ברכת החיים
ברכת החיים, היא ביטוי לוואי של ברכה, הנוסף לשמו של אדם בחייו.
מקורות ראשונים
יסודה של ברכת החיים במאמר המדרש: "אמר רבי יצחק: כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה, מה טעמיה? (משלי י, ז) זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה".[1] לדעתו של ר' יאיר חיים בכרך מאמר זה נסוב על צדיק בחייו, שכן חובה זו לברך נדרשת בבבלי[2] מפסוק שנאמר על אברהם אבינו בעודו בחייו,[3] ומכאן "דזֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה בחי מיירי (מדובר)".[4] אף לדעתו של החוקר שמואל וינגרטן: "אין כל הכרח לדייק ש'מזכיר את הצדיק' לאחר מותו דווקא".[5]
בספרות חז"ל מצאנו את הברכה 'זכור לטוב' המוצמדת בדרך כלל לאליהו הנביא[6] וזאת על יסוד המסורת שאליהו הנביא חי חיי נצח: "אליהו חי הוא".[7] מקורות חז"ל רבים משתמשים בברכה זכור לטוב בהתייחס לפעילות אנושית של אליהו בהווה.[8] כך הוא במדרש: "הוא אליהו זכור לטוב שלא חטא הוא חי וקים",[9] כך הוא גם נוסח הההכרזה בברית מילה: "זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב".[10]
הברכה זכור לטוב, בעברית או בארמית, מופיעה בכתובות הכרת תודה לנדיבים בבתי הכנסת העתיקים בארץ ישראל, כמו בית הכנסת בכורזים, בכפר קנא, בעין גדי, בחמת גדר, בנערן, ועוד. כל האזכורים יכולים להתפרש כברכה לנדיבים בחייהם.[11]
לדברי שאול ליברמן:
"נראה שהברכה 'זכור לטוב' הייתה מורגלת בארץ בעיקרו של דבר כלפי אדם חי [...] המקבילה הארמית 'דכיר לטב' נמצאת בכתובות בתי הכנסת כברכה לאדם חי".[12]
הברכה זכור לטוב נזכרת גם בתעודות מהגניזה הקהירית בהתייחס לאדם חי.[13] מספר חסידים עולה כי ניתן להשתמש בברכה זכור לטוב אף לאדם בחייו ואף לשאינו-יהודי: "אם אדם מדבר בשבח צדיקים, בין יהודים בין גויים, כגון אותו פלוני עשה לישראל אותה הטובה, רשאי לומר זכור לטוב".[14]
היסטוריה ותפוצה
ניתן לאפיין ולתקף את צורות השימוש של ברכת החיים באופן כרונולוגי, על דרך כלל:
ברכת החיים הרווחת בתקופת הגאונים היא נַטְרֵיהּ רַחֲמָנָא (ישמרהו צורו), בראשי תיבות: נ"ר;[15] באיגרת שכתב רב האי גאון על אודות ר' שמריה בן אלחנן: "ועמדנו על אשר הזכיר אלוף נט' רח' [נטריה רחמנא], משבחו של רב המובהק אדירנו איתננו רבנו שמריה ראש שורת נהרדעאי [...] יאמצהו קדושנו ויסעדהו ויעזהו ויעודדהו".[16]
בקרב חכמי ספרד, בייחוד בתקופת תור הזהב, נפוץ היה השימוש בברכה נטריה רחמנא, וגם ביטוי בנוסח דומה: נַטְרֵיהּ רַחֲמָנָא וּפַרְקֵיהּ (ישמרהו צורו ויגאלהו), בראשי תיבות: נר"ו. נוסח זה נזכר כבר בשו"ת ר"י מיגאש,[17] והוא רווח מאוד בכתבי רמב"ן ביחס לרבו ר' יהודה בר יקר,[18] ובכתבי הרשב"א ביחס לרמב"ן.[19] ביטוי זה נזכר גם אצל ראשונים שאינם מספרד, כמו בחיבור 'שבולי הלקט' לר' צדקיה בן אברהם.[20] ברכת החיים נר"ו שגורה מאוד גם בקורפוס ההלכתי של ר' יוסף קארו, על רבותיו וחבריו.[21]
הברכה נר"ו באה לידי שימוש רווח בתרגום העברי שלה: ישמרהו צורו ויחיהו, בראשי תיבות יצ"ו, י"צ או ישצ"ו. השימוש בברכה זו חוצה תקופות וגבולות. האזכורים המוקדמים ביותר הם בתשובות הרמב"ם[22] הרשב"א[23] והרא"ש,[24] ונוכחים באופן בולט במאה הט"ו אצל גדולי פוסקי אשכנז,[25] איטליה[26] ואלג'יר.[27] ברכת החיים: יצ"ו הייתה נוכחת גם בחוג גורי האר"י.[28]
במקביל, למן תקופת הגאונים ועד ראשית תקופת האחרונים, רווחה בקרב יהודי ארצות האסלאם, (ובהשפעת התחביר המוסלמי),[29] הברכה שמרהו צורו, ובראשי תבות ש"צ. הברכה מופיעה באגרותיו של הרמב"ם[30], ובכתביהם של תלמידי הרי"ף, הרמב"ן, וחכמים נוספים. ראשי תיבות אלו גרמו לטעויות לעיתים כשנפתרו "שליח ציבור"[31].
באשכנז הקדומה נעשה שימוש בברכת החיים: שיחיה, ביטוי זה מופיע לראשונה בתשובות רש"י[32] נזכר גם על-ידי הראב"ן[33] ונוכח מאוד בתשובות מהר"ם מרוטנבורג, בייחוד בצורת חתימתו: 'מאיר בן ברוך שיחיה',[34] בתוספות בחלק ממסכתות התלמוד נזכר הביטוי משי"ח, שפתרונו: מורי שיחיה.[35] ורסיה נוספת של ברכת 'שיחיה' הייתה נהוגה בפרובאנס בנוסח: צב"י (צדיק באמונתו יחיה).[36]
ר' מרדכי בן הלל, תלמידו של מהר"ם, משתמש אף הוא בברכת 'שיחיה' או בקיצור: שי', על רבותיו,[37] ולעיתים מרחיב הברכה בנוסח: שיחיה נצח, בראשי תיבות: ש"ן.[38] שימוש בביטוי זה עושים במאה הט״ז חכמי פולין, הרמ"א[39] ור' יואל סירקיש.[40] בקרב אבות תנועת החסידות מזכיר ר' יעקב יוסף מפולנאה כמה פעמים את מורו הבעש"ט בברכת החיים: ש"ן.[41] בקרב האחרונים בולט מאוד השימוש בברכה ש"ן בספר 'קצות החושן' של ר' אריה לייב הלר[42] ובספר 'קונטרס הספקות' של אחיו ר' יהודה כהנא הלר.[43]
מאשכנז של המאה הט"ו ידועה לנו גם ברכת החיים: שלי"ט או שליט"א (שיחיה לאורך ימים טובים אמן), המהווה התפתחות לברכת החיים האשכנזית 'שיחיה'. נזכרה לראשונה אצל ר' ישראל איסרלין[44] ותלמידו ר' ישראל ברונא.[45] בהגהות המפה מציין הרמ"א שני נוסחים של ברכת החיים שהיו שגורים בימיו: "אם ב' יוסף בן שמעון בעיר אחת והאחד מת אביו, וכתב בשטר יב"ש [יוסף בן שמעון] שלי"ט או נר"ו וכמו שכותבין על מי שאביו חי".[46] כך היא גם חתימתו באחת מתשובותיו: "נאום משה בן לא"א מורי כמר ישראל שלי"ט הנקרא משה איסרלש מקראקא".[47]
ברכת החיים הקדומה לנשים הינה: מנשים באהל תבורך או מנשים תבורך, בראשי תיבות: מנב"ת, מב"ת או מ"ת, על משקל שירת דבורה: "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ"[48] ברכה זו נזכרה בשו"ת הריב"ש,[49] 'תרומת הדשן'[50] ומהר"י מינץ.[51] הרא"ש משתמש בברכה זו אף לשאינה-יהודיה: 'בצווי גבירתנו המלכה מב"ת'.[52] ברכת החיים לנשים: שתחיה, נזכרה אצל המהרי"ל.[53]
בקרב חכמי הספרדים, ערב הגירוש ולאחריו, הייתה רווחת גם ברכת החיים: ס"ט. כך פותח ר' דוד אבודרהם את ספרו: "אמר דוד בר יוסף ס"ט בר דוד נ"ע (נוחו עדן או נשמתו עדן) בן אבודרהם",[54] מכאן שס"ט היא ברכת החיים ונ"ע ברכת המתים. משמעות ס"ט בהקשר זה הינה: סופו טוב.[55] פעמים שבברכה זו מברך הכותב את עצמו.
על ברכת החיים שנהגה בקרב התימנים במאה הי"ט, מספר הנוסע והאתנוגרף היהודי, יעקב ספיר:
"כשמזכירים איש חי לשבח אומרים עליו השלום, אשר היה נדמה לי בתחילה לקללה ולא לברכה, כי אנחנו אומרים כן על המת [...] ולכן אין להביא ראיה אם אנו מוצאים בספר קדמון אם יזכיר איזה חכם וכותב עליו עליו השלום שכבר היה נפטר בימיו, שאולי הוא ברכת החיים כמנהגם, ולא ברכת המתים כמנהגנו".[56]
ברכת החיים ידועה נוספת היא: נרו יאיר. נראה שהברכה נרו יאיר היא התפתחות של הברכה נר"ו, שהייתה, כאמור, רווחת בימי הביניים. התיארוך הראשון של נרו יאיר אינו חד משמעי. צירוף המילים נרו יאיר במילואם, ללא ראשי תיבות, אינו ידוע עד המאה הי"ז ונזכר לראשונה בספרי הלכה של פוסקים אשכנזים.[57] נרו יאיר בראשי תיבות: נ"י מופיע כבר בתשובות מהר"ם מרוטנבורג,[58] ר' יהודה בן הרא"ש[59] וב'שבולי הלקט'.[60] חרף זאת, אין לדעת בוודאות אם הכוונה לברכת החיים: נרו יאיר או לשבח הרבני: נר ישראל. ברכת החיים: הי"ו (ה' ישמרהו ויחייהו) נזכרה, כנראה לראשונה, במאה הי"ח על-ידי החיד"א.[61]
כיום רווחת ברכת החיים בעיקר בחוגים של יהדות אורתודוקסית: שליט"א על אדם חשוב; הי"ו כברכה שווה לכל נפש; נ"י או ני"ו (נרו יאיר ויזרח) לילדים ונערים. לאישה מקובלת הברכה: תחיה, ולעיתים במליצה: מנב"ת.
'זכרונו לברכה' כברכת החיים
השימוש בברכת החיים, והיפוכה ברכת המתים, מהווה אבן דרך במחקר לתיארוך זמנם של אישים ידועים.[62] למרות המוסכמה כי הביטוי 'זכרונו לברכה' נחשב כברכת-מתים מובהקת, יצאו על כך עוררין. המקור הידוע הקושר את 'זכרונו לברכה' עם אדם מת נמצא בבבלי קידושין: "מכבדו בחייו ומכבדו במותו [...] במותו כיצד? [...] אומר זכרונו לברכה לחיי העולם הבא".[63] המהרש"א ב'חידושי אגדות' על אתר, ציין: "גם בחייו מצינו שיש לומר זכרונו לברכה [...] ובמותו מוסיף לחיי עוה"ב".
עניין זה נידון בהרחבה במאה הי"ז בתשובה של ר' יאיר חיים בכרך, מחבר 'חוות יאיר', בנוגע להיתר עגונה על סמך תיעוד שבו נזכר הבעל בברכת המתים: ז"ל. בפסיקתו ערער הרב בכרך על ההחלטיות של ההוכחה:
"נראה לי לחלק בין שלי"ט דהוכחה הוא, ולעולם לא יתכן על מי שמת לכתוב שלי"ט, שהוא נוטריקון שיהי' לאורך ימים טובים, וכן נר"ו ענינו כך, מה שאין כן ז"ל, לא ימנע מלכתוב על החי, דקרא ד'זכר צדיק לברכה' בחי מיירי [...] אע"פ שהמנהג פשוט שלא לכתוב על החי, מ"מ אם השטר בא ממרחק במדינה אחרת אפשר כי שם יש שנוהגין כך".[64]
לדעתו של ר' יעקב ברלין, מחכמי פיורדא במאה הי"ח, ההסתייגות של מחבר 'חוות יאיר' יפה רק בנידון של עגונה "דהוי איסור אשת איש, מה שאין כן לעניין ממון אין כאן ספק", אפוא, בדיני ממונות מהווה הביטוי ז"ל ראיה מובהקת על מותו של אדם.[65] התייחסות נוספת לתשובה זו מהמאה הי"ט, נכתבה על-ידי ר' יצחק אבולעפיה: "ועם שראיתי להגאון הרב חוות יאיר שגם על החי ניתן ליאמר וליכתב ז"ל [...] כבר נהוג עלמא לכתוב על החי נר"ו ועל שוכני עפר נוחם עדן וז"ל, כידוע".[66]
ראו גם
לקריאה נוספת
- שמואל וינגרטן, 'ז"ל כברכת החיים', סיני, פב, ה-ז (תשל"ח), עמ' רסז-רסט.
- ישראל דנדרוביץ, 'זכרונו לברכה על אדם חי', נזר התורה, יא (תשס"ה), עמ' קנז-קסח.
קישורים חיצוניים
- יצ"ו, באתר מילוג
- חיד״א נר״ו, באתר ספריית הרמב"ם
- הוספת נ״י לשם, באתר פורום אוצר החכמה
הערות שוליים
- ^ בראשית רבה, פרשה מ"ט, פסקה א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ח עמוד ב'
- ^ בראשית, יח, יז
- ^ שו"ת חוות יאיר סימן עא. גם מהמשך המדרש עולה מסקנה זו: "אמר הקב"ה: הזכרתי את הצדיק ואיני מברכו? (ספר בראשית, פרק י"ח, פסוק י"ח) וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם"
- ^ 'ז"ל כברכת החיים', סיני, פב, ה-ז (תשל"ח), עמ' רסז
- ^ משנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט"ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ו עמוד א'
- ^ למשל: "בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח", תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ג' עמוד א'
- ^ קהלת רבה ג, טו
- ^ שולחן ערוך יו"ד רסה, יא; ראו גם שו"ת חתם סופר, ח"ו ליקוטים סימן צח, בו דן ר' משה סופר לגבי מילה בשבת: "דהרי נהגו עלמא במילה לאמור זה כיסא של אלי' זכור לטוב וגם מתפללים המוהלים שיעמוד אלי' על ימינם לסמכם וזה אומרי' אותו אפי' בשבת", הכיצד יכול אליהו לעבור תחום שבת? לדבריו קיים הבדל בין 'כשמתגלה בנשמתו כמו ביום המילה אז איננו מחויב במצות במתים חפשי [...] אך כשמתגלה בלבוש גופו הרי הוא מגדולי חכמי ישראל"
- ^ יוסף נוה, על פסיפס ואבן: הכתובות הארמיות והעבריות מבתי הכנסת העתיקים, תשל"ח, עמ' 8-7
- ^ יוונית ויוונות בארץ-ישראל, ירושלים תשכ"ג, עמ' 54, הערה 22
- ^ שלמה דב גויטיין, 'ידיעות חדשות על נגידי קירואן ועל רבינו נסים', ציון, שנה כז, תשכ"ב, עמ' 18, הערה 43
- ^ ספר חסידים, סימן תתקפב
- ^ אברהם אליהו הרכבי, תשובות הגאונים, סימן ש"ע, ועוד
- ^ אלינער ברקת, שפריר מצרים, תל אביב תשנ"ה, עמ' 146
- ^ שו"ת ר"י מיגאש סימן קנג
- ^ חידושי הרמב"ן, מסכת שבת, דף קנג ע"ב, ועוד רבים
- ^ חידושי הרשב"א, מסכת עירובין, דף יז ע"ב, ועוד רבים
- ^ עניין תפילה סימן ב', ועוד
- ^ בית יוסף, יו"ד סימן סד, ועוד
- ^ שו"ת הרמב"ם סימן קעח; ועוד
- ^ שו"ת הרשב"א, ח"א סימן תיז, ועוד
- ^ שו"ת הרא"ש, כלל א' סימן ז, ועוד. בתשובה זו מכנה הרא"ש את אביו ר' יחיאל בברכת החיים: יצ"ו
- ^ שו"ת תרומת הדשן סימן א, ועוד
- ^ שו"ת מהרי"ק סימן א, ועוד רבים
- ^ שו"ת תשב"ץ ח"א סימן א, ועוד רבים
- ^ יוסף אביבי, אהל ש"ם, תש"ע, עמ' 110
- ^ א. ח. פריימן, מבוא לתשובות רבי אברהם בן הרמב"ם
- ^ לדוגמה, אגרות הרמב"ם מהדורת שילת עמ' סד
- ^ ראה כתבי פנחס טורברג, עמוד קסב, א.ח. פריימן, הרא"ש, עמ' עא הערה 161
- ^ שו"ת רש"י סימן ק
- ^ שו"ת ראב"ן סימן יז, ועוד
- ^ יצחק זאב כהנא, מהר"ם מרוטנבורג: תשובות פסקים ומנהגים,ירושלים תשי"ז, תשובה כא, עמ' נב, ועוד רבים. למהר"ם אף הייתה צורת חתימה קבועה בחיי אביו: 'ושמבב"ש' - ושלום מאיר בן ברוך שיחיה, למשל: שם, תשובה צט, עמ' קז, ועוד; ראו גם: שמחה עמנואל, תשובות מהר"ם מרוטנבורג וחבריו, ירושלים תשע"ב, עמ' 35-37
- ^ ראו למשל תוספות, מסכת מכות, דף י"ד עמוד א', ד"ה ואידך: "כך נראה למשי"ח וצריך עיון"
- ^ תשובות חכמי פרובינציא, סימן מט, ועוד; הרב נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים אלופי יעקב, ו, עמ' פא
- ^ ראו: הרב ד"ר שמואל כהן, 'ר' מרדכי בן הלל האשכנזי', סיני י' (תש"ב), עמ' רט-רטו
- ^ מרדכי, סנהדרין רמז תרצז, ועוד
- ^ דרכי משה הקצר, יו"ד סימן קי; שו"ת הרמ"א סימן ה', ועוד
- ^ שו"ת בית חדש, ישנות, סימן עח
- ^ תולדות יעקב יוסף, פרשת מקץ, ועוד
- ^ קצות החושן, הקדמה, ועוד
- ^ קונטרס הספקות, כלל א, ד, ועוד
- ^ שו"ת תרומת הדשן סימן נב
- ^ שו"ת מהר"י מברונא סימן ריט
- ^ שולחן ערוך חו"מ מט, ז
- ^ שו"ת הרמ"א, סימן מח
- ^ שופטים ה, כד
- ^ שו"ת הריב"ש סימן מז, ועוד
- ^ סימן רסא
- ^ שו"ת מהר"י מינץ סימן ב, ועוד
- ^ שו"ת הרא"ש כלל קז סימן ו
- ^ שו"ת מהרי"ל סימן נז, ועוד
- ^ אבודרהם, הקדמה
- ^ מיכאל ש' מולכו, מצבות בית העלמין של יהודי שאלוניקי, תל אביב תשל"ה, עמ' 24, בהערה; מאיר בניהו, ספונות, יד (יון ד), ירושלים תשל"א-תשל"ח, עמ' קלג
- ^ אבן ספיר, ליק [תרכ"ו] 1866, פכ"ב, דף נו ע"ב; ש"ד גויטיין מציין בהקשר זה, כי 'כמו בענינים רבים אחרים אין התימנים אלא מחזיקים במנהג קדמון', ראו: 'ידיעות חדשות על נגידי קירואן ועל רבינו נסים', ציון, שנה כז, תשכ"ב, עמ' 18, הערה 43
- ^ שו"ת בית חדש, חדשות, סימן צ; שו"ת חוט השני סימן נח; תשובת ר' משה לימא מחבר 'חלקת מחוקק', בתוך: שו"ת אספת גאונים, ירושלים תשמ"א, סימן לד
- ^ יצחק זאב כהנא, מהר"ם מרוטנבורג: תשובות פסקים ומנהגים,ירושלים תשי"ז, תשובה רעה, עמ' רכד, ועוד
- ^ שו"ת זכרון יהודה סימן יח, ועוד
- ^ הלכות טריפות סימן ח
- ^ ברכי יוסף או"ח סימן ח, ועוד
- ^ ראו למשל: דוד תמר, 'לבירור שנת פטירתם של גדולי חכמי א"י וטורקיה', סיני, ע, ה-ו (תשל"ב), עמ' רלא-רמא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"א עמוד ב'
- ^ שו"ת חוות יאיר סימן עא
- ^ באר יעקב, פיורדא תקכ"ז, חו"מ, סימן מט
- ^ לב נשבר, אזמיר תרל"ח, סימן ג עמ' יג
39915021ברכת החיים