יטא
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
ערך זה עוסק בעיר ברשות הפלסטינית. אם התכוונתם לאתר מיקראי, ראו  | |
| מראה העיר מדרום | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | חברון |
| שטח | 133 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 42,850 (2006) |
| קואורדינטות | 31°26′52″N 35°05′24″E / 31.4477777777778°N 35.09°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת הר חברון רגילה)   יטא | |
יטא (בערבית: يطا) היא עיר בנפת חברון של הרשות הפלסטינית, 13 ק"מ דרומית לחברון. יטא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. המדבר בא לידי ביטוי באופי החקלאי: שדות בור המתאימים למרעה לצאן והבקעות, אליהן מתנקזים מי גשמים מועטים, גידולי תבואה, בעיקר שעורה. מספר תושבי העיר לסוף שנת 2006 הוא 42,853. יטא הוכרזה כעיר במרץ 1971.[1] בתחום העיר נכללים 19 כפרים של מסאפר יטא.
יטא מזוהה עם העיר המקראית יוטה,[2] המוזכרת פעמיים בספר יהושע כאחת הערים שניתנו ללויים.
היסטוריה
העת העתיקה
ערך מורחב – יוטה (אתר מקראי)
יאטה מזוהה עם העיר המקראית יוטה.[2] אוסביוס תיאר במאה ה-4 לספירה את יטא כ"כפר גדול מאוד של יהודים במרחק שמונה עשר מייל דרומית לבית גוברין".[3][4] במספר סקרים ארכאולוגיים וחפירות הצלה התגלו ביטא לאורך השנים ממצאים רבים המצביעים על היסטוריה יהודית ארוכת שנים במקום, ובהם בית כנסת גדול עם תבליט של מנורה. בבתי הגרעין הישן של הכפר משולבים אלמנטים ארכיטקטוניים מהתקופה הרומית ומהתקופה הביזנטית, שנלקחו ככל הנראה ממבנים קדומים שחרבו זה מכבר או מחורבות קרובות כדוגמת חורבת כרמל. פריטים רבים נושאים אופי נוצרי, ומציגים צלבים.[5] (פרטים נוספים לגבי ארכאולוגיה בכפר ושרידי בית הכנסת בהמשך הערך).
יטא וחברון יושבים על הדרך המזרחית העתיקה המוליכה לחצי האי ערב. קטעים ממנה נותרו עד היום הזה.
התקופה העות'מאנית
במפקד אוכלוסין עות'מאני שנערך בשנת 1596 נמנו ביטא 127 משפחות, כולן מוסלמיות, ושילמו מיסים על חיטה, שעורה, זיתים, עיזים וכוורות דבורים, בערך כולל של 9,872 אקצ'ה. חמש שישיות מתוכם הוקצו לווקף.[6]
בשנת 1838, ביקר אדוארד רובינסון ביטא ותיאר אותה ככפר מוסלמי, הממוקם דרומית מערבית לאל-ח'ליל. הוא ציין כי יש לה "מראה של עיירה מודרנית מוסלמית גדולה, עם בולטות נמוכה, המוקפת עצים".[7]
30 שנה לאחר מכן, ביולי 1863, הגיע החוקר הצרפתי ויקטור גרן לכפר. לדבריו, גרו בכפר באותה העת 2,000 תושבים, אך לפחות מחציתם התגוררו באוהלים המפוזרים ברחבי האזור - בחלק מהמקרים כדי לסיים את הקציר, ובחלק מהמקרים כדי להסתתר מגיוס צבאי. על-פי מסמך עות'מאני משנת 1870, אוכלוסיית יאטא כללה באותה העת 226 תושבים, ב-66 בתים, אם כי ספירת האוכלוסייה כללה רק גברים.
בשנת 1883, הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל תיארה את יטא כ"כפר גדול הניצב גבוה על רכס. הוא בנוי ברובו מאבן. אספקת המים היא מבורות מים. בדרום יש גתות וקברים חצובים בסלע. בתי בד מצויים בכל רחבי הכפר... מדרום לכפר פזורים עצי זית... במערב, מעט נמוך מתחת למצוק, ישנו כרם זיתים קטן בו חנתה משלחת הקרן ב-1874; מדרום-מערב למחנה היו כמה עצי תאנה. התושבים עשירים בצאן: נאמר כי ברשות הכפר 17,000 כבשים, לצד עיזים, פרות, גמלים, סוסים וחמורים. לשייח' לבדו היו 250 כבשים...".[8]
המנדט הבריטי
על-פי מפקד אוכלוסין 1922 של ארץ ישראל שנערך על ידי רשויות המנדט הבריטי, התגוררו ביטא 3,179 איש, כולם מוסלמים.[9] במפקד של שנת 1931 נמנו בכפר 4,034 תושבים, ב-767 בתים, כולם מוסלמים.[10]
השלטון הירדני
מפקד אוכלוסין שבוצע על ידי שלטונות ירדן מנה ביאטא 6,326 תושבים.[11]
לאחר מלחמת ששת הימים
במפקד אוכלוסין שנערך במקום על-ידי ישראל ב-1967, נמנו ביטא 7,281 תושבים.
מאז החתימה על הסכמי אוסלו יטא נכללת בשטח A שנמצא בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית.
ב-17 בספטמבר 2001, ארגון טרור יהודי, מחתרת בת עין, הטמין בחצר בית הספר ביטא שני מטענים שהיו אמורים לפגוע במספר רב של תלמידים ומורים. עקב תקלה, אחד המטענים התפוצץ מוקדם מן המתוכנן, ומספר תלמידים נפצעו. המטען השני נוטרל על ידי חבלנים ישראלים.[12]
ביוני 2016, שני מחבלים פלסטינים תושבי יטא ביצעו פיגוע ירי במתחם שרונה בתל אביב. במהלך האירוע נרצחו ארבעה בני אדם ובהם אישה אחת שמתה מדום לב. בנוסף נפצעו 16 איש. שני המחבלים נתפסו לאחר מרדף.
חמולת מח'אמרה
- ערך מורחב – חמולת מח'אמרה
חלק גדול מתושבי יאטא משתייכים לחמולת מח'אמרה, המחזיקה במסורת לפיה מוצאה בשבטים יהודיים מח'ייבר שגורשו מחצי האי ערב. יצחק בן-צבי, לעתיד הנשיא השני של מדינת ישראל, ביקר במקום וניסה לעמוד בין השאר על שורשי מסורת זו. בין השאר נמצא כי החמולה נוהגת בשבוע מסוים בימי החורף, קרוב למועד בו חל חג החנוכה, לצאת אל בית בפאתי הכפר ולהדליק שם נרות.[13] זקני החמולה שמרו על עוד כמה מנהגים יהודים. הם גם לא אוכלים בשר גמלים, כמנהג היהודים.[14] מחקר של בן-צבי שפורסם ב-1928 העלה ששלוש מתוך שש המשפחות המרכזיות ביטא השתייכו לחמולה זו.[3] פירוש השם מח'אמרה הוא "עושי היין", פעולה האסורה לפי האסלאם.
שמם של חלק מבני החמולה נקשר לפעילויות טרור כדוגמת פיגוע הירי במתחם שרונה.
ארכאולוגיה
ד"ר יובל ברוך מרשות העתיקות סקר את המבנים בכפר, וכמו בכפרים אחרים בדרום הר חברון[15] הוא מצא כי במבנים, במערות ובמתקני חקלאות נעשה "שימוש משני" באבנים ממבנים קדומים. הוא הבחין בפריטים אדריכליים, המשולבים בקירות הבתים או המוטלים בחצרות. בין השאר, ניכר בחלק ניכר מבורות המים, המתוחזקים ומספקים מים לאוכלוסיית הכפר, שהיו בשימוש בעת העתיקה.
בשנת 1895 פורסמה כתובת יוונית, החקוקה על גבי משקוף, שהתגלה באחד הבתים בכפר. הכתובת היא בת ארבע שורות ומשמאלה חלק מצלב מלטה הנתון במדליון. הכתובת הייתה כנראה במבנה נוצרי, והופיע בה הפסוק: "זה-השער לה', צדיקים יבואו בו" (ספר תהילים קי"ח). כאשר תשאלו את התושבים מצאו כי המשקוף, כמו אבנים ופריטים אחרים, מקורו בחורבת אל-כרמיל, כרמל המקראית הסמוכה ליטא.[16]
בסקרים הארכאולוגיים שנערכו לאחר מלחמת ששת הימים נמצא בדרומו של הכפר קיר אבני גזית. הסוקרים סברו כי מדובר בקיר המזרחי של מבנה ציבורי גדול, ששימש בית כנסת או כנסייה.
בסקר נוסף שנערך בכפר על ידי צבי אילן ודוד עמית הם גילו בכניסה לבית ישן, משקוף ועליו חרותות שתי מנורות של שבעה קנים משני צדיה של ורדה (שושנה חרותה באבן), וחריתה של מנורת שבעה קנים על גבי אבן באזור סמוך לקיר הגזית. אילן סבר, שהממצאים הארכאולוגיים שהתגלו בסקרים בצירוף האזכור באונומסטיקון (רשימת שמות של מקומות) לאוסביוס מקיסריה מעידים על קיומו של בית-כנסת ביטא לצד קיומה של כנסייה נוצרית.
בית כנסת
בקיץ 1994 ערך יובל ברוך חפירת הצלה מוגבלת במרכז הכפר (שכונת שעבין). בחפירה נחשף חלק של מבנה גדול בנוי גזית, שהשתמר לגובה של כשישה מטרים. במפולת האבנים שכסתה את המבנה נמצאה אבן גזית גדולה מעוטרת במנורה של שבעה קנים. המבנה זוהה על ידו כבית כנסת. מתחת לקיר הבניין נמצאה מערה, שהייתה חלק ממכלול המבנה, אשר אומנת גזית תומכת בתקרתה.
לפי ממצאי הקרמיקה, שכלל שברים רבים, ניתן ללמוד כי היישוב היה קיים מהתקופה הכלקוליתית עד התקופה הביזנטית ואז נחרב. נמצאו באתר שרידי מטבעות מהתקופה הרומית ומהתקופה הביזנטית.
כאמור בחפירות נמצאה אבן מעוטרת בתבליט של מנורת שבעה קנים. מעל קו הקנים מצויה רצועה ובה עיטור מטושטש, אולי תיאור של נרות חרס, שהועמדו על כני המנורה כמקובל בחלק ממנורות בתי-הכנסת. קני המנורה קשותים והמרחק בין כל קשת הוא כחמישה סנטימטרים. בסיס המנורה מטושטש וקשה לקבוע את צורתו המקורית. מציאתה של המנורה משתלבת בתיאוריו של אוסביוס, שסיפר שיוטה היה כפר גדול של יהודים. כאמור לפי ברוך ממצאים אלה מצביעים על האפשרות שהמבנה שנחשף הוא שריד של בית-הכנסת שנבנה ביוטה.
לקריאה נוספת
- יצחק בן-צבי, שאר ישוב, הוצאת יד בן צבי, תשכ"ט, עמ' 410 - 422
קישורים חיצוניים
- https://www.academia.edu/40508369/Public_Building_in_Yatta_Utah_Village_in_Southern_Judean_Hill_Daroma_
אתר האינטרנט הרשמי של יטא - דוד עמית, חידת יוטה - על שורשים יהודיים ביטה שבדרום הר חברון - מתוך "טבע וארץ" אדר-ניסן תשמ"א, מרס 1991, חוברת ל"ג 3 בהוצאת: החברה להגנת הטבע, מערכת טבע וארץ.
- דוד עמית, אתרים בדרום הר חברון
- מידע על אתר יטא, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- יובל ברוך, על חפירות בית הכנסת העתיק ביטא
הערות שוליים
- ^ עיריה הוקמה בנפת חברון, דבר, 16 במרץ 1971
- ^ 2.0 2.1 Robinson and Smith, 1841, vol 2, p. 190
- ^ 3.0 3.1 Ḥevrah la-haganat ha-ṭevaʻ (1990), Israel - land and nature, Society for the Protection of Nature in Israel, p. 83, נבדק ב-6 ביוני 2011
{{citation}}: (עזרה) - ^ Eusebius, Onomasticon - The Place Names of Divine Scripture, (ed.) R. Steven Notley & Ze'ev Safrai, Brill: Leiden 2005, p. 104 (§545)
- ^ מנחם מרקוס ודוד עמית, הר חברון: סקר נוף ומסלולי טיול, ירושלים: ספרית מעריב, רשות שמורות הטבע, מועצה אזורית גוש עציון, 1989, עמ' 184
- ^ Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 123
- ^ Robinson and Smith, 1841, vol 2, p. 628
- ^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p. 310
- ^ Barron, 1923, Table V, Sub-district of Hebron, p. 10
- ^ Mills, 1932, p. 34
- ^ Government of Jordan, 1964, p. 13
- ^ עמי פדהצור ואריה פרליגר, Jewish Terrorism in Israel, באתר גוגל ספרים, 2009 (באנגלית).
- ^ "Yatta, Ancient and Modern". The Palestine Post. 21 בדצמבר 1938. p. 8.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ עמליה וולף, היהודים של הר חברון, כותרת ראשית, 19 בדצמבר 1984
- ^ למשל: סמוע וכרמל המקראית
- ^ יובל ברוך, מבנה ציבור בכפר יטא בדרום הרי חברון, מחקרי יהודה ושומרון, כרך תשיעי, תשנ"ט, אתר דעת
 | ||
|---|---|---|
| ערים | חברון • דורא • חלחול • יטא • דאהרייה | 
|
| מועצות מקומיות | בני נעים • בית עווא • בית אולא • בית אומר • דיר סאמת • אידנא • ח'אראס • נובא • סעיר • א-סמוע • צוריף • תרקומיא • תפוח | |
| כפרים | אום אל-ח'יר • אל-בקעה • בית עמרה • בית ענון • בית כאחיל • בית א-רוש אל-פוקא • אל-בורג' • דיר אל-עסל אל-פוקא • א-דווארה • חדב אל-פוואר • אל-חילה • חוריז • אמריש • ג'בעה • ח'ירבת כרמה • אל-כרמל • ח'אלת אל-מאיה • חֻ'רסא • אל-כום • ח'ירבת סאפא • ח'רבת זנוטה • ח'ירבת א-סימיא • מג'ד • קַלְקַס • קילה • רמאדין • א-ריחייא • א-שויוח' • שיוח' אל-ערוב • א-סורה • א-טבקה • אל-עודייסה • זיף • ראבוד • קורייסה | |
| מחנות פליטים | אל-ערוב • אל-פוואר | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
