היסטוריה של מונטנגרו
ערך ללא מקורות
| ||
ערך ללא מקורות |
ההיסטוריה של מונטנגרו מתחילה בתקופת הברונזה, כאשר הייתה חלק מממלכת איליריה ששלטה בחבל הבלקן במשך מאות שנים. רוב התושבים בתקופת איליריה עסקו בחקלאות או במסחר.
במאה ה-2 לפנה"ס, האילירים נלחמו ברומאים. לאחר מספר קרבות קשים, הארץ נפלה לידי האימפריה הרומית. הרומאים הקימו באזור את פרובינקית איליריקום.
בעקבות התדרדרות האימפריה הרומית, תושבי האזור סבלו מפגיעות קשות. בעקבות כך, הסלאבים פלשו למדינה והקימו בה את נסיכות דוקליה. אך בשנת 960, לאחר נפילתה של ממלכת סרביה, כבשה האימפריה הביזנטית את דוקליה. ב-1042, פתח סטפן ווג'יסלאב במרד נגד השלטונות הביזנטים, והקים מחדש את המדינה.
מאז המאה התשיעית עד למאה ה-13, החלו שלוש הנסיכויות במונטנגרו: דוקליה, טרבוניה ורסיה לכבוש שטחים ברחבי הבלקן. אך במאה ה-11, מלך סרבי פלש לדוקליה וייסד בה את נסיכות זיטה. המדינה פורקה סופית כאשר רפובליקת ונציה כבשה את חופי הארץ.
האימפריה העות'מאנית הגיעה למונטנגרו בשנת 1496. בעקבות המשטר הדל באזור, המדינה יכלה להכריז על עצמאותה בשנית ונקראה נסיכות-בישופות מונטנגרו. הנסיכות-בישופות הוחלפה לנסיכות בשנת 1852. מונטנגרו תקפה את העות'מאנים במלחמה העות'מאנית-רוסית של שנת 1877. בעקבות המלחמה, הרחיבה מונטנגרו את שטחיה וזכתה להכרה על ידי רוב מדינות העולם. כמו כן, תקפה גם בתקופת מלחמות הבלקן.
במלחמת העולם הראשונה נפלה מונטנגרו לידי האוסטרים, אך בשנת 1918 מדינות ההסכמה שחררו את המדינה. הוחלט לאחר המלחמה שבסוף אותה השנה המדינה תצטרף ליוגוסלביה. אחרי מלחמת העולם השנייה ופירוקה של יוגוסלביה, מונטנגרו הכריזה על עצמאותה, פעם נוספת, בשנת 2006.
העת העתיקה
ממלכת איליריה
- ערכים מורחבים – איליריה, המלחמות האיליריות
לפני הגעתם של הסלאבים אל חבל הבלקן במאה ה-6 לספירה, שטחה של מונטנגרו של ימינו נשלט על ידי שבטי האילירים.
במהלך תקופת הברונזה, האילירים ברובם התגוררו ליד אגם שקודרה בגבול אלבניה. בחוף הים האדריאטי החלה התיישבות של סוחרים, ציידים וחקלאים. מושבות יווניות הוקמו בדרום ארץ האילירים במאה ה-6 וה-7 לפנה"ס. כמו כן, ידוע ששבטים קלטים התיישבו בה בסביבות המאה ה-4 לפנה"ס. במהלך המאה ה-3 לפנה"ס, ממלכת איליריה הכריזה על שקודרה כבירתה. הרומאים סיפחו אליהם את ממלכת איליריה במאה השנייה לפנה"ס, במהלך המלחמות האיליריות אל פרובינקית איליריקום.
האימפריה הביזנטית
הגבול בין האימפריה הביזנטית והאימפריה הרומית המערבית עבר מצפון לשקודרה, במקום שבו נמצאת מונטנגרו כיום. עם הידרדרות האימפריה הרומית, תושבי דלמטיה סבלו מפגיעות ורדיפות קשות, בייחוד הגותים והאווארים. עמים אלו הוחלפו בסלאבים, אשר היוו את רוב האוכלוסייה בדלמטיה במאה ה-7 עד לימינו.
ימי הביניים
נסיכות דוקליה
במהלך המאה ה-6, רוב הסלאבים במונטנגרו היגרו לעבר אגם שקודרה, והקימו שם את נסיכות דוקליה. לאחר כמאתיים שנים, בעזרת קירילוס ומתודיוס, האוכלוסייה התנצרה. בעקבות שלטון בולגרי זמני, תושבי דוקליה החלו לחלק את האדמות ביניהם, כמו רבות ממדינות אחרות באירופה האותה תקופה. אחרי נפילתה של ממלכת סרביה בשנת 960, הביזנטים כבשו את דוקליה ושלטו בה במהלך המאה ה-11. שליטי האזור לשעבר נאבקו עבור עצמאותם.
בשנת 1042 סטפן ווג'יסלאב פתח במרד נגד השלטונות הביזנטים וניצח ניצחון מכריע, אשר הוביל לסוף השלטון הביזנטי בדוקליה. לאחר שניצח, ווג'יסלאב הקים את שושלת ווג'יסלאבלביץ' אשר תשלוט בארצם. בשנת 1054 נפלה דוקליה לכנסייה הקתולית, ובעקבות כך, בשנת 1077 הוכרה כמדינה עצמאית על ידי האפיפיור גרגוריוס השביעי.
התפשטות מלכי שושלת ווג'יסלאבלביץ' בחבל הבלקן הוביל לשליטם על רוב הסלאבים אשר חיו בתקופתם, כולל בבוסניה וברסיה. בשנים שלאחר מכן כוחה של דוקליה הוחלש, ולמעשה כמעט לגמרי הייתה כפופה לנסיכי רסיה. בשנת 1168, סטפן נמניה (Stefan Nemanja), מלכה של ממלכת סרביה כבש את דוקליה, ואיפשר לקבוצות אתניות אחרות כמו אלבנים, ולאכים וסרבים להיכנס לארץ.
נסיכות זיטה
לאחר שכבש את המדינה, הקים נמניה את נסיכות זיטה, אשר היוותה את שטחי דוקליה לשעבר. בשנים שלאחר מכן נסיכות זיטה החדשה נשלטה על ידי שושלות רבות. במאה ה-10, החלה ונציה להשתלט על חלקים מדרום דלמטיה ובמהרה הפיצה באזור את השפה הונטית. עד המאה ה-14 הצליחה הרפובליקה של ונציה לשלוט באופן המשכי סביב מפרץ קוטור.
תחילת התקופה המודרנית
ונציה המשיכה לשלוט בחופי מונטנגרו של ימינו בשנים 1797–1420. בשלוש המאות הללו אזור מפרץ קוטור הפך לחלק מן אלבניה הוונציאנית.
מאבק לשמירת העצמאות (1496–1878)
חבל ארץ במונטנגרו, סנג'ק, שהיווה בעבר את שטחי נסיכות זיטה, נשלט על ידי האימפריה העות'מאנית בשנים 1912–1496, בעוד שחופי מונטנגרו ברובם נשלטו על ידי הרפובליקה של ונציה. המדינה עצמה הכריזה על עצמאותה בשנת 1516, כאשר ואווילה נבחר למיטרופוליט מונטנגרו, והפכה למדינה תאוקרטית. רק ערים קטנות במדינה החדשה נשלטו בפועל על ידי העות'מאנים.
מונטנגרו העצמאית לשעבר התחלקה לשלושה אזורים:
- "מונטנגרו הישנה" – כללה את העיר צטיניה ואת מנזר אוסטרוג. היא שכנה במרכז המדינה והפכה את צטיניה לעיר-בירתה.
- "ברדה" (Brda) – כללה את הערים בראן וקולאשין. מיקומה היה במזרח המדינה.
- "הרצגובינה הישנה" – כללה את הערים הרצג נובי וניקשיץ'. משכנה היה בצפון-מערב המדינה.
בשנת 1514, שטחי האימפריה העות'מאנית במונטנגרו הוכרזו כמדינה נפרדת ממנה בשם הסנג'ק של מונטנגרו, בהוראת הסולטאן באיזיט השני. משום כוחו הדל של המשטר במדינה, המונטנגרים הכריזו על עצמאותם שנתיים לאחר מכן.
נסיכות-בישופות מונטנגרו
כ-180 שנים לאחר המדינה העצמאית האחרונה שלהם, הכריזה נסיכות-בישופות מונטנגרו על מדינתם החדשה. במשך רוב תקופה זו המונטנגרים היו בסכסוך המשכי נגד העות'מאנים. בסביבות שנות ה-20 של המאה ה-16, כאשר תקפו בהונגריה, מונטנגרו עזרה להונגרים במלחמתם בעזרת פעולות תמידיות נגד האימפריה העות'מאנית. ולכן, הפעם הבאה של תקיפה מצדם הייתה בשנת 1570.
התקופה המודרנית
נסיכות וממלכת מונטנגרו
פטר פטרוביץ' נייגוש (Petar Petrović Njegoš), אדם אשר נחשב לבעל השפעה במונטנגרו, תפס את השלטון בנסיכות-בישופות ושלט בה במחצית הראשונה של המאה ה-19. בשנת 1851, דנילו פטרוביץ' נייגוש החליף את אביו במלוכתו, אך בשנת 1852, כאשר התחתן, ויתר על אמונתו הדתית והפך את מדינתו למדינה חילונית והקים בה את נסיכות מונטנגרו. בעקבות אירוע ההתנקשות בדנילו בקוטור בשנת 1860, המונטנגרים הכירו בניקולא הראשון כמלכם החדש. בשנים 1861–1862, ניקולא הכריז מלחמה על האימפריה העות'מאנית והפסיד בה.
בעקבות המרד ההרצגוביני, מלך מונטנגרו הכריז בשנית מלחמה על העות'מאנים. סרביה הצטרפה למאורע אך הובסה בידי הכוחות הטורקים זמן קצר לאחר מכן. האימפריה הרוסית תקפה גם היא את הטורקים בשנים 1878–1877 וניצחה ניצחון מכריע. חוזה סן סטפנו, אשר נחתם במרץ 1878, גרם להכרת עצמאותה של מונטנגרו דה פקטו על ידי מדינות העולם, אך חלק מן ההישגים של מדינות הבלקן צומצמו בעקבות קונגרס ברלין כמה חודשים לאחר מכן. בסופו של דבר, מונטנגרו השיגה משטחי האימפריה העות'מאנית כ-4,900 קמ"ר.
בזמן תקופת שלטונו של ניקולא, הנסיכות כתבה את חוקתה הראשונה בשנת 1905 ושודרגה לממלכה בשנת 1910.
משום השתתפותה בליגה הבלקנית, תקפה מוננטנגרו את העות'מאנים במלחמת הבלקן הראשונה בשנים 1912, אך השיגה שטחים מעטים בלבד, ונאלצה לוותר על שקודרה במסגרת הסכם לונדון ב-1913 למדינה החדשה אלבניה. כמו כן, במלחמת הבלקן השנייה נלחמה נגד הבולגרים.
מלחמת העולם הראשונה
- ערכים מורחבים – מלחמת העולם הראשונה, מונטנגרו במלחמת העולם הראשונה
מונטנגרו סבלה קשות במלחמת העולם הראשונה. זמן קצר לאחר שהאימפריה האוסטרו-הונגרית הכריזה מלחמה על סרביה ב-28 ביולי 1914, מונטנגרו הכריזה מלחמה על מעצמות המרכז תשעה ימים לאחר מכן, למרות שהאוסטרים הבטיחו להם את שקודרה אם ישארו נייטרלים במלחמה. בתגובה לכך, סרביה העניקה למונטנגרו 30 ארטילריות וכמיליון דינרים. עד לשנת 1915 צרפת סיפקה למונטנגרו ציוד מלחמה ומזון דרך נמל בר, אך נתפס בעזרת אוניות מלחמה אוסטריות. משנת 1915, גם איטליה ניסתה להעביר אספקה לבלקן, אך אלו נחשפו. מחסור בחומרים אלו הוביל לכניעתה של מונטנגרו ב-15 בינואר 1916.
אוסטרו-הונגריה שלחה צבא נפרד לפלוש למונטנגרו, אך צבא זה היה חלש והפסיד לסרבים ולמונטנגרים במהרה. צבאות מדינות ההסכמה הפגיזו על קוטור, אשר הוחזקה בידי האויב. בזמן שהצבא האוסטרי הצליח לכבוש את פלייבליה, הצד השני תקף בבודווה, אשר הייתה בשליטת הונגריה. בעקבות הניצחון הסרבי בקרב סאר (Cer), ב-15–24 באוגוסט 1914, רוב הכוחות האוסטרים במונטנגרו הועברו לסרביה, ופלייבליה חזרה לשליטתם. לאחר נפילתה של סרביה בדצמבר 1915, כוחה של המדינה הוחלש בהרבה. הצבא הסרבי אשר שרד, כולל מלך סרביה, פטר הראשון, ברח והסתתר ברחבי אלבניה. על מנת לתמוך בנסיגה הסרבית, פתחה במונטנגרו בקרב מוג'קובאק וניצחה בו. אך כמה ימים לאחר מכן נכבשה.
המלך ניקולא גורש לאיטליה, ולאחר מכן עבר לצרפת, שם התגורר עד מותו. כשנתיים לאחר מכן, שיחררו מדינות ההסכמה את הארץ הכבושה. ועידת פודגוריצה האשימה את מלך מונטנגרו על שיתוף פעולה חלקי עם האויב ואסרה עליו לחזור למדינה. הוחלט גם שמונטנגרו תצורף לסרביה ב-1 בדצמבר 1918. חלק רב מן התושבים מרד כנגד ההחלטות החדשות, אך המרד דוכא על ידי הממשלה.
ממלכת יוגוסלביה
- ערכים מורחבים – ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, ממלכת יוגוסלביה
בין שתי מלחמות העולם, צאצאו של ניקולא, אלכסנדר הראשון שלט ביוגוסלביה, הממלכה החדשה. משנת 1922 הפכה מונטנגרו לפרובינציית זיטה. רוב אוכלוסייתה גרה באזורים כפריים, ורק מעטים מאלו התיישבו בערים הגדולות.
מלחמת העולם השנייה ומונטנגרו תחת השלטון האיטלקי
בשנת 1941, כבשו מדינות הציר את יוגוסלביה, וחולקה ביניהן. איטליה הפשיסטית קיבלה את שטחי מונטנגרו. ההיסטוריון האנגלי דניס מאק סמית האמין כי מלכת איטליה, אלנה, מי שנולדה במונטנגרו, הכריחה את בניטו מוסוליני ליצור מדינה חדשה באזור. רצונות אלה היו מנוגדים לאלו של הקרואטים, שרצו להרחיב את שטחיהם בבלקן.
אך לבסוף מוסוליני הסכים לבקשה, וממלכת מונטנגרו הוקמה מחדש. מצבם של היהודים במדינה כלל רדיפות, השפלות, רציחות, עינויים ועוד. כמו רבות מטריטוריות גרמניות ואיטלקיות אחרות, רובם הובלו למחנות ההשמדה. היהודים סבלו עוד יותר לאחר כיבוש איטליה בידי הצבא הגרמני. כחודשיים לאחר כיבושה, החל מרד נוסף במונטנגרו בין הצד הקומוניסטי והמלוכני לבין הצד הפשיסטי, אשר נתמך על ידי איטליה. כל צד במלחמה ניסה לקבל תמיכה מתושבי הממלכה. לאחר זמן רב של ניסיונות כושלים לכבוש את ערי המורדים, הצליחה איטליה, בשיתוף פעולה מלא עם גרמניה, להחזיר את הממשלה הפשיסטית למדינה.
בשנת 1943, כשנתיים לאחר מכן, איטליה נכנעה לגרמניה ולבעלות הברית, והלחימה נמשכה. ב-1944, פודגוריצה שוחררה על ידי הפרטיזנים והצבא האדום.
הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של מונטנגרו
ב-1945 הפכה מונטנגרו לאחת מן הרפובליקות המרכיבות את הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. היא הייתה המדינה הכי קטנה ועם הכי מעט תושבים בפדרציה. מונטנגרו התעשרה רבות בזכות סיוע חיצוני, והיוותה יעד תיירותי כמו כן. בשנת 1948 התמודדה יוגוסלביה עם הפיצול היוגוסלבי-סובייטי, מה שגרם למהומה במפלגה הקומוניסטית במדינה. פרו-סובייטים הועמדו לדין ונאסרו בבתי כלא ברחבי יוגוסלביה, בעיקר בגולי אוטוק. מונטנגרים רבים, בשל נאמנותם לברית המועצות, הכירו בעצמם כסובייטים. פיצול פוליטי זה במפלגה הקומוניסטית, הוביל לנפילתם של מנהיגים מונטנגרים רבים.
בשנת 1946, עיר בירתה של מונטנגרו הוחלפה לפודגוריצה מבירתה הישנה צטיניה, שהפכה במהרה לעיר הגדולה והמאוכלסת ביותר במונטנגרו, למרות שהופצצה קשות בסוף מלחמת העולם השנייה. היתרון בפודגוריצה היה שהייתה מישורית יותר מאשר צטיניה, וכבר בשנת 1947 הועברו מוסדות השלטון לעיר.
סופה של יוגוסלביה ומלחמת בוסניה
התפרקות יוגוסלביה בשנים 2001–1991 גרמה לסערה נוספת במדינות יוגוסלביה. אותו הדבר קרה גם במונטנגרו. למעשה, שלושה אנשים ניהלו את הרפובליקה: מילו ג'וקאנוביץ', סבטוזר מרוביץ' ומומיר בולאטוביץ'. שלושתם הגיעו לשלטון במהלך ההפיכה האנטי-בירוקרטית היוגוסלבית.
כאשר המדינה היוגוסלבית הישנה נשלטה בעיקר על ידי כאוס והפיכות, התאחדו שלושת הגברים, בשל רעיונותיהם הקומוניסטים הדומים, והקימו את המפלגה הדמוקרטית של הסוציאלסטים במונטנגרו. בפועל, המפלגה החדשה הפכה לממשיכתה של המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה, שהורישה לה משאבים רבים. המפלגה ניצחה בבחירות לנשיאות ולראשות הממשלה בשנת 1990.
ב-1992, לאחר משאל עם, מונטנגרו הצטרפה לסרביה עבור הקמתה של הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה. בשנים 1991–1995, במהלך מלחמת בוסניה ומלחמת העצמאות הקרואטית, שלחה המדינה צבא אשר לחם באזור. הממשלה עצרה את הפליטים הבוסנים והעבירה אותם למחנות בפוצ'ה, שם עינו והרגו רבים מהם. בעקבות כך, הטיל האו"ם חרם על יוגוסלביה.
מונטנגרו כיום
ב-1997, בעקבות פיצול במפלגה הדמוקרטית של הסוציאליסטים במונטנגרו, מומיר בולאטוביץ' הקים מפלגה חדשה בשם המפלגה הסצויאליסטית העממית של מונטנגרו.
במהלך מלחמת קוסובו, מונטנגרו הופצצה קשות על ידי נאט"ו במטרה לפגוע ביוגוסלביה.
בשנת 2003, שם המדינה שונה לסרביה ומונטנגרו. לאיחוד המדיני החדש היו פרלמנט וצבא משותפים, ובמשך שלוש שנים אף מדינה לא ערכה משאל עם על התפרקות האיחוד. למרות זאת, בשנת 2006, החל משאל עם במונטנגרו, וכ-55.5% מהמצביעים הביעו דעה חיובית על פיצול המדינה. מונטנגרו הכריזה על עצמאותה ב-3 ביוני 2006.
ב-2017 הצטרפה מונטנגרו לנאט"ו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
היסטוריה של מדינות אירופה | ||
---|---|---|
|
32122161היסטוריה של מונטנגרו