי טורבינות |
| צורת הנעה | שני מדחפים |
| כמות הדלק | 615 טון |
| אמצעי לחימה | |
| חימוש | ארבעה תותחי 4.5 אינץ', תותח 40 מ"מ דוקני, ו-4 תותחי 40 מ"מ תוצרת בופורס בסוללה המשנית כנגד מטוסים. שני דוכני טורפדו 21 אינץ', בעלי 4 צינורות מטילי טורפדו כל אחד. שתי מסילות פצצות עומק להטלה בירכתיים וארבעה מטילי פצצות עומק שאפשרו מטח של 10 בפצצות בהתקפה על צוללת. |
_in_the_Mediterranean.jpg)
המשחתת אח"י יפו, שסימנה הצבאי ק-42, הייתה כלי השיט הראשון בשם זה בחיל הים. היא נרכשה מבריטניה בשנת 1955. לאחר שיפוץ וסדרת אימוני בניית הצוות הגיעה לארץ בחודש יוני 1956 יחד עם אחותה אח"י אילת. המשחתת פעלה בשייטת המשחתות של חיל הים הישראלי משנת 1956 ועד סוף שנות ה-60. לאחר הוצאת המשחתת מהשירות הועבר השם "אח"י יפו" לספינת הטילים מדגם סער 4.
בצי הבריטי
המשחתת נבנתה במהלך מלחמת העולם השנייה, במספנות John I Thornycroft at Woolston, בסאות'המפטון, עבור הצי המלכותי הבריטי, נכנסה לשירות באוקטובר 1944 בשם HMS Zodiac, מס הצי R-54. הצוות עבר איתה אימון היבנות בסקאפה פלו והוצבה לשירות במבואות הצפון מערביים של בריטניה בהם האיום המרכזי היו הצוללות הגרמניות. המשיכה בפעולות ליווי במימי נורווגיה וליוותה שתי שיירות אספקה לרוסיה: שיירה מס' JW66 לקולה ושיירה מס' RA66 בחזרה.
בחודש מאי 1945 ליוותה יחד עם משחתות נוספות וביניהן HMS Zealous את הכוח הימי בשחרורה של דנמרק. בחודש אוגוסט 1945 ליוותה את הסיירת האמריקאית USN Augusta שהביאה את הנשיא הרי טרומן לאנגליה ושימשה כאניית אבטחה במשך הביקור. בשנת 1947 עברה למצב עתודה. בשנת 1949 הופעלה מחדש כחלק משייטת האימונים בבסיס פורטלנד. בשנת 1952 הועברה שנית לעתודה. הועברה לרשימת המועמדים למכירה ונמכרה לישראל ב-1955
בשירות חיל הים
ערך מורחב – שייטת המשחתות
לאחר המלחמה העמיד הצי הבריטי כלי שיט רבים למכירה. המשחתת נרכשה על יד ישראל ב־1955, יחד עם HMS Zealous משחתת נוספת מאותו דגם. למשחתות ניתנו השמות אח"י אילת מספר צי ק-40 ואח"י יפו מספר צי ק-42. כלי השיט הגיעו לישראל והופעלו במסגרת שייטת המשחתות.
צוות האניה
תקן א' של אח"י יפו עמד על כ-125 אנשי צוות. תקן ב' כלל כמעט 250 אנשי צוות, רובם הגדול למחלקת תותחנות, לרגל הצורך באיוש שתי מערכות העלאת תחמושת, אחת בחרטום ואחת בירכתיים. דהיינו לאיוש מחסני התחמושת בחרטום ובירכתיים, ולטועני שתי מעליות התחמושת בכל אחד מהמקומות,
פורקי התחמושת מן המעליות על הסיפונים העליונים, העברה ידנית של פגזים לחוד ומטענים הודפים לחוד לכל אחד מארבעת תותחי ה-"4.5. צוות א' מלא (מן המחסן ועד מגש הטעינה בתותח עצמו) לכל תותח כלל, בקרוב בין 15 ל-20 איש. כך שאיוש מלוא מערכת הנשק, הראשית והמשנית (תותחי בופורס 40/60L, ארבעה חד-קניים ודו-קני אחד עם מערכת מטדיין) הצריך מעל ל-120 לוחמים.
פעילות
בעת אימוני הצוות לקבלת האניה באנגליה ערכה אח"י יפו תמרונים בנמל ונגרמה תאונת ימאות שבה נספה עובד נמל בריטי. כמו כן נכנסה האניה למצב ים קשה בעת סערה בתעלה האנגלית.
במלחמת סיני
במהלך מבצע קדש הייתה המשחתת "יפו" אנית הדגל של מפקד השייטת אל"ם שמואל ינאי. בקרב בו נלכדה המשחתת המצרית איברהים אל אוול שהפגיזה את חיפה וניסתה להימלט.
אימוני העברת דלק ואנשים בים
אימון חביב על מפקד השייטת היה העברת אדם, דלק או מטען מאניה לאניה בלב ים. האימון חייב שיוט במהירות של כ-15 קשר במקביל בטווח של לא יותר מ-40 מטר בין האניות. העברת החבלים נעשתה באמצעות רובה יורה חבל, פרישת הציוד ומשיכת גלגלת על ידי אנשי צוות רבים. הביצוע חייב דיוק רב בניהוג האוניות.
הצגת דגל ישראל בעולם
בשנות פעילותה ביצעה המשחתת הפלגות רבות בים תיכון וביקרה בנמלים זרים בין היתר בצרפת ובאיטליה. בין השאר ביצעה הפלגות ארוכות עם חניכי קורס חובלים.
בשנת 1960 בעת הסרטת אקסודוס העמיד חיל הים את המשחתות לרשות הבמאי אוטו פרמינגר. המשחתות הפליגו לנמל פמגוסטה בקפריסין. נצבעו בסימונים בריטיים לצורך הצילומים שארכו שם כשבוע ימים. במהלך פיתוח הטיל "גבריאל" חומשה אח"י יפו במערכת ירי ובוצעו ניסויי שיגור מעל סיפונה. טיל הגבריאל היה אמור להחליף את נשק הטורפדו ולהשיג יתרון על המשחתות מסדרת סקורי שבידי המצרים. במקביל התפתח רעיון ספינות סער כאשר הטיל המתביית הינו הנשק העיקרי.
צוות המגובש של המשחתת הפיק בטאון צוות אח"י יפו 1964 "משחיתון" העורך: אלכס גלעדי.[1]
במלחמת ששת הימים
- ערך מורחב – פעולת פורט סעיד (1967)
בתקופת ההמתנה חומשה המשחתת בטילי ים-ים שהיו אז בפיתוח. תחת מעטה אברזין ובסודיות רבה, הוצבו במקומו של דוכן טורפדו הקדמי 3 טילי גבריאל. הטילים היו לטווח קצר וחייבו ניהוג ידני.
_After_Greek_Voyage.jpg)
במלחמת ששת הימים הייתה המשחתת יפו אונית הפיקוד של הכוח הימי, בפיקודו של אל"ם בנימין תלם. המשחתת נשאה עליה כוח לוחמים משייטת 13 לפעולה בנמל פורט סעיד. הכוח כלל גם שלוש טרפדות. בשלב התנועה נתקבלה ידיעה שספינות הצי המצרי אינן נמצאות בנמל. ובמקביל הוראת מפקד חיל הים שלמרות זאת יש לתת עדיפות להפעלת כוח שייטת 13 בתוך הנמל. והוראה נוספת להימנע ממגע עם ספינות טילים מצריות.
מפקד הכוח הורה למשחתת להתקרב לנמל בנתיב והמירות כמו אניות הסוחר. מהמשחתת הורדו שני זוגות צוללים שהובלו ב"חזירים" ונגררו עד למבואות הנמל בסירת התובלה של שייטת 13 - בכינוי "ציפור". הצוללים ב"חזירים" שסרקו את הנמל קרוב לשלוש שעות, מצאו אותו ריק ממטרות צבאיות ויצאו מהנמל. כאשר סירת החילוץ התקרבה היא נתגלתה על ידי המכ"ם המצרי בחוף. זוג ספינות אוסה שנמצאו בסיור מזרחית לנמל כוונו לעברה. במשחתת הגיעו למסקנה שהיא מותקפת על ידי ספינות הטילים וירתה מטרות הטעיה.
מפקד הכוח שלח את הטרפדות נגד ספינות האוסה כדי לשבש את פעולתן. במפקדה המצרית נקלט שיש כוח ישראלי גדול באזור. היות שספינות האוסה לא היו חמושות בטילי ים-ים סטיקס היא פקדה עליהן לחזור לנמל.
לאחר זמן המתנה ארוך נפגשו הצוללים ב"חזירים" עם סירת התובלה. מפקד כוח שייטת 13 במקום החליט להטביע את ה"חזירים" כדי שניתן יהיה להתרחק במהירות עם הסירה. הטרפדות המתינו לסירת התובלה כ-15 מייל מזרחה מהנמל עד 15 דקות לאחר הזמן האחרון שנקבע. הסירה המשיכה לנמל אשדוד והיה לה מספיק דלק להגיע אליו אך במחצית הדרך נאספה על ידי המשחתת.
הפעולה בוצעה תוך סיכון רב, בצורה מקצועית גבוהה, אך לא הביאה הישגים. זאת היות שבנמל לא היו באותה עת כלי שיט צבאיים.
חיפושי הדקר
בעת שאבד הקשר עם הצוללת דקר הייתה אח"י יפו בהפלגה בדרכה מאיטליה לארץ. מהים הופנתה לחיפושים ועסקה בכך כשבוע ימים בים סוער.
אדם בים - אבדן ימאי
ב-21 באוקטובר 1968 נמצאה המשחתת אח"י יפו במרכז הים התיכון, בדרכה לנמל אוגוסטה באיטליה, למפגש עם אח"י חיפה (ס-322) שבאה משרבורג. בקטע הים שבין כרתים לסיציליה, הים היה גבוה והמשחתת רכבה עם כיוון הגלים במהירות 18 קשר. הסיפונים היו יבשים וחלק מצוות המשחתת שלא היו בתפקיד נמצאו על הסיפון מאחורי הארובה. לפתע גל גדול הציף את הסיפון מצד שמאל לצד ימין. החיילים נרטבו ולאחר שעבר הגל הבחינו החיילים כי אחד המכונאים, ג'ורג' גודל, חסר. הכבל במעקה הסיפון במקום בו עמד לאחרונה נמצא קרוע.
מפקד המשחתת, סא"ל פנחסי, הורה מיד להפנות את האנייה בנוהל אדם בים, שינוי כיוון תנועת האוניה ימינה ואחר כך שמאלה ב-180 מעלות בחזרה על אותו הנתיב. המשחתת האטה מהירותה והחלה בחיפושים אך החשיכה הפחיתה את יעילותם. בבוקר הצטרפו לחיפושים מטוסים של חיל האוויר האיטלקי ומטוס נורד של חיל האוויר הישראלי. למרות שהנעדר היה חגור בחגורת ההצלה כמו כל אנשי הצוות אך הוא לא נמצא.
תחקיר האירוע, שבוצע מיד עם חזרת האנייה לחיפה, מייחס את המקרה לגל פרא פתאומי ובודד, שהגיע מכיוון החרטום, בעוד שהגלים עד אז וגם לאחר מכן, הגיעו כולם מכיוון הירכתים. הימאי שנעדר גורג' גודל היה בוגר מחזור י"א של בית הספר לקציני ים עכו ומניצולי צוות אח"י אילת. הוא נלקח על ידי הים בדיוק ביום השנה לטיבוע המשחתת אילת.
נזק מסערה
אף כי המשחתת הפליגה רבות בים התיכון ולפני זה בים הצפוני, את הנזק הרב ביותר ספגה אח"י יפו בסערה דרום מערבית בנמל חיפה. המשחתת הייתה קשורה בצידו המערבי של הרציף הצבאי במזרח הנמל. במהלך השבת התפתחה סערה רצינית בתוך הנמל שגרמה לחבטות קשות אל הרציף. מגיני הרציף לא עמדו במשימה, מספר צלעות בדופן שמאל נשברו והיה צורך לרתך אותן מחדש.
מנהלות
אח"י יפו היוותה חלק משייטת המשחתות בשמה הרשמי שייטת 1. מקום עגינתה הקבוע היה בנמל חיפה בבסיס חיל הים, בניצב לשובר הגלים, כאשר הירכתיים קרובות לשובר הגלים. חלק מהזמן היו המשחתות קשורות משני צידי הרציף המזרחי בקרבת מספנת חיל הים שנקרא באותם ימים "הרציף הצבאי".
סיום השירות
בסוף שנות ה-60, לאחר קליטת ספינות הטילים בחיל הים, הוצאה "אח"י יפו" משירות. היא שימשה כספינת מטרה באימוני חיל הים ובשנת 1972 הוטבעה בים התיכון מול חיפה על ידי אח"י חרב (סער 3) (סרן שמואל פרס) ואח"י געש (סער 3) (סרן דוד הרפזי) בירי של טילי גבריאל.[2]
מפקדי המשחתת
| דרגה ושם | תקופת כהונה כמפקד הספינה | הערות |
| סא"ל יוחאי בן-נון | משלב הבניה ועד נובמבר 1957 | קבלה באנגליה, השטה לארץ וקרב חיפה. |
| סא"ל בנימין תלם | נובמבר 1957 עד אפריל 1959 | |
| סא"ל אברהם בוצר | אפריל 1959 עד | |
| סא"ל נפתלי רוזן | ||
| סא"ל אריה ברק | ||
| סא"ל צבי תירוש | 1964 | |
| סא"ל רפי אטלינגר | עד מאי 1967 | |
| סא"ל יצחק קט | 1967 | כולל מלחמת ששת הימים |
| סא"ל פנחסי פנחס | 1968 | אבדן חייל בהפלגה לסיציליה. |
אנשי צוות במשחתת יפו
- המתופף יוסי פפו בצוות שהביא את המשחתת מאנגליה.
- העיתונאי ואיש התקשורת אלכס גלעדי.
קישורים חיצוניים
- אה"מ זודיאק באתר היסטוריה של הצי המלכותי הבריטי NAVAL-HISTORY.NET.
- אח"י יפו ק-42 באתר מורשת חיל הים.
- נעדר חייל מאח"י יפו ביום השנה לטיבוע אח"י אילת, בים התיכון בין כרתים לסיציליה.
- תקיפת פורט סעיד 1967. ניתוח האירועים באתר עמותת חיל הים.
- תמונות המשחתות הישראליות במלטה תמונה באתר fresh.co.il.
- המשחתות בחיל הים הישראלי בעריכת תא"ל שבתאי לוי 2014.
הערות שוליים
- ^ המשחתות בנמל הרקליון 1 אוגוסט 1964.
- ^ שמואל פרס, טיבוע המשחתת אח"י יפו באתר משמר המורשת הימית.
