אדווין מיס
 | |||||||
| אדווין מיס | |||||||
| לידה | אוקלנד, קליפורניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
| |||||||
אדווין מיס השלישי (באנגלית: Edwin Meese III; ) הוא עורך דין, פרופסור למשפטים, סופר וחבר המפלגה הרפובליקנית, ששימש במגוון תפקידים בצוותו של רונלד רייגן כמושל קליפורניה בשנים 1967–1974, כחבר בצוות המעבר של רייגן כנשיא הנבחר, בצוות הבית הלבן של רייגן בשנים 1981–1985 ולאחר מכן ועד 1988 כתובע הכללי של ארצות הברית, תפקיד ממנו הוא התפטר בעקבות שערוריית ודטק (Wedtech scandal)
הוא משמש כחבר וכיושב ראש של מגוון מועצות ציבוריות וצוותי חשיבה, כולל "מיזם החוקה" (Constitution Project) וקרן הריטייג' (The Heritage Foundation).[1] הוא גם משמש כעמית אורח במוסד הובר (Hoover Institution) באוניברסיטת סטנפורד.[2] הוא חבר במועצה הלאומית המייעצת של המרכז להתחדשות עירונית וחינוך. הוא חבר במועצת המנהלים של האגודה הפדרליסטית ללימודי משפט ומדיניות ציבורית.[3]
ראשית חייו
אדווין מיס נולד באוקלנד, קליפורניה, כבכור מבין ארבעת בניהם של ליאון (לבית פלדמן) ואדווין מיס הבן. המשפחה הייתה ממוצא גרמני והחזיקה באמונה הלותרנית. אביו של מיס היה פקיד ממשל עירוני באוקלנד, נשיא כנסיית ציון הלותרנית, ושימש במשך 24 שנים כגזבר של מחוז אלמידה.
בגיל 10 פרסם מיס יחד עם אחיו עיתון שכונתי שהודפס בסטנסיל, שלו הם קראו "ויקלי הארלד" ועשו בו שימוש לקידום רכישת איגרות מלחמה. הוא גם חילק את העיתון ברכיבה על אופניים ועבד בבית מרקחת. בעת לימודיו בבית הספר התיכון של אוקלנד, היה מיס מעורב בארגון "מדינת הצעירים של אמריקה" (Junior State of America) והנהיג את צוות הדיבייט של בית הספר לתחרויות ברחבי המדינה. בטקס הסיום של כיתתו ב-1949 הוא נשא את הנאום מטעם הבוגרים.
שבועיים לפני סיום לימודיו התקבל מיס לאוניברסיטת ייל וקיבל מלגת לימודים. הוא שימש כנשיא "האגודה הפוליטית של ייל" (Yale Political Union), יושב ראש המפלגה השמרנית ויושב ראש אגודת הדיבייט של האוניברסיטה. מיס היה ברשימת המצטיינים של הדקאן וסיים את לימודיו ב-1953 עם תואר בוגר אוניברסיטה במדע המדינה.
שירות צבאי
עם תחילת לימודיו בייל הצטרף מיס לתוכנית להכשרת קציני מילואים (Reserve Officers' Training Corps) ועם סיום לימודיו הוא גויס לצבא ארצות הברית כקצין בדרגת לוטננט משנה. הוא שירת שנתיים בפורט סיל שליד לוטון, אוקלהומה. מיס רכש ניסיון בתחום הלוגיסטיקה, וניהל את התקנת ותפעול תותחי הוביצר M1 בקוטר 240 מ"מ. הוא סיים את שירותו הסדיר ב-1956 והמשיך לשרת בכוחות המילואים והתמחה במודיעין צבאי. ב-1984 הוא פרש משירות המילואים בדרגת קולונל.
ראשית הקריירה
מיס שב לקליפורניה, שם הוא קיבל תואר במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, והיה אלוף המדינה במשפט מבוים (אנ'). הוא סיים את לימודיו ב-1958 וקיבל משרה במשרד התובע המחוזי של מחוז אלמידה כעוזר משפטי. בעת עבודתו שם הוא היה כפוף לתובע המחוזי ג' פרנק קואקלי. הוא עבד עם מי שכיהן בהמשך כתובע המחוזי, ד. לואל ג'נסן. ג'נסן היה מעורב בפיתוח תוכנה לניהול תיקים משפטיים שנודעה בשם Dalite.[4] מיס שימש כתובע בתיקי הונאה ובמקביל עסק בעריכת דין במגזר הפרטי בלילות ובסופי שבוע, והתמקד במשפט אזרחי. במהלך שירותו במשרד התובע המחוזי, הוא לכד את תשומת ליבו של חבר הסנאט של קליפורניה מטעם המפלגה הרפובליקנית, דונלד גרונסקי, שבהמשך המליץ עליו בפני מושל קליפורניה הנבחר רונלד רייגן.
ב-1959 נשא מיס לאישה את חברתו מתקופת הלימודים בתיכון, אורסולה הריק, בתו של מנהל הדואר של אוקלנד.
במשרד מושל קליפורניה
ב-1967 הצטרף מיס לצוותו של רונלד רייגן. הוא שימש כמזכיר לעניינים משפטיים עד 1968 וכעוזר מנהלי לראש הסגל של המושל רייגן בשנים 1969–1974. על אף חיבתו שהתגלתה מאוחר יותר לרייגן, הוא בתחילה היסס אם לקבל את המינוי, שכן הוא ראה את עצמו כלא משויך מפלגתית.
מיס נודע בשל "יכולתו היוצאת מן הכלל" להסביר רעיונות מורכבים לרייגן באופן שלעיתים השתקף באופן הדיבור ובגינונים של רייגן. הביוגרף של רייגן, לו קאנון, כינה את מיס "הגאוגרף של רייגן".[5]
לאחר שמונה כראש הסגל של רייגן, שכנע מיס את סגנו של קודמו, מייקל דיוור, להישאר עמו, וכך החלה שותפות שנמשכה יותר משני עשורים. בשל עבודתו במשרדו של רייגן, זכה מיס לשבחים גם מעברו השני של המתרס הפוליטי. בוב מורטי, דמוקרט ולשעבר יושב ראש האספה המדינתית של קליפורניה, אמר: "אם הייתי על כס המושל, הייתי רוצה מישהו כמו [אד מיס] לצידי".
המהומות בברקלי
כראש הסגל של רייגן, תרם מיס רבות להחלטה לדיכוי מחאת הסטודנטים בפארק העם בברקלי ב-15 במאי 1969. הוא ספג ביקורת קשה על הסלמת התגובה של הממשל למחאות, שבמהלכה נורה למוות על ידי השוטרים אחד הסטודנטים שהיו בדרכו לכתתו ולא היה חלק מהמחאה, בנוסף למאות שנפצעו, כולל עוברי אורח. מיס ייעץ לרייגן להכריז על מצב חירום, בניגוד להמלצת מועצת העיר ברקלי. כתוצאה מכך הוחזק פארק העם במשך שבועיים על ידי כוחות המשמר הלאומי.[6]
מיס התבקש לייעץ לקודמו של רייגן כמושל קליפורניה, הדמוקרט פט בראון, שטלפן אליו לבקש עצה כיצד לטפל במהומות שפרצו אז. "אמרתי לו", סיפר מיס, "שיש לעצור את האנשים בבניין ולקחת אותם משם. אמרתי לו שאם הם יורשו להישאר במקום, יתרחש אירוע דומה שוב, בקנה מידה רחב יותר, ביום המחרת". מיס וסגן התובע המחוזי, לואל ג'נסן, שימשו בהמשך כתובעים במשפטם של המפגינים בברקלי. מיס, זכה להכרה כאחד מחמשת "הגברים הצעירים הבולטים של קליפורניה" על ידי לשכת הסחר הצעירה של קליפורניה בשל חלקו בפעולה נגד המפגינים בברקלי. מצד שני הוא ספג ביקורת על פועלו זה כדוגמה לשיטת אכיפת חוק שמרנית.[7]
בתעשייה ובאקדמיה
מינואר 1975 ועד מאי 1976 שימש מיס כסגן הנשיא למנהל של חבר רוהר בצ'ולה ויסטה. הוא עזב את החברה כדי לעסוק בעריכת דין במגזר הפרטי במחוז סן דייגו.
לאחר שקיבל מענק מקרן שרה סקייף, פיתח מיס את מה שהוא כינה "תוכנית לבית ספר למשפטים למדיניות וניהול שיפוט פלילי". התוכנית התקבלה על ידי אוניברסיטת סן דייגו, שהיא אוניברסיטה פרטית קתולית. מסתיו 1977 ועד ינואר 1981 שימש מיס כפרופסור למשפטים באוניברסיטה זו, שם הוא גם ניהל את המרכז למשפט פלילי. באותה תקופה הוא גם שימש כסגן יושב ראש הוועדה לשליטה על הפשע המאורגן של קליפורניה בחטיבה למשפט פלילי של לשכת עורכי הדין של המדינה.
נשיאות רייגן
מסע הבחירות והעברת השלטון
לאחר אספות הבחירה באיווה, הצטרף מיס למסע הבחירות של רונלד רייגן בבחירות לנשיאות של 1980 כראש מטה הבחירות במשרה מלאה שהיה אחראי על ניהול מסע הבחירות ברמה היומיומית וכיועץ בכיר. לאחר ניצחונו של רייגן בבחירות הכלליות עמד מיס בראש צוות המעבר.
בעצתו של מיס, אפשר רייגן את הקמת צוות המעבר שלו כדי להימנע מקשיים דומים לאלו שניצב ממשלו של ריצ'רד ניקסון בתהליך המעבר שלו. "לאד הייתה היכולת המסתורית לצפות את הנולד", אמר פן ג'יימס, עוזר הנשיא לכוח האדם של צוות הבית הלבן. צוות המעבר של מיס כלל יותר מ-1,000 איש, כששכרם של 311 מתוכם שולם מכספים פדרליים, 331 קיבלו שכר סמלי של דולר אחד והשאר היו מתנדבים. בשקלול האינפלציה, הוציא צוות המעבר של רייגן, סכום של 1.75 מיליון דולר בהשוואה ל-1.78 שהוציא הצוות של ג'ימי קרטר.
יועץ הנשיא
ב-17 בנובמבר 1980 נועדו מיס וג'יימס בייקר כדי לחלק ביניהם את רשימות תחומי האחריות שלהם בבית הלבן, שכן שניהם צפו שעלול להיווצר עימות בעתיד בשל העובדה שכמה מתחומי האחריות יהיו דומים באופיים. על פי המזכר שהוצא בפגישה תחומי האחריות של מיס היו:
- יועץ לנשיא לענייני מדיניות (ברמת קבינט).
- חבר ועדת הניהול של קבינט העל (שהתכנסה ללא נוכחות הנשיא ובראשות סגן הנשיא).
- השתתפות בכל ישיבות הקבינט.
- תיאום ופיקוח של תחומי האחיות של חברי הקבינט, תיאום ופיקוח על עבודת המועצה למחקר מדיניות פנים ושל המועצה לביטחון לאומי.
- תיאום ופיקוח בשיתוף עם בייקר על עבודת משרד הניהול והתקציב, מועצת היועצים הכלכליים, המועצה לאיכות הסביבה ונציב הסחר (השתתפות בכל ישיבות הגופים הללו).
- נוכחות בפגישות בהן נוכח הנשיא, באישורו.
בשנים 1981–1985 שימש מיס כיועץ הנשיא ובתוקף כך היה חבר הן בקבינט והן במועצה לביטחון לאומי. ב-14 בספטמבר 1981 הוא ישב בראש הדיון הראשון בבית הלבן של מה שיהיה יוזמת ההגנה האסטרטגית.
מיס שימש כאיש הקשר לימין הנוצרי, וארגן את הפגישות בין מנהיגיו לבין הנשיא. הוא זכה מהם לשבחים על נאומו בפני קונגרס התנ"ך במרץ 1982, בו הוא אמר: "מישהו העריך שבמהלך ההיסטוריה האנושות אימצה מעל ארבעה מיליארד חוקים. נראה לי, שאם כל המאמצים, לא שיפרנו שמץ מעשרת הדיברות".
לקראת תום נשיאותו של רייגן, מעורבותו של מיס בפרשת איראן–קונטראס, כיועץ או כידיד הנשיא, נבחנה על ידי התובע העצמאי לפרשה, שציין בדוח הרשמי שלו שהמודעות של מיס להעברת טילי ההוק ב-1985, "העלתה שאלות משפטיות רציניות".[8]
מיס נחשב לדמות משפיעה בבית הלבן. היועץ לשעבר של רייגן והעיתונאי דייוויד גרגן אמר: "הוא יועץ בעל השפעה באופן יוצא מן הכלל לנשיא שמייעץ לו בנושאים מגוונים. הוא אחד מהאנשים שהכירו את הנשיא במשך זמן כה רב ובאופן כה מעמיק, עד שהוא כמעט והיה האלטר אגו של רונלד רייגן".[9]
הערותיו על הרעב באמריקה
מיס יצר "סערת מחלוקת" בדצמבר 1983 בעקבות תשובותיו לשאלות על הרעב באמריקה. בתשובה לשאלה על איזון הקיצוצים בהוצאות אל מול הצורך להאכיל ילדים רעבים, הוא אמר שהוא לא רואה שום עדות "מוסמכת" שילדים באמריקה מצויים במצב של רעב ושכמה מהטענות "הנם אך ורק פוליטיות". כאשר הוא נשאל על בתי תמחוי, הוא אמר ש"חלק מהאנשים פונים לבתי תמחוי מרצונם... אני יודע שברשותינו מידע חשוב שאנשים הולכים לבתי התמחוי מפני שהאוכל שם בחינם ושזה קל יותר מאשר לשלם עליו". מנהיגי הדמוקרטים ופעילים חברתיים כינו את תשובותיו כ"מחפירות", "שערורייתיות", "אכזריות", "מרושעות" ו"מגוחכות לחלוטין". יושב ראש בית הנבחרים טיפ אוניל השווה את מיס לאבנעזר סקורג'.[10]
התובע הכללי של ארצות הברית
ב-23 בינואר 1984 מינה הנשיא רייגן את מיס כתובע הכללי של ארצות הברית במקומו של ויליאם פרנץ' סמית'. במשך שנה תקפו הדמוקרטים שוב ושוב את מיס על התנהלות בלתי אתית כדי לחסום את אישור מינויו, כולל דוח של ארצ'יבלד קוקס לסנאט על "החוסר ברגישות אתית" של מיס ו"עיוורונו לניצול מעמד לרעה".[11] בסופו של דבר אושר מינויו של מיס ברוב של 63 תומכים מול 31 מתנגדים, רמת התנגדות גבוהה יותר שהובעה למינוים של כל התובעים הכלליים מאז שנות ה-20. מיס החל לכהן בתפקידו בפברואר 1985.[12]
שערוריית בכטל
באמצע שנות ה-80 התנהלה חקירה פדרלית בנוגע לקשריו של מיס עם תאגיד בכטל (Bechtel) ועל התנהלותו הפיננסית הבלתי ראויה לכאורה לסייע לתאגיד בבניית קו צינור נפט בעיראק. את המשא ומתן על בניית קו צינור זה בין עיראק לבין ירדן ניהלו מיס, שמעון פרס, ברוך רפפורט, רוברט מקפרלן ואחרים. הדוח של התובע המיוחד, ג'יימס מק'קיי ניקה את מיס מכל חשד פלילי, אך הוא מתח עליו ביקורת על שגיאות אתיות, במיוחד בנוגע לתשלומי שוחד לישראל לא תתקוף את קו צינור הנפט העיראקי שהניב רווחים לשותפיו של מיס.[13]
פרשת איראן–קונטראס
ערך מורחב – פרשת איראן–קונטראס
בסוף שנות ה-80 נחקר מיס על מעורבותו בפעולות הטיוח של פרשת איראן–קונטראס כדי לצמצם את הנזק שנגרם לנשיא רייגן. אף על פי שהעדויות להאשמה פורסמו, הוא לא הואשם בסופו של דבר בשום עבירה.[14]
מדיניות המאבק בסמים
כתובע הכללי, ישב מיס בראש מועצת מדיניות המאבק בסמים הלאומית, שהייתה מתואמת עם הקמפיין החינוכי "אמרו לא" של ננסי רייגן נגד הסמים. אחד מיוזמותיו של מיס הייתה להשיג שיתוף פעולה עם הארצות בהן מיוצרים הסמים.
"אחד מכלי הנשק האפקטיביים ביותר שלנו נגד סוחרי הסמים", כתב מיס באוטוביוגרפיה שלו, "הייתה לעקל את הנכסים הקשורים לפעילותם הפלילית, כמו רכבי יוקרה, יאכטות, בתי עסק ובתים... כדי לגרום לשיטה זו להשפיע באופן יעיל אף יותר, שיתפנו פעולה בהליכים עם כוחות אכיפת החוק המקומיים כדי להרחיב את פעולות המאבק בנגע הסמים".[15]
השקפותיו על בית המשפט העליון
ב-1985 נשא מיס נאום בו קרא ל"תורת משפט עם כוונה מקורית" ומתח ביקורת על בית המשפט העליון על סטייה מהכוונות המקוריות של חוקת ארצות הברית. השופטים ויליאם ברנן וג'ון פול סטיבנס חלקו על השקפתו של מיס בפומבי מאוחר יותר באותה שנה. המחלוקת הזאת צפתה מראש את השימוע השנוי במחלוקת של רוברט בורק ב-1987.
מיס נודע היטב בהתנגדותו לאזהרת מירנדה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון שדרש שזכויותיו של החשוד יוקראו לו לפני תשאולו על ידי הרשויות. בראיון לעיתון U.S. News & World Report נשאל מיס: אתה מותח ביקורת על אזהרת מירנדה, שנותנת לחשודים את הזכות להיוועץ בעורך דין לפני חקירת המשטרה. האם לאנשים, שעשויים להיות חפים מפשע, צריכה להיות הגנה כזאת? מיס השיב: "החשודים שחפים מפשע צריכים לקבל את ההגנה הזאת. אך העניין הוא, שאין הרבה חשודים שחפים מפשע. זה דבר והיפוכו. אם האדם חף מפשע, אז הוא לא חשוד.[16]
שערוריית ודטק
בפברואר 1987 מונה ג'יימס מק'קיי כתובע עצמאי בשערוריית ודטק (Wedtech scanda). החקירה התמקדה במעשים שבוצעו על ידי מיס שהובילו לרווחים שלו ושל ידידו משכבר הימים ועורך דינו רוברט וולך. מק'קיי בדק את מעורבותו של מיס כאשר כיהן כתובע הכללי, במשא ומתן עם חברת וודטק. וולך עבד כלוביסט עבור החברה וביקש עזרה ממיס בענייני החוזים שלה.
מק'קיי לא הגיש כתב אישום נגד מיס, אך בדוח הרשמי שלו, שעדיין חסוי, הוא מתח ביקורת קשה על ההתנהלות האתית של מיס ודרש חקירה נוספת בנוגע למוערבותו של מיס בשערורייה זו ואחרות כמו המאמצים של מיס לסייע לתאגיד בכטל. מיס תיאר זאת כ"זיכוי מלא". אף על פי שמיס מעולם לא הורשע מעולם בעבירה כלשהי, ב-1988 הוא התפטר עם הגשת דוח החוקר.
טרם התפטרותו, התפטרו כמה מבכירי מחלקת המשפטים במחאה על מה שהם ואחרים ראו כמעשים בלתי ראויים של התובע הכללי.[17]
במסיבת עיתונאים הביע הנשיא רייגן תמיכה פומבית במיס על תפקודו כתובע הכללי: "אם אד מיס לא אדם טוב, אין בנמצא אנשים טובים" הייתה זו תשובתו לשאלות בנוגע למעשיו של מיס במחלקת המשפטים.
לאחר פרישתו
.jpg)
במאי 2006 מונה מיס כחבר בקבוצת המחקר הדו-מפלגתית על עיראק שיושבי הראש המשותפים שלה היו ג'יימס בייקר ולי המילטון והיא מונתה כדי להעריך ולדווח על המצב של מלחמת עיראק. מיס היה שותף לניסוח הדוח הסופי של קבוצת המחקר שהוגש בדצמבר אותה שנה.[18]
ב-18 באוקטובר 2019 העניק הנשיא דונלד טראמפ למיס את מדליית החירות הנשיאותית, שהוא העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.[19]
קישורים חיצוניים
- אדווין מיס באתר מחלקת המשפטים של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Board of Trustees - The Heritage Foundation
- ^ "Edwin Meese III". Hoover Institution.
- ^ Board of Directors - Federalist Society
- ^ Fricker, Richard L. (1993). "The INSLAW Octopus". Wired: pp. 1–8.
- ^ Meese family legacy, The Washington Times, June 6, 2005.
- ^ ALLISON KILKENNY, Shades Of 1969 Berkeley In Occupy Protests, In These Times, NOVEMBER 10, 2011.
- ^ Martin Schram, STREETWISE, The Washington Post, March 15, 1981.
- ^ "Walsh Iran / Contra Report". Federation of American Scientists. November 1986.
- ^ Reagan Adviser, Ed Meese, Comes To Oklahoma, SoonerPolitics.org, 11/25/2017
- ^ Robert D. McFadden (December 10, 1983). "Comments by Meese on Hunger Produce a Storm of Controversy". The New York Times.
- ^ Warner, Leslie Maitland (December 19, 1994). "Common Cause Bids Senate Vote against Meese". New York Times. p. A19.
- ^ Werner, Leslie Maitland (February 24, 1985). "Senate Approves Meese to Become Attorney General". The New York Times.
- ^ George Lardner Jr. and Ruth Marcus, MEMO TO MEESE DESCRIBES PIPELINE PAYMENTS, The Washington Post, February 23, 1988.
- ^ "Understanding the Iran-Contra Affairs: Edwin Meese III". Brown University.
- ^ Meese, Edwin (1992). With Reagan: The Inside Story. Regnery Gateway. p. 309.
- ^ Howard Kurtz, Meese Says Few Suspects Are Innocent of Crime, The Washington Post, October 11, 1985
- ^ "Two Meese Aides Resign After Urging Ouster". Chicago Tribune. March 30, 1988.
- ^ Larson, Ian; Sucher, Lauren (May 31, 2006). "Edwin Meese Replaces Rudolph Giuliani on Iraq Study Group". United States Institute for Peace. p. 1. Archived from the original on June 1, 2006.
- ^ Cassidy, John. "What Ed Meese's Presidential Medal of Freedom Says About the G.O.P. and Impeachment". The New Yorker.
| התובעים הכלליים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
