צבי הירש פאסל
 | |
| תמונה מ-1868 | |
| לידה |
21 באוגוסט 1802 כ"ג באב תקס"ג בוסקוביץ, סְפַר מוראביה, האימפריה הרומית הקדושה |
|---|---|
| פטירה |
27 בדצמבר 1883 (בגיל 81) כ"ח בכסלו תרמ"ד נג'קניז'ה, ממלכת הונגריה |
| השתייכות | האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית |
| רבותיו | משה הכהן קרפלס, החת"ם סופר |
| תלמידיו | משה שטיינשניידר |
צבי הירש פאסל (בגרמנית: Hirsch Bär Fassel; כ"ג באב תקס"ג, בוסקוביץ, 21 באוגוסט 1802 – כ"ח בכסלו תרמ"ד, נג'קניז'ה, 27 בדצמבר 1883) היה אב"ד פרוסניץ ונג'קניז'ה, פעיל למודרניזציה ורפורמה חינוכית, קהילתית ודתית בקרב יהודי מוראביה.
ביוגרפיה
פאסל נולד בבוסקוביץ שבמוראביה. כנער למד בישיבה המקומית בראשות הרב משה הכהן קרפלס, ולאחר מכן בישיבת פרשבורג תחת החת"ם סופר. לאחר שובו למולדתו נישא ליוספה ארנשטיין והחל לעסוק במסחר. הוא פשט את הרגל ואיבד את כספו. בתקופה זו התקרב גם לאב"ד פרוסניץ, ליב שוואב. הלה, איש תנועת ההשכלה והרב המודרני הראשון בכל החבל – הרפורמות שהנהיג, בהשראת יצחק נח מנהיימר, כללו דרשה בגרמנית, עריכת החופה בתוך בית-הכנסת ולא תחת השמים וכיוצא בזה – אסף סביבו חוג שמנה את חתנו לאופולד לעף, המשכיל גדעון ברכר ואחרים. פאסל עצמו נעשה תורם קבוע לכתבי-עת משכיליים כ'כרם חמד'.
פאסל החליט לפנות לקריירה רבנית והתמודד על משרתו של שוואב כשהלה עבר לפשט ב-1836. כקודמו לפניו, עורר התנגדות עזה מהרב הראשי נחום טרייביטש. הרוב בפרוסניץ, הקהילה הליברלית ביותר במוראביה, התעלם מהרב טרייביטש השמרן העדיף את פאסל על פני עמיתו המסורתי והמנוסה חיים יוסף פולק, והוא קיבל את התפקיד במרץ 1836. הרב הראשי, שיוקרת משרתו שקעה בהדרגה, הפעיל את כל סמכויותיו במשך שנתיים. הוא הציע לפאסל את רבנות בוסקוביץ ולאחר מכן הורה ליהודי פרוסניץ לפטר אותו. המחלוקת נפתרה כשהממשל שלל מהרב טרייביטש את סמכותו להתערב בבחירת רבנים ב-23 במרץ 1838, באשמה שניסה למנוע את הפצת נשיאת הדרשה בגרמנית ולעכב את המודרניזציה בקרב היהודים.
עתה היה יכול פאסל להתפנות לשנות מהבסיס את מערכת ההוראה. בתי-ספר כלליים בשפה הגרמנית (Normalschulen) ליהודים התקיימו מאז 1782, אך החינוך הדתי המשיך במתכונת פרטית, בתלמודי תורה לא-מוסדרים שנוהלו על ידי מלמדים. פאסל התלונן על מה שנחשב בעיניו כרמה נמוכה, על כך שעלותם מנעה מרבים מהעניים לשלוח את בניהם לחדר ושסגנונם הוביל לדעתו לניכור של הילדים מהדת. כמו בבוהמיה השכנה, לדבריו הפיצול בין לימודי החול והקודש הוביל בהדרגה לכך שהורים לא טרחו לשלוח את בניהם למוסד אחר מלבד בית-הספר הממשלתי. בסיועו של ברכר ובהנהלת המלומד יוסף וייסה, הוקם בפרוסניץ ב-1838 בית-ספר יהודי ("Hebräische Lehranstalt", "המוסד החינוכי העברי") ששילב תורה עם מקצועות כלליים. התלמידים למדו דקדוק עברי, תפילות את החומש; הושם דגש פחות על לימודי הלכה, רק מי שתכננו להפוך לרבנים חויבו בשיעורי גמרא, ותכני אגדה ומדרש כמעט ונעלמו. הרב טרייביטש היה נחוש לשמור על טהרת החינוך המסורתי בנפרד מהלימודים שנכפו מטעם השלטונות, מדיניות שהתווה הנודע ביהודה עוד בימי יוזף השני, וחשש גם מהיעדר יראת השמים של המורים. על אף התנגדותו הקשה ותלונותיו לרשויות, הוא אולץ שוב להיכנע. ב-1841 הוכרח להשתתף בבחינות הפומביות של המוסד. אב"ד פרוסניץ עודד גם פרודוקטיביזציה כלכלית, מתוך כוונה להפחית את אחוז היהודים שעסקו במסחר זעיר וברוכלות, והקים אגודה שעסקה בהוראות מלאכה. בנוסף לכך, ביקר קשות את מוסד הישיבה שלא יכול היה עוד, לטענתו, לענות על צורכי השעה ולחנך רבנים אדוקים שיהוו דוגמה והשראה.
ב-1839 פרסם פאסל ביקורת ארסית על "חורב", ספרו של רש"ר הירש, והשיק בכך יריבות מרה ורבת-שנים. כבוגר ישיבת פרשבורג, לעג למה שתפש כל חייו כבורותו של הרב הגרמני בתלמוד ובפוסקים, שלה טענו גם מבקריו השמרנים של האחרון. הירש הגן על תקפות המסורת וניסה לטעון במשמעויות רוחניות מנהגים שרבים ביקשו לבטל. הרב מפרוסניץ כתב כי הלה מעניק משקל רב מדי לשולחן ערוך ומקפיד על פסיקות נוקשות והנהגות פעוטות בשל חוסר התמצאותו; היו די אמצעים לבטל מנהגים שיסודם בטעות, שטעמם בטל או שלא התקבלו על הכל.
פאסל עצמו היה בעל עמדה דתית מורכבת. מחד סבר שההלכה התאבנה לאחר תום ימי הגאונים ויש להשיב לפסיקה את הדינמיות שאבדה לה; מאידך, הצהיר בהזדמנויות רבות על אמונה במקורן האלוקי של התורה שבכתב והתורה שבעל פה ועל מסירותו המוחלטת לתלמוד. רוב ההיסטוריונים סיווגו אותו כשייך לקצה הימני בין אוהדי זכריה פרנקל, מנהיג האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית, אליו היה מקורב. אחרים, כמו יצחק מרדכי יוסט, סברו שהחזיק בהשקפה מסורתית ("אורתודוקסית") לחלוטין. הוא פרש את השקפתו בספרו מ-1848 "בצדק ובמשפט", בו חילק את ציוויי התורה לשתי מערכות, "עקרונות" ו"חוקים." לדבריו האחרונים היו עשויים להתעדכן בתנאים מסוימים, המפורטים בתלמוד.[1] ב-1843 כתב הסכמה מפורטת לחיבורו של ברכר בו כתב שהטעם למציצה בברית המילה בטל משום שחז"ל הנהיגו אותו כתקנה מפני הבריאות ולא כציווי דתי, ובימיהם לא היו עגבת והרפס. כמו כן חיבר תשובה עבור לאופולד לעף שהתירה נגינה בעוגב בשבת על ידי נכרי, והתיר לאכול קטניות בפסח לאחר הקציר הדל של 1846.
ב-1842 ביקש ועד הקהילה של ברסלאו לקבל חוות דעת מבחוץ בשאלת כהונתו של אברהם גייגר – שהתפרסם בגישתו המחקרית הביקורתית ובקריאתו לרפורמה מקיפה בדת – כמשנה לאב"ד העיר, הרב שלמה טיקטין, שניסה להיפטר ממנו מזה שנים. הוועד, שתמך ברובו בגייגר, שיגר אגרות לשמונה-עשר רבנים שנודעו כפתוחים וליברלים. פאסל, היחיד במוראביה מבין המכותבים, השיב להם במפורט. הוא טען כי המפרסם דברים בגנות פרט מסוים בנוהג הדתי עדיין יכול לשמש כרב, אך לא מי שיוצא נגד עיקרי היהדות. תשובתו לא פורסמה, והוא התלונן בפני שטיינשניידר כי הפרנסים לא מצאו את תשובתו חיובית דיה.
כעבור שלוש שנים סירב להזמנה לכהן כרב הפלג האורתודוקסי בברסלאו משנפטר הרב טיקטין, משום שהדבר היה מצריך אותו לשרת תחת גייגר. הוא גינה את אסיפות הרפורמים של 6–1844 והאשימם בניהיליזם ובחוסר יראת כבוד כלפי הדת והמסורת. לקראת האחרונה שבהן, בברסלאו, עשה גייגר מאמץ גדול להזמין מנהיגים מתונים כשי"ר, אהרן ילינק ואברהם כהן כדי לשוות לוועידה חזות קיצונית פחות. פאסל הוזמן אף הוא, וחכך אם להיענות כפי שעשה פטרונו פרנקל שנה קודם באספת פרנקפורט. הוא נמלך לבסוף בעצת ילינק, שהבהיר לו כי רק "בעלי רוח הרסנית" ינכחו שם ואם ילך, ימצא עצמו לבד ביניהם. תחת זאת, שכנע פאסל את פרנקל להכריז על כינוס "אספת תאולוגים" בדרזדן במענה לרפורמים. הוזמנו כארבעים רבנים ודרשנים שחלקו גישת ביניים זהירה דומה לזו שלהם, כולל שי"ר, לאופולד לעף, כהן ומיכאל זקש. המפגש לא יצא לבסוף אל הפועל. הרב מפרוסניץ פעל גם לטובת הסרת המגבלות האזרחיות מעל יהודי מוראביה, שעוד היו נתונים תחת חוקים שהתירו רק לבן הבכור בכל משפחה להתחתן כדי להגביל את מספרם. ב-1841 הצליח לבלום חוק שנועד להשתית עונשי מאסר עם עבודת פרך על נשים שנתפסו בחיי אישות בלתי-רשומים (אחוז היהודים שנולדו מחוץ לנישואין מוכרים במוראביה עמד אז על 15%, להערכתו), אך חוק המשפחות נותר עד אביב העמים.
באותה תקופה, ארבע שנים לאחר מות הרב טרייביטש, הייתה שאלת מחליפו במוקד ויכוח ממושך. הרבנות המורבית עדיין הייתה מסורתית מאוד (רק ב-1846 מונה לראשונה בעל תואר דוקטור בחבל) אך המודל המקובל של הרב הישן, פוסק ודיין, כבר היה אנכרוניסטי. המועמד שחיפשו הרשויות, כתב מיכאל מילר, היה אמור ”לנווט בין סקילה וכריבדיס של האורתודוקסיה והרפורמה, להיות ראוי לכבוד הן על בסיס בקיאות בתלמוד והן על נאורות וידיעות בהוויית העולם.” פאסל ראה בעצמו האיש המתאים לתפקיד, אך מי שקיבל אותו היה מועמד מבחוץ, יריבו הוותיק הרב הירש. הלה נבחר על ידי פרנסי ניקלשבורג ונציגים מיתר הערים בשל הסברה שרב גרמני, שכבר היה מנוסה בסביבה שבה היהודים עברו תמורה נרחבת, יוכל למנוע התדרדרות דתית דומה במוראביה שהייתה עדיין בשלב מוקדם יחסית של מודרניזציה. דווקא בגלל שהשניים חלקו הרבה במשותף – הם ביקרו את המלמדים בחדרים ושאפו להחליף את הישיבות בסמינר מודרני, תמכו בלימודי חול ובהשתלבות בחברה, בלבוש מודרני ובקיצור הזקן – היה החיכוך ביניהם חריף במיוחד. מילר ציין ”בניגוד לעימותיו עם הרב טרייביטש, שעמדו בסימן המתח בין המודרני למיושן, כאן עמדו שני חזונות מתחרים של קדמה.” פאסל הרבה לבקר את הרש"ר הירש בארבע שנותיו במוראביה, בין היתר על כך שלא עסק דיו בשאלת האמנציפציה ושהרבה להטיף לאדיקות בתחומים כמו צניעות נשים. אבל הייתה זו הביקורת מימין, בעיקר התנגדות לסמינר, שהכריעה את הרב הירש והביאה לעזיבתו בקיץ 1851.
ארבעה חודשים לפניו, במרץ, בחר הרב מפרוסניץ לעבור לקהילה גדולה יותר, נג'קניז'ה שבהונגריה, שם החליף את לעף. ב-1863 קיבל את צלב ההצטיינות האזרחי (Zivil-Verdienstkreuz) בזהב, הדרגה השנייה הגבוהה ביותר. ב-1870 הצטרפה העיר לארגון הקהילות הנאולוגי. פאסל מת בה ב-1880.
בתו רוזה זוננשיין היגרה לארצות הברית והקימה את כתב-העת הראשון שנועד לנשים יהודיות, The American Jewess.
ספרים
- Das mosaisch-rabbinische Zivilrecht. Groß-Kanizsa 1852-54, zwei Bände.
- Das mosaisch-rabbinische Gerichtsverfahren in zivilrechtlichen Sachen. Groß-Kanizsa 1858.
- Die mosaisch-rabbinische Tugend- und Rechtslehre. Zweite Auflage Groß-Kanizsa 1862.
- Āśôt mîšpāt̹. Das mosaisch-rabbinische Gerichts-Verfahren in civilrechtlichen Sachen bearbeitet nach Anordnung und Eintheilung der Gerichtsordnungen der Neuzeit, und erläutert mit Angabe von Quellen. Groß-Kanizsa 1870.
לקריאה נוספת
- Michael L. Miller, Locking Antlers: Hirsch Fassel, Samson Raphael Hirsch, and the Forging of a New Rabbinic Ideal, בתוך: Rabbis and Revolution: The Jews of Moravia in the Age of Emancipation, Stanford University Press, 2010. עמ' 138–177.
קישורים חיצוניים
- Hirsch Bär Fassel באנציקלופדיה יודאיקה.
- Fassel, Hirsch Bär צבי הירש פאסל, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית).
- מכתב תלונה של טרייביטש לחת"ם סופר אודותיו מ-4 במאי 1834, אגרות סופרים, וינה 1929.
צבי הירש פסל (1802-1883), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ מילר, עמ' 156-155.
37641880צבי הירש פאסל