דוד הלוי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד (דודו) הלוי
דוד (דודו) הלוי
לידה 27 במרץ 1941 (גיל: 83)
ירושלים
כינוי דודו
מדינה ישראל
השכלה לימודי תואר ראשון בהיסטוריה ולימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
מעסיק טיים, The Washington Star
תחקירים בולטים טבח סברה ושתילה, המחתרת היהודית, ועידת הפסגה באיסמעיליה והסכמי קמפ דייוויד, מלחמת האזרחים בניקרגואה (פרשת איראן-קונטראס)

דוד (דודו) הלוי (נולד ב-27 במרץ 1941) הוא קצין ועיתונאי, שירת במלחמת ההתשה כ"נמר", נפצע קשה במלחמת יום הכיפורים וחזר להילחם מעבר לתעלה כמפקד גדוד הסיור האוגדתי באוגדת הגיס של האלוף אברהם אדן. כתב השבועון "טיים" בישראל, בוושינגטון ובאזורי עימות בין־לאומיים. ב־1990 פרסם יחד עם ד"ר נייל ליווינגסטון (Neil Livingstone) את הספר "Inside the PLO", וב-2019 את הספר "כנגד כל הסיכויים - אלוף מוסה פלד".

ביוגרפיה

דודו הלוי נולד ב־1941 להורים יקים שעלו לארץ מגרמניה לפני עליית הנאצים לשלטון. אביו היה מתרגם ועורך בסוכנות הידיעות עתי"ם, ואמו הייתה מרצה לאנגלית. מהוריו ירש כישרון לשפות ושליטה באנגלית ובגרמנית. הוא קיבל חינוך סוציאליסטי, היה חניך בקן השומר הצעיר בתל אביב, למד בתיכון חדש והלך לגרעין נח"ל שנועד להגשמה בקיבוץ להב בנגב. על הוריו סיפר הלוי:

אפשר לומר שהם היו קומוניסטים. אבי הצביע למק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית) ואמי למפ"ם, והספיקה לחיות מספיק שנים כדי להיות חברה במועצת מרצ

לאחר השחרור מצה"ל יצא ללימודים בהנדסה ועיצוב במכללה לארכיטקטורה באולם, גרמניה. ב-1967 השלים לימודים לתואר ראשון בהיסטוריה ולימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. באוניברסיטה הצטרף לתא הסטודנטים של מפא"י, הקים וערך את בטאון הסטודנטים "דורבן"[1][2] והתפרנס מעבודה זמנית כעורך לילה ב"דבר". אחר כך מונה להיות המזכיר הארגוני של המשמרת הצעירה של מפא"י ועורך "רמזור"[3], ביטאון המשמרת הצעירה, שם התוודע גם לעולם העיתונות[4]. הישגו המקצועי הראשון הגדול היה ראיון שקיים עם ראש הממשלה לוי אשכול. באותו ריאיון הגדיר אשכול את שר הביטחון משה דיין "אבו ג'ילדה"[5][6], (על שם מנהיג כנופיה ערבית) וכינה את הנשים שהפגינו ערב מלחמת ששת הימים בדרישה שאשכול יפנה את מקומו במשרד הביטחון לדיין, "נשות וינדזור העליזות"[7]. הריאיון עורר הד ציבורי עצום ועשה כותרות בכל העיתונות הישראלית[8]. בשנת 1968 שימש במשך כעשרה חודשים כעוזרו של שר הקליטה וסגן ראש הממשלה יגאל אלון.

בין השנים 1976 ל-1981 שימש ככתב מזדמן במגזין טיים ובעיתון The Washington Star. בתקופה זו חשף ודיווח על הפגישות החשאיות עם המלך חוסיין, הקשרים החשאיים של ישראל עם מדינות ערב אויבות ישראל, קשרים ועסקאות אשר שימשו מדד למגמה החדשה של משא ומתן לשלום. בעקבות ביקורו ההיסטורי בירושלים של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, ב-25 בדצמבר 1977, הגיע ראש ממשלת ישראל מנחם בגין לביקור במצרים, שם התקיימה ועידת פסגה באיסמעיליה במטרה להגיע להסכם שלום. הלוי ליווה וסיקר את הביקור והוועידה. בהמשך, כיסה את כל מפגשי הפסגה בין המצרים והישראלים ועקב אחר תהליך השלום, הסכמי קמפ דייוויד, חתימת הסכם השלום בוושינגטון והנסיגה הישראלית מחצי האי סיני.

בשנים 1981 עד 1983 שימש ככתב המגזין טיים בירושלים, באירופה ובביירות. פרסם כתבות עומק בנושאי המזרח התיכון, ישראל, טרור, ענייני מודיעין ופלישת ישראל ללבנון. בין השאר סיקר במגזין את חטיפתו ורציחתו של אל-מהדי בן ברכה, ממנהיגי האופוזיציה במרוקו, ואת תקיפת הכור הגרעיני בעיראק על ידי חיל האוויר הישראלי.

במלחמת לבנון הראשונה נשלח הלוי על ידי שבועון טיים לביירות והתאכסן במלון "אלכסנדר", שהיה סמוך למטה הפלנגות הנוצריות. ב־14 בספטמבר, בשיר ג'ומאייל, הנשיא הנבחר של לבנון נאם במטה הפלנגות הנוצריות. זמן קצר לאחר השעה ארבע אחר הצהריים, התפוצץ מטען גדול מעל המקום בו נאם ג'ומייל. על פי עדותו, הלוי היה בין הראשונים שהגיעו לבניין, סייע בחילוץ ובטיפול בפצועים והבין שבשיר ג'ומייל נרצח[4].

יומים לאחר רצח ג'ומייל התחולל טבח סברה ושתילה. בעקבות הטבח והסערה הציבורית שקמה בישראל, הוקמה ועדת חקירה ממלכתית - ועדת כהן. בראש הוועדה ישב נשיא בית המשפט העליון, יצחק כהן, וכן השתתפו בה השופט אהרן ברק והאלוף (מיל.) יונה אפרת. הוועדה פרסמה את מסקנותיה ב־7 בפברואר 1983. ב-21 בפברואר 1983 פרסם השבועון "טיים" ידיעה לפיה בנספח סודי לדוח ועדת כהן, "נספח ב'", תועד שר הביטחון, אריק שרון, מעודד לנקמה לאחר מות בשיר ג'ומאייל בעת ביקור התנחומים אצל משפחתו. שרון תבע את השבועון בתביעת דיבה בבית משפט בניו יורק אשר הסתיימה בכישלון של שרון, בית המשפט קבע כי לא היה זדון בפרסום, ולא חייב את ה"טיים" בפיצויים[9]. בעדותו במשפט האשים הלוי את שרון ובגין באחריותם למלחמה[10]:

שרון, בגין, כל חברי הממשלה וראשי ארגוני המודיעין של ישראל היו אחראים למלחמה הזאת, הם אחראים למותם של 600 חיילים ישראלים, לפציעתם של אלפים ולמתרחש כיום בלבנון

במהלך המשפט הגיעו לידי הטיים מסמכים ודוחות חשאיים של המוסד, משרד הביטחון וצה"ל, שעסקו במלחמת לבנון בכלל, ובמיוחד בטבח בסברה ושתילה. בראיון עם העיתונאי רונן ברגמן, אישר הלוי כי מי שהעביר את המסמכים לידי היה אלוף מכהן, באותה עת, בצה"ל, אשר קיבל תמורת המסמכים כמה עשרות אלפי דולרים[11].

בתחילת שנות ה-80 התארגנה בשטחי יו"ש המחתרת היהודית שהטמינה פצצות ופצעה כמה ראשי ערים פלסטינים. הלוי היה הראשון אשר פרסם את דבר קיומה של המחתרת[12]. השב"כ, בהנהגת אברהם אחיטוב, החל בחקירת הנושא. דיווח של הלוי בעיתון האמריקני "וושינגטון סטאר" טען כי בגין רמז לאחיטוב שלא לקיים חקירה יסודית. באותה ידיעה פרסם הלוי את שמו של ראש השב"כ ללא אישור הצנזורה, דבר שהיה עבירה על החוק הישראלי באותה עת[13] והמשטרה המליצה בפני הפרקליטות להעמידו לדין[14]. הידיעה הוכחשה. לבסוף, ב-1984, ארבע שנים לאחר שאחיטוב פרש מתפקידו, פענח השב"כ בפיקודו של אברהם שלום, את הפרשה וחשף את חברי ארגון הטרור היהודי.

בשנת 1985הוצב בוושינגטון וכיסה את מלחמת האזרחים בניקרגואה (פרשת איראן-קונטראס), וכמו כן את קהילת המודיעין האמריקנית, במיוחד את ה-CIA ה-NSA וה-DIA.

ב-1989 פרש מעבודתו בעיתונות ועבר לעולם העסקים. שימש כיו"ר חברת תקשורת במערב אפריקה, סוכן ונציג של חברת SEI (Southern Energy International), יועץ לחברת Amoco, יועץ לחברת DRI (Data Resources Inc)/McGraw Hill בניו-יורק ובוושינגטון, וכן יעץ לחברות שונות בנושאי חקירות בינלאומיות בעניינים פיננסיים וכלכליים.

בסוף שנות השמונים השתתף כיועץ במשא ומתן החשאי של ממשלת ארצות הברית לשחרור שבויים ובני ערובה אמריקאים אשר הוחזקו בלבנון.

ב-1993 שימש כעוזר מפיק בדרמה הדוקומנטרית "הצלה נואשת: סיפורה של קתי מאהון" (Desperate Rescue: The Cathy Mahone Story)[15] בכיכובם של מריאל המינגוויי וקלנסי בראון. הסרט הופק על ידי NBC והיה מבוסס על כתבה של הלוי וד"ר נייל ליווינגסטון בוושינגטון מגזין.

בשנת 1964 נישא הלוי למיקי. לזוג שני בנים ושתי בנות.

שירות צבאי

הלוי התגייס לגדוד הנח"ל המוצנח (גדוד 50) וסיים את בית הספר לקצינים.

במלחמת ששת הימים, כאיש מילואים, שימש הלוי כמ"מ וכסמ"פ ביחידת סיור בפיקוד מרכז. היחידה צורפה לחטיבה חמש אשר חצתה את הקו הירוק וכבשה את קלקיליה. לאחר מכן, השתתפה היחידה בכיבוש שכם, הגיעה לגשר הג'יפתליק על נהר הירדן ופוצצה אותו[16].

לאחר מלחמת ששת הימים עבר הלוי הסבה לשריון וסיים קורס מ"פ שריון.

במהלך מלחמת ההתשה, בתחילת 1970, בעודו עובד במשרה זמנית בוועד הפועל של ההסתדרות, נענה הלוי לקריאת צה"ל והצטרף לחבורת "הנמרים", קציני צה"ל שהתנדבו לשירות מילואים ארוך וסייעו למפקדים הסדירים בפיקוד על המעוזים בתעלת סואץ. הלוי פקד במשך שלושה חודשים על מוצב "טמפו" ("אורקל") בגזרה הצפונית. אחת התמונות שצילם הלוי במהלך שירותו במלחמת ההתשה מופיעה על עטיפת ספרו של יוסי עוזרד, "ירח מעל סואץ".

באוקטובר 1973, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, מיהר הלוי להתגייס, הוא לחם כמ"פ בגדוד הסיור האוגדתי 189. הוא נפצע באורח קשה וחמישה ימים לאחר מכן, למרות פציעתו, חזר למלחמה בדרום. עם חזרתו, החליף את מרק ימס, אשר נהרג בשמונה-עשר באוקטובר ב"אפריקה", כמג"ד גדוד הסיור המשוריין 189 שלחם עם חטיבה 460 בפיקודו של גבי עמיר שצורפה לברן. בגלל אופי פעילות הגדוד גם כמג"ד המשיך הלוי לפקד על פלוגתו[17]. בעקבות פניית פלד, אז מפקד גייסות השריון, שב לאחריה לשירות קבע של שנה כמג"ד טנקים סדיר בסיני[18].

את שירותו הצבאי סיים בדרגת סגן-אלוף.

ספריו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אברהם רותם, בניני הפיזיקה והכימיה נחנכו באוניברסיטת תל־אביב - החודש "דורבן", מעריב, 13 בינואר 1965
  2. ^ סטודנטים - דברים כדורבנות, העולם הזה גיליון 1478, 29 בדצמבר 1965, עמ' 23
  3. ^ עוזי ברעם, על הדחת עורך "רמזור", דבר, 30 בנובמבר 1969
  4. ^ 4.0 4.1 יוסי מלמן, "ישראל היא דבר שברירי": האיש שראה הכל שובר שתיקה וחושש לעתיד המדינה, מעריב, 7 בספטמבר 2019
  5. ^ ד. גולן, פרסום ראיון אשכול ב"רמזור" מעורר מבוכה וחששות בעבודה, מעריב, 24 במרץ 1969
  6. ^ ז. יואלי, בשולי דברים, דבר, 25 במרץ 1969
  7. ^ פרוטוקול ישיבת הכנסת, הישיבה הארבע­ מאות ­ואחת של הכנסת השישית (עמ' 2517), באתר הכנסת, ‏14 במאי 1969
  8. ^ יצחק שור, "פוטש" עליך ישראל, על המשמר, 15 במאי 1969
  9. ^ אבי גנאור, יוסי ורטר, משפט שרון: אין זדון - ניצח בקרב, הפסיד במערכה, חדשות, 25 בינואר 1985, עמ' 2
  10. ^ אבי גנאור, דודו הלוי מציב את ממשלת ישראל על ספסל הנאשמים, חדשות, 4 בדצמבר 1984
  11. ^ רונן ברגמן, פרשת האלוף הבכיר וגניבת המסמכים הסודיים, ידיעות אחרונות, 12 בפברואר 2020
  12. ^ אמנון רז, תפסו את המחתרת הלא נכונה, חדשות, 7 במרץ 1984
  13. ^ עיתונות - "צדק עליון", העולם הזה, 8 באוקטובר 1980, עמ' 48
  14. ^ המשטרה ממליצה להעמיד את העיתונאי דודו הלוי לדין, מעריב, 9 בפברואר 1981
  15. ^ -, Desperate Rescue: The Cathy Mahone Story (TV), Filmaffinity (באנגלית)
  16. ^ דודו הלוי, מלחמת ההתשה, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים מאת סבא דודו הלוי לנכדו יובל, באתר הקשר הרב דורי, ‏17 במרץ 2018
  17. ^ אביתר בן צדף, ניצחון בסבירות נמוכה (פרק 41) - גדס"רים במלחמת יו"כ (4) - הגדס"רים נשחקו ככוחות טנקים, NEWS1 - מחלקה ראשונה, 20 ביוני 2014
  18. ^ גל פרל פינקל, המפקד שבחר לתקוף, מקור ראשון, 8 במאי 2019
  19. ^ אביתר בן-צדף, מפקד עלום ונשכח, News1 מחלקה ראשונה, 24 בספטמבר 2020
  20. ^ רון מיברג, אצל האויב בסלון, חדשות, 23 בפברואר 1990, עמ' 11
  21. ^ אתר למנויים בלבד שי רודין, "ירח מעל סואץ": מבט מפוכח על חיילי צה"ל במלחמת ההתשה, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2019
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32684024דוד הלוי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דוד_הלוי&oldid=1905255"