הארי מיקאיה דוהרטי

הארי מיקאיה דוהרטי
Harry Micajah Daugherty

הארי מיקאיה דוהרטי
לידה	וושינגטון קורט האוס, אוהיו, ארצות הברית
פטירה	קולומבוס, אוהיו, ארצות הברית
מדינה
מקום קבורה	וושינגטון קורט האוס, אוהיו, ארצות הברית
התובע הכללי של ארצות הברית ה־51 4 במרץ 1921 – 6 באפריל 1924 (3 שנים ו־4 שבועות) תחת נשיאי ארצות הברית וורן הרדינג קלווין קולידג' → אלכסנדר מיטשל פאלמר הארלן סטון ←

הארי מיקאיה דוהרטי (באנגלית: Harry Micajah Daugherty;‏ ) היה פוליטיקאי אמריקאי. כדמות מפתח במפלגה הרפובליקנית באוהיו, הוא זכור בעיקר בשל כהונתו כתובע הכללי של ארצות הברית בממשליהם של הנשיאים וורן הרדינג וקלווין קולידג', וכן במעורבותו בשעוריית טיפוט דום (Teapot Dome scandal) בתקופת נשיאותו של הרדינג.

על אף מעמדו הרם במפלגה הרפובליקנית באוהיו החל משנות ה-80 של המאה ה-19 ועד העשור הראשון של המאה ה-20, שימש דוהרטי בתפקידים פוליטיים מעטים במדינה כפוליטיקאי נבחר. הוא כיהן רק שתי תקופות כהונה באספה הכללית של המדינה, ובשנתיים האחרונות לכהונתו זו הוא עבד בשיתוף פעולה הדוק עם מושל המדינה ויליאם מקינלי. אף על פי שהוא שאף להיבחר למשרה פוליטית ברמה הארצית מספר פעמים, לא עלה הדבר בידו.

דוהרטי היה הרוח החיה מאחורי בחירתם של כמה חברי בית הנבחרים של ארצות הברית וסנאטורים. ב-1920 הא היה מנהל מסע הבחירות של הרדינג בוועידה הארצית של המפלגה הרפובליקנית. לאחר בחירתו של הרדינג לנשיאות הוא מינה אותו כתובע הכללי בקבינט שלו. בתוקף תפקידו זה הוא היה פעיל בהשגת חנינה נשיאותית למתנגדי מלחמה אסורים כמו יוג'ין דבס.

בשל העובדה שהוא היה מעורב פעמיים בחקירות שחיתות פדרליות, אולץ דוהרטי ב-1924 על ידי יורשו בנשיאות של הרדינג, קלווין קולידג', להתפטר מתפקידו כתובע הכללי.

ראשית חייו

הארי מיקאיה דוהרטי נולד בעיירה הקטנה וושינגטון קורט האוס שבאוהיו. אביו, ג'ון ה. דוהרטי, היה יליד פנסילבניה ובן למהגרים אירים ועבד כחוואי וכחייט. אמו, ג'יין דרייפר דוהרטי, הייתה בת למשפחה מכובדת מאוהיו עם שורשים מווירג'יניה שהגיעו עד לתקופת מלחמת העצמאות של ארצות הברית.

ג'ון דוהרטי נפטר מדיפתריה כאשר בנו הארי היה בן ארבע, כפי שנפטר אז גם אחד מאחיו, וכך נותרה האם כמפרנסת יחידה. הארי ואחיו הגדול, מאלי, נאלצו מכורח הנסיבות הכלכליות לעסוק במגוון של עבודות כבר מגיל צעיר כדי לסייע לפרנסת המשפחה. אמו של דוהרטי נזכרה לימים שהוא היה כה צעיר כאשר הוא עבד בחנות מכולת מקומית עד כדי כך שהוא נאלץ לעמוד על ארגז עץ כדי שיוכל להגיע לקופת החנות.

אמו של דוהרטי שאפה שהוא יהיה לכומר מתודיסטי, אך חיי איש כמורה לא קסמו לו. תחת זאת, לאחר סיום לימודיו בבית הספר התיכון בעיירת הולדתו, למד דוהרטי במשך שנה רפואה, לפני שקיבל משרה ככתב צעיר בעיתון "סינסינטי אינקוויירר" (The Cincinnati Enquirer).

ב-1878 החל דוהרטי ללמוד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מישיגן, לשם הוא התקבל על אף שלא הייתה לו השכלה מוקדמת מתאימה. הוא השלים את הכנסתו הבלתי מספקת באמצעות הימורים, וזכה בסכום משמעותי כאשר התערב על בחירתו של ג'יימס גרפילד בבחירות לנשיאות של 1880. הימורי ספורט היו גם הם תחום בו דוהרטי ואחיו גילו עניין, והם הרחיקו לכת עד עשיית שימוש במברקים כדי להשיג מידע מראש על משחקים. פעילות מפוקפקת זו, שבתחילה הם נחלו בה הצלחה, התגלתה בסופו של דבר על ידי מהמרים מקומיים שהופתעו מהצלחתם המסתורית של האחים.

ב-1881 סיים דוהרטי את לימודיו בבית הספר למשפטים ושב לאוהיו, שם הוא קיבל משרה במשרדו של עורך דין מקומי, ובילה את זמנו הפנוי בהכנה למבחני לשכת עורכי הדין של אוהיו.

ראשית הקריירה הפוליטית

ב-1882 נבחר דוהרטי על ידי הוועדה הרפובליקנית המרכזית של מחוז פאייט שבאוהיו כמזכיר הארגון. בבחירות שנערכו באותה השנה הוא התמודד על משרה פוליטית וזכה בבחירות כפקיד של העיירה יוניון הסמוכה. בתפקידו זה הוא שימש שנתיים והרוויח משכורת של 1,500 דולר לשנה.

בשנה שלאחר מכן נבחר דוהרטי כמזכיר הוועדה המנהלת של מחוז פאייט, שם הוא זכה למוניטין כפעיל פוליטי צעיר אינטנסיבי וממולח. הוא נבחר כאחד מחמשת נציגי המחוז מטעם המפלגה הרפובליקנית לוועידה הרפובליקנית של המדינה שהתקיימה ב-1883 בקולומבוס. בוועידה סייע דוהרטי לבחירתו של שופט צעיר מסינסינטי בשם ג'וזף פורקר כמועמד המפלגה לתפקיד מושל אוהיו.

שותפות פוליטית הדוקה התפתחה בין פורקר לבין דוהרטי, כשדוהרטי התאמץ לתמוך במסע הבחירות הבלתי מוצלח של פורקר לתפקיד המושל באותה שנה. כאשר נבחר פורקר בסופו של דבר כמושל ב-1885, עלה בידו להשיב טובה לדוהרטי, וכך החלה הקריירה הפוליטית שלו לתפוס תאוצה. הקשר בין השניים התהדק עוד יותר בספטמבר 1884, כאשר נשא דוהרטי לאישה את לוסיל ווקר, מוולסטון, אוהיו, דודניתה של רעייתו של פורקר.

ב-1885 נבחר דוהרטי לתקופת כהונה של שנתיים למועצת העיר, והוא כיהן בה בשנים 1886–1887. באותה שנה הוא נבחר כיושב ראש הוועדה המרכזית של המפלגה הרפובליקנית של מחוז פאייט, אך בילה את רוב זמנו בביסוס הקריירה המשפטית שלו. לאחר שעסק במשך שלוש שנים בעריכת דין באופן עצמאי, הקים דוהרטי שותפות עם הורשיו ב. מיינרד, עורך דין מקומי בולט ומשרד עורכי הדין החדש שגשג עד מהרה כמשרד המוביל במחוז.

ב-1889 החליט הרפובליקני דייוויד וורת'ינגטון שלא להתמודד על בחירה מחדש לאספה הכללית של אוהיו, ודוהרטי החליט להתמודד על התפקיד. לאחר שזכה בניצחון דחוק בבחירות המקדימות, עלה בידו להשיג ניצחון סוחף בנובמבר והוא נבחר לבית המחוקקים כאשר גרף 800 קולות מתוך 5,100. אף על פי שהוא ניצח במירוץ, בן בריתו הפוליטי ג'וזף פורקר הפסיד בבחירות לכהונה שלישית כמושל והמפלגה הדמוקרטית השיגה את השליטה על האספה הכללית של המדינה. כך נאלץ דוהרטי להיות חלק מסיעת המיעוט באספה.

בסתיו 1891 נבחר דוהרטי מחדש לבית הנבחרים של אוהיו, לאחר שהביס את יריבו הדמוקרטי ביותר מ-750 קולות מתוך 4,900. הפעם ניצחו הרפובליקנים באוהיו לא רק בבחירות למשרת המושל, כאשר נבחר לתפקיד ויליאם מקינלי, אלא גם השיגו רוב באספה הכללית של המדינה. באותה תקופה נציגי המדינות לסנאט של ארצות הברית נבחרו בידי בתי המחוקקים של המדינות ולא בבחירה ישירה על ידי ציבור הבוחרים, ומשמעות הדבר הייתה שכאשר האספה הכללית התכנסה בינואר 1892, הרפובליקנים יכלו לבחור סנאטור מטעמם במקום ג'ון שרמן שתקופת כהונתו בסנאט הסתיימה.

החלפת נאמנות

במשך כמה שנים הייתה המפלגה הרפובליקנית באוהיו מפולגת בפילוג פנים-מפלגתי, כאשר הסנאטור ג'ון שרמן והמושל פורקר הובילו קבוצות יריבות של פעילי המפלגה. פורקר היה נחוש בדעתו להתמודד מול שרמן על המושב שלו בסנאט וביקש מדוהרטי הבטחה להמשך תמיכתו בו כאשר תעלה הבחירה בבית המחוקקים.

מצב דברים זה הציב את דוהרטי בעמדה מורכבת, שכן מחוז הבית שלו, מחוז פאייט, תמך באופן מוצק בסיעתו של שרמן, שכללה את המושל מקינלי והקבוצה הפיננסית החזקה מקליבלנד בהנהגתו של איש העסקים מארק האנה. מתוך האילוץ להכיר באופן הגיוני בצורך להחליף נאמנות פוליטית ולא להסתכן באפשרות לשקוע בתהום הנשייה הפוליטית, נטש דוהרטי את פורקר בשלבים האחרונים של ההתמודדות על המושב בסנאט וב-2 בינואר 1892 הצטרף ל-52 נציגים אחרים באספת הבוחרים שהצביעו עבור שרמן מול 38 המצביעים לפורקר.

לאחר סיום תהליך הבחירה למושב אוהיו בסנאט, נכתב במאמרי המערכת של העיתון קולומבוס פוסט, בעל הזיקה הדמוקרטית, שדוהרטי ו-14 מחוקקים נוספים מאוהיו שינו את נאמנותם מפורקר לשרמן בהתבסס על "הפחדה, איומים, הבטחות וקניית קולות" והאשים את דוהרטי בהזכרת שמו באופן מפורש כמי שקיבל תשלומים במזומן. בעקבות האשמה זו התנהל חקירה בידי ועדה של ארבעה חברים של הסנאט של אוהיו, ובדוח שהגישה הוועדה באפריל 1892 נוקה דוהרטי בהחלטה פה אחד מכל האשמה.

מערכת הבחירות לסנאט של אותה שנה סימנה את השתייכותו הרשמית של דוהרטי לסיעת שרמן-האנה השלטת במפלגה הרפובליקנית באוהיו לאחר שבמשך שנים לא מעטות הוא היה תומך נאמן של הסיעה היריבה בהנהגתו של פורקר. החלפת נאמנות זו הרחיבה את האפשרויות הפוליטיות של דוהרטי והוא מונה כיושב ראש של ועדת התאגידים רבת העוצמה וכחבר בוועדת המשפט של בית המחוקקים. ב-1893 נבחר דוהרטי כיושב ראש הוועידה המדינתית הרפובליקנית של אוהיו שבחרה במקינלי כמועמד המפלגה למשרת מושל המדינה.

המושל מקינלי גם מינה את דוהרטי כמנהיג הסיעה הרפובליקנית בבית המחוקקים, והוא דאג לשמור על דבקותם של חברי הסיעה בקו החקיקתי של המושל. במשך השנתיים הבאות נוצרה ידידות קרובה בין מקינלי ובין דוהרטי, והם עבדו יחדיו באופן הדוק ולעיתים קרובות סעדו בצוותא. בכל אופן בקרב אנשי סיעתו של פורקר, הפך דוהרטי לאישיות בלתי רצויה על רקע מה שנתפש כמבחינתם כחוסר נאמנות דו-פרצופית.

ב-1892 ניסה דוהרטי להשיג את מועמדות המפלגה לבית הנבחרים של ארצות הברית, אך הוועידה המפלגתית של מחוז הבחירה השביעי של אוהיו שבחרה במועמד המפלגה הייתה מפולגת בין דוהרטי לבין שותפו לשעבר לעסקי עריכת הדין א.ר. קרימר, ובסופו של דבר בחרה ב"סוס השחור" ג'ורג' וילסון, כמועמד של פשרה. בבחירות הכלליות שנערכו בנובמבר אותה שנה ניצח וילסון וכיהן בקונגרס במשך ארבע שנים מטעם המחוז השביעי.

לאחר כישלונו לזכות במושב בקונגרס, הציע שרמן לדוהרטי מינוי פוליטי כעוזר התובע המחוזי בקולומבוס. דוהרטי דחה מידית את ההצעה, ותחת זאת פתח משרד עורכי דין חדש בעיר, ובמקביל המשיך להתגורר ולעבוד בעיירת הולדתו, וושינגטון קורט האוס.

המהומות בוושינגטון קורט האוס

שלט זיכרון לזכר המהומות בוושינגטון קורט האוס

ב-9 באוקטובר 1894 הואשם אדם שחור בשם ויליאם דולבי בתקיפת אישה לבנה בשם מרי בויד בביתה שבפארטס סטיישן, יישוב קטן לידי וושינגטון קורט האוס. דולבי נמלט, אך עד מהרה הוא נעצר ונכלא בבית הכלא של וושינגטון קורט האוס, שם היו סימנים שההמון עומד להתפרץ לכלא. דולבי התוודה כביכול על פשעו עם תפיסתו. השריף של מחוז פאייט ביקש מהמושל מקינלי לשלוח כוח מיליציה כדי להגן על העצור ממעשה לינץ' אפשרי של ההמון בעקבות שפיטתו לעונש מאסר של עשרים שנה ב-16 באוקטובר.

ב-17 באוקטובר הגיעו שתי פלוגות מיליציה לוושינגטון קורט האוס כדי לאבטח את דולבי לקראת העברתו הצפויה לבית הכלא המרכזי של אוהיו בקולומבוס. באותו ערב התאסף המון שהחל לצור על הכלא, בניסיון לפרוץ את דלתות הכלא ולהוציא את דולבי כדי להרוג אותו. מפקד כוחות המשמר הלאומי, קולונל אלונזו קויט, הורה לאנשיו לפתוח באש כלפי ההמון הזועם, ובעת הירי נהרגו חמישה פורעים ונפצעו 15. ההמון עדיין לא התפזר וגברו החששות שתקיפה בנשק תתבצע על ידי אזרחים מקומיים זועמים על אנשי המיליציה שהגנו על בית הכלא. בערך בשעה 2 בלילה נורה צרור יריות שני על ידי המגינים, הפעם מעל ראשי הפורעים, ובסופו של דבר הירי השיג את מטרתו לפיזור ההתקהלות.

לאחר האירועים מינה המושל מקינלי בית דין מיוחד לחקירת המהומות והירי של אנשי המיליציה. לאחר החקירה הגיש בית הדין כתב אישום נגד קולונל קויט, בו הוא הואשם בהריגה. מקינלי ביקש מדוהרטי לקחת על עצמו את המשימה הבלתי נעימה מבחינה פוליטית להגן על קויט בבית המשפט, מול אזרחי המחוז הזועמים שדרשו את הרשעתו. דוהרטי קיבל על עצמו את התיק וב-5 במרץ 1895 זוכה קויט מכל אשמה.

המשך הקריירה הפוליטית

אף על פי שדוהרטי שאף להיות מועמד המפלגה הרפובליקנית למשרת מושל אוהיו ב-1895, החליט האנה לתמוך במועמד אחר תחתיו, כך שדוהרטי תחת זאת התמודד על תפקיד התובע הכללי של המדינה. ועידת המפלגה הרפובליקנית של אוהיו נשלטה על ידי סיעת פורקר ונאמנו של פורקר, פרנק ס. מונה, נבחר כמועמד לתפקיד על פניו של דוהרטי.

ללא שנתקף בחרדה על הפסדו, ב-1896 הכריז דוהרטי על שאיפתו להיבחר לקונגרס. במרץ אותה שנה התקיימו בחירות מקדימות בקרב הרפובליקנים של מחוז פאייט, שבהן ניצח דוהרטי בהפרש קטן לאחר מרוץ לא קל. הבחירה עצמה הייתה אמורה להתבצע במסגרת ועידת המפלגה הרפובליקנית של מחוז הבחירה השביעי של אוהיו, ושם דוהרטי נפל קורבן לתחבולות סיעתיות, וכמועמד המחוז נבחר וולטר וויבר, שכיהן בקונגרס שתי תקופת כהונה.

הוועדה הרפובליקנית הלאומית הכירה בתרומותיו של דוהרטי כפעיל מפלגתי בלתי נלאה וכנואם משפיע, ושלחה אותו לדרכים כדי לנהל את מסע התמיכה במקינלי בבחירות לנשיאות של 1896. דוהרטי נסע ברחבי נברסקה, דקוטה הצפונית, דקוטה הדרומית, מינסוטה ואוהיו, עבר כמעט 15,000 ק"מ ונשא 47 נאומים לטובת מקינלי.

ב-1898 החל עימות בין דוהרטי לבין האנה על רקע התשלום האיטי של אלפי דולרים כשכר משפטי על ידי האנה לצורך ההגנה על עצמו כנגד חקירה של הסנאט בהאשמות על שוחד בחירות. בעוד שהתעקשותו של דוהרטי על קבלת תשלום גרמה ליחסים מתוחים בין שניים, דרכיהם נפרדו ב-1899 כאשר דוהרטי שאף שוב לקבל את מועמדות המפלגה הרפובליקנית למשרת מושל אוהיו. דוהרטי לא זכה לתמיכה של פורקר ושל האנה, כשהאנה העביר את תמיכתו לג'ורג' נאש ופורקר עדיין נטר טינה לדוהרטי על כך שנטש אותו ב-1892. דוהרטי המשיך במאבקו עד לכינוסה של הוועידה המדינתית של המפלגה הרפובליקנית, שם הוא הפסיד לנאש שזכה לקולותיהם של 461 נציגים, מול 205 נציגים שהצביעו עבורו.

בחמש השנים הבאות בנה דוהרטי בכישרון רב את השפעתו במוסדות המפלגה באוהיו באמצעות יצירת קשרים עם מנהיגים בשתי סיעות המפלגה העיקריות במדינה. הוא יצר השפעה משמעותית בקרב חברי בית המחוקקים של המדינה הרפובליקנים, שהכירו אותו ועבדו עמו במשך שנים. עם זאת, התאוששותו הפוליטית הייתה חלקית, שכן כל עוד פורקר והאנה נותרו כמנהיגי הסיעות העיקריות של המפלגה באוהיו, נותרה תקרת זכוכית שאותה לא יכול היה דוהרטי לעבור.

מותו של האנה בפברואר 1904 ופגיעה באמינותם של כמה מבעלי בריתו החשובים כמו ג'ורג' ב. קוקס על רקע של פטרונות פוליטית, פינו לדוהרטי את הדרך שוב לעליית כוחו. ב-1906 כבר עמד דוהרטי בראש סיעה פוליטית חדשה שכללה את חבר הקונגרס תאודור ברטון מקליבלנד והמושל לשעבר מיירון הריק. דוהרטי וברטון זיהו את עצמם עם תומכיו של ויליאם הווארד טאפט, מזכיר המלחמה בממשלו של הנשיא הרפובליקני הפרוגרסיבי תאודור רוזוולט, ויחד הם אילצו את פורקר לפרוש מהסנאט ומהחיים הפוליטיים, זאת בעקבות חשיפה בתקשורת שפורקר קיבל סכום של כמעט 30,000 דולר מחברת סטנדרד אויל.

דוהרטי היה פעיל מאוד בסיוע לבעל בריתו ברטון לנצח בבחירות לסנאט ב-1908, אך הוא שוב נדחק לאחורי הבמה במקום להיבחר בעצמו למשרה הרמה. מעמדו של דוהרטי כבוס פוליטי במקום כפוליטיקאי זכה להכרה מחודשת.

במהלך הפילוג של 1912 במפלגה, היה דוהרטי תומך נאמן של טאפט שייצג את השמרנות הוותיקה נגד הפרוגסיביות שיוצגה על ידי רוזוולט. דוהרטי היה דמות מפתח באוהיו במערכה לטובתו של טאפט, וב-18 במאי אותה שנה הוא נשא נאום חשוב שזכה להתייחסות כה חיובית עד שהוא הודפס על גבי עלונים על ידי מטה טאפט. אף על פי שהתחבולות של דוהרטי בשיתוף עם הבוס של המפלגה במחוז קויאהוגה, מוריס משקה, לגרום לתמיכת ועידת המפלגה בטאפט, פילוג במפלגה בבבחירות לנשיאות של 1912 הוביל לבחירתו מחדש של הנשיא הדמוקרט וודרו וילסון, שזכה ב-42% מכלל הקולות וב-435 מקולות חבר האלקטורים.

מסע הבחירות של הרדינג

הנהגתם של בחירות מקדימות לסנאט ב-1914 החלישה במידה ניכרת את כוחם של בוסים פוליטיים כמו דוהרטי. הוא המשיך לעסוק בפעילות פוליטית על אף שינוי זה, אך זיהה את עצמו עם סנאטור המדינה בעל העוצמה וורן הרדינג. ההכרות של השניים החלה כבר בסתיו 1899, כאשר דוהרטי בלט בפוליטיקה של אוהיו והרדינג היה פוליטיקאי צעיר ומתחיל בן 35. לא עברו שנים רבות וחלה החלפת תפקידים בין השניים, כשב-1901 נבחר הרדינג לסנאט של אוהיו ומונה כמנהיג הסיעה הרפובליקנית בסנאט. הרדינג היה נואם מוכשר ונושא ונותן מיומן וכוחו עלה כאחד מהמנהיגים החשובים בסיעת פורקר.

במהלך הפילוג במפלגה של 1912, דוהרטי והרדינג יצרו שותפות פוליטית ועבדו בשירות מטה הבחירות של טאפט, כשדוהרטי מילא את תפקיד יושב ראש המפלגה באוהיו והוא זכה לתמיכה מלאה מעיתונו של הרדינג "מריון דיילי סטאר". לשניים היו שאיפות פוליטיות ובעוד שהם נהנו זה מחברתו של זה, הם לא היו ידידים אישיים. הרדינג הצליח לנצח בבחירות לסנאט של 1914. דוהרטי התמודד על מועמדות המפלגה לסנאט ב-1916 מול הסנאטור לשעבר צ'ארלס ו.פ. דיק והמושל לשעבר הריק. בסופו של דבר זכה הריק במועמדות, אך הפסיד בבחירות הכלליות לדמוקרט אטלי פומרן.

כמניפולטור פוליטי משכבר הימים, בינואר 1918 ראה דוהרטי את עליית חשיבותה של התנועה למען התנזרות משתייה ומתוך גישה אופורטוניסטית ניסה להפוך למנהיגה של התנועה באוהיו. דוהרטי עצמו נהג לשתות, אך הוא לא היה אדם שייתן להרגליו האישיים לעמוד בדרכו להזדמנויות פוליטיות.

כבוס של המפלגה הרפובליקנית באוהיו ב-1920, קידם דוהרטי את מועמדותו של הרדינג לנשיאות בוועידה הארצית של המפלגה הרפובליקנית שהתקיימה באותה שנה בשיקגו. ההחלטה לקדם את הרדינג במקרה שהמועמדות לא תוכרע בסבב ההצבעה הראשון, התקבלה במה שנודע בפוליטיקה האמריקאית כחדר אפוף עשן הסיגריות במלון בלאקסטון שבשיקגו. הרדינג זכה במועמדות לאחר מבוי סתום בהצבעה שנוצר בין לאונרד ווד ובין פרנק לואדן, אירוע שדוהרטי חזה את התרחשותו חודשים קודם לכן בראיון עיתונאי. לאחר מכן שימש דוהרטי כמנהל מסע הבחירות של ההרדינג בבחירות לנשיאות של 1920. הוא ניהל מסע בחירות שהתבסס על אישיותו מסבירת הפנים של הרדינג והחוש הפוליטי הטבעי שלו, ודחף לשובה של ה"נורמליות" לאחר תום מלחמת העולם הראשונה.

התובע הכללי של ארצות הברית

התובע הכללי דוהרטי במשרדו

לאחר ניצחונה הסוחף של המפלגה הרפובליקנית בבחירות 1920 ובחירתו של הרדינג כנשיא ארצות הברית, מונה דוהרטי כתובע הכללי של ארצות הברית. מינויו אושר בסנאט של ארצות הברית והוא החל לכהן בתפקידו ב-4 במרץ 1921.

לאחר שצבר כוח פוליטי קיבץ הרדינג סביבו קבוצה של מקורבים פוליטיים, כולל עמיתיו לסיעה מאוהיו כמו דוהרטי ואחרים שתמכו באותו קו מחשבה, קבוצה שנודעה בציבור בכינוי "חבורת אוהיו", או "כנופיית אוהיו" (Ohio Gang). מבקרי חבורה זו, כמו מזכיר המסחר של הרדינג, הרברט הובר, ראו את הקליקה הזאת בצורה מסוימת של גועל:

[להרדינג] היה צד נוסף שלא היה טוב. עמיתיו הפוליטיים היו אנשים מסוגם של אלברט פול, שאותו הוא מינה כמזכיר הפנים; דוהרטי, שאותו הוא מינה כתובע הכללי; צ'ארלס פורבס, שאותו הוא מינה כמנהל מנהל החיילים המשוחררים; תומאס ו. מילר, שאותו הוא מינה כאפוטרופוס לנכסי זרים; וג'סי סמית' שעבד במחלקת המשפטים.

הוא נהנה מחברתם של אנשים אלו ושל עמיתיו מאוהיו בממשלה ומחוצה לה. משחקי פוקר שבועיים שהתקיימו בבית הלבן היו הרגיעה המשמעותית ביותר שלו. ההימורים לא היו בסכומים גדולים, אך המשחקים נמשכו אל תוך הלילה... חייתי זמן רב כדי שיהיו לי רגשות קשים כלפי אנשים שמשחקים פוקר תמורת כסף אם הם אוהבים את זה, אך הציק לי לראות זאת בבית הלבן.

כמה מאנשי חבורת אוהיו של הרדינג לא בזבזו זמן בהעשרת עצמם על חשבון כספי הציבור. עד מהרה החלו להישמע טרוניות על עברות לכאורה במגוון מחלקות הממשל, כולל במחלקת המשפטים של דוהרטי.

קריקטורה של דוהרטי מנובמבר 1922

ב-14 באפריל 1922 פרסם העיתון וול סטריט ג'ורנל סנסציה בנוגע למערכת שוחד חשאית שבה היו מעורבים תשלומי שוחד לפקידי ממשל על ידי חברות נפט בתמורה להענקת זיכיונות שאיבה מועדפים באמצעות מכרזים תפורים. ביום המחרת הגיש הסנאטור הדמוקרטי ג'ון ב. קנדריק מוויומינג הצעת החלטה הקוראת לפתיחת חקירה של הסנאט שבסופו של דבר חשפה את מה שכונה שעוריית טיפוט דום (Teapot Dome scandal), שבה היו מעורבים מערכות יחסים פיננסיות בלתי חוקית בין מזכיר הפנים אלברט פול, וחברת בת של תאגיד הנפט סינקלייר (Sinclair Oil Corporation).

דוהרטי הואשם על ידי מתנגדי הממשל במעורבות בשערורייה כאשר לא התערב בעניין לאחר שקיבל מידע על העבירות לכאורה. צמד של תובעים מיוחדים, עוזר התובע הכללי הרפובליקני אוון רוברטס והסנאטור הדמוקרטי לשעבר אטלי פומרן, מונה לנהל חקירה מעמיקה יותר בעניין.

לאחר גביית עדויות, ניקו רוברטס ופומרן את דוהרטי מכל חשד, ובדוח הסופי שלהם הם ציינו שהתובע הכללי לא היה מודע לחוזי הנפט המושחתים, או שלא קיבל שום שוחד הקשור לפרשה. משמעות הדבר לא הייתה שהפרשה הייתה קשורה למחלקת המשפטים בלבד. ביולי 1923, כאשר התכונן הרדינג לצאת לסיור עבודה באלסקה, התאבד עוזרו האישי של דוהרטי, ג'סי סמית'. אף על פי שהיה קווייקר הדוק, הובר מעולם לא היה חלק מהחוג הפנימי של הנשיא הרדינג, אך הוא צורף לפמליה שיצאה לסיור.

לימים נזכר הובר:

באחד הימים לאחר ארוחת הצהריים, כאשר היינו כמה ימים לאחר תחילת המסע, ביקש הרדינג ממני לבוא לתאו. הוא הטיח בי את השאלה: "אם היית יודע על שערורייה גדולה בממשל, האם לטובת המדינה והמפלגה היית חושף אותה בציבור או שהיית קובר אותה?" תשובתי הייתה באופן טבעי "הייתי מפרסם אותה, ולכל הפחות הייתי מקבל את הקרדיט על יושרתי מצדך". הוא העיר ששיטה זו עלולה להיות מסוכנת מבחינה פוליטית. ביקשתי פרטים נוספים. הוא אמר שהגיעו לאוזניו שמועות על אי-סדרים הקשורים לסמית'. לאחר ישיבה קשה הוא הודיע לסמית' שהוא ייעצר בבוקר. סמית' הלך לביתו, שרף את כל מסמכיו, והתאבד. הרדינג לא סיפק לי שום מידע על מה שסמית' זמם. הוא שאל מה הקשר של דוהרטי לפרשה. לפתע הוא השתתק ומעולם לא העלה את הנושא שוב.

לאחר שובו מהסיור באלסקה לקה הרדינג בהתקף הלב הראשון שלו, במה שהתברר בסופו של דבר כראשית ימיו האחרונים ולבסוף הוא נפטר בסן פרנסיסקו ב-2 באוגוסט 1923. מותו של הרדינג לא היה קשור לשטף השערוריות שלהן היו קשורים אנשי חבורת אוהיו, שבהן היו קשורים בעיקר שערוריית השוחד טיפוט דום וההאשמות בעבירות במשרד האפוטרופוס לנכסי זרים, המשרד לחיילים משוחררים, ומחלקת המשפטים. לאחר שהנשיא החדש, קלווין קולידג' התנגד בתחילה לדרישות להדיח את דוהרטי, שכנעו אותו הובר, ומזכיר המדינה, צ'ארלס אוונס יוז, לסלק אדם שאותו הם החשיבו כפקיד ממשל מושחת. בזכרונותיו כתב הובר:

קולידג' סירב להאמין שדברים כאלו יכולים לקרות. הוא השעה לזמן רב את הדחתו של דוהרטי מהקבינט. אדם כזה לא היה צריך להיות חבר בשום ממשלה... לקולידג' הייתה תחושה חזקה של צדק והוא הניח שלא היה לו ידע ברור על עבירות שבוצעו על ידי דוהרטי והוא לא יכול היה להזים את השמועות עליו. דחקנו בו שדוהרטי איבד את האמון של כל האומה והוא עצמו צריך לבקש לפרוש לטובת השירות הציבורי.

ב-28 במרץ 1924 נעתר קולידג' והוא דרש מדוהרטי שיגיש מכתב התפטרות. עד מהרה הוא הוחלף בתפקידו כתובע הכללי בהארלן סטון, דקאן בית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה ולאחר מכן שופט בבית המשפט העליון ונשיא בית המשפט העליון.

שנותיו האחרונות

ב-1926 הואשם דוהרטי בכך שהוא קיבל כספים באופן בלתי ראוי במסגרת מכירת נכסים של חברת המתכות האמריקאית (American Metal Company) שנתפסו במהלך מלחמת העולם הראשונה. ההאשמות הגיעו שנה אחת לאחר שסמית', הבוס הרפובליקני ג'ון ט. קינג מקונטיקט והאפוטרופוס לשעבר לנכסי זרים, תומאס ו. מילר, הואשמו בעבירות דומות. המקרה של דוהרטי הגיע לבית משפט פעמיים, כשחבר המושבעים הראשון הגיע למבוי סתום של 7 מול 5 לטובת הרשעה. הוא זוכה לאחר שאחד המושבעים לא השתכנע באשמתו במשפט השני.

דוהרטי שב לעיסוקו בעריכת דין במגזר הפרטי עד לפרישתו ב-1932. באותה שנה הוא פרסם, יחד עם סופר הצללים תומאס דיקסון, את הספר "הסיפור הפנימי של הטרגדיה של הרדינג" (The Inside Story of the Harding Tragedy) אודות התקופה שלו בממשל הרדינג. בספר זה הוא טען שאלברט פול מונה כמזכיר הפנים על ידי זיוף חתימתו של דוהרטי, ושסמית', ידידו הקרוב התאבד בשל מחלת הסוכרת שבה לקה, ולא בשל רגשות אשמה.

את רוב שנותיו האחרונות בילה דוהרטי בפלורידה ובאי מקינק שבמישיגן. הוא תכנן לכתוב ספרים נוספים כדי לנקות את שמו, אך באוקטובר 1940 הוא לקה בשני התקפי לב וחלה בדלקת ריאות. בשנת חייו האחרונה הוא היה מרותק למיטתו ועיוור בעין אחת.

הארי מיקאיה דוהרטי נפטר בשנתו ב-12 באוקטובר 1941 בקולומבוס כשלצידו בנו ובתו. הוא נטמן בבית הקברות שבוושינגטון קורט האוס. כמה ממסמכיו, שכוללים בעיקר תכתובות בינו לבין הנשיא הרדינג, שמורים באגודה ההיסטורית של אוהיו שבקולומבוס.

בתרבות הפופולרית

דמותו של דוהרטי גולמה על ידי כריסטופר מקדונלד בסדרה אימפריית הפשע. כמו בחיים האמיתיים הוא מופיע בסדרה כמנהל מסע הבחירות של הרדינג ב-1920 ובהמשך כתובע הכללי בממשלו. הוא גם מתמודד מול האשמות בשחיתות ובסדרה ניתן לראות את יחסיו עם ג'סי סמית'.

דמותו של דוהרטי גם גולמה על ידי בארי סאליבן במיני-סדרה של רשת NBC משנת 1979 "המדרגות האחוריות של הבית הלבן" (Backstairs at the White House).

קישורים חיצוניים

שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים

מדיה וקבצים בנושא הארי מיקאיה דוהרטי בוויקישיתוף

• הארי מיקאיה דוהרטי באתר מחלקת המשפטים של ארצות הברית (באנגלית)
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30639295הארי מיקאיה דוהרטי