מגילת הזכויות של ארצות הברית
מגילת הזכויות (באנגלית: Bill of Rights) הוא השם שניתן לעשרת התיקונים הראשונים לחוקה האמריקאית, אשר אושררו יחדיו ומתייחסים כולם להגבלת זכות השלטון הפדרלי להצר את צעדיהם של האזרחים. התוספות אושררו ב-15 בדצמבר 1791.
מגילת הזכויות מבטיחה בין השאר את חופש הביטוי, העיתונות, הדת וההתאספות וכן את הזכות למשפט בפני עמיתים (חבר מושבעים) ולא על ידי נציג שלטון (שופט ממונה). כמו כן, היא מכילה פסקה המבטיחה כי אין לפרש את המגילה כרשימה מקפת של כל הזכויות המצויות בידי האמריקאים, אלא רשימה של הזכויות העיקריות והחשובות ביותר.
כשהוגשה החוקה לאשרור בתי-המחוקקים של שלוש-עשרה המדינות, טענו הדמוקרטים-רפובליקאים (מתנגדי ממשל פדרלי מרכזי וחזק) כנגד החוקה שהיא עוסקת בעיקר בהסדרת היחסים בין הממשל הפדרלי למדינות, אך אין היא מגינה על האזרחים מפני השלטון הפדרלי. טענות אלו זכו לתמיכה רחבה והוחלט שמיד עם התכנסות הקונגרס, תוּכן מגילת זכויות שתגן על האזרחים. במהלך הוויכוח, היו בין מתנגדי החוקה שטענו שהחוקה היא מזימה אריסטוקרטית הבאה לפגוע בזכויותיהם של האזרחים. תומכי החוקה, שהיו ידועים כ"פדרליסטים", הבטיחו כי מגילת הזכויות תתווסף בזמן התכנסותו של הקונגרס הראשון.
אישור מגילת הזכויות
 |
| מסמכים מכוננים של ארצות הברית |
|---|
| אמנת המייפלאואר (1620) |
| הכרזת העצמאות (1776) |
| תקנון הקונפדרציה (1781) |
| חוקת ארצות הברית (1787) |
| מגילת הזכויות (1789) |
לאחר אשרור חוקת ארצות הברית, התכנס הקונגרס האמריקאי הראשון בפדרל היל, ניו יורק. רוב הצירים הסכימו על הצורך במגילת הזכויות והמטלה של עריכת גרסה ראשונית של מגילת הזכויות נפלה בידיו של ג'יימס מדיסון, שביסס עבודתו על כתבו המוקדם יותר של ג'ורג' מייסון, הצהרת הזכויות של וירג'יניה. עוד בשלב מוקדם, הוחלט כי מגילת הזכויות תתווסף לחוקה בתור "תוספות" (רשימת הזכויות לא נכללה בחוקה מהחשש כי השינוי בטקסט של המסמך ידרוש תהליך מייגע למדי של אשרור-מחדש של החוקה).
שנים-עשר תיקונים הוצעו במקור ב־1789, אך שניים שלא התייחסו לזכויות האזרחים – אלא לפעילות הקונגרס – לא עברו את תהליך האשרור ביחד עם השאר. התיקון הראשון בהצעה התייחס למספר הנציגים בבית הנבחרים של ארצות הברית. התיקון השני בהצעה הגביל את יכולתם של חברי הקונגרס לשנות את המשכורת שלהם, ואושר סופית ב־1992, כ־203 שנה לאחר שהוגש לאשרור, ונכנס לחוקה כתיקון ה-27. היו אישי ציבור, ביניהם ג'יימס מדיסון ושופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, ג'וזף סטורי, אשר התייחסו לתיקונים במגילת הזכויות לפי המספור של הטיוטה הראשונה ובכך גרמו לבלבול לגבי התיקון אליו הם התייחסו.
מגילת הזכויות עברה בקלות בבית-הנבחרים ב־1789. כשהועברה הלאה לסנאט, הוסר תיקון שאסר על המדינות מלהתערב בזכויותיהם של התושבים. מכיוון שרישומים של ישיבות של הסנאט אינן זמינות לציבור, אין לומר לבטח מדוע הוסר התיקון (מאוחר יותר, ב־1868, נחקק התיקון הארבעה-עשר לחוקה, האוסר על המדינות להתערב בזכויות שניתנו לאמריקאים על ידי הממשלה הפדרלית).
ב־20 בנובמבר של אותה שנה, הייתה ניו ג'רזי למדינה הראשונה שאשררה את עשרת התיקונים הללו. עוד מדינות באו אחריה, ועשרת התיקונים האחרונים – שכעת נקראים התיקון הראשון עד העשירי – הפכו לחוק ב־15 בדצמבר 1791, כאשר אושררו על ידי בית המחוקקים של וירג'יניה. עשרת התיקונים הללו נודעו במהרה כ"מגילת הזכויות".
הטקסט המקורי של מגילת הזכויות, המכיל את כל שנים-עשר התיקונים המוצעים, ניתן לצפייה בגנזכים הלאומיים בוושינגטון הבירה.
מחלוקת סביב המגילה
במקור, הרעיון של הוספת מגילת זכויות לחוקה היה שנוי במחלוקת. הרעיון היה שהחוקה האמריקאית, במתכונתה הנוכחית, לא פרטה או הגנה על זכויות של האנשים, וככזו חסרה תוספת שתבטיח זכויות אלו. למרות זאת, אמריקאים רבים באותו הזמן התנגדו למגילת הזכויות: אם תתווסף מגילה כזו, חששו רבים, היא תתפרש יותר מאוחר כרשימה של כל הזכויות שהובטחו לאנשים. במילים אחרות, הזכויות שיפורטו במגילה יהיו הזכויות היחידות מהן יהנו תושבי ארצות הברית, ואם זו תתפרש במובן צר יותר, הימצאותה של מגילה כזו תגביל, למעשה, את חירותם של האנשים, במקום להבטיחה.
תומכי המגילה טענו כי המגילה לא צריכה להתפרש וגם לא תתפרש כרשימה הממצה של זכויות התושבים; כלומר, המגילה תציב דוגמה על מנת להראות אילו זכויות חשובות היו בידי האנשים, אך גם שלאנשים היו זכויות אחרות. המשתייכים לזרם זה היו בטוחים שמערכת המשפט תפרש זכויות אלה במובנן הרחב יותר.
תוצאתו של ויכוח זה בתיקון התשיעי, אשר נכלל במגילת הזכויות.
תאוריות לשילוב מגילת הזכויות בשיפוט
בעוד מגילת הזכויות המקורית הייתה תקפה רק לממשל הפדרלי, ולא למדינות, החל בית המשפט העליון של ארצות הברית במגמה של שילוב הזכויות המובטחות במגילה גם ברמה של המדינה; תחילה בהדרגתיות, באמצע המאה ה-19, ולאחר מכן בצורה מוחלטת, החל משנות החמישים של המאה ה-20. כל זאת בעיקר בהסתמך על התיקון הארבעה-עשר, הדורש מן המדינות במפורש שלא להפר את זכויות התושבים.
התיקונים
מרכיבי מגילת הזכויות הם:
- התיקון הראשון – הפרדת הדת מהמדינה; חופש הדת; חופש הביטוי והעיתונות; חופש ההתאספות; החופש לפנות לממשלה בדרישה לתיקון עוולות.
- התיקון השני – הזכות להחזיק ולשאת נשק.
- התיקון השלישי – הגנה משיכון חיילים בביתו של אדם.
- התיקון הרביעי – הגנה מחיפוש ואחזקה (מעבר לגבולות הסביר) של אדם.
- התיקון החמישי – העמדה לדין מול חבר מושבעים גדול; איסור להאשים אדם פעמיים על אותו פשע; הזכות להימנע מהפללה עצמית; אי-שלילת חיים, חירות ורכוש אלא רק בהליך נאות; הגבלות על הפקעות רכוש בידי המדינה (דרישה לשילום פיצויים נאותים).
- התיקון השישי – הזכות למשפט פלילי מהיר ופומבי; הזכות למשפט פלילי בידי חבר מושבעים; זכות הנאשם להיות מיודע על האישומים נגדו; זכות הנאשם להתעמת עם עדים נגדו ולהביא עדים לטובתו; זכות הנאשם להיוועץ בעורך דין.
- התיקון השביעי – משפט אזרחי בידי חבר מושבעים.
- התיקון השמיני – איסור על קביעת ערבות מופרזת לשחרור אדם; איסור על קנסות מופרזים; איסור על ענישה "אכזרית ובלתי רגילה".
- התיקון התשיעי – הבהרה כי מניית חלק מהזכויות אינה מונעת קיומן של אחרות השמורות בידי העם.
- התיקון העשירי – הבהרה כי הסמכויות שאינן מוקנות לממשל הפדרלי בחוקה, שמורות למדינות ארצות הברית או לעם.
טקסט מלא
- התיקון הראשון
- הקונגרס לא יחוקק כל חוק בנוגע למיסוד הדת, ולא ימנע את העיסוק החופשי בדת; הקונגרס לא יגביל את חופש הדיבור או העיתונות, ולא יגביל את זכות הציבור להתאסף בדרכי שלום, ולדרוש מהממשל תיקון לעוולות שנגרמו לו.
- התיקון השני
- בהיות כוח צבאי מוסדר היטב נחוץ לביטחונה של מדינה חופשית, זכות האנשים להחזיק ולשאת נשק לא תוגבל.
- התיקון השלישי
- בעיתות שלום, לא ישוכן חייל בבית כלשהו בלא הסכמת הבעלים; ואף בעיתות מלחמה הדבר יותר רק באופן שיוסדר על פי חוק.
- התיקון הרביעי
- לא תופר זכותם של בני האדם לביטחון בגופם, בבתיהם, בניירותיהם ובחפציהם האישיים, כנגד חיפוש והחזקה בלתי סבירים; וצווים לחיפוש והחזקה יומצאו רק בעקבות עילה סבירה, יתבססו על שבועה או הצהרה, ויתארו את מקום החיפוש ואת האנשים או החפצים שייתפסו.
- התיקון החמישי
- אדם לא יעמוד למשפט בגין עבירה שדינה מוות, או עבירה חמורה אחרת, בטרם יוגש נגדו כתב אישום על ידי חבר מושבעים גדול, למעט מקרים שהתרחשו בשירות בכוחות המזוינים בזמן מלחמה או סכנה ציבורית. אדם לא יועמד לדין פעמיים בגין אותה עבירה, ולא יחויב בכל הליך פלילי להעיד כנגד עצמו, ולא יגזלו ממנו חיים, חופש, או רכוש, בלא הליך משפטי תקין. רכוש פרטי לא יילקח לשימוש הציבור ללא פיצוי צודק.
- התיקון השישי
- בכל תביעה פלילית, הנאשם יזכה למשפט מהיר ופומבי, ויישפט על ידי חבר מושבעים בלתי מוטה המורכב מחברי המדינה והמחוז בו בוצע הפשע; המחוז האמור ייקבע בחוק. לנאשם יימסרו האופי והגורם להאשמות כנגדו; תנתן לו הזכות להתעמת עם עדי התביעה; הוא יוכל לכפות על עדים להעיד במשפטו; ויינתן סיוע משפטי להגנתו.
- התיקון השביעי
- בתביעות לפי המשפט המקובל, בהן הערך השנוי במחלוקת יעלה על עשרים דולר, זכות המשפט על ידי חבר מושבעים תשמר. תוצאה של משפט על ידי חבר מושבעים לא תשוב להבחן בבית משפט, למעט על פי כללי המשפט המקובל.
- התיקון השמיני
- ערבות לשחרור ממאסר לא תהיה מוגזמת; קנסות לא יוטלו באופן מופרז; ועונשים אכזריים או בלתי רגילים לא יוטלו.
- התיקון התשיעי
- רישום זכויות מסוימות בחוקה לא תפורש כהכחשה או המעטה של זכויות אחרות, אשר שמורות בידי בני האדם.
- התיקון העשירי
- הסמכויות שאינן מוקנות לממשל הפדרלי של ארצות הברית על ידי החוקה, והסמכויות שלא נאסרו לשימוש במדינות השונות, שמורות בזאת למדינות או לבני האדם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הטקסט המלא של מגילת הזכויות בעברית, באדיבות שגרירות ארצות הברית בישראל
- הטקסט המלא של מגילת הזכויות (באנגלית)
| חוקת ארצות הברית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| טרום החוקה | אמנת המייפלאואר • הכרזת העצמאות • תקנון הקונפדרציה • ועידת החוקה • כתבי הפדרליסט |  | |||||
| גוף החוקה | מבוא • פרק 1 • פרק 2 • פרק 3 • פרק 4 • פרק 5 • פרק 6 • פרק 7 • החותמים על החוקה | ||||||
| תיקונים לחוקת ארצות הברית |
| ||||||