הגימנסיה העברית "הרצליה"
 סמל הגימנסיה | |
 | |
| הבניין החדש בז'בוטינסקי. שער הכניסה מסמל את חזית הבניין ההיסטורי | |
| בית ספר על-יסודי | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | כ"ה בתשרי ה'תרס"ו 1905 – הווה |
| שכבות לימוד | ז'–י"ב |
| מספר כיתות | 53 |
| בעלי תפקידים | |
| מנהל | ד"ר זאב דגני |
| באחריות | עיריית תל אביב-יפו |
| סגל | כ-200 מורים |
| תלמידים | |
| כ־1,700 | |
| מיקום | |
| מיקום |
 תל אביב-יפו |
| קואורדינטות | 32°5′13.04″N 34°47′6.19″E / 32.0869556°N 34.7850528°E |
| http://gymnasia.info | |
|
(למפת תל אביב רגילה)   גימנסיה הרצליה | |
הגימנסיה העברית "הרצליה" (גע"ה) היא בית הספר התיכון העברי הראשון ואחד ממוסדות החינוך המפורסמים בישראל. במקור, הוקמה ביפו ב־1905, וכיום הגימנסיה היא חטיבת ביניים ובית ספר תיכון ברחוב ז'בוטינסקי אשר במרכז תל אביב. מנהל בית הספר הוא ד"ר זאב דגני. מספר התלמידים בבית הספר, נכון לשנת 2018, הוא 1,520.
על מורי הגימנסיה נמנו אישים כמו יוסף חיים ברנר, חיים בוגרשוב, דבורה אילון סרני, צבי נשרי, ישראל דושמן ועוד.
ברשימת בוגרי הגימנסיה ניתן למצוא מספר רב של אנשים מעמודי התווך בחברה הישראלית, ובהם משה שרת, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל, שהיה בוגר מחזור א' של הגימנסיה.
היסטוריה
ייסוד בית הספר
אידיאל "גימנסיה עברית" הועלה על ידי מנחם אוסישקין, חיים בוגר (בוגרשוב), מנחם שינקין וד"ר בן ציון מוסינזון. הניסיון המעשי הראשון להקים גימנסיה עברית בארץ ישראל היה של ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן ואשתו פניה מטמון-כהן, אשר בשנת 1905 הקימו בית ספר פרטי בשני חדרים בדירתם שביפו ברחוב הנקרא כיום "רחוב הגימנסיה העברית" ליד כיכר השעון, ולאחר מכן ברחוב אילת מספר 21 ביפו. למוסד הלימוד שהקימו קראו הגימנסיה העברית. כך נוסד בית הספר העל יסודי הראשון בעולם שבו שפת הלימוד הייתה עברית. שנת הלימודים השנייה החלה בכ"ג תשרי תרס"ז (אוקטובר 1906) עם כ-40 תלמידים[1][2].
בשנת 1909 הועברה הגימנסיה לרחוב הרצל בתל אביב הקטנה ונקראה על שם בנימין זאב הרצל, וכך זכתה לשם בו היא מוכרת כיום הגימנסיה העברית "הרצליה".
למזכיר הראשון של הגימנסיה נתמנה ב-1908 חיים זיידמן, לימים מורשה חתימה ביפו ומנהל בנק אפ"ק בצפת. במחזור הראשון למדו, בין השאר, התלמידים: משה שרת, אליהו גולומב, דב הוז, רבקה שרתוק (אחותו של משה שרת ולימים אשתו של הוז), דוד בית לחמי, רבקה רזניק, צילה פיינברג (בתם של ישראל פיינברג ופניה בלקינד, אחותו של אבשלום פיינברג ואמה של תמר אשל) ומשה מנוחין (אביו של הכנר יהודי מנוחין).
בשנת 1915 יוסף חיים ברנר היה המורה לספרות[3][4].
הבניין ההיסטורי
הבניין ההיסטורי של בית הספר, שהוקם ב-1909 בקצה רחוב הרצל (בהצטלבותו עם רחוב אחד העם) בתל אביב, היה בנוי בסגנון הארץ ישראלי, סגנון שניסה ליצור אדריכלות ישראלית חדשה בארץ ישראל, ומשלב אלמנטים שונים מסגנונות בנייה מזרח תיכוניים יחד עם תפישות אירופאיות. הבניין שכן על גבעה קטנה בקצה רחוב הרצל ובלט באופן סימטרי בקצה הרחוב הראשי של תל אביב. צורת מיקומו והשפעתו של המבנה על התפקוד האורבני של האזור הציבו את בית הספר בתודעת תושבי תל אביב כמוסד בעל חשיבות עליונה, ואת החינוך כנדבך החשוב ביותר במרקם העיר. הבניין תוכנן על ידי אדריכל יוסף ברסקי, בשיתוף עם בוריס שץ, איש בצלאל, ונקרא על שם התורם שמימן את בנייתו, הפילנתרופ היהודי-בריטי יעקב מוזר.
בניין הגימנסיה היווה אחד ממרכזי התרבות והחינוך המרכזיים בתל אביב עד הריסתו.
הגימנסיה במלחמת השיחרור
בהפוגה השנייה במלחמת העצמאות (יוני 1948), פונו ילדי קריית ענבים לתל אביב ומוקמו בגימנסיה הרצליה. בימים הראשונים עדיין נערכו לימודים בגימנסיה ולכן שוכנו הילדים באולם הספורט שהיה בחצר. האולם הענק העגול חולק לגזרות בהתאם לקבוצות-הגיל, שהופרדו באמצעות ארגזי-עץ. עם תום שנת הלימודים של התל אביבים עברו ילדי קריית-ענבים לחדרי הכיתות, והחיים נכנסו לשיגרה בעזרת מספר מורים ומטפלות. בתקופה זו שימש המקום גם כמקום התאוששות לחברי המשק, שאגב ביקור ילדיהם, גם נפשו מעט מתקופה ארוכה של חיים באזור לחימה. עם תחילת שנת הלימודים החדשה ופרוץ ההפוגה השנייה - פונו הילדים.
המעבר לבניין ברחוב ז'בוטינסקי והריסת הבניין ההיסטורי
בשל ריבוי מספר התלמידים ומצבו הרעוע של הבניין המקורי, הוחלט להעביר את בית הספר למעונו החדש ברחוב ז'בוטינסקי. בית הספר החל לפעול במקומו החדש ב-1958, והריסת המבנה הישן החלה בחודש יולי שנת 1959 כדי לפנות מקום למגדל שלום, שחלקו הראשון נחנך ב-1962. ההחלטה על הריסת מבנה בית הספר התקבלה לראשונה במרץ 1940[5] בהחלטת עירייה המאשרת תוכנית בניין עיר, שבמסגרתה רחוב הרצל יימשך לכיוון חוף הים. ההחלטה על הריסת המבנה, במקום על שיפוצו ושימורו, הייתה החלטה שנויה במחלוקת וגרמה לכעס רב בקרב בוגרי בית הספר, אדריכלים ואנשי רוח. הריסת המבנה בעל המורשת ההיסטורית והאדריכלית הרבה גרמה לזעזוע שהביא את נושא שימור המבנים למודעות ציבורית. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, שהוקמה בשנות ה-80, בין היתר ברוח גלי המחאה על הריסת המבנה, אף הציבה את חזית הגימנסיה הישנה כסמלה על מנת לזכור את הטעות המרה שנעשתה בהריסת המבנה. אך סמלי הוא שבקומת המרתף של מגדל שלום מאיר, שהוקם על חורבות הגימנסיה, פועל ארכיון אדריכלות ישראל, יוזמה פרטית שנועדה לתעד את האדריכלות בארץ ולהציל אוספים אדריכליים פרטיים וציבוריים שרבים מהם הושלכו בעשורים האחרונים.
הפנימייה הצבאית
בין השנים 1965–1984 למדו בגימנסיה חניכי הפנימייה הצבאית לפיקוד שבתל אביב.
הגימנסיה כיום
כיום הגימנסיה העברית "הרצליה" היא בית ספר על יסודי שש-שנתי מהמובילים בתל אביב. לומדים בה כאלפיים תלמידים ומלמדים בה כמאתיים מורים.
במשך שנים רבות נחשבה הגימנסיה למוסד אליטיסטי שמקבל אליו רק תלמידים מאזור צפון תל אביב. בשנת 1970 החל בגימנסיה תהליך חדש שכלל אינטגרציה ושילוב של תלמידים מדרום העיר[6]. בתחילה מספר התלמידים מהדרום שבחרו ללמוד בבית הספר היה קטן, אך עד מהרה הפכה הגימנסיה לסמל לאינטגרציה ולשילוב בין תלמידים המגיעים ממעמד סוציו-אקונומי שונה. כיום אחוז תלמידי דרום העיר שלומד בבית הספר מגיע כמעט לחמישים אחוז מכלל תלמידי בית הספר.
מבנה ארגוני
המבנה הארגוני של הגימנסיה עבר שינוי מאז החלה חנה נאמן לנהל את המוסד בשנת 2005. במקום המבנה הארגוני התלת שנתי בו חטיבת ביניים וחטיבה עליונה, המבנה בגימנסיה העברית "הרצליה" הוא בן שלושה בתים דו שנתיים:
- בית א' - כיתות ז', ח'
- בית ב' - כיתות ט', י'
- בית ג' - כיתות י"א, י"ב
הוראה ופרויקטים חינוכיים
בית הספר חלוץ בתחום ההתנדבות והמחויבות האישית של התלמידים.
בשנת הלימודים תשע״ז, החל פיילוט בקרב תלמידי שכבת ט', אשר במסגרתו, התלמידים לומדים עם מכשירים ניידים כגון סמארטפונים, טאבלטים, ומחשבים ניידים כתחליף לספרי הלימוד המודפסים. פרויקט זה מופעל על ידי חברת classoos.
משלחות נוער ותחרויות
הגימנסיה מנהלת קשרים עם בתי ספר תיכונים בגרמניה, באיטליה ובלוס אנג'לס (ארצות הברית) ומבצעת חילופי משלחות עם בתי הספר הללו. תלמידי בית הספר שותפים במגוון תחרויות ארציות ובינלאומיות שונות, ביניהן: הכימיאדה (כימיה) ותחרות FIRST (רובוטיקה).
המבנה הנוכחי וסביבתו
בשנת 1950 עברה הגימנסיה למעונה הנוכחי אבל ב-1958 התחילה לפעול.
בשנת 2006 נוסף לחזית בית הספר שער חדש בדמות יציקת ברזל של מרכז מבנה הגימנסיה הישן (מה שהפך לסמל הגימנסיה), אשר נבנה במימון תרומות. השער החדש התקבל בתגובות מעורבות על ידי סגל ההוראה, תושבי האזור ותלמידי בית הספר, ואף הוסר כאשר התברר כי לא זכה לאישור מטעם העירייה. כעבור כמה שבועות הוצב השער מחדש, לאחר שהוסדר הנושא.
במשך עשרות שנים הגימנסיה הייתה מוסד החינוך העל-יסודי המוביל בתל אביב. היא הייתה ונותרה גם כיום סמל לבית ספר בקולנוע ובטלוויזיה הישראלים - המבנה שלה שימש לצילום סרטים, סדרות טלוויזיה ופרסומות, כמו: דרמת הטלוויזיה הבורגנים, פרסומת לערוץ ג'טיקס ופרסומת למפלגת שינוי.
בית הספר בנוי פחות או יותר בצורת מרובע בעל ארבע צלעות לא שוות: צלע צפונית - רח' ז'בוטינסקי, צלע מזרחית - רח' רמז, הצלע דרומית - גדר משותפת עם שבט צופי דיזנגוף וצלע מערבית - רח' בן שפרוט. במרכז הריבוע ישנה רחבת בטון גדולה, רחבת דשא גדולה ובימת טקסים ואירועים.
בניין הגימנסיה משמש גם כמרכז לימוד של האוניברסיטה הפתוחה ושל בית הספר לבגרות ופסיכומטרי של יואל גבע.
מנהלי הגימנסיה
להלן רשימה חלקית של מנהלי הגימנסיה לאורך השנים:
- ד"ר בן ציון מוסינזון[7]
- ד"ר חיים בוגר (בוגרשוב)
- ד"ר ברוך בן-יהודה
- ד"ר כרמי יוגב
- בן ציון שהם
- רון חולדאי
- דרור אלוני
- עו"ד אריה ברנע
- חנה נאמן
- ד"ר זאב דגני[8].
ראו גם
לקריאה נוספת
- ב' בן-יהודה וא' אופק (עורכים), סיפורה של הגימנסיה 'הרצליה', תש"ל. (הספר בקטלוג ULI)
- יוסי קליין, "האמריקניזציה של תל אביב: פרשת הריסתה של הגימנסיה העברית "הרצליה" לטובת הקמת גורד-השחקים הישראלי הראשון "מגדל שלום מאיר" (1966-1959)", הוצאת כרמל, 2011. (הספר בקטלוג ULI)
- אורית בר-שירה. "גימנסיה 'הרצליה' במלחמת העולם הראשונה." הלחימה במבואות יפו וצליחת הירקון (קובץ בעריכת עזרא פימנטל)., 2010, p. 54. (הספר בקטלוג ULI)
- בן-יהודה, יפה. "הגימנסיה בסמטא מזכרונותיה של תלמידה על ימיה הראשונים של גימנסיה הרצליה." עת־מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, no. 5, 1986, pp. 22–23.
- רן, עמי "לזכר גימנסיה הרצליה, כיכר דיזנגוף ושדרות קק‘ל ולתפארת עיריית תל אביב." אדריכלות ישראלית, 1998, pp. 46, 1998.
- שטינהרדט, מירי "אברהם אלדמע - המורה הראשון לציור בארץ ישראל בגימנסיה ‘הרצליה’ ובסמינר לוינסקי." דור לדור: קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, 2013, pp. 125–158.
- דיין, דודו. "יש משוגעים מצליחים: מאה שנה להקמת הגימנסיה העברית הראשונה בעולם." עת־מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, no. 183, 2005, pp. 33, 2005.
- רייכל, נירית. "החינוך החברתי כגורם מגשר בין פערים אידאולוגיים בעיצוב דיוקן הבוגר הרצוי: סיפורן של הגימנסיות העבריות הראשונות (1906-1948)", דור לדור: קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, 2004, pp. 91–124.
- 70 שנה לגימנסיה הרצליה: 70 גע"ה, תרס"ו-תשל"ו. תל אביב: תשל"ו. (הספר בקטלוג ULI)
- גיא רז, ימי הגימנסיה: הגימנסיה העברית "הרצליה", 1905-1959 . תל אביב: מוזיאון תל אביב. תש"עג 2013. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הגימנסיה העברית "הרצליה"- גימנסיה הרצליה, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
- הארכיון של גימנסיה הרצליה נמסר למשמרת לארכיון הציוני, באתר הארכיון הציוני, מרץ 2021
- יואל מרקוס, כך הוקמה הגימנסיה העברית הראשונה בעולם, דבר, 10 באוקטובר 1955
- פסח בן-עמרם (ליפובצקי), גימנסיה "הרצליה" – נקודת בראשית, דבר, 11 באוקטובר 1955 (ערב חגיגות יובל החמישים)
- דף סטטיסטיקה של הגימנסיה באתר עיריית תל אביב
- נועם דביר, עכבר העיר אונליין, הרצליה, פיתוח, באתר הארץ, 08 במאי 2009
- אור אלכסנדרוביץ', המגדל הלאומי הגדול, שראשו בשמים, באתר הארץ, 19 ביוני 2009
- נדב מן, רואה אותה בדרך לגימנסיה: זיכרונות בשחור-לבן, באתר ynet, 8 בינואר 2010
- הריסת בניין גימנסיה הרצליה ובניית מגדל שלום מאיר כראשית ה'אמריקניזציה' של תל אביב - מאמר מאת יוסי קליין ורות קרק, האוניברסיטה העברית
- אשר גולדברג, קבוצת הכדורגל הנערצת של הגימנסיה העברית הרצליה, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 20 בדצמבר 2010
- התערוכה "ימי הגימנסיה" באתר מוזיאון ארץ ישראל
- אור אלכסנדרוביץ', משאלת חורבן: חייו ומותו של בניין גימנסיה "הרצליה", בתוך: גיא רז (עורך), ימי הגימנסיה (ספר תערוכה), תל אביב 2013, עמ' 26–47
- ציפי פרימור, בחזרה לבית הספר: סיפורה הטרגי של "גימנסיה הרצליה" האגדית, באתר וואלה!, 27 באוגוסט 2013
ניר גונטז’, לא רק שהתלמידים יכולים, הם גם מתנשקים! ואני אפילו אוהב את זה, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2018
טקס יום הזיכרון הראשון לשואה ולגבורה נערך בגימנסיה הרצליה בתל אביב, 1946
הערות שוליים
- ^ גמנסיה עברית יפו, השקפה, 24 באוקטובר 1906
- ^ הגימנסיה היפואית, הצבי, 26 בינואר 1910
- ^ אניטה שפירא, "ברנר סיפור חיים" - עם עובד, 2008
- ^ "טוב. מלבד השגיאות באורתוגרפיה והברבריזמים האחדים בלשון" - יצחק בר יוסף, הארץ, "תרבות וספרות",עמוד 1, יום ששי, כ' באלול תשע"ח, 31 באוגוסט,2018
- ^ מקומות שהיו ואינם, גימנסיה הרצליה, אתר עיריית תל אביב-יפו
- ^ אתר הסתדרות המורים בישראל
- ^ הנהלת המדרשה, דואר היום, 31 באוגוסט 1919
- ^ קרין ספינגולד, זמן תל אביב, זאב דגני ינהל את גימנסיה הרצליה, באתר nrg, 28 ביולי 2008
-
פועלים מכשירים את המגרש שעליו יבנה בית הספר, 1909 -
שלט בשער גימנסיה הרצליה -
שלט בשער גימנסיה הרצליה -
הבניין הראשון של הגימנסיה העברית הרצליה ברחוב הגימנסיה העברית על יד יפו העתיקה
.jpg)
.jpg)
33032068הגימנסיה העברית "הרצליה"