הכרזת העצמאות של ארצות הברית

הכרזת העצמאות של ארצות הברית (באנגלית: United States Declaration of Independence) היא מסמך שאימץ הקונגרס הקונטיננטלי ב-4 ביולי 1776 בפילדלפיה, המכריז כי שלוש עשרה המושבות האמריקניות, שנמצאו אז במלחמה מול בריטניה הגדולה, הן מעתה מדינות עצמאיות, ומתוקף כך כבר אינן חלק מהאימפריה הבריטית.

ההכרזה נוסחה ברובה על ידי תומאס ג'פרסון, והייתה הסבר רשמי להצבעת הקונגרס יומיים קודם לכן, ב-2 ביולי, על הכרזת עצמאות מבריטניה הגדולה, יותר משנה לאחר פרוץ מלחמת העצמאות האמריקנית. ההחלטה הוכרה על ידי הבריטים רק לאחר תום הקרבות, עם חתימת חוזה פריז ב-3 בספטמבר 1783.

החתימה על ההצהרה בדבר עצמאות הייתה לאירוע היסטורי בתולדות האומה האמריקנית הצעירה, והתאריך שבו היא נערכה נחגג מדי שנה כיום העצמאות של ארצות הברית. אחד מעותקי המסמך, שעליו חתמו נציגי המושבות, מוצג כיום בארכיונים הלאומיים שבוושינגטון.

רקע

במאה ה-18 גברה המתיחות בין הממלכה המאוחדת למושבותיה בצפון אמריקה. שיאה של המתיחות התרחש עם פרוץ מלחמת העצמאות של ארצות הברית והירייה שנשמעה ברחבי העולם בקרב לקסינגטון וקונקורד ב-19 באפריל 1775. אך למרות הקרבות הקשים, בקרב הקהילה האמריקנית לא סברה הדעה שעצמאות מוחלטת מבריטניה היא אפשרית. מחשבה זו השתנתה עם הזמן, בעיקר הודות לחוברות שונות שפירסמו הוגי דעות שונים במושבות, כשהבולט מביניהם הוא חיבורו של תומאס פיין, "שכל ישר".

רעיון העצמאות אומץ על ידי הקונגרס הקונטיננטלי ב-2 ביולי 1776 עם הצעת לי של חבר הקונגרס ריצ'רד הנרי לי. תוכן ההצעה היה:

"מסקנותינו: שמושבות מאוחדות אלו הן, ועל פי זכות יאות להיות, מדינות חופשיות ועצמאיות; שהן פטורות מכל התחייבות לכתר הבריטי, ושכל קשר פוליטי ביניהן למדינת בריטניה הגדולה הוא, וכן ראוי להיות, כלא היה מעולם."

מסמכים מכוננים של ארצות הברית

אמנת המייפלאואר (1620)
הכרזת העצמאות (1776)
תקנון הקונפדרציה (1781)
חוקת ארצות הברית (1787)
מגילת הזכויות (1789)

ב-11 ביוני 1776 הוקמה "ועדת החמישה" במטרה לסכם על הכרזה משותפת שתיישם את ההחלטה שאושרה בקונגרס. חברי הוועדה היו ג'ון אדמס מטעם מסצ'וסטס, בנג'מין פרנקלין מטעם פנסילבניה, תומאס ג'פרסון מטעם וירג'יניה, רוברט ליווינגסטון מטעם ניו יורק ורוג'ר שרמן מקונטיקט. הטיוטה המאושרת הוצגה בפני הקונגרס ב-1 ביולי ולאחר תיקונים שונים הוצגה ב-4 ביולי בבית המדינה של פנסילבניה (כיום היכל העצמאות). טקס החתימה המלא נערך ב-2 באוגוסט 1776. באותו לילה הודפסו כמאתיים עותקים ראשונים של ההכרזה, וכ-25 מהם שרדו עד היום. לבריטניה נודע דבר ההכרזה רק ב-10 באוגוסט של אותה שנה.

ניתוח ההכרזה

הצהרת העצמאות נשענת על רעיונות ההשכלה, התבונה והקדמה. ארצות הברית דוגלת בשוויון ובחירות לכול. הממשלות שואבות את סמכותן לשלוט מהסכמת העם, ואם הם אינן שומרות על הזכויות הטבעיות של האדם, ישנה רשות להחליפן. רעיונות אלה משקפים את הפילוסופיה של עידן הנאורות שהתפתחה באותה עת. עקרונות ההצהרה מושפעים מהגותם של ג'ון לוק ופילוסופים אחרים על הזכויות הטבעיות, וההצהרה מציינת ביניהם את הזכות לחיים, לחופש ולרדיפת האושר. ההצהרה מנסה להסביר מדוע זכותם של הבריטים היושבים באמריקה להתקיים כעם נפרד ולהקים מדינה עצמאית נפרדת מהאימפריה הבריטית.

החלק הראשון, מתחיל במילים:

"כאשר, במהלך הקורות את בני-האדם, מתעורר אצל עם מסוים הצורך להתיר את הקשרים המדיניים שקשרוהו עם עם אחר ולתפוס בין מעצמות-העולם מקום נפרד ושווה, שלו הוא זכאי מכוח חוקי-הטבע ואלוקי-הטבע, מחייבו יחס של כבוד הולם כלפי דעותיהם של בני-האדם שיצהיר מה הן הסיבות שאילצו אותו להיפרד."

בהמשך ההצהרה מופיעים רעיונות ההשכלה וזכויות האדם שעומדות בבסיס האידאולוגי של המדינה החדשה:

"מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן, שכל בני-האדם נבראו שווים, שהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאי-אפשר לשלול מהם, וביניהן הזכות לחיים, לחירות ולרדיפת האושר. כדי להבטיח זכויות אלה מוקמות בקרב בני האדם ממשלות, השואבות את סמכויותיהן הצודקות מהסכמתם של הנשלטים, ובכל פעם שצורת ממשל כלשהי הופכת הרסנית ביחס לזכויות אלה, הרי שזכותו של העם לשנותה או לבטלה, ולהקים ממשלה חדשה, שיסודותיה מושתתים על עקרונות אלה "

החלק השני של ההצהרה המתחיל במילים:

"כזה היה הסבל שנשאו המושבות האלה באורך-רוח, וכזה הוא עתה ההכרח המאלץ אותן לשנות את מערכות הממשל הקודמות שלהן. דברי-ימי מלכה הנוכחי של בריטניה הגדולה הם דברי-ימיהם של מעשי-עוול ועושק-זכויות החוזרים ונשנים, כשלכולם מטרה ישירה לכונן שלטון של עריצות מוחלטת על מדינות אלה. וכדי להוכיח זאת יוצגו העובדות בפני העולם [שישפוט אותן] ללא משוא פנים."

בהמשך הדברים מפרטים מנסחי ההצהרה שורה ארוכה של מעשי עוול של הממשל האנגלי הקולוניאלי כלפי המתיישבים, ואת הניסיונות החוזרים ונשנים של המתיישבים לנסות וליישב ברצון טוב מחלוקות אלו עם ממלכת בריטניה. חוסר רצונו של הפרלמנט והמלך להגיע להבנה כלשהי עמם הביאם לכך שלא נותרה ברירה בידם אלא להסיר מעליהם את מרותו של הממשל הקולוניאלי ולהחליפו בממשל ייצוגי משלהם שיהיה קשוב ואחראי לנתיניו. בהכרזה מעידים המתיישבים על עצמם שהם רוצים להקים חברה חדשה עצמאית, שמייצגת את עקרונות השוויון והחופש.