קרבות לקסינגטון וקונקורד
 | ||||||||||||||||||
| קרבות לקסינגטון וקונקורד | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה על בוסטון | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העצמאות של ארצות הברית | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 19 באפריל 1775 – 19 באפריל 1775 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | המצור על בוסטון | |||||||||||||||||
| מקום |
מחוז מידלסקס, מסצ'וסטס  | |||||||||||||||||
| תוצאה |
| |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
קרבות לקסינגטון וקונקורד היו ההתנגשויות הצבאיות הראשונות במלחמת העצמאות האמריקנית, בין מיליציות מקומיות ממושבת מסצ'וסטס, לכוחות מהצבא הבריטי.[1] הקרבות התרחשו ב-19 באפריל 1775, במחוז מידלסקס, הפרובינציה של מפרץ מסצ'וסטס, בערים לקסינגטון, קונקורד, לינקולן, מנטומי (היום ארלינגטון), קיימברידג', ליד בוסטון. הקרבות מסמנים את פרוץ העימות המזוין בין בריטניה לבין שלוש-עשרה המושבות שלה בצפון אמריקה הבריטית.
בסוף 1774 אומץ פתרון סאפוק כהתנגדות לאכיפה של שינויים שבוצעו בממשלה הקולוניאלית של מסצ'וסטס על ידי הפרלמנט הבריטי בעקבות מסיבת התה של בוסטון. העצרת של מושבת מסצ'וסטס הגיבה על ידי יצירת ממשלה פטריוטית בלתי-חוקית הידועה בשם הקונגרס המחוזי של מסצ'וסטס וקריאה למיליציות מקומיות להתאמן לקראת אפשרות של מעשי איבה. הממשלה המורדת מימשה שליטה אפקטיבית על המושבה, מחוץ לשלטון הבריטי בבוסטון. בתגובה, הכריזה הממשלה הבריטית בפברואר 1775 על ההתרחשויות במסצ'וסטס כמרד.
כ-700 חיילים סדירים של הצבא הבריטי בבוסטון, תחת פיקודו של לוטננט-קולונל פרנסיס סמית, קיבלו פקודות סודיות ללכוד ולהשמיד אספקה צבאית של המורדים המאוחסנת על פי הדיווחים על ידי המיליציה של מסצ'וסטס בקונקורד. באמצעות איסוף מודיעין יעיל, קיבלו המתיישבים הודעה שבועות לפני כן שהאספקה שלהם עלולה להיות בסכנה, ולכן רובם עברו למקומות אחרים. הם גם קיבלו פרטים על התוכניות הבריטיות בלילה שלפני הקרב, והצליחו להודיע במהירות למיליציות מהאזור על המשלחת הבריטית.
היריות הראשונות נורו בלקסינגטון בזריחה. אנשי המיליציה היו במיעוט ונהדפו לאחור, והחיילים הבריטים התקדמו לקונקורד, שם הם התחלקו לפלוגות על מנת לחפש אספקה. בערך ב-11:00 בבוקר נפגשו כ-400 אנשי מיליציה עם 100 חיילים בריטים משלוש פלוגות בגשר הצפוני של קונקורד, ושני הצדדים ספגו אבדות. הכוח הבריטי שמצא עצמו לפתע נתון במיעוט מספרי, נהדף מהגשר והצטרף לכוח הבריטי העיקרי בקונקורד.
לאחר שהשלימו את החיפוש בקונקורד אחר ציוד צבאי, החלו הכוחות הבריטיים את צעדת השיבה לבוסטון, בעוד אנשי מיליציה המשיכו להיאסף מערים שכנות. יריות נורו שוב ושוב בין שני הצדדים והן נמשכו לאורך כל היום, בעוד שהחיילים הבריטים צועדים חזרה לכיוון בוסטון. כשהגיעו ללקסינגטון, קיבל הכוח של לוטננט-קולונל סמית כוח-תגבורת של בריגדיר גנרל יו פרסי, דוכס נורת'אמברלנד, המכונה ארל פרסי. הכוח המשולב, שמנה כעת כ-1,700 אנשים, צעד חזרה לבוסטון תחת אש כבדה תוך נסיגה טקטית ובסופו של דבר הגיעו לצ'ארלסטאון, שהיה מקום בטוח עבורם. עוד ועוד אנשי מיליציה חסמו את הדרכים לצ'ארלסטאון ובוסטון, והחלו במצור על בוסטון.
ראלף וולדו אמרסון, ב"המנון קונקורד" שלו, תיאר את היריה הראשונה שירה הפטריוט האמריקני בגשר הצפוני של קונקורד, כ"ירייה שנשמעה ברחבי העולם".[2]
קישורים חיצוניים
- קרבות לקסינגטון וקונקורד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ French, pp. 2, 272-273.
- ^ Emerson's Concord Hymn
קרבות לקסינגטון וקונקורד33342666Q778010