לוביה (כפר)
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | הגליל |
| נפה | טבריה |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד | התקופה העות'מאנית |
| שטח | 39,629 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | 18 ביולי 1948 |
| יישובים יורשים | לביא, גבעת אבני |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 2,350 (1945) |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת הגליל העליון רגילה)   לוביה | |
לוביה (בערבית: لوبيا) היה כפר ערבי מוסלמי בגליל התחתון בצד הכביש טבריה - נצרת, דרומית-מזרחית לצומת הידוע כיום כמחלף גולני.
שם הכפר
השם לוביה הוא גלגול של השם העברי "לביא", שמה של עיירה יהודית בתקופת המשנה והתלמוד. העיירה הייתה באמצע הדרך בין טבריה לציפורי ולפיכך היה במקום פונדק לשירות עוברי האורח המכונה בתלמוד "פונדק דלוי". השם "לוי" מעיד על כך שאנשי הגליל בעת ההיא לא הבחינו בין ב' רפויה והאות ו'. זאב וילנאי כותב ששם הכפר מזכיר את הקטנית לוביה[1].
תולדות הכפר
בכפר חנה הצבא הצלבני ביולי 1187 בערב שלפני הקרב בקרני חיטין.[2] הכפר המוסלמי הוקם לפני המאה ה-16.
באפריל 1799 נערך סמוך לכפר קרב בין הצבא הצרפתי לבין כוחות ערביים כחלק ממסע נפוליאון בארץ ישראל.
בתחילת המאה ה-19 ביקר בכפר הסופר האנגלי ג'יימס סילק בקינגהאם ותיאר אותו ככפר גדול השוכן בראש גבעה רמה. הכפר מוזכר גם ביומניו של הנוסע השווייצרי יוהאן לודוויג בורקהרדט. החוקר האמריקאי אדוארד רובינסון עבר בכפר בשנת 1838 וכתב שהוא ניזוק קשות מרעידת האדמה שפקדה את האזור שנה קודם לכן וגבתה את חייהם של 143 מתושביו. לקראת סוף המאה ה-19 תואר הכפר כבנוי מאבן בראש גבעת אבן גיר ואוכלוסייתו מנתה בין 400 ל-700 תושבים, שעיקר פרנסתם על כרמי זיתים ותאנים. ב-1895 הוקם בית ספר יסודי בכפר, שפעל בו עד תום תקופת המנדט.
בתקופת המנדט השתייך הכפר מנהלית לנפת טבריה והיה הכפר הגדול באוכלוסייתו בנפה. בכפר התגוררו מספר משפחות עשירות, הודות לאדמה הטובה וריבוי המים. אולם התושבים היו מסוכסכים ביניהם, והכפר היה ידוע בריבוי של מקרי אלימות וגניבות. המשטרה הבריטית הקימה במקום באמצע שנות ה-20 תחנת משטרה והגלתה מהכפר אנשים שהיו חשודים כעושי מהומות[3].
על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945 היו בו 2,350 תושבים, ושטח אדמותיו היה 39,629 דונם טורקי מתוכם 1,051 דונם בבעלות יהודית ו-5,683 דונם בבעלות ציבורית.[4]
היחסים עם היהודים
תושבי לוביה התנכלו ליהודים עוד בשנים הראשונות של המושבה סג'רה[1]. בשנת 1913 נרצח שומר בסג'רה והמשטרה עצרה שני נאשמים ברצח מלוביה[5]. בספטמבר 1936, בחודשים הראשונים של המרד הערבי הגדול, עצרו הבריטים 26 מתושבי הכפר כחשודים בסיוע לכנופיות[6]. ב-15 ביוני 1939 הותקפה מכונית נוטרים ליד לוביה והנוטר בנימין קירשון נהרג[7]. בתגובה ביצעה ב-20 ביוני 1939 חולית ההגנה בפיקוד שלמה שמיר שכללה את יגאל אלון, יוסי הראל ודוד שאלתיאל[8], פעולת תגמול בלוביה בה נהרגו מספר גברים ונשים שלא היו קשורים לכנופיות. הפעולה הייתה ככל הנראה יוזמה מקומית של נחום שדמי שלא אושרה על ידי דרגים בכירים יותר בהגנה[9][10]. פעולה זו ספגה ביקורת קשה. מאמר מערכת בעיתון דבר גינה את הפעולה במילים קשות[11]:
"פשע חדש אירע בכפר לוביה, פשע מבעית, המעיד כי מבצעיו איבדו את שארית ההבחנה ונסתלק מהם זיק אחרון של הרגש האנושי. יריות אלו אשר רצחו ישישים ונשים ושפכו דם תינוק וזקן גוסס, מעידות כי הושלכנו לתוך מדרון אפל, המדרדר תהומה. ... וזכר מעשה לוביה, כזכר כל המעשים המתועבים אשר קדמו לו, ידון לדראון את מבצעיו המחריבים - יהיו אשר יהיו."
— דבר, 22 ביוני 1939
עם פרוץ מלחמת העצמאות החלו ערביי לוביה להטריד את המכוניות היהודיות בדרך לטבריה. ב- 24 בפברואר 1948 הניחו ערביי לוביה מחסום על הכביש ופתחו באש על שיירה יהודית. התפתח קרב גדול וממושך לחילוץ השיירה. בקרב נהרגו שני לוחמים ומאז נחסם הכביש והתנועה היהודית הופנתה לכביש יבנאל - כנרת.
ב-9 ביוני 1948 תקף גדוד "דרור" של חטיבת גולני את לוביה במטרה לכבשה. ההתקפה נכשלה והכוחות נסוגו לאחר 24 שעות. בקרב נפלו 21 מחיילי גולני.
בקרבות עשרת הימים, לאחר שמונה ימים רצופים של התקפות על סג'רה, התמוטט כוחו של פאוזי אל קאוקג'י והחלה נטישה של משלטים באזור. ערביי לוביה ברחו מהכפר וב-18 ביולי 1948, לאחר הפגזת הכפר יום קודם לכן, נכנסו כוחות של גדוד ברק לכפר ונפתחה הדרך לטבריה.
בתי לוביה פוצצו ועל חורבותיהם החלה הקק"ל ב-1964 בנטיעת יער לביא. על שטחי לוביה הוקם הקיבוץ הדתי לביא. ביער לביא נותרו מן הכפר בורות מים וכן עצי זית ותאנה. בשנת 2006 נערכו בשטח הכפר חפירות ארכאולוגיות ונמצאו בהם שרידי מחצבה וקבר מיישובים קדומים יותר ושרידי מבנה מן הכפר.[12]
לקריאה נוספת
- יוסף ארגמן: מלחמת הצללים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, עמ' 140-123 (פרשת לוביה), 2007
- שמואל גרואג, "לוביה ביער לביא: על שימור המורשת הפלסטינית הבנויה בישראל", בתוך: חיים יעקובי וטובי פנסטר (עורכים), זיכרון, השכחה ו[ה]בניית המרחב, מכון ון ליר בירושלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ב-2011, עמ' 177–209, מסת"ב 978-965-02-0624-6
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 זאב וילנאי, הישובים החדשים בגליל ובשומרון, דבר, 30 במאי 1939
- ^ The survey of western Palestine : memoirs of the topography, orography, hydrography, and archaeology
- ^ לתיקונו של כפר לוביה, דואר היום, 15 ביולי 1926
- ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ רצח בסגריה, מוריה, 24 בדצמבר 1913
- ^ נאסרו מסייעים לכנופיות, דבר, 12 בספטמבר 1936
- ^ בנימין קירשון, דבר, 1 ביוני 1939
- ^ מאיר פעיל, מן ההגנה לצבא הגנה, עמ' 176
- ^ Yigal Allon, native son, page 96
- ^ גילי חסקין, פעולת הנקם בלוביה
- ^ דבר היום, דבר, 22 ביוני 1939
- ^ מתוך "חדשות ארכאולוגיות"http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=1009&mag_id=115