לא נתאוו הנביאים והחכמים לימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח. אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל.
בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלוֹ והחזירוֹ על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי; תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך
וזה כל משאת נפש המעיין, שלא יהא דרוש לייגע את מוחו ולצמצם בכוח את רעיונו להשיג ולהבין את הדברים אשר לפניו. וכל מה שיותר קל לעיון ויותר נוח לרעיון, נעשה יותר רצוי לנפש ומתקבל באהבה ונמשך חסד.
כמו שמחפש אדם הדבר בנר, שהוא חופש יפה, כן אחפש את ירושלם לבער כל הפושעים שבה. וכן אמר: נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן. (משלי, כ', כ"ז)
העובד מאהבה עוסק בתורה ובמִצְוֹת והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה
משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה זאב
פגע בו ארי וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה ארי
פגע בו נחש וניצל ממנו שכח מעשה שניהם, והיה מספר והולך מעשה נחש
אף כך ישראל, צרות אחרונות משכחות את הראשונות.