ח'ירבת א-סימיא
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | חברון |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 1,705[1] (2016) |
| אזור זמן | UTC +2 |
ח'ירבת א-סימיא (בערבית: خربة السيميا) (בעברית: סימיא) הוא כפר פלסטיני על כביש 60 בדרום הר חברון, הממוקם ארבעה ק"מ צפונית-מערבית לכפר הפלסטיני א-סמוע, וארבעה ק"מ צפונית מזרחית ליישוב היהודי שמעה. הכפר נמצא בנפת חברון בדרום חבל יהודה. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית הכפר מנתה 1,705 תושבים באמצע שנת 2016.[1] על פי ארגון בצלם, מונה האוכלוסייה במקום 1843 נפש[2].
היסטוריה
לפי עדויות ארכאולוגיות הכפר היה מיושב כבר מהתקופה ההלניסטית. סמוך לכניסה לכפר נמצא בית קברות חצוב בסלע, ששימש את תושבי היישוב בגבעה הסמוכה "ח'ירבת ראבוד" שיש הטוענים שהיא העיר המקראית דביר אך עיקרי השרידים בה הם מהתקופה הרומית המאוחרת ומהתקופה הביזנטית. במקום מספר מערות קבורה מפוארות ובהם חדרי מבוא וחדרי קבורה. אחת מן המערות מפוארת במיוחד ובה חצר מבוא מעליה עיטורים חקוקים בסלע.
הכפר סימיא שולב באימפריה העות'מאנית בשנת 1517, ונכלל במפקד האוכלוסין לשנת 1596. אז היו בה 18 בתי אב, כולם מוסלמים. הם שילמו שיעור מיסים קבוע של 33.3% על מוצרים חקלאיים, כולל חיטה, שעורה, גידולי קיץ, כרמים ועצי פרי, עזים וכוורות, בנוסף להכנסות מזדמנות[3].
בשנת 1838, סימיא צוינה על ידי אדוארד רובינסון כמקום "נטוש או בהריסות", חלק מהאזור שמדרום-מערבית לחברון.
בשנת 1863 ביקר במקום החוקר הצרפתי ויקטור גרן אשר ציין: "הנקודה הגבוהה ביותר של תלולית זו תפוסה על ידי פסולת של מבצר קטן, שהנדבכים התחתונים שלו עדיין עומדים, מורכבים מבלוקים עצומים. למטה אני שם לב למיקום של מבנה שמלבד קטע של קיר המסודר באבנים רגילות, המבנה די משובש מלמעלה למטה. שני קברים של עמודי אבן שבורים מונחים על האדמה בפנים. אולי בתקופה הנוצרית, מבנה זה שימש ככנסייה. באשר לבתים, כמעט ולא נותר דבר, למעט הבורות והמערות שנחפרו בסלע שכמה מהם הכילו... מרחק קצר ממזרח לגבעה זו, במורדותיו האחרונים של ההר, נמצא קבר מפואר, שקודם לו חצר קטנה הנמדדת בשמונה צעדים לאורך ושש וחצי צעדים לרוחב. משם יש כניסה לשדרה פתוחה, שבעה צעדים אורכה ורוחבה שלוש וחצי. מפרץ נמוך מאוד במרכז מאפשר לחדור בזחילה לתא הקבר, שאורכו כשבעה צעדים ברוחב חמש. המקום לשתי גופות הוכן תחת קשת מעוקלת"[4].
בשנת 1883 הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, סיקרה את סימיא כך: "חומות, בורות מים, מערות וקברים, שבורים בעיקרם, אך חתוכים היטב. זהו חורבה גדולה, וככל הנראה אתר עתיק[5].
במפקד 1931 שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, נמצא כי בח'ירבת א-סימיא, יחד עם א-סמוע, וח'ירבת רפאת היו 1,882 מוסלמים, אשר שכנו ב-372 בתים[6].
בעקבות מלחמת השחרור והסכמי שביתת הנשק של 1949, ח'ירבת א-סימיא עברה לשליטה ירדנית.
מאז מלחמת ששת הימים ב-1967, הכפר עבר לשליטת ישראל. במפקד 1967 שנערך על ידי שלטונות ישראל, מנתה האוכלוסייה 267 נפשות[7].
החל משנת 1994, במסגרת הסכמי אוסלו בין מדינת ישראל לבין הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), סימיא נמצאת בשליטת הרשות הפלסטינית. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית הכפר מנתה 1,705 תושבים באמצע שנת 2016.[8]
קישורים חיצוניים
- Welcome To Khirbat al-Simya
- Survey of Western Palestine, Map 21: IAA, Wikimedia commons
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ בצלם
- ^ Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 123.
- ^ Guérin, 1869, pp. 202-203.
- ^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, pp. 378-9.
- ^ Mills, 1932, p. 33.
- ^ Perlmann, Joel (November 2011 – February 2012). "The 1967 Census of the West Bank and Gaza Strip: A Digitized Version" (PDF). Levy Economics Institute. Retrieved 24 June 2016.
- ^ מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה.
 | ||
|---|---|---|
| ערים | חברון • דורא • חלחול • יטא • דאהרייה | 
|
| מועצות מקומיות | בני נעים • בית עווא • בית אולא • בית אומר • דיר סאמת • אידנא • ח'אראס • נובא • סעיר • א-סמוע • צוריף • תרקומיא • תפוח | |
| כפרים | אום אל-ח'יר • אל-בקעה • בית עמרה • בית ענון • בית כאחיל • בית א-רוש אל-פוקא • אל-בורג' • דיר אל-עסל אל-פוקא • א-דווארה • חדב אל-פוואר • אל-חילה • חוריז • אמריש • ח'ירבת כרמה • אל-כרמל • ח'אלת אל-מאיה • חֻ'רסא • אל-כום • ח'ירבת סאפא • ח'רבת זנוטה • ח'ירבת א-סימיא • מג'ד • קַלְקַס • קילה • רמאדין • א-ריחייא • א-שויוח' • שיוח' אל-ערוב • א-סורה • א-טבקה • אל-עודייסה • זיף • ראבוד • קורייסה | |
| מחנות פליטים | אל-ערוב • אל-פוואר | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
38235312ח'ירבת א-סימיא