יואל מרקוס
 | |
| יואל מרקוס, 18 במרץ 2018 | |
| לידה |
5 בפברואר 1932 איסטנבול, טורקיה |
|---|---|
| פטירה |
23 בפברואר 2022 (בגיל 90) תל אביב-יפו, ישראל |
| תאריך עלייה | 1943 |
| תקופת הפעילות | 1950–2022 (כ־72 שנים) |
| מעסיק | "חרות", "הדור", "דבר", "הארץ" |
| תחום סיקור | אקטואליה, פוליטיקה ומדיניות |
| פרסים והוקרה |
|
יואל מרקוס (5 בפברואר 1932 – 23 בפברואר 2022) היה עיתונאי ופובליציסט ישראלי, חבר סגל "הארץ". זוכה פרס מפעל חיים מטעם העיתונות (2007) ופרס סוקולוב למפעל חיים (2017)[1].
ביוגרפיה
מרקוס נולד ב-1932 באיסטנבול שבטורקיה ועלה לארץ ישראל בגפו במסגרת עליית הנוער ב-1943 כשהוא בן 11. למד בכפר הנוער הדתי שליד כפר חסידים ולחם במלחמת העצמאות.
קריירה מקצועית
ב-1950 זכה בתחרות כתיבה שערך השבועון "העולם הזה", ובעקבות היכרות עם עורך "העולם הזה", אורי קיסרי, החל לכתוב ב"חרות", ביטאון תנועת החרות. בשנת 1953 עבר לכתוב בעיתון "הדור" של מפא"י. ב-1955 עבר לעיתון "דבר" ושימש בו כתב צבאי ופוליטי. הוא פרסם בעיתון טור בשם "בערבון מוגבל", ובו מקבץ של ידיעות קצרות, שכדברי מרקוס אין הקורא צריך לראותן כידיעות רשמיות ובדוקות, אלא לקבלן "בערבון מוגבל".[2] בהמשך פרסם טור פובליציסטי בשם "דברים בגו".[3] ב-1964 נשלח מטעם העיתון לצרפת, ב-1965 עבר לעיתון "הארץ" ועד 1968 שימש שליח "הארץ" במערב אירופה. הוא שב לישראל, ובשנים 1977–1980 היה שליח העיתון לארצות הברית. המשיך לכתוב חדשות ופובליציסטיקה בעיתון "הארץ", ונמנה עם חברי הנהלת המערכת.
ידיעות ומאמרים בולטים
שלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת לבנון הראשונה פרסם מאמר בשם "פוקר הדמים", שבו הזהיר מפני המלחמה העומדת לפרוץ. סקופ חשוב של מרקוס היה הידיעה שפרסם בספטמבר 1983 על הסתגרותו של ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין בביתו ופרישתו מהחיים הציבוריים. סקופ נוסף שלו פורסם כאשר גילה לו ראש הממשלה אריאל שרון בפברואר 2004 את כוונתו לפנות התנחלויות מרצועת עזה ומהשומרון במסגרת תוכנית ההתנתקות.[4]
ב-2016 פרש מכתיבת מאמרי דעה ב"הארץ".
פרסים
- בשנת 2017 זכה בפרס סוקולוב למפעל חיים. בנימוקי הפרס נכתב כי מרקוס הוא "מגדולי הפובליציסטים בעיתונות העברית לדורותיה, שהצליח במהלך עשרות שנות עבודה, בעיקר בעיתון הארץ, לבסס רקורד של כתיבה דעתנית, משפיעה, עצמאית ואמיצה, תוך שהוא כובש לעצמו גישה חסרת תקדים למקבלי ההחלטות, אבל מצליח בו בזמן לשמור על מרחק עיתונאי ראוי".[5]
חיים אישיים
מרקוס היה נשוי ללאה[6] עד למותה ב-2012. נפטר ב-23 בפברואר 2022 בגיל 90.[7]
ספריו
- ספר היין, הוצאת שקמונה (1972)
- קמפ דייוויד - הפתח לשלום, הוצאת שוקן (1979)
לקריאה נוספת
- אוניברסיטה הפתוחה, פרקים בתולדות הלשון העברית[8]
- בן-גוריון והתלמוד, אוסף הספרייה הלאומית[9]
קישורים חיצוניים
- יואל מרקוס, באתר News1 מחלקה ראשונה
- מאמרי יואל מרקוס, באתר "הארץ"
- חיים ביאור, "ביבי פיספס בגדול", באתר "עיתונות", 27 ביוני 2017
- הספרים של יואל מרקוס, באתר "סימניה"
יותם ראובני, יואל מרקוס מסכם 67 שנות כתיבה, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2017- יואל מרקוס, 1932-2022 - מבחר מטוריו, באתר הארץ, 23 בפברואר 2022
- עופר אדרת, עיתונאי "הארץ" יואל מרקוס מת בגיל 90, באתר הארץ, 23 בפברואר 2022
- אלוף בן, חמש הערות על יואל מרקוס, באתר הארץ, 23 בפברואר 2022
ליאור קודנר, הראיון האחרון עם יואל מרקוס, 5 בדצמבר 2017, באתר הארץ, 25 בפברואר 2022
הערות שוליים
- ^ אבל בעולם העיתונות: יואל מרקוס הלך לעולמו, באתר Ice
- ^ יואל מרקוס, בערבון מוגבל, דבר, 19 בנובמבר 1958
- ^ דוגמה: יואל מרקוס, המלחמה החלה - התותחים לא ירו, דבר, 18 ביוני 1961
- ^ יואל מרקוס, הפינוי המתוכנן: עשרים התנחלויות ברצועת עזה ובגדה בתוך שנה-שנתיים, באתר הארץ, 3 בפברואר 2004
- ^ נתי טוקר, עיתונאי "הארץ" יואל מרקוס זכה בפרס סוקולוב למפעל חיים, באתר הארץ, 25 ביוני 2017
- ^ שליח הרבי חשף: הסופר הבכיר הסביר למה לא הגיע לחתונה שלי, באתר COL
- ^ "עיתונאי "הארץ" יואל מרקוס מת בגיל 90". הארץ. נבדק ב-2022-02-23.
- ^ האוניברסיטה הפתוחה החטיבה המודרנית, כרך יחידה 11, אוצר המילים, סטייה מן המשלב, פרקים בתולדות הלשון העברית, עמ' 23-24
- ^ בן-גוריון והתלמוד מאת יואל מרקוס, סופרדבר" " | דבר | 12 נובמבר 1958 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
