ברוך בן-יהודה

בן יהודה, 1940

בן יהודה, גימנסיה הרצליה.1913

ברוך בן-יהודה (לייבוביץ) (כ"ט באדר ה'תרנ"ד – כ"ז בתמוז ה'תש"ן; 6 באפריל 1894 – 20 ביולי 1990) אבי המנהיגות החינוכית. כבר כתלמיד (אחד מ-40 התלמידים הראשונים שהגיעו ללא הורים כדי ללמוד בגימנסיה הרצליה) שנבחר למרכז הסתדרות הדור הצעיר - מועצת התלמידים הראשונה בתולדות החינוך בישראל - נועד ברוך בן יהודה להיות ה"תרבותניק" בחבורה, זה שנשלח להיאבק, להשפיע ולהפיץ ערכי תרבות עבריים תחת שלטון טורקי עוין. זאת בשעה שחבריו, אליהו גולומב, משה שרת ודב הוז נשאו עיניהם בעיקר לענייני חיזוק, הגנה וביטחון של היישוב. ראש אגף החינוך והתרבות של הוועד הלאומי בארץ ישראל ומנהל גימנסיה הרצליה, ולאחר קום המדינה מנכ"ל משרד החינוך והתרבות הראשון, ראש מועצת המורים למען הקרן הקיימת לישראל ונשיא החברה לחקר המקרא בתל אביב.

ביוגרפיה

ברוך בן יהודה נולד באביב 1894 במריאמפולה שבליטא. למד ב"חדר "מתוקן"" ובישיבה מודרנית לנערים ולצד ארון הספרים של אביו ר' יעקב ליבוביץ', סופר מורה הוראה ושו"ב, איש חרד בן בנם של שושלת רבנים גאונים - ברוידא ו"מתנגד" (במלעיל) מאלה הידועים בשאיפתם להעלות את רמת הלימודים שלהם ושל בניהם לגבהים שאין דומה להם, ומגיל 10 כבר היה פעיל בתנועת הנוער הציונית "תקוות ציון". עלה לארץ ישראל בגפו בשנת 1910, כאחד מארבעים הנערים הראשונים שהגיעו ללא הורים ללימודים בגימנסיה העברית הראשונה בעולם גימנסיה הרצליה והיה בוגר המחזור השני. במקביל עבד בכרמי רחובות עבור שכר לימוד ולמד ניצוח ומוזיקה ונגינה בפסנתר, קונצרטינה ומנדולינה אצל המורה המיתולוגי של הגימנסיה חנינא קרצ'בסקי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הקים עם חבריו אליהו גולומב משה שרת ודב הוז את "הסתדרות הדור הצעיר" ("הגימנזיסטים") שהועידו את עצמם לשירות לאומי בחינוך עברי לילדים. נשלח לדגניה ושימש כמורה לעברית לחברי הקבוצה ומדריך תרבותי. על דמותו, דמות של אישיות חלוצית המגנה על ערכים ועקרונות, כתב נתן אלתרמן את המחזה "כנרת כנרת". ב-1916 לאחר שחלה בקדחת נאלץ לעבור לראש פינה, שם לימד עברית ומוזיקה בבית הספר המקומי שבהנהלת וילקומיץ'. הקים את ארגון "ראש פינה הצעירה" לחיזוק ההתיישבות ונשא לאישה את יפה טורקניץ ביתו של המורה אהרן טורקניץ, שלימים לאחר מותו של וילקומיץ' ממגפת הטיפוס (1919) התמנה למנהל בית הספר. ב-1920 קיבל מלגה מטעם הברון רוטשילד ללימודי מתמטיקה ופיזיקה בבריסל ולאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות הגדולה ביותר לתואר דוקטור במתודיקה של הוראת המתמטיקה שב לארץ ולימד בגימנסיה הרצליה. בנוסף לימד בגימנסיה את המקצועות תלמוד, תנ"ך, תולדות הציונות כמקצוע חובה בתעודת הבגרות ומוזיקה.

בן-יהודה חיבר ספרי לימוד רבים במתמטיקה, חשבון דיפרנציאלי, גאומטריה אנליטית, לוח השנה העברי, הנבואה בישראל, התודעה היהודית ותולדות הציונות, והיה שותף לעריכת ספרים רבים ביניהם: "מילון למוזיקה", "מילון כיס צרפתי-עברי". כמו כן היה בצוות עורכי "אנציקלופדיה נעורים" וערך את ספר "הגימנסיה". הוא כתב גם ספר "כולם אהובים" על זכרונותיו כמחנך.

הקים את שבט הצופים בגימנסיה הרצליה ועמד בראשו. תנועת "צופי הגימנסיה" הוציאה הכשרות מגויסות לפלמ"ח והשתתפה בהקמת קיבוצים ברחבי הארץ.

במהלך שנות מלחמת העולם השנייה (1940-1944), עמד ד"ר ברוך בן יהודה בראש ועדת הביצוע להוצאת תלמידי בתי הספר התיכוניים למחנות עבודה בקיץ, לעזרת המשקים.

שימש כיושב-ראש חבר השופטים בחידוני התנ"ך למבוגרים ונחשב לשופט מחמיר שזוהה עם המשפטים "הבא אחריו!" ו"זמנך עבר!". לימים הפכו חידונים אלו לבסיס למערכון בסרט "לול", בו מגלם אורי זוהר את דמותו באינטונציה ובמימיקה המדויקת.

ייסד את מועצת המורים למען הקרן הקיימת ועמד שנים רבות בראשה.

זכורה הופעתו בתוכנית "שרתי לך ארצי" (תוכנית בטלוויזיה הישראלית של דן אלמגור ואליהו הכהן) בה ניגן בקונצרטינה את השיר "פה בארץ חמדת אבות", וסיפר את סיפור צמיחתו של השיר בגימנסיה ואיך נתפרסם בכל הארץ הודות לטיול שערכה הגימנסיה.

בן-יהודה נשאר בתודעה הציבורית כבעל בקיאות מופלגת בתנ"ך ובתלמוד, בלשון העברית הדקדוק והניקוד, בתורות המוזיקה ונגן וירטואוז בקונצרטינה, והיה קפדן ושמרן בדעותיו. כשהוצע לו ב-1948 להיות שר החינוך, הוא עמד על כך שיכהן כמנכ"ל בלבד, שכן כאיש חינוך אל לו להיות מעורב בפוליטיקה, סירב להתפקד למפלגת מפא"י וכיהן כמנכ"ל בדרגת שר עד 1952 ואז חזר לנהל את גימנסיה הרצליה, העביר אותה למשכנה החדש ברחוב ז'בוטינסקי בתל אביב ולאחר מכן נבחר לנשיאה.

היה אב לשלוש בנות: עודדה; צלילה אורגד, עיתונאית ומבקרת אמנות, שהייתה נשואה למוזיקאי בן-ציון אורגד; ונתיבה בן יהודה, לוחמת הפלמ"ח, לשונאית וחוקרת זמר, מורדת במוסכמות.

בשנת 1976 זכה להכרה כיקיר העיר תל אביב-יפו. בשנת 1979 זכה בפרס ישראל על מפעל חייו בחינוך.

נפטר בתל אביב ב-20 ביולי 1990. נקבר בבית העלמין קריית שאול.

ספריו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

• הנבואה בישראל, מסדה 1974
• טעמי המקרא, לבתי הספר, מסדה 1968 (יחד עם בן-ציון אורגד)
• כולם אהובים - רומן פדגוגי, דביר, 1977
• משה שרת : אדם ומנהיג, הוצאת משרד החינוך
• תולדות הציונות : תנועת התחיה והגאולה בישראל מסדה, 1942

ספר יובל לכבודו

• בן-ציון לוריא (עורך), ספר ד"ר ברוך בן-יהודה: מחקרים במקרא ובמחשבת ישראל, תל אביב: החברה לחקר המקרא בישראל, תשמ"א 1981.

לקריאה נוספת

• "לדמותו של ברוך בן-יהודה", בתוך: ספר ד"ר ברוך בן-יהודה (תשמ"א):
  • משה גולדשטיין, 'חיים של יעוד ושליחות', עמ' 9–19.
  • דניאל אופיר, 'מהמהר"ל עד ברוך בן-יהודה: תולדות משפחת ברוידא-ליבוביץ', עמ' 20–29. (‬כולל לוח גניאלוגי)
• ניר ‫ מיכאלי, 'מחנך פרוגרסיבי בגימנסיה אריסטוקרטית: מפעלו החינוכי של ד"ר ברוך בן יהודה', דור לדור (קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות) כז (תשס"ו), 79-120.

ביבליוגרפיה של פרסומיו:

• 'ביבליוגרפיה (לא מלאה) של פרסומי: ספרים ומאמרים, עד שנת תש"ם', בתוך: ספר ד"ר ברוך בן-יהודה (תשמ"א), 558–563.

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של ברוך בן-יהודה, בקטלוג הספרייה הלאומית
• רשימת המאמרים של ברוך בן-יהודה באתר רמב"י
• 'בן־יהודה (ליבוביץ), ברוך בן יעקב', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 123 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1321).
• רוני אשל, האיש הרואה בבית-הספר "ארמון של קסם": פרס ישראל יוענק למחנך הוותיק ד"ר ברוך בן-יהודה, מעריב, 15 בינואר 1979
• לוי יצחק הירושלמי, 3 דורות – 3 תשובות: "שרשים" נוסח בן-יהודה, מעריב, 19 בינואר 1979 (ראיון עם שלושה דורות במשפחת בן-יהודה)
• סיפור השיר "פה בארץ חמדת אבות" מפי ברוך בן יהודה, סרטון באתר יוטיוב, מתוך "שרתי לך ארצי"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24773827ברוך בן-יהודה