חצי שבט המנשה
בעברו המזרחי של הירדן קיבלו כמה משפחות משבט מנשה נחלה לפני כניסת ישראל לארץ ישראל לצד השבטים ראובן וגד, זאת אף שאין מצוינת בכתוב כל בקשה מצד בני מנשה להתנחל בעבר המזרחי של הירדן. חצי המנשה המזרחי העמיד שני מנהיגים בתקופת השופטים והיה מהשבטים הראשונים שגלו מהארץ.
נחלת חצי המנשה
אחר ניצחון עם ישראל על מלכי עבר הירדן, סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן, ביקשו השבטים ראובן וגד ממשה שלא לעבור את הירדן, אלא להתנחל בעבר הירדן המזרחי שנכבש. משה כעס על בקשתם אך לבסוף הסכים לבקשתם ובתנאי שישמשו חלוצים לפני שאר השבטים בכיבוש ארץ כנען.
כשהכתוב מפרט את הנחלה שנתן משה בעבר הירדן הוא מוסיף לצד ראובן וגד גם את חצי משבט מנשה: "וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה – לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן..."[1]. ואכן, בהמשך מסופר שאנשים ממנשה כבשו לעצמם ערים בעבר הירדן כשם שעשו ראובן וגד:
וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ. וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ. וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן: "חַוֹּת יָאִיר". וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ.
— במדבר פרק ל"ב, פסוקים ל"ט-מ"ב
בחומש דברים, בסיפור קורות המדבר, חזר משה ופירט את נחלת חצי המנשה בעבר הירדן לצד ראובן וגד:
וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים. יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן: "חַוֹּת יָאִיר" עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וּלְמָכִיר נָתַתִּי אֶת הַגִּלְעָד.
— דברים פרק ג', פסוקים י"ג-ט"ו
בספר יהושע[2] מסופר שחצי המנשה קיבל את נחלתו בעבר הירדן המזרחי, כפי שהובטח לו.
נחלת חצי המנשה שבעבר הירדן המזרחי גבלה בדרומה בנחלת שבט גד, בצפון ובמזרח בארם, בני עמון ואשור ובמערב בשבט דן ושבט נפתלי. בירתו הייתה ככל הנראה העיר יבש גלעד.
חצי שבט המנשה הפריש 13 ערים מנחלתו לטובת ערי לוויים למשפחת גרשום[3].
קורותיהם של חצי המנשה במקרא
לקראת הכניסה ארצה, הזכיר יהושע לראובן, גד וחצי המנשה את הבטחתם לצאת חלוצים בכיבוש הארץ. בתגובה, הם הביעו את נאמנותם ואף הבטיחו לדאוג שאיש לא ימרה את פיו[4].
בסוף כיבוש הארץ, יהושע שחרר את שבטי עבר הירדן חזרה לנחלתם בעבר הירדן ואף שיבחם על קיום הבטחתם בשלמות, חיזקם לשמור נאמנות לה' ותורתו ובירכם. השבטים חזרו לנחלתם ובנו מזבח גדול למראה על הירדן. ישראל שבעבר המערבי של הירדן חשדו שהמזבח נועד לעבודה זרה ושלחו משלחת לבירור הדבר. שבטי עבר הירדן הסבירו שהמזבח לא נועד לפולחן, אלא מטרתו היא מעין גלעד זיכרון לדורות שבני עבר הירדן הם חלק בלתי נפרד מישראל. תשובתם התקבלה בשמחה ונמנעה מלחמת אחים קשה[5].
בתקופת השופטים עמדו שני מנהיגים מחצי המנשה המזרחי: יאיר הגלעדי ויפתח הגלעדי. יפתח, בראש בני הגלעד, נאבק בבני עמון שאיימו על ישראל וניצחם. אכן, בעקבות הניצחון התעורר מאבק עקוב מדם בין יושבי הגלעד לבני שבט אפרים ששכנו בסמיכות לבני הגלעד.
בספר דברי הימים[6] מסופר על מלחמה גדולה בין שבטי עבר הירדן לבין ההגריאים ושבטים ישמעאלים אחרים, אך לא ברור מתי התרחשה מלחמה זו[7].
בהמלכת דוד על כל ישראל, הגיעה נציגות צבאית גדולה מחצי המנשה עם ראובן וגד[8].
ברשימת שמות הנציבים שהעמיד שלמה על ישראל מופיע "בֶּן גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד, לוֹ חַוֹּת יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד, לוֹ חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת חוֹמָה וּבְרִיחַ נְחֹשֶׁת"[9]. מסתבר שביצור הערים היה משום היותם ערי ספר בגבול המזרחי של הארץ.
המקרא מתאר את סופם של חצי המנשה עם השבטים ראובן וגד בגלותם מהארץ בידי מלכי אשור:
וַיִּמְעֲלוּ בֵּא-לֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֱ-לֹהִים מִפְּנֵיהֶם. וַיָּעַר אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
— דברי הימים א' פרק ה', פסוקים כ"ה-כ"ו
סופם של חצי המנשה על פי חז"ל
שבטי עבר הירדן, ובהם חצי המנשה, גלו ראשונים מכל שבטי ישראל. חז"ל סבורים במדרש שהסיבה הא-לוהית לכך היא בקשתם לשבת בעבר הירדן:
בני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל - לפיכך גלו תחלה מכל השבטים... ומי גרם להם? - על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קנינם.
— במדבר רבה (וילנא) כ"ב, ז'
המדרש מדבר על ראובן וגד משום שהם אלו שביקשו לנחול בעבר הירדן, בניגוד לחצי המנשה (ראה בהמשך: "מדוע קיבלו נחלה בעבר הירדן?"). אכן, למעשה, גם חצי המנשה גלה איתם באותה גלות.
עם זאת, חז"ל אומרים שלעתיד לבוא, עתיד חצי המנשה להיגאל ראשון מן הגלות, וזאת בזכות החסד שגמלו אנשי יביש גלעד, מחצי המנשה, עם שאול ובניו אחר מותם:
אנשי יבש גלעד היו גומלין חסד עם שאול ובניו, אף אני נותן לכם שכרכם ולבניכם לעתיד לבא: כשעתיד הקב"ה לקבץ את ישראל מארבע פינות העולם - ראשון הוא מקבץ חצי שבט מנשה!
— פרקי דרבי אליעזר (היגר), פרק י"ז
מדוע קיבלו נחלה בעבר הירדן?
אף שהמקרא מציין שרק ראובן וגד ביקשו לנחול בעבר הירדן, צירף משה לנחלה זו גם את חצי המנשה. הכתוב עצמו אינו מנמק את ההחלטה ואף אינו מבהיר אם נבעה מבקשה מאוחרת מצידם, מהחלטה אישית של משה או מהוראה א-לוהית. בחז"ל ובפרשנים הובאו כמה השערות והצעות לכך, מהן מעשיות ומהן רעיוניות וסמליות.
היו שותפים בבקשה אך לא הוזכרו בכתוב
רבי אברהם אבן עזרא[10] סבור שחצי המנשה כן השתתף בבקשת שני השבטים, אך משום שהיה רק חצי שבט, לא טרח הכתוב לציינם בתחילה, אלא רק בפירוט חלוקת נחלתם.
גם רבי אברהם סבע[11] כתב אפשרות שחצי המנשה היה שותף בבקשה ולא הוזכר רק משום שהיה מועט. לפי אפשרות זו, הוא הטיח ביקורת חמורה בחצי המנשה וכתב שבקשתם לשבת בעבר הירדן נבעה מכך שלא חיבבו את הארץ, כמו יוסף אביהם[12]. אכן, במקומות אחרים בפירושו הוא כותב להפך, ראה לקמן.
הצטרפו מיוזמתם מאוחר יותר
לדעת הרמב"ן[13] ("על דרך הפשט") לפני משה באו רק בני ראובן ובני גד, אך כשבא משה להנחיל להם את עבר הירדן, ראה שהשטח גדול מדי לשני שבטים ולכן הציע לכל משפחה מישראל להצטרף. כמה ממשפחות מנשה נענו להצעתו, אולי היו אנשי מקנה, ומשה נתן להם את חלקם שם. כך כתב גם האברבנאל[13]. הרמב"ן העיר שהשבט לא נחלק לשני חצאים שווים, אלא רוב שבט מנשה כן נכנס לארץ, ורק שתי משפחות מהשבט נותרו בעבר הירדן, אולי משום שהיו הקטנות בשבט וביקשו לזכות בנחלה רבה יותר אחר שילכדוה בחרבם, דבר שאי אפשר לעשות בתוך הארץ.
צורפו שלא מיוזמתם
המקור בחז"ל
בתלמוד הירושלמי[14] נאמר שחצי שבט המנשה "לא נטלו מעצמן" את חלקם בעבר הירדן, ויש לדבר אף השלכה הלכתית-מעשית להבאת ביכורים מארצם, בשונה מהבאת ביכורים משאר עבר הירדן[15]. לפי זה יוצא שחצי המנשה לא בחרו מעצמם להתיישב בעבר הירדן, אלא ה' הוא שהנחילם שם ברצונם או שלא ברצונם.
הפרשנים העלו כמה וכמה השערות מדוע בכלל צורף חצי שבט לעבר הירדן ומדוע נבחר דווקא שבט מנשה.
עונש א-לוהי
החזקוני[13] כתב שבני מנשה לא שאלו להם נחלה בעבר הירדן, "אלא שעל ידי שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע, נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן". מקור דבריו בחז"ל[16]. הדברים מתבססים על פרשנותם של חז"ל שהשליח ששלח יוסף להפליל את בנימין בגנבת גביעו היה מנשה בנו, ויש כאן מעין "מידה כנגד מידה": מנשה גרם לאבות השבטים לקרוע בגדיהם - סופו ששבטו ייקרע לשני שבטים.
משום חוזקם ואומץ לבבם
המלבי"ם[17] סבור שמשה נתן לבני מנשה נחלה בעבר הירדן משום שהם כבשו אותה בעצמם כשלחמו ישראל במלכי עבר הירדן. יאיר בן מנשה לקח בעצמו את כל חבל ארגוב, וזאת אף שישבו שם "רפאים" – גיבורים גדולים, ולכן זכה לרשת נחלה זו. וכך מכיר זכה לקבל את הגלעד משום שכבשה בכוחו.
הרד"ק[18] הקדים את המלבי"ם וכתב שראובן וגד קיבלו את ארצם משום שביקשוה בהיותה ארץ מקנה, אך חצי שבט מנשה "לא היה לו אלא מפני גבורתו של מכיר שלכד הארץ".
אכן, הנצי"ב[19] התנגד להסבר זה: "הן אמת שהלכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה – מכל מקום, אין זה טעם ליתן להם בשביל זה!". הכיבוש של בני מנשה בעבר הירדן לא היה כיבוש יחיד, אלא חלק מהמלחמה של כלל ישראל בעבר הירדן, וכשם שלא יעלה על הדעת לתת לחייל פרטי חבל ארץ שכבש בעצמו, שהרי הוא רק שליח האומה, כך אין סיבה לתת לבני מנשה את החלק שכבשו במהלך המלחמה של כלל ישראל.
אך ייתכן כי לא זכו בנחלה משום שכבשוה בגבורתם, אלא שבכיבוש זה גילו את גבורתם, וגבורה זו נצרכה לשם הגנה על גבולה המזרחי של הארץ.
הרב אורי שרקי[20] מסביר על סמך פסוק בספר יהושע[21] שמכיר כבש את האזור בימי יוסף במצרים, וכעת משה מחזיר לבניו את נחלתו מחמת אותו כיבוש.
אהבת ארץ ישראל
לעיל הוזכר רבי אברהם סבע שהאשים את שבט מנשה באי חיבת הארץ כמו יוסף אביהם. אכן, בהמשך פירושו, הפך את דבריו וכתב שיוסף כן חיבב את הארץ וכן זרעו אחריו[22]. על פי זה יש המסבירים שהוכנסה נציגות משבט מנשה לעבר הירדן כדי להטמיע אהבת ארץ ישראל בקרב בני ראובן וגד שבפרישתם מהארץ הביעו את חוסר חיבתה.
שיפור המצב הרוחני בעבר הירדן
הנצי"ב הסביר שצירוף שבט המנשה לראובן וגד נועד לחזק אותם מבחינה רוחנית, ובלשונו:
היה בזה כוונה פנימית שנוגע לכלל ישראל שישבו בעבר הירדן. ונראה דבשביל שראה משה רבינו דבעבר הירדן כח התורה מעט... על כן השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה שיאירו מחשכי ארץ באור כח שלהם, וכתיב (שופטים ה', י"ד): "מני מכיר ירדו מחוקקים" - היינו גדולי תורה ראשי ישיבות... והשתדל משה שיתרצו המה לשבת בעבר הירדן, ומשום זה הרבה להם נחלה עד שנתרצו.
— העמק דבר, יהושע י"ז, א'
דבריו מבוססים על הבנתו שבקשת ראובן וגד לקבל ארץ מקנה נבעה מרדיפתם אחר החומריות, ואילו שבט מנשה היה ידוע במעלותיו הרוחניות, והמטרה הייתה שישפיעו בני מנשה לטובה על שני השבטים הפורשים[23].
בתרבות
- חצי המנשה - סדרת טלוויזיה בהשראה מקראית של חצי שבט המנשה.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ במדבר פרק ל"ב, פסוק ל"ג.
- ^ יהושע פרק כ"ט, פסוקים כ"ט-ל"ב; פרק י"ז, פסוק א'.
- ^ דברי הימים א' פרק ו', פסוקים מ"ז ונ"ו.
- ^ יהושע פרק א', פסוקים י"ב-י"ח.
- ^ יהושע, פרק כ"ב.
- ^ דברי הימים א' פרק ה', פסוקים י"ח-כ"ב.
- ^ לדעת המלבי"ם (דברי הימים א' ה', י"ט) המלחמה התרחשה בימי ירבעם השני מלך ישראל.
- ^ "וּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִן הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בְּכֹל כְּלֵי צְבָא מִלְחָמָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף. כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה עֹדְרֵי מַעֲרָכָה בְּלֵבָב שָׁלֵם בָּאוּ חֶבְרוֹנָה לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְגַם כָּל שֵׁרִית יִשְׂרָאֵל לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד" (דברי הימים א' י"ב, ל"ח-ל"ט).
- ^ מלכים א' פרק ד', פסוק י"ג.
- ^ במדבר ל"ב, ל"ב.
- ^ ספר צרור המור במדבר, ד'.
- ^ ויש מי שהסביר שיוסף אומנם אהב את הארץ וכן זרעו אחריו, אך היו במנשה גם כאלו שלא חיבבו את הארץ, ובני חצי שבט מנשה המזרחי היו מהם. ראה: משך חכמה, במדבר י"ג, י"א; מלבי"ם, במדבר כ"ז, א'.
- ^ 13.0 13.1 13.2 במדבר ל"ב, ל"ג.
- ^ מסכת ביכורים, פרק א', הלכה ח'.
- ^ הסבר: במקרא ביכורים נאמר (דברים כו, י): "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'", ועל זה דורשים בירושלמי: "אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'" – "לא שנטלתי לי מעצמי", ולכן אין מביאים ביכורים מארץ ראובן וגד, זאת בניגוד לשבט מנשה ש"לא נטלו מעצמן", אלא ה' הוא שנתן להם.
- ^ מדרש תהילים י', ב'.
- ^ דברים ג', י'-ט"ז.
- ^ יהושע י"ז, א'.
- ^ העמק דבר, דברים ג', ט"ז.
- ^ בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה, באתר Meir TV, דקה 46:15 ואילך
- ^ ספר יהושע, פרק י"ז, פסוק א'
- ^ וכן אמרו חז"ל (ספרי במדבר, קל"ג): "'לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף' (במדבר כ"ז, א') – כשם שחיבב יוסף את ארץ ישראל – כך יוצאי חלציו חיבבו את ארץ ישראל". וראה הרחבה בעניין זה בספר בארץ לא זרועה, הרב חיים דרוקמן, פרשת פינחס, "חיבת הארץ של בנות צלפחד".
- ^ הרחיב בכך הרב חיים דרוקמן בספרו: בארץ לא זרועה, פרשת מטות, "בקשת בני ראובן ובני גד", תחת הכותרת: "חצי המנשה".
27143624חצי שבט המנשה