גילוח בחול המועד
| משנה | משנה, מסכת מועד קטן, פרק ג', משנה א' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ד עמוד א' |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקל"א, סעיף א' |
| מקורות נוספים | רבי יחזקאל לנדא, נודע ביהודה, מהדורא תניינא, אורח חיים, סימן צ"ט. |
הגילוח בחול המועד הוא איסור הלכתי לגלח את הראש או את הזקן בחול המועד, למעט במקרים מסויימים שהוזכרו במשנה במסכת מועד קטן[1], שבהם לא היה ניתן לגלח לפני המועד. כמו כן, הפוסקים במהלך הדורות דנו בדינם של מקרים שונים שלא הוזכרו במשנה.
בנוסף, רבינו תם התיר את הגילוח לאדם שהתגלח כבר לפני החג. על סמך דבריו, התיר רבי יחזקאל לנדא את הגילוח בחול המועד, אך התעורר על כך פולמוס גדול. במשך השנים התעורר הפולמוס עוד מספר פעמים, בעיקר בהקשר של גילוח הזקן, ובכל המקרים נתקל ההיתר בהתנגדות חריפה.
מקור וטעם
במשנה במסכת מועד קטן[1] נאמר: ”ואלו מגלחין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר, והנזיר והמצורע העולה מטומאתו לטהרתה. ושאר כל אדם - אסורין”.
בתלמוד[2] נכתב שסיבת האיסור היא כדי לגרום לאנשים להתגלח לפני החג, וכך לא יכנסו לחג כשהם מנוולים[3]. בנוסף נכתב בתלמוד, שהסיבה למקרים שהתירה המשנה להתגלח, היא מכיוון שאונסם ידוע ברבים אין חשש שיחשדו בהם שעברו על האיסור.
סיבה נוספת לטעם איסור גילוח הראש, העלו התוספות כאפשרות - משום איסור מלאכה בחול המועד, וממילא העלו צד לאסור אף במקום אונס, והמקרים שהתירה המשנה הם רק לגילוח של ייפוי, ולא גילוח של כל הראש[4].
המותרים בגילוח
ההיתרים במשנה
במשנה התירו להתגלח לבא מחו"ל, היוצא מהשבי, היוצא מבית הכלא, מנודה שהתירו לו שחכמים, הנודר שלא להתגלח והותר לו, נזיר שהושלמו ימי נזירותו ומצורע שנטהר[1]. הריטב"א כתב שהם מותרים בגילוח אף בפרהסיה[5], עם זאת בשולחן ערוך נפסק שיש להם לגלח בצנעה[6].
הברייתא מסייגת את ההיתר, רק למי שלא היה לו פנאי להתגלח בערב החג, מלבד הנזיר והמצורע שהותר להם גם במקרה כזה, וזאת בכדי שלא יאחרו את קורבנותיהם המצריכים גילוח קודם הבאתם[7].
בתלמוד בבלי הובא שלדעת רבי יהודה ההיתר לבא מחו"ל, הוא רק לנוסע לצורכי פרנסה הנצרכים בלבד, חכמים חולקים ומתירים אף לנוסע כדי להרוויח סתם[8]. להלכה נפסק כחכמים[9].
בירושלמי נכתב שההיתר לנודר שלא להתגלח והותר לו, הוא רק למי שהתחרט כבר בערב החג, ולא היה יכול אז להתירו[10]. עם זאת הרי"ף, הרמב"ם ורבי אברהם אבלי הלוי גומבינר[11] התירו אף למתחרט בחול המועד, וכך נפסק בשולחן ערוך[9].
אנוס
רבי זירא הסתפק האם ניתן לכלול אדם שאבדה לו אבידה בערב החג ברשימת המותרים, ואביי הכריע לו לאיסור בשל החשש של מראית עין. רב אשי הציע גירסא נוספת לדו שיח בין השניים לפיו, רבי זירא הסתפק אם אפשר להכליל אומן שאבדה לו אבידה בערב החג, באופן שאונסו ידוע ברבים, ואביי השיב לו בתיקו[12]. בתוספות הסתפקו האם ניתן לכלול אדם שחלה קודם החג[13], ואחד מתלמידי רבי יחיאל מפריז הכריע שהוא נכלל ברשימה זו[14]. להלכה נפסק בשולחן ערוך שההיתר הוא רק למנויים במשנה, ולא לשאר האדם, גם במקרה שנאנסו[15].
היתרים נוספים
בשולחן ערוך נפסק שגם אבל ששבעת ימי האבלות שלו מסתיימים בערב חג שחל בשבת, קטן ומי שהמיר את דתו וחזר בתשובה במועד מותרים בגילוח[16]. בנוסף נפסק שגילוח השפם אינו בכלל האיסור, ומותר בחול המועד[17]. רבי יואל לייב הלוי הרצוג סבר שהאיסור להתגלח הוא רק על ידי אומן יהודי, והתיר לעשות זאת על ידי נכרי[18]. רבי אהרן עפשטיין כתב שהמסתפר בערב החג, ונשברו לו המספריים במהלך התספורת, רשאי להשלימה במועד[19].
דעת רבנו תם
מספר ראשונים הזכירו פסק אנונימי של 'ראשון' קדום יותר, שבו התיר לגלח בחול המועד אם כבר גילח לפני החג[20]. רבי יעקב בן אשר זיהה את רבנו תם עם החכם המתיר[21].
מאידך, רבי יוסף דוד זינצהיים פקפק בייחוס פסק זה לרבנו תם. לדבריו, לו היה רבנו תם מתיר זאת, היו הדברים אמורים להיזכר בשמו במקורות קדומים יותר; ואף אם אכן הוא המתיר, יתכן שלא אמר זאת כפסק הלכה, אלא כפירוש למשנה[22]. המצדדים בהיתר טענו שיתכן שרבנו תם לא פסק להיתר לבדו, אלא צירף עוד מספר מחכמי דורו, ולכן לא ציטטו היתר זה בשמו, כדי שלא יחשבו שמדובר בדעת יחיד[23].
הפולמוס
ראשית הפולמוס
רבים מהראשונים, המרדכי, המהר"ם מרוטנבורג, בעל הגהות אשרי[20] ובעל הטורים[21] אסרו את הגילוח בחול המועד, גם במקרה שבו האדם התגלח כבר לפני החג, וכך גם נפסק למעשה בשולחן ערוך[24].
במאה ה-18 נשאלו חכמי ויניצה ואמסטרדם על ידי יהודי שנהג לגלח את זקנו בתדירות, ורצה לגלחו בחול המועד, על סמך היתרו של רבנו תם, שאסרו זאת. רבי משה חגיז תמך בדעתם ואף פרסם הוראה זאת בספרו "לקט הקמח"[25]. לעומתם רבי יהודה מצליח פאדווה התיר זאת, אך התנה את פסקו בכך שחכמי דורו יסכימו איתו[26]
בספר חמדת ימים שפורסם בשנת ה'תצ"א-ה'תצ"ב, חידד המחבר את האיסור, והכריז על המגלח בחול המועד כחוטא ופושע:
ואין ספק אצל כל יודע דת ודין כי החטאים האלה בנפשות, המתגלחים בחול המועד מובדלים הם מעדת ישראל, והרי הם נכנסים תחת סוג המזלזל את המועדות שהוא כעובד עבודה זרה וחייבים נזיפה
— תספורת בערב שבת, בתוך "חמדת ימים", חלק א', עמ' י"ט, מהדורת ה'תקכ"ג, באתר אוצר החכמה
היתרו של הנודע ביהודה
רבי יחזקאל לנדא בספרו נודע ביהודה התיר להתגלח בחול המועד, באופן שהתגלח כבר לפני החג, זאת על סמך היתרו של רבנו תם. הנודע ביהודה דחה את טענת המתנגדים שהמשנה היתה צריכה להזכיר היתר מסוג זה, וכתב שהטעם לאיסור הוא רק משום שהגילוח הוא בכלל האומנויות שאסורות במועד אלא אם כן יש בהם צורך המועד, ואילו בזמן המשנה לא היה בגילוח צורך המועד, ולכן ההיתר לא הוזכר במשנה, לעומת זמננו שבה יש בגילוח צורך המועד. בנוסף היתרו היה רק במקרה שבו הגילוח נעשה על ידי עני שמתפרנס מכך. כמו כן הוא התיר גם לאדם המקורב לשלטון ורגיל להתגלח ולהסתפר מעת לעת.
על הטענה לפיה יש לחשוש מפני מראית עין - שיחשדו במתגלח שהוא עשה זאת ללא היתר, ענה שבימינו לאחר הגילוח לא נשארים שערות במקום התגלחת, ולכן אין חשש שיחשדו בו שהוא התגלח ללא היתר[27].
על טענות המתנגדים כתב הנודע ביהודה: "עיקר התמיה אין לה כל שחר ולמה לא אצדיק הצדיק... במקום שאני רואה דבריו נכונים. וכי משוא פנים יש בדבר, אפילו אם היה באיסור תורה, האמת עד לעצמו, קל וחומר באיסור דרבנן"[28].
ביקורת על ההיתר
הנודע ביהודה ספג על כך ביקורת קשה, כך לדוגמא כתב עליו החיד"א ש”בענין הגילוח נטה קו”[29]. רבי יוסף דוד זינצהיים שלח לאחר פרסום הפסק, מכתב מפורט ומנומק לנודע ביהודה בו הוא מפריך את טענתו המרכזית, לפיה האיסור החז"לי נובע מכך שאין הגילוח נחשב לצורך למועד, ולא משום הגזירה שלא יכנסו לחג מנוולים[דרושה הבהרה][22].
במכתב לרבי לעמיל סגל, רבה של אייזנשטאדט, הצטדק הנודע ביהודה שהתיר לבני עירו להתגלח במועד, משום שבשל האיסור הולכים יהודי עירו בחול המועד לנכרים שיגלחו אותם, ואלו מגלחים אותם בתער. מאידך הוא סירב לפרט את הסיבה לפרסום ההיתר ברבים בציינו ש:"הטעם כמוס בלבי ולא אוכל לגלותו"[27].
רבי משה סופר פרסם דעה החולקת בחריפות על ההיתר, וציטט מדבריו של רבי צבי הירש לוין רבה של ברלין שדחה את ראיותיו של הנודע ביהודה, ובין השאר הוכיח מאנשי המשמר שאסורים להתגלח במשמרתם גם במקרה שבו הם התגלחו לפני כניסתם למשמר. החתם סופר טען שפסקו של הנודע ביהודה היה רק הוראת שעה, וכי הסיבה שהוא פרסם את היתרו ברבים היתה כדי למנוע מצב שבו אדם יגלח לאחר המועד בתער את זקנו שגדל במועד[30].
רבי יצחק פורמיגיני פרסם אף הוא מכתב נגד ההיתר, ובין השאר טען כלפי הנודע ביהודה: ”איך מלאו לבו לעשות כן להתיר לנו עורבא, מה שהורו לאיסורא כל חכמי ישראל מכמה וכמה דורות משלפניו, ומדי עברי על דבריו ראיתי שאין בהם טעם כעיקר, דעירבוב פרשיות כתב כאן...”[31].
בשנת ה'תקנ"ג (1793) פרסם שאול ברלין את הספר "בשמים ראש" שלטענתו מיוחס להרא"ש. בספר הופיע כביכול תשובתו של הרא"ש, בה הוא מחמיר בנידון, אך מחד סובר שאין להעניש את העוברים על האיסור מכיוון ש"ראיה ברורה לא נמצאה לאסור". שאול ברלין בהגהותיו "כסא דהרסנא" על הספר, הגן על היתרו של הנודע ביהודה והוסיף ראיות נוספות המוכיחות את טענתו של הנודע ביהודה שהאיסור נובע מכך שהגילוח הוא בכלל האומנויות שאסורים במועד[32]. עם פרסומו נחשד הספר בזיוף. בנוסף בשל הלחץ הציבורי שהופעל עליו, נאלץ ברלין לפרסם ברבים שהוא חוזר בו מהיתרו[33][34].
בעירו של הנודע ביהודה, פראג, התקבל ההיתר ללא סייג ורוב יהודי העיר נהגו להתגלח במועד[35]. עם זאת, לאחר פטירתו של הנודע ביהודה, בית הדין שבעיר שעליו נמנו תלמידי הנודע ביהודה שבראשם רבי אלעזר פלקלס, אסרו את הגילוח אך התירו בדיעבד להתגלח בערב יום טוב האחרון על סמך ההיתר[36].
במשך השנים נפוצה השמועה לפיה הנודע ביהודה בסוף ימיו חזר בו בסוף ימיו[37], אך רבי אברהם דה קולוניה ורבי חיים חזקיהו מדיני דחו את השמועה, וטענו שאם אכן הנודע ביהודה חזר בו, הוא היה מפרסם על כך ברבים[38].
הפולמוס בסנהדרין של פריז
בשנת ה'תקס"ו (1806) נערך כנס היסוד של הסנהדרין של פריז בהשתתפותו של נפוליאון בחול המועד. רבי חננאל ניפי, מחברי הסנהדרין, פסק אז להיתר הגילוח בחול המועד כהוראת שעה, מפני כבוד המלכות[23]. נשיא הסנהדרין, רבי יוסף דוד זינצהיים, שנודע בהתנגדותו לגילוח בחול המועד, חתם על פסקו של הרב ניפי, אך הוסיף שההיתר הוא לרבנים שנדרשו להגיע לאירוע בלבד, ולא לשאר העם שהגיע[39].
כשלוש שנים לאחר מכן, בשנת ה'תקס"ט (1809), נדרש רבי אברהם דה קולוניה מחברי הסנהדרין לדון בנושא, ולאחר חקירה ובדיקה התיר את הגילוח על פי היתרו של הנודע ביהודה, כשהוא מציין שבשל "השתנות הדור" יש להקל בנושא ולהתיר זאת. רבי אברהם ציין בתשובתו ש”אם בארז הנזכר רבן של בני הגולה הוא הרב נודע ביהודה נפלה שלהבת החולקים עליו, עד שהרעישו כמעט את כל העולם, מה יעשה אזוב הקיר?”[40]. לאחר שלא הצליח לקבל הסכמה מרבנים אחדים להיתר, הפיץ רבי אברהם את פסקו ברבים וקרא לרבני צרפת ואיטליה לצדד בהיתרו.
הפסק נתקל בביקורת חריפה, מצד רבנים רבים. כך לדוגמא רבי חיים שלום כהן, התבטא בעקבות פסק זה, כי ניכר על רבי אברהם ש"אין דעתו צלולה לעבודת השי"ת"[41]. רבי ישמעאל הכהן ממודנה שבתחילה שקל להתיר את הגילוח, שלח אליו מכתב בו מצהיר שהוא חוזר בו מהיתרו, ואף מציע גם לו לחזור בו מפסקו. רבי אברהם דה קולוניה ניסה לערב את הרב זינצהיים בפולמוס לטובתו, אך הוא סירב בשל התנגדותו לגילוח[42].
לצידו של רבי אברהם עמד רבי חזקיה יחיאל חיים טריויס רבה של קסלי, שהיה אף זה שהפנה את השאלה אליו בעניין הגילוח.
פרסום "מאמר התגלחת"
בשנת ה'תקצ"ה (1835) פרסם יצחק שמואל רג'יו - יש"ר, מגדולי המשכילים באיטליה, קונטרס בשם "מאמר התגלחת" בו דן בנושא הגילוח, כשבסופו הגיע למסקנה שבשל השתנות העיתים יש להתיר את הגילוח, ולדעתו אף כפיית האיסור היא עבירה מהתורה, וזאת מכיוון שבימינו גילוח הזקן הוא "אחת מנימוסי החברה האנושית, שאי אפשר להיפטר ממנו זולתי אם ירצה האדם להתראות לפני כל יוצאי שער עירו כעין פרא וכאיש היער משולל המוסר והדרך ארץ ואז יהיה ללעג ולשמצה לכל רואיו"[43].
הקונטרס נתקל בהתנגדות מצד אביו של יש"ר רבי אברהם חי רג'יו, שכתב תשובה ארוכה בנושא בה פרך את טענותיו של בנו. הוא שלח את התשובה בשנת ה'תקצ"ו (1836) אל רבי דוד זכות כדי שיחווה את דעתו בנושא, ולאחר מכן פרסם אותה בעילום שם בשנת ה'תקצ"ט (1839) תחת השם "תגלחת המאמר"[44]. רבי יעקב יחזקאל הלוי פרסם בשנת ה'תקצ"ט בברלין את הקונטרס "תספורת לוליינית" בה תקף את יש"ר והיתרו, ומתח ביקורת כללית על תנועת ההשכלה ושיטתה[45]. רבי ישראל משה חזן בספרו "כרך של רומי", דחה את ראיותיו של יש"ר, אך במקביל סבר שאין למחות במקלים[46].
במקביל, רבים קראו אז לרבני איטליה, בהשפעת הקונטרס, להתיר את הגילוח. בשנת ה'תר"ג (1843) הצליח הלל קנטוני מטורינו, לקבל את הסכמתם של רבני פיימונטה להיתר[47]. בשנת ה'תר"ט פנה חכם מפירארה לרבני איטליה, בקריאה לבטל את האיסור כליל. רבי דוד חי ביבאנטי השיב לו על כך במכתב חריף, וכתב שביטול האיסור יוביל לחורבן[48].
הרש"ר הירש בספרו חורב החמיר בדבר, ולטענתו קיום האיסור מסמל את נצחיותם של תקנות חז"ל[49]. לדעת החוקר מאיר בניהו, הרש"ר הירש כתב זאת כתגובה ל"מאמר התגלחת"[50]. צבי הירש פאסל הוציא בשנת ה'תר"ט (1849) את הספר "חורב בציון" בו התפלמס עם הרש"ר בנושאים הנידונים בספר "החורב", ובין השאר טען שהאיסור לגלח בחול המועד הוא על הראש בלבד[51].
כיום
הדעה הרווחת בימינו היא לאסור את הגילוח בחול במועד[52], אך רבנים רבים התירו את הגילוח, ביניהם:רבי יקותיאל יהודה גרינוולד[53], רבי אברהם בנימין זילברברג[54], רבי משה מלכה[55], הרב מרדכי אליהו[56], הרב אליעזר מלמד[57], הרב דוב ליאור[58] ועוד[59]. הרב עובדיה יוסף החמיר בנידון, אך כתב שאין למחות ביד המקילים כיוון שיש להם על מה לסמוך[60].
רבי משה פיינשטיין התיר בספרו "אגרות משה" להתגלח במועד למי שרגיל וידוע עליו שמתגלח מידי יום, וממילא התגלח גם בערב החג, מכיוון שאז אין חשש שיחשדו בו שהוא התגלח ללא ההיתר[61]. הרב פיינשטיין ספג על כך בתגובה ביקורת[62].
הרב יצחק פחה פרסם בשנת ה'תש"מ את החיבור "הגילוח בחול המועד" בו ניסה לסנגר על המתגלחים[63], בתגובה יצאו נגדו רבי שלום משאש[64] והרב יוסף שבתאי שפרסם קונטרס נגדי בשם "כבוד המועד"[65].
בשנת ה'תשנ"ה (1995) הוציא החוקר מאיר בניהו לאור את הספר "תגלחת בחולו של מועד". בספר קובצו מספר תשובות הלכתיות בנושא, שחלקם התפרסמו בו בפרסום ראשון. בנוסף צורף לספר סקירה היסטורית על הפולמוס מבניהו ומשה סמט[66].
קישורים חיצוניים
- מאיר בניהו, תגלחת בחולו של המועד, ירושלים ה'תשנ"ה, באתר אוצר החכמה
- הרב אהרן הלוי פיצ'ניק, לשאלת הגילוח בחול המועד, באתר דעת.
- תספורת בחול המועד
- למי מותר להסתפר ולהתגלח בחול המועד? באתר דרשו.
- הרב אוהד פיקסלר, גילוח בחול המועד, מתוך "בשבתך בביתך - מועד קטן", שיעור 10, באתר תורת הר עציון.
- הרב רוני ניסנוביץ', גילוח בחול המועד – עיון בפסקו של הנודע ביהודה
- ד"ר מנחם צוקר, גילוח בחול המועד - מקורות להיתר ואיסור, באתר ניווט התנ"ך.
- "חדש על ה(מ)דף", על מסכת מועד קטן, דף י"ד, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 משנה, מסכת מועד קטן, פרק ג', משנה א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ד עמוד א'
- ^ בדומה לאנשי המשמר שנאסר עליהם לכבס ולהסתפר במשמרתם, כדי שיעשו זאת לפני משמרתם.
- ^ דף י"ד עמוד א', ד"ה ומנודה
- ^ חידושי הריטב"א על הש"ס, מועד קטן, פרק ג', ד"ה "ואלו מגלחין במועד".
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקל"א, סעיף ה'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ז עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ד עמוד א'.
- ^ 9.0 9.1 שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקל"א, סעיף ד'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מועד קטן, פרק ג', הלכה א'.
- ^ מגן אברהם, אורח חיים, סימן תקל"א, סעיף ה'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ד עמוד א'.
- ^ תוספות, מסכת מועד קטן, דף י"ד עמוד א', ד"ה אומן
- ^ שיטה לתלמיד רבי יחיאל מפריז, מסכת מועד קטן, דף י"ד עמוד א'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקל"א, סעיף ג'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקל"א, סעיפים ו'–ז'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקל"א, סעיף ח'.
- ^ רבי יואל לייב הרצוג, גליוני יואל, עמ' קי"ד, ירושלים ה'תש"ל, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ רבי אהרן עזריאל, שו"ת כפי אהרן, סימן נ"א, מונקטש, התרצ"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ 20.0 20.1 רבי ישראל מקרמז', הגהות אשרי, מועד קטן פרק ג', סי' א; המהר"ם מרוטנבורג, הלכות שמחות, בתוך תשובות פסקים ומנהגים לרבי מאיר ב"ר ברוך מרוטנבורג, (מהדורת כהנא) חלק ג', ירושלים ה'תשכ"ג, עמ' מ"ג, סי' י', באתר אוצר החכמה; רבי מרדכי בן הלל, מרדכי על מועד קטן, סימן תתי"ע.
- ^ 21.0 21.1 ארבע טורים, אורח חיים, סימן תקל"א.
- ^ 22.0 22.1 רבי יוסף דוד זינצהיים, יד דוד, חלק ב', עמ' רע"ב, מהדורת ה'תקנ"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ 23.0 23.1 הרב יוסף ירא, "לקוטים מכתבי הרב חננאל ניפי", בתוך: זכרון לאברהם אליהו - ב', פטרבורג תרס"ט, עמ' 470, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקל"א, סעיף ב'.
- ^ רבי משה חגיז, לקט הקמח, יורה דעה, דף ל' - ל"ב, אמסטרדם ה'תס"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ רבי בנימין הכהן ויטאלי, שו"ת הרב"ך, אורח חיים, סימן י"ט, עמ' ס"ג, ה'תש"ל, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ 27.0 27.1 רבי יחזקאל לנדא, שו"ת נודע ביהודה, מהדורא תניינא, אורח חיים, סימן צ"ט.
- ^ רבי יחזקאל לנדא, שו"ת נודע ביהודה, מהדורא תניינא, אורח חיים, סימן ק"א.
- ^ רבי חיים יוסף דוד אזולאי, "מערכת נ'" - שם הגדולים, ווילנה תרי"ג, עמ' 90, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר, אורח חיים, סימן קנ"ד, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי.
- ^ מאיר בניהו, תגלחת בחולו של המועד, עמ' קמ"ט, ירושלים ה'תשנ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ שאול ברלין, בשמים ראש, סימן מ', ברלין ה'תקנ"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ אליעזר ליזר לאנדסהוט, תולדות אנשי השם, עמ' 101, ברלין ה'תרמ"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ "מודעא רבא" באתר הספרייה הלאומית.
- ^ רבי שמואל לייב קוידר, עולת שמואל, סימן ע"ו, פראג ה'תקפ"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ מאיר בניהו, תגלחת בחולו של המועד, עמ' פ"ג, ירושלים ה'תשנ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ מאיר בניהו, תגלחת בחולו של המועד, עמ' כ"ג, ירושלים ה'תשנ"ה, באתר אוצר החכמה.
- ^ רבי חיים חזקיהו מדיני, שדי חמד, מערכת חול המועד, עמ' ד2. מאיר בניהו, תגלחת בחולו של המועד, עמ' רל"ט, ירושלים ה'תשנ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ מאיר בניהו, תגלחת בחולו של המועד, עמ' ר"ל, ירושלים ה'תשנ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ מאיר בניהו, תגלחת בחולו של המועד, עמ' רל"ח, ירושלים ה'תשנ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ מאיר בניהו, תגלחת בחולו של המועד, עמ' רס"ה, ירושלים ה'תשנ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ מאיר בניהו, תגלחת בחולו של המועד, עמ' ע"ח - פ"ה, ירושלים ה'תשנ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ יצחק שמואל רג'יו, מאמר התגלחת, עמ' 17, באתר היברובוקס.
- ^ קונטרס "תגלחת המאמר" באתר הספרייה הלאומית.
- ^ קונטרס "תספורת לוליינית" באתר הספרייה הלאומית.
- ^ רבי ישראל משה חזן, כרך של רומי, סימן ח', ליוורנו ה'תקל"ח, באתר היברובוקס.
- ^ מאיר בניהו, תגלחת בחולו של המועד, עמ' נ"ג, ירושלים ה'תשנ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ מאיר בניהו, תגלחת בחולו של המועד, עמ' שי"ח, ירושלים ה'תשנ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ רש"ר הירש, חורב, עמ' 508, ה'תקצ"ז.
- ^ מאיר בניהו, תגלחת בחולו של המועד, עמ' צ"ח, ירושלים ה'תשנ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ צבי הירש פאסל, חורב בציון, עמ' 5.
- ^ הרב מאיר מאזוז, מקור נאמן - חלק א' סימן תצ"ח, בני ברק תש"ע, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ הרב יקותיאל יהודה גרינוולד, כל בו על אבלות, עמ' 128 - 138, ה'תשי"א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ רבי אברהם בנימין זילברברג, משנת בנימין, דף מ"ח, ניו יורק ה'תש"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ רבי משה מלכה, שו"ת מקוה המים, חלק א', דף מ"ב, ירושלים ה'תשכ"ח.
- ^ הרב אורי סדן, הלכות חול המועד, מתוך שבועון "עולם קטן", מס' 221, סוכות ה'תש"ע.
- ^ גילוח בחול המועד, מתוך "שאל את הרב", אתר ישיבה.
- ^ הרב דוב ליאור מתיר גילוח בחול המועד, בערוץ 7.
- ^ קובץ "גילוח בחול המועד".
- ^ ירחון קול סיני, אדר ה'תשכ"ד.
- ^ רבי משה פיינשטיין, אגרות משה - חלק א', אורח חיים, סימן קנ"ג, ניו יורק ה'תשי"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ רבי יום טוב שוורץ, מענה לאגרות, עמ' ה', הרב שלמה יהודה שוייצר, אוצרות ירושלים, סי' תס"ב תע"ז תפ"ו תק"ה תקי"ט תקמ"ד.
- ^ קונטרס "גילוח בחול המועד" באתר הספרייה הלאומית.
- ^ שמש ומגן, עמ' 517.
- ^ קונטרס "כבוד המועד" באתר הספרייה הלאומית.
- ^ מאיר בניהו, תגלחת בחולו של המועד, עמ' ט', ירושלים ה'תשנ"ה, באתר אוצר החכמה.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.