הזורעים
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | הגליל התחתון |
| גובה ממוצע[1] | -61 מטר |
| תאריך ייסוד | 1939 |
| תנועה מיישבת | הפועל המזרחי |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 1,154 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 1.8% בשנה |
(למפת הגליל העליון רגילה)   הזורעים | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
5 מתוך 10 |
הזורעים הוא מושב דתי השוכן בשיפולי בקעת יבנאל שמדרום-מערב לטבריה, ומשתייך למועצה האזורית הגליל התחתון.
המושב הוקם בשנת 1939 כיישוב חומה ומגדל. מייסדי היישוב היו יוצאי "ברית חלוצים דתיים" (בח"ד) מגרמניה ומהולנד. לאחר מלחמת העולם השנייה הצטרפו אליהם קבוצה של יוצאי הבריגדה היהודית והצבא הבריטי, וכן קבוצה של ניצולי השואה ומשוחררי מחנות ההסגר בקפריסין שבחרו להתיישב בהזורעים. ב-1958 הגיעה קבוצה נוספת של עולים מצפון אפריקה, וכולם יחד ניהלו במקום אורח חיים שיתופי והתמודדו עם אתגרי החיים והחקלאות שהיו אז[3].
בשטח המושב ובסמוך לו נמצאים שרידיהן של סרגונה, ציידתה, עטוש ודמין. ממזרח למושב עובר רכס פוריה, וממערב לו נמצאים בקעת יבנאל, נחל יבנאל, נחל אדמי, שמורת רכס אדמי והיישובים יבנאל ושרונה.
היסטוריה
בשנת 1934 הקימו חברי תנועת בח"ד (ברית חלוצים דתיים) קיבוץ בחוות ההכשרה של "דת וארץ" באלמלו (Almelo), עיירה במזרח הולנד[4], שיועד לצעירים יהודים מגרמניה. לחברים היו מגורים וחדר אוכל משותפים, והם עבדו בחצרות האיכרים המקומיים שעסקו בעיקר במשק החלב. חלק מהחברים עברו הכשרה אצל בעלי מלאכה, ולמדו מקצועות ששימשו אותם לאחר העלייה לארץ. הם ניהלו חיים רוחניים, למדו עברית, ידיעת הארץ ועסקו בלימוד תורה. חלק מהחברים היו מהולנד.
קצב העלייה של חברי קבוצת ההכשרה היה תלוי בקבלת הסרטיפיקטים משלטונות המנדט הבריטי. כשהגיעו לארץ הם התפזרו למקומות שונים, והוחלט שיעבדו כפועלים חקלאיים בודדים בפרדסים ובמשקים.
כשיוסף בר הגיע לארץ הוא החל לבדוק כיצד יוכל לעבוד כאיכר עצמאי במשק חקלאי הנמנה עם מושב עובדים שומר מצוות. הוא יצר קשר עם חבריו להכשרה בהולנד, ארגן אותם לקבוצה, והופיע בשמה בפני המרכז החקלאי של הפועל המזרחי. כל חבר שילם חצי לירה לחודש על מנת לכסות את ההוצאות הארגוניות הראשונות, סכום שהיה גבוה עבור פועלים חקלאיים באותה תקופה כיוון שלעיתים הרוויחו רק לירה או שתיים לחודש, בנוסף ללינה ולכלכלה. בעקבות שתדלנותו של קסטנבאום הסכימה הסוכנות היהודית להקצות לארגון, שנקרא "הזורעים", מחנה עבודה בחולות נחלת יהודה, מול בית החרושת ללבני סיליקט.
במחנה היו מספר צריפים. מבנה אחד שימש לחדר אוכל ומטבח, מקלחות ושירותים מסודרים. ב-15 בדצמבר 1937 הגיעו 25 חברים ראשונים למחנה[5], ועבדו בפרדסי ראשון לציון, במרחק של כשעת הליכה מהמחנה. העבודה בטורייה הייתה קשה, ולעיתים הם נוצלו כדי להתחרות עם פועלים ערביים שהיו רגילים לעבודה זו. רמת השכר הייתה נמוכה מאוד, ולעיתים נאלצו החברים להסתפק בשכר רעב של 11–12 גרוש ליום, ולפעמים לא הצליחו כלל להשיג עבודה בלשכת העבודה של ראשון לציון. הם ניסו להקים משק עזר ולגדל ירקות בשטח המחנה, אך למעט תרד ניו זילנדי לא הצליחו לגדל מאומה בגלל האדמה החולית.
חברי הקבוצה חיפשו עבודות במקומות מרוחקים יותר. ב-21 במרץ 1938 השתתפה קבוצה מהזורעים בעלייה לחניתה, והתגוררה שם במשך מספר חודשים. קבוצה אחרת עבדה בהקמת הגדר הצפונית שנועדה למנוע חדירת כנופיות לארץ. הם התגוררו במחנות ארעיים לאורך תוואי הגדר מהכנרת עד ראש הנקרה ובתנאים ירודים. חברי הקבוצה השתתפו גם במחנות עבודה שאורגנו על ידי מחלקת העבודה של הפועל המזרחי[6].
בעקבות המצב הקשה במושבה מצפה הסמוכה לטבריה, החליטו המוסדות המיישבים לתגבר אותה. לקראת סוף 1938 עברו חברי ארגון "הזורעים" למצפה ותגברו את כוח העבודה והשמירה במקום. הם הקימו מחנה ורכשו ציוד ובהמות בסיוע פיק"א. כמו כן דאגה להם פיק"א לעבודה בייעור, והעבירה לטיפולם את יער צבי הסמוך.
עלייה על הקרקע
היישוב עלה על הקרקע בליל 23 במאי 1939, ערב חג השבועות תרצ"ט, במסגרת עלייה מאורגנת של שבעה יישובי חומה ומגדל שעלו באותו יום כתגובה לפרסום הספר הלבן במאי 1939[7][8]. בטרם העלייה, חברי ארגון "הזורעים" בנו חלקי חומה ומגדל מקורות עץ שהובאו למושבה. אנשי ארגון "הזורעים" עלו לקרקע לאדמות פיק"א בחורבת סרג'וני[9] הנמצאת במורדות הדרום-מערביים של רמת פוריה. כדי למנוע את העלייה לקרקע, כיתר הצבא הבריטי את המושבה לפנות בוקר. לאחר שלא נצפתה כל התרחשות הבין הכוח הבריטי שהמתיישבים, שנודע להם מראש על כוונות הצבא הבריטי, הקדימו אותם ויצאו לנקודת ההתיישבות לפני הגעתם. כאשר כוחות הצבא הבריטי הגיעו לנקודת ההתיישבות בסרג'וני כבר עמדו החומה והמגדל על תילם, והמתיישבים עסקו במילוי חצץ בין לוחות העץ של החומה.
בשנת 1944, בעקבות היעדר מקור מים שיאפשר גידולי שלחין, החליטו המוסדות להעביר את המתיישבים כ-2.5 ק"מ דרומה לתוך בקעת יבנאל, למקום בו שוכן המושב היום, שם הייתה אפשרות לבצע קידוח מים. חברי ארגון "הזורעים" התמזגו במקום החדש עם קבוצת חברים ממתיישבי ארגון הירדן שעברו למקום מחוות ביתניה שבעמק הירדן.
לפני הגעת חברי הזורעים התקיימה במקום נקודת התיישבות שנקראה שורשים או לוביה. במקור הוקמה הנקודה על ידי ארגון "אחוה"[10] של הנוער הציוני ב' על אדמות שנרכשו על ידי פיק"א מתושבי הכפר הערבי לוביה[6] והייתה, כמו הזורעים, אחת משבע נקודות ההתיישבות שהוקמו ב-23 במאי 1939 כיישובי חומה ומגדל. כעבור כשנה נטשה קבוצת "אחוה" את המקום, במקומה התיישבה בנקודה קבוצת "שורשים", שהשתייכה אף היא לתנועת הנוער הציוני ב'. קבוצת שורשים התפרקה ועזבה את המקום זמן קצר לפני הגעת חברי הזורעים[11]. רוב חבריה חזרו לקבוצת האם שלהם, תל יצחק, ואחרים הצטרפו לקיבוץ ניצנים.
בשנת 1946 נחנכו 25 בתי הקבע הראשונים. הבתים תוכננו בידי האדריכל והאמן מאיר בן אורי[12].
בשנים הראשונות לאחר קום המדינה נותר המושב ללא דרך גישה סלולה, והדבר גרם סבל רב לתושבים, במיוחד בחודשי החורף כאשר אדמת בקעת יבנאל הכבדה הפכה לבוצית. העיכוב נבע מתוכנית ההשקיה בהובלת מנהל אגף המים במשרד החקלאות, שמחה בלאס[13]. התוכנית הייתה להציף חלק מבקעת יבנאל, כלל חלק משטח המושב, ולהפכה לאגם לצורכי השקיה[14]. עם דחיית התוכנית בשנת 1954[15][16], התאפשרה סלילת דרך גישה למושב.
בסוף שנות השמונים של המאה העשרים נקלע המושב לחובות כבדים כחלק ממשבר חובות המושבים[17]. המושב נחלץ מהחובות באמצע שנות התשעים, לאחר שבמסגרת יישום חוק גל מונה משקם לאגודה השיתופית שקבע את הסדר חובות לאגודה ולחברים. כמו כן קבע בית המשפט שהשתת הריביות של חובות האגודה על החברים נעשתה שלא כדין, ושחרר את החברים מתשלום הריביות. כחלק מתהליך הסדרת החובות, הופרטו או חוסלו פעילויות שונות של האגודה, כגון המחלבה, איגום הכלים, ובית המכונות (המוסך).
אופי היישוב
במושב כ-200 משפחות[18]. חלקם חברים באגודה השיתופית והשאר תושבים.
במושב פועלת ישיבת אורות הזורעים שהיא ישיבה תיכונית-סביבתית[19]. הישיבה הוקמה בשנת 2003 ורבים מהמורים ואנשי צוות הישיבה הם תושבי המושב.
רב המושב כיום הוא הרב יונתן דון יחייא[20], מתלמידי הרב יעקב שפירא.
ועדת קבלה של המושב מוודאת שהתושבים החדשים שנקלטים במושב יתאימו לאופיו. במושב ישנם מניינים קבועים בכל יום, וקיים תלמוד תורה ושיעורי תורה[21].
תמונות
-
הזורעים בפסל עם שמות היישובים שהוקמו בתמיכת הברון רוטשילד, רמת הנדיב - זכרון יעקב -
מושב הזורעים, מבט מצפון מערב
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הזורעים- הזורעים, באתר הרשות לפיתוח הגליל
- הזורעים, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
הזורעים (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ אודות, באתר www.hazoreim.co.il (ארכיון)(הקישור אינו פעיל, 30.11.2020)
- ^ The Jewish community of Almelo, dutchjewry
- ^ עיתון הצופה 7 בינואר 1938
- ^ 6.0 6.1 תולדות המושב (ארכיון)(הקישור אינו פעיל, 30.11.2020)
- ^ יום שבע העליות, דבר, 30 במאי 1939
- ^ ארבעה כפרים חדשים ושנים הוקמו מחדש, דבר, 25 במאי 1939
- ^ מפת אזור טבריה (באנגלית), 1943, עם סימון מיקום היישוב Irgun Haz Zor'im בסמוך לסרג'ונה, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ נבנו 4 ישובים חדשים ונתחדשו עוד שנים, הבוקר, 25 במאי 1939
- ^ הארץ היא כה קטנה - אצל חברי לוביה בגליל, הבוקר, 28 במאי 1942
- ^ על המשמר, נחנכו 25 בתים בארגון "הזורעים", 12 ביוני 1946
- ^ חיים לנדאו, נופים וישובים בגליל התחתון, באתר עיתון על המשמר, 26 למרץ 1951
- ^ לשכת השר - אגמי-מים - סקירה, באתר ארכיון המדינה (מספר תיק לציטוט ISA-moag-Minister-000a8j7), 1953
- ^ יעקב אביאל, בקעת בית-נטופה, הארץ, 12 באפריל 1954
- ^ א. שמאי, דבר והפוכו - מלחמתם האכרים, חרות, 5 באפריל 1954
- ^ עיקול זמני על נכסי 1,130 חקלאים ממושבי הצפון, באתר מעריב, 30 בספטמבר 1990
- ^ אודות, באתר הזורעים (ארכיון)(הקישור אינו פעיל, 30.11.2020)
- ^ במושב המזדקן מקווים ש"ישיבה סביבתית" תזרים דם חדש, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2003
- ^ צוות ישיבת טפחות.
- ^ מושב הזורעים, גליל תחתון
| ||||||||||||||||
38357522הזורעים