רבי ברוך משקלוב
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. הסיבה לכך: מציג באור חיובי את פעילותו למען ההשכלה.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. הסיבה לכך: מציג באור חיובי את פעילותו למען ההשכלה. |
רבי ברוך שיק משקלוב (1744, תק"ד – 1808, א' באדר תקס"ח) היה דיין ומקובל, מחבר ומתרגם ספרי מדע ובהם הספר "יסודות" של אוקלידס.
ביוגרפיה
שיק נולד בעיירה שקלוב שעל גבול פולין והאימפריה הרוסית, לרבי יעקב שהיה רב העיירה ומחבר הספר "בציעת הפת". משפחתו הייתה משפחת רבנים מיוחסת, סבו היה רבי יהודה רבן של קלצק ומייצ'יט, בנו של רבי לייב "בעל התוספות" ממינסק. אביו היה בן דודו של רבי אריה לייב גינצבורג בעל "שאגת אריה"[1]. קיבל חינוך רבני מסודר, ב-1764 הוסמך לרבנות בידי רבי אברהם קצנלבוגן מבריסק, ואחר כך נעשה דיין ופרנס במינסק. כבר מגיל צעיר החל להתעניין בספרי מדע ובפרט באנטומיה ובאסטרונומיה. תחומי ידע אלו אמנם לא היו שגרתיים ביהדות מזרח אירופה, אך מצד שני לא נחשבו פסולים, ואף ראו בהם ידיעות נחוצות לשם לימוד תורה. לפי עדויות מסופקות שהה מספר שנים בלונדון ולמד רפואה.
בשנות השישים והשבעים של המאה ה-18 חיבר שיק שני ספרים: "עמודי שמים" באסטרונומיה (ביאור על הלכות קידוש החודש של הרמב"ם) ו"תפארת אדם" באנטומיה. הידע שהציג בספרים אלו היה מבוסס בעיקר על המדע של ימי הביניים, כפי שקרא בחיבורים בלטינית שהובאו למזרח אירופה, כנראה על ידי יהודים מקומיים שנסעו ללמוד רפואה בפדובה.
שיק ניסה לשלב בחיבורים אלו בין הקבלה, ספר הזוהר בפרט, לבין המדע. לשיטתו מאחר ויש הקבלות בין מערכת עשר הספירות של הקבלה ובין האיברים בגוף האדם, על פי רעיונות של אנתרופומורפיזם המוצגים כבר בזוהר, אם כן מדע האנטומיה יֵצֵא נשכר מהכרת הקבלה מצד אחד, ואילו מושגי הקבלה יהיו ברורים יותר על ידי הכרת המבנה האנטומי של גוף האדם, בבחינת "מִבְּשָׂרִי אחזה אלוה" (איוב י"ט, כו), מצד שני. ברעיונות אלו התבסס שיק בין השאר על כתביו של הרמח"ל, שכבר הגיעו בתקופתו למזרח אירופה; ייתכן שהתוודע אליהם באמצעות יקותיאל גורדון, תלמידו של הרמח"ל ששהה תקופה מסוימת בשקלוב.
שיק החל לנדוד בקהילות באירופה כדי לאסוף חותמים על ספריו ולהשיג מימון להדפסתם, וב-1776 הגיע לקהילת ברלין. שם קיבל הסכמות לספריו מרב הקהילה, צבי הירש לוין, ובנו שאול ברלין. בברלין הכיר מקרוב את משה מנדלסון ואת חוג תלמידיו-ידידיו, ובהם נפתלי הרץ וייזל, דוד פרידלנדר ואחרים. אנשי ברלין, בראשית ימיה של תנועת ההשכלה המאורגנת ועוד לפני שהחלה ההתנגדות הרבנית להשכלה, הופתעו להכיר תלמיד חכם מזרח-אירופאי המגלה עניין בהשכלה ובמדעים, והתגייסו לסייע לו ולהדריך אותו.
לאחר שהדפיס בברלין את שני חיבוריו "עמודי שמים" ו"תפארת אדם", הציע לו הרב לוין להדפיס את ספרו של יצחק הישראלי "יסוד עולם", על אסטרונומיה, על פי כתבי יד שהיו בספרייתו. כדברי ההיסטוריון דוד פישמן, "רשימת החותמים מראש על הספר 'יסוד עולם' היא למעשה רשימת 'מי הוא מי בקהילת ברלין'", ובהם בין השאר כמה מעשירי העיר שתמכו כספית בשיק. נפתלי הרץ וייזל אף כתב שיר תהילה שנדפס בראש "יסוד עולם". ככל הנראה ציפו משכילי ברלין ששיק יפעל בשובו למזרח אירופה להפיץ רעיונות השכלה ומודרנה אצל היהודים; שיק מצדו התעניין בעיקר בלימוד המדע כאמצעי להעמקה תורנית, אך שהייתו בברלין אפשרה לו לגלות עד כמה הידע שלו מיושן ועד כמה נפוצה הבערות המדעית אצל היהודים – לרבות הרבנים – לעומת ברלין של עידן האורות.
לאחר שהייה של כמה חודשים בברלין חזר שיק למינסק. בשנים הבאות חיבר את הספרים "דרך ישרה" (האג, 1779), ברפואה, "אוקלידוס" (האג, 1780), כפי שיפורט להלן בהוראת הגר"א, תרגום של "יסודות" של אוקלידס, ו"קנה המידה" (פראג, 1783; מהדורה שנייה שקלוב, 1791), תרגום של ספר אנגלי על אלגברה, גאומטריה וטריגונומטריה. כנראה בהשפעת משכילי ברלין עזב בספרים אלה את הניסיונות לשלב מדע וקבלה, והתמקד בצורך להפיץ חכמות ומדעים אצל היהודים; הוא תיאר את בערותם של היהודים לעומת הגויים כמצב של חילול השם, וראה צורך ללמד מתמטיקה ומדעי הטבע כדי להעלות את כבודם של ישראל בעמים.
ב-1778 נסע לווילנה כדי לקבל הסכמה לספריו מהגאון מווילנה. הגאון אמנם לא נהג כמעט לתת הסכמות, אך עודד אותו[2] לתרגם ספרי מדע לעברית והביע עמדה חיובית ביחס ללימוד מדעים, שאותה ציטט שיק בהקדמה לספר אוקלידוס: "כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נצמדים יחד". ציטוט זה היה מאז מן הראיות העיקריות שהובאו כדי ללמד על גישתו המודרנית של הגר"א, ועמד במרכז ויכוחים רבים בין משכילי מזרח אירופה לשומרי המסורת לאורך המאה ה-19. ב-1783 נסע שיק לפראג וקיבל שם הסכמה מסויגת יחסית מרבי יחזקאל לנדא, בעל ה"נודע ביהודה", לספרו "קנה המידה".
ב-1791 עבר לעיירה אוסטיה שבמחוז מוהילב, שם התגורר באחוזתו של היהודי העשיר יהושע צייטלין, שתמך בכמה תלמידי חכמים משכילים. הייתה לו שם מעבדה פרטית שבה ערך ניסויים בכימיה. ב-1797 עבר לסלוצק, שם שימש כדיין וכרופא עד פטירתו ב-1808.
ב-1785 הצטרף ללשכת בונים חופשיים נוצרית-יהודית בווינה בשם "האחים האסיאתים" (גר')[3] אין מספיק עדויות שיבהירו את המניעים שלו לצעד מפתיע זה ואת מידת ההשפעה שהייתה לכך על המשך חייו.
נכדיו היו רבי יעקב ברוכין (ה"משכנות יעקב") ורבי יצחק מינקובסקי מקרלין (ה"קרן אורה"), שניהם רבנים ליטאים בולטים.
לקריאה נוספת
- David E. Fishman, A Polish Rabbi Meets the Berlin Haskalah: The Case of R. Barukh Schick, AJS Review, Vol. 12, No. 1 (Spring, 1987), pp. 95-121
קישורים חיצוניים
- "ברוך בן יעקב שקלובר", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- ספריו באתר HebrewBooks:
- ספר אוקלידוס, בתרגום ברוך משקלוב, האג תק"מ, במאגר הספרים הסרוקים של בית הספרים הלאומי
הערות שוליים
- ^ בנו של רבי אשר, בנו של רבי לייב. הקדמת קרן אורה לזבחים, באתר היברובוקס.
- ^ כרם חבד גליון 4, באתר היברובוקס.
- ^ גרשום שלום, מחקרים ומקורות לתולדות השבתאות וגלגוליה, מוסד ביאליק, 1974, עמ' 160
