ניקולס קצנבך
 | |||||||||
| ניקולס קצנבך, מאי 1968 | |||||||||
| לידה | פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | סקילמן, ניו ג'רזי, ארצות הברית | ||||||||
| שם מלא | ניקולס דה-בלוויל "ניק" קצנבך | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
ניקולס דה-בלוויל "ניק" קצנבך (באנגלית: Nicholas deBelleville "Nick" Katzenbach; ) היה עורך דין אמריקאי, שכיהן כתובע הכללי של ארצות הברית בממשלו של הנשיא לינדון ג'ונסון.
ראשית חייו
ניקולס קצנבך נולד בפילדלפיה וגדל בטרנטון, ניו ג'רזי. הוריו היו אדוארד ל. קצנבך, ששימש כתובע הכללי של ניו ג'רזי, ומרי הילסון קצנבך, שהייתה האישה הראשונה בתפקיד נשיאת מועצת החינוך של ניו ג'רזי. דודו, פרנק ס. קצנבך, כיהן כראש עיריית טרנטון וכשופט בבית המשפט העליון של ניו ג'רזי.
קצנבך נקרא על שם סב-סבה של אמו, ניקולס דה בלוויל, רופא צרפתי שהתלווה לקסימיר פולסקי בדרכו לאמריקה והתיישב בטרנטון ב-1778.[1] קצנבך גדל על ברכי הנצרות האפיסקופלית ומוצא משפחתו היה בין השאר גרמני.
שירות צבאי
קצנבך התחנך בבית הספר אקדמיית פיליפס אקסטר ולאחר מכן התקבל לאוניברסיטת פרינסטון. ב-1941 הוא היה בשנת לימודיו הראשונה בפרינסטון, ומיד לאחר המתקפה על פרל הארבור הוא התגייס לגיס האווירי של צבא ארצות הברית ושירת בו במלחמת העולם השנייה. הוא הוצב כנווט בטייסת ההפצצה ה-381 של קבוצת ההפצצה ה-310 בצפון אפריקה. מטוס הB-25 מיטשל שבו הוא צוות הופל ב-23 בפברואר 1943 מעל שמי הים התיכון בסמוך לחופי צפון אפריקה. את השנתיים הבאות הוא העביר כשבוי מלחמה במחנות שבויים איטלקים וגרמנים, כולל בסטלאג לופט III, מקום התרחשותה של הבריחה הגדולה, שבה קצנבך השתתף. בתקופת שביו הוא קרא רבות והעביר שיעורים בלתי פורמליים שהתבססו על הספר "עקרונות המשפט המקובל".[2]
לימודים
ב-1945 הוא קיבל תואר בוגר אוניברסיטה מפרינסטון בדרגת ההצטיינות "ראוי לשבח" (cum laude), בהתבסס בין השאר על נקודות הזכות האקדמאיות שהאוניברסיטה העניקה לו על כ-500 הספרים שהוא קרא בתקופת שביו.[3] כחלק ממשימותיו לתואר הוא השלים עבודת תזה שכותרתה הייתה "נוסחת הפלדה הקטנה: הערכה היסטורית" (The Little Steel Formula: An Historical Appraisal).[4] ב-1947 הוא השלים תואר בוגר במשפטים באוניברסיטת ייל, שם הוא שימש כעורך המאמרים של מגזין המשפטים של האוניברסיטה (Yale Law Journal) לאחר סיום לימודיו בייל ועד 1949 הוא למד בבייליול קולג' שבאוקספורד, על בסיס מלגת רודס.
ביוני 1946 נשא קצנבך לאישה את לידיה קינג פלפס סטוקס, בטקס שניהל דודה, אנסון פלפס סטוקס, לשעבר הכומר של הקתדרלה הלאומית של וושינגטון. אביה של סטוקס היה הרולד פלפס סטוקס, עיתונאי ומזכירו של הרברט הובר.[5]
ב-1950 התקבל קצנבך ללשכת עורכי הדין של ניו ג'רזי וב-1955 ללשכת עורכי הדין של קונטיקט. ב-1950 הוא התקבל כשותף במשרד עורכי הדין "קצנבך, גילדי ורודנר".
קריירה בממשל
בשנים 1950–1952 שימש קצנבך כפרקליט יועץ במשרד היועץ המשפטי של מזכיר חיל האוויר של ארצות הברית. בשנים 1950 - 1951 הוא לימד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ראטגרס. בשנים 1952 - 1956 הוא היה פרופסור חבר בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל ולאחר מכן ועד 1960 הוא היה פרופסור למשפטים באוניברסיטת שיקגו.
בשנים 1961–1962 שימש קצנבך כעוזר התובע הכללי של ארצות הברית במשרד הייעוץ המשפטי של מחלקת המשפטים. ב-1962 הוא מונה על ידי הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי כמשנה לתובע הכללי. לאחר רצח קנדי המשיך קצנבך לשרת בממשל הנשיא החדש לינדון ג'ונסון. ב-11 בפברואר 1965 מינה אותו ג'ונסון כתובע הכללי ה-65 של ארצות הברית, תפקיד בו הוא כיהן עד 2 באוקטובר 1966. לאחר מכן ועד לתום נשיאותו של ג'ונסון בינואר 1969 הוא כיהן כתת-מזכיר המדינה.
בספטמבר 2008 פרסם קצנבך את ספר זיכרונותיו משנותיו בשירות הממשלתי, "חלק מזה היה מהנה: העבודה עם רפ"ק ולב"ג" (Some of It Was Fun: Working with RFK and LBJ).[6]
"העמידה בפתח בית הספר"
ב-11 ביוני 1963 היה קצנבך המשתתף העיקרי באחת התקריות המפורסמות ביותר במאבק על זכויות האזרח.[7] מושל אלבמה ג'ורג' וולאס עמד בחזית אולם פוסטר שבאוניברסיטת אלבמה בניסיון לבלום את ביטול ההפרדה הגזעית של המוסד באמצעות הרשמתם של שני סטודנטים אפרו-אמריקאים, ויויאן מלון ג'ונס וג'יימס הוד. אירוע זה נודע בכינוי "העמידה בפתח בית הספר" (Stand in the Schoolhouse Door). כמה שעות לאחר מכן פינה וולאס את הדרך לאחר שקיבל הוראה לכך על ידי גנרל המשמר הלאומי הנרי גרהאם (אנ').[8]
מעורבותו בחקירת רצח קנדי
לזכותו של קצנבך נזקף הייעוץ שלו לאחר רצח קנדי שהובילו להקמתה של ועדת וורן. ב-25 בנובמבר 1963 הוא שלח מזכר לעוזרו של הנשיא ג'ונסון, ביל מויירס, בו הוא המליץ על הקמתה של ועדה נשיאותית לחקירת הרצח. כדי למנוע תאוריות קשר, הציע קצנבך שתוצאות חקירת ה-FBI תהיינה פתוחות לציבור. בין השאר הוא כתב: "הציבור חייב לקבל את זה שאוסוואלד היה הרוצח; שלא היו לו בעלי ברית שעדיין מסתובבים חופשיים".[9]
ארבעה ימים לאחר כתיבת מזכר זה, מינה ג'ונסון כמה מהדמויות הבולטות ביותר באומה האמריקאית, כולל נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית, ארל וורן, כחברי הוועדה. תומכי תאוריות הקשר לרצח תיארו את המזכר, שהיה אחד מאלפי המסמכים שנפתחו לציבור ב-1994 על ידי הארכיון הלאומי של ארצות הברית, כסימן הראשון לטיוח פרשת הרצח על ידי הממשלה.[9]
שנותיו האחרונות
לאחר תום שירותו בממשל ב-1969 החל קצנבך לעבוד ב-IBM, שם הוא שימש כיועץ המשפטי הראשי במהלך פרשת ההגבלים העסקיים הממושכת שניהלה מחלקת המשפטים בניסיון לפרק את IBM. יחד עם תומאס בר ממשרד עורכי הדין קרוות', סוויין ומור, הוא הוביל את התיק מטעם ענקית המחשבים במשך 13 שנים עד שב-1982 החליטה הממשלה לסגור אותו. בהמשך הוביל קצנבך את הייצוג המשפטי בתיק דומה שנוהל על ידי הקהילה הכלכלית האירופית.
ב-1986 פרש קצנבך מ-IBM והיה לשותף במשרד עורכי הדין "ריקר, דנציג, היילנד ופרטי" מניו ג'רזי.[10] ב-1991 הוא היה ליושב ראש "הבנק הבינלאומי לאשראי ולסחר" (Bank of Credit and Commerce International).
ב-1980 העיד קצנבך בפני בית המשפט המחוזי של מחוז קולומביה לטובתו של מארק פלט, שבהמשך נחשף כ"גרון עמוק" בפרשת ווטרגייט ומאוחר יותר היה סגן ראש ה-FBI, שהואשם ולאחר מכן הורשע בהזמנת האזנת סתר בלתי חוקית.
בדצמבר 1996 היה קצנבך אחד מ-15 חברי חבר האלקטורים של ניו ג'רזי שהצביעו בעד ביל קלינטון ואל גור.
במרץ 2004 נבחר קצנבך כיושב ראש מועצת המנהלים של חברת התקשורת MCI. החל מיולי 2002 הוא היה חבר במועצת המנהלים של החברה שמאוחר יותר התמזגה עם חברת ורייזון תקשורת.
קצנבך ורעייתו לידיה פרשו לפרינסטון וכן החזיקו בבית קיץ במרתה'ס ויניארד.[11] בנם הוא הסופר ג'ון קצנבך (אנ'). גם בתם מריה היא סופרת.[12]
ניקולס קצנבך נפטר בסקילמן, ניו ג'רזי ב-8 במאי 2012, בגיל 90.
קישורים חיצוניים
- ניקולס קצנבך באתר מחלקת המשפטים של ארצות הברית (באנגלית)
- ניקולס קצנבך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ראיונות עם ניקולס קצנבך באתר הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם לינדון ג'ונסון (באנגלית)
- ניקולס קצנבך, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "Trenton Old & New" Archived 2008-06-29 at the Wayback Machine, Trenton Historical Society.
- ^ Coppola, Vincent (2008). The Sicilian Judge: Anthony Alaimo, an American Hero. Mercer University Press. pp. 67–68.
- ^ Purdum, Tom (February 6, 2013). "Lives: Nicholas deB. Katzenbach '43". The Princeton Alumni Weekly.
- ^ Katzenbach, Nicholas de Belleville. Woodrow Wilson School of Public and International Affairs (ed.). "The Little Steel Formula - An Historical Appraisal".
- ^ "Nuptials are Held for Lydia Stokes", The New York Times, June 9, 1946
- ^ Katzenbach, Nicholas (2008). Some of It Was Fun: Working with RFK and LBJ. New York: W.W. Norton.
- ^ Andrew Cohen (May 9, 2012). "Nicholas Katzenbach, Unsung Hero of America's Desegregation". Theatlantic.com.
- ^ "Alabama segregation date approaches". USA Today. 2003-06-08
- ^ 9.0 9.1 "Nicholas Katzenbach, JFK and LBJ aide, dead at 90". Politico. AP. May 9, 2012.
- ^ "Riker Danzig firm history". Archived from the original on 4 July 2008.
- ^ "Land Bank adds beach, pasture" Archived 2008-10-07 at the Wayback Machine, Martha's Vineyard Times, March 29, 2007.
- ^ "Interview with Maria Katzenbach". Washington Post. January 15, 1978.
| התובעים הכלליים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
ניקולס קצנבך30883040
- התובעים הכלליים של ארצות הברית
- חברי הקבינט של ארצות הברית בממשל לינדון ג'ונסון
- משנים לתובע הכללי של ארצות הברית
- סגל מחלקת המדינה של ארצות הברית
- רצח קנדי
- מנהלים אמריקאים
- קצינים וחוגרים בחילות האוויר של צבא ארצות הברית
- אנשי הכוחות המזוינים של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה
- אמריקאים שנשבו במלחמת העולם השנייה
- בוגרי אוניברסיטת פרינסטון
- בוגרי אוניברסיטת ייל
- זוכי מלגת רודס
- עורכי דין אמריקאים במאה ה-20
- סגל אוניברסיטת ראטגרס
- סגל אוניברסיטת שיקגו
- סגל אוניברסיטת ייל
- אמריקאים ממוצא צרפתי
- אמריקאים ממוצא גרמני
- אמריקאים שנולדו ב-1922
- אמריקאים שנפטרו ב-2012