בנימין וולף אייבשיץ
| חיבוריו | דרגא ימיני |
|---|---|
| פטירה | ח' בכסלו ה'תקס"ז |
_Rittergut_Ostbebauung.jpg)
בנימין וולף אייבשיץ (פראג 1740 – דרזדן 18 בנובמבר 1806 ח' בכסלו ה'תקס"ז) היה מיסטיקן ומשיח שקר שבתאי, בנו של הרב יהונתן אייבשיץ.
ביוגרפיה
נולד בפראג בשנת ה'ת"ק לרב העיר רבי יהונתן אייבשיץ ולעלקא אשתו. כשהיה כבן שנתיים עברה המשפחה למץ שבצרפת, וכשהיה כבן עשר עברו לאלטונה שם כיהן האב כרב קהילות אה"ו. בגיל 15 התייתם מאמו, ובשנים שלאחר מכן יצא למסע בערים שונות באירופה, שבמהלכו התפרסם כבעל שם, מחולל ניסים, בעל חזיונות נבואיים ואף כמשיח. בין השאר הוא עבר בהוצנפלוץ (אנ') ובפרוסניץ, שם הייתה קהילה שבתאית שהקים לייבל מפרוסניץ (אנ'). מפרוסניץ יצא לברנו והתקבל בכבוד בביתה של השבתאית העשירה שיינדל דוברושקה אמו של משה דוברושקה, לשם הגיע מספר שנים לאחר מכן גם יעקב פרנק.
בברנו החל לקבץ סביבו מאמינים שראו בו אישיות בעלת כוחות על טבעיים. הוא ניסה להוכיח את יכולותיו המאגיות כשהראה למאמיניו בחג החנוכה "עמודא דנורא" בשמיים. להשערת פאבל מצ'ייקו, השתמש בנימין וולף בתחזית שפרסם האסטרונום יוהאן פאליץ' (אנ') מדרזדן על הופעתו הצפויה של שביט האלי בליל חג המולד 1758 (כ"ה בכסלו ה'תקי"ט), וניצל את בורות מאמיניו שלא ידעו על כך. באותן שנים הוא היה בקשר עם ברוכיה רוסו מנהיג אחת מקבוצות השבתאים, שייעד לו לאישה את בתו או נכדתו.[1] לקראת סוף שנת ה'תקי"ט חזר לאלטונה וקיבץ סביבו קהילה שבתאית קטנה.
חבורת "בני מהימנותא"
באלטונה, עקב אחר מעשי רבי יעקב עמדן חולקו של אביו, שהקדיש בספרו "התאבקות" את הפרקים "שחוק הכסיל", ו"יקב זאב" לדיווח על מעשיו של אייבשיץ הבן.[2] לפי העדויות שפרסם היעב"ץ, ניהל בנימין וולף בבית מפואר שבנה בית כנסת שהיה למרכז שבתאי. כשליח ציבור שימש המקובל הקשיש משה דוד מפודהייץ שראה בבנימין וולף הצעיר נשמה קדושה "שמשני אלפים שנה עד עתה לא הייתה נשמה כזו בעולם",[3] ובין חברי המניין היו גם נתן אורהולץ רבה של שטאמפי (אנ'), השבתאים מאיר פרוסטיץ ווולף עקיבש, ומספר בחורים מישיבת הרב יהונתן אייבשיץ. הבית נחנך בשבוע שחל בו תשעה באב ה'תקי"ט, ובתשעה באב התפללו אייבשיץ וחבורתו תפילת מוסף של יום טוב, וערכו סעודה כמנהג השבתאים. המקובל מפודהייץ מסר בבית המדרש השבתאי שיעורים בספר הזוהר גם לנשים ולבחורים, דבר שנוגד את ההלכה. בבית היה חדר מיוחד שבו התייחד בנימין וולף עם השכינה, וכיסא מוזהב שהיה חיקוי לכסא שלמה. בפי מאמיניו כונה בנימין וולף "ימיני" ובני החבורה נקראו "בני מהימנותא". הוא חיבר חיבור שנקרא "דרגא ימיני" המפרט את דרגותיו של "ימיני", ומתאר שיחות בינו לבין תלמידיו וחבריו מהעולם העליון שבהם הוא אף מגלה להם את סוד הגאולה.[4]
בנימין וולף היה נוהג בפזרנות רבה ונתן רושם לסביבתו שהוא עשיר ובעל נכסים רבים. הוא טען שהוא ומשרתו בקיאים באלכימיה ומסוגלים להפוך מתכות פשוטות לזהב, והפיץ שמועות על הלוואות עתק שנתן לפרדריק החמישי, מלך דנמרק. על סמך זה הפקידו אצלו רבים ממאמיניו את כספם בתקווה לרווחים עתידיים.
המרכז השבתאי שהתקיים כמעט בגלוי בלב הקהילה היהודית החשובה עורר את קנאי אלטונה לפעול נגדו. בכסלו ה'תק"ך שלח בחור מתלמידי הרב יחזקאל לנדא מפראג בעל נודע ביהודה מכתב לרב לנדא, וביקש ממנו שיורה לגרש מאלטונה את משה דוד מפודהייץ ואת בנימין וולף אייבשיץ. במכתב תגובה כתב הרב לנדא שאכן הוא מתכוון להורות לרב יהונתן אייבשיץ לגרש מהעיר את משה דוד מפודהייץ, אך לגבי "הנער הבער המשוגע" בנימין וולף, הסתפק לנדא באזהרה שלא ימשיך בלימוד קבלה. תגובה זו נחשבה פשרנית מדי בעיני רבי יעקב עמדן והוא תקף את הרב לנדא במילים קשות. פנייה דומה נשלחה גם לרב אברהם אביש מפרנקפורט, אך היא לא זכתה למענה.
במכתב לרב יצחק הורוביץ מגלוגא הכחיש הרב יהונתן קשר בין בנו לבין המקובל השבתאי וטען שבנימין וולף רק הזמין את משה דוד ללמוד בחנוכת הבית כמנהג, ונתן לו שכרו "כדרך בני המשפיע במידה גסה". הוא הכחיש גם את הטענות על נשים ובחורים שלומדים קבלה בבית בנו וטען שבין בני העיר אין לומדי קבלה כלל, וגם המקובל מפודהייץ אינו עוסק בהוראה לאחרים. הוא התנגד לגירוש משה דוד מהעיר בפרהסיה וטען שהדבר ייחשב עבורו כגזר דין מוות עקב מצבו הבריאותי הרעוע. ממכתב זה ומעדות נוספת עולה גם עמדתו הפומבית של הרב אייבשיץ כלפי בנו, ולפיה הוא האמין שלנער אכן יש כוחות לא טבעיים, אך הסתפק אם הם באים "מצד קדושה" או לא.[5]
בסופו של דבר, בחודשים שלאחר מכן עזבו אייבשיץ וחבורתו את אלטונה ובית הכנסת נסגר. בנימין וולף עצמו שהחל להסתבך בחובות עזב את העיר כבר בחודש אייר, ולפי היעב"ץ הוא אסף ממאמיניו כסף ותכשיטים והבטיח שיחזור לעיר עם הון רב שהשאיר במורביה ויתגלה כמשיח בחודש כסלו הבא. בחודש אלול, בעקבות עדויות שנגבו בבית דין על הקבוצה השבתאית, החליטו פרנסי אה"ו בתמיכת הרב יהונתן אייבשיץ, להכריז מחדש את החרם על השבתאים שהכריז הרב יחזקאל קצינאלפוגין בשנת ה'תפ"ה,[6] ובנוסף הוחלט על סגירת בית הכנסת השבתאי וגירוש חברי הקהילה מהעיר. למרות הסכמתו להכרזת החרם, צייד הרב אייבשיץ את "איש חסיד מקובל אלקי כמהו' משה דוד" במכתב המלצה שבו ביקש ממחותנו לקבל אותו בביתו והתחייב להיות ערב לתשלום על כך.[7]
מספר שנים לאחר מכן, בז' בתשרי ה'תקכ"ו, הטיל רבי יעקב עמדין בבית הכנסת שלו חרם על בנימין וולף ושניים מאחיו, כ-15 שנה לאחר שנקט בצעד דומה נגד אביהם הרב.[8]
לאחר פירוק החבורה
נוסח מצבת וולף אייבשיץ
|
|---|
|
המתנדב בעם ועל נדיבות יקום איש יקר רוח ותבונה, הרודף צדקה וחסד, הגביר ונגיד בעמו, יהי אלקיו עמו, השר בישראל הרבני המופלג המוכתר בנימוסין המפורסם לתפארת ולתהלה, שמו מאוד נעלה מוהר"ר בנימין וואלף בן לראש גלות אריאל רשכב"ה מו"ה יונתן אייבעשיץ זצ"ל שהיה אב"ד בק"ק האמבורג ואגפיה, שנפשו הרמה נצרפה זה כמה שנים ביסורים ותחלואים מרים ושונים עד שנתבקש לישב בשבת תחכמונים בין צבא העליונים, ביום ד' שחשכו המאורות ח' לחדש כסליו אראנו נפלאות לפ"ק תנצב"ה |
באדר א' ה'תקכ"א, חודשים ספורים לאחר שעזב את אלטונה, נעצר בנימין וולף בהולשוב בשל חובותיו הרבים. נכסיו שנשארו באלטונה נמכרו במכירה פומבית בחול המועד פסח. רבי יעקב עמדין שהגיע בעצמו לראות את הבית שעמד למכירה הזדעזע לגלות בין כלי הבית פסל בדמות אישה מניקה, ושאר ציורי נשים. בנוסף מצא כתבים של בנימין וולף ומכריו, שאת חלקם פרסם לאחר מכן.[9] כדי לסייע לבנו בכיסוי החובות, מיהר הרב יהונתן אייבשיץ להדפיס בשנת ה'תקכ"ג את ספרו "כרתי ופלתי" עוד לפני שסיים אותו וללא הסכמות כמקובל. בשל ההדפסה החפוזה נוצרו שיבושים במספור העמודים בספר.[10]
לאחר שהשתחרר מהמעצר עזב בנימין וולף את מורביה כשהוא נושא דרכון דני, ולפי חלק מהדיווחים שהה תקופה קצרה בברלין בקרב אנשי תנועת ההשכלה היהודית שהייתה אז בחיתוליה. הוא הגיע לווינה והתחבר לאצילים ופקידי ממשל בהם הרוזן יוזף פון בלוזה (גר') ופרנץ יוזף פון וורמברנד-שטופך (גר'). ב-1765 מונה פרנץ לשגריר אוסטריה בדרזדן הסקסונית, ובנימין וולף עבר יחד אתו לדרזדן, שם כבר התגוררו אחיו הגדולים. בדרזדן החל לעבוד כעוזרו של יהודי החצר יוסף מאייר (Joseph Jonas Meyer) ועקב כך קיבל בשנת 1769 רישיון כיהודי חצר (Hoffaktor) של פרידריך אוגוסט הראשון, הנסיך הבוחר מסקסוניה.
גם בדרזדן המשיך לחיות כעשיר מופלג והתגורר בארמון בוקסברג (גר') שאותו עיטר בפיסולים וציורים מאת אדם פרידריך אוזר (אנ'). בארמון התגוררו גם יצרן כלי הנגינה ג'אקוב פרידריך גרונדמן (גר') והגנרל לודוויג ארנסט בנקנדורף (גר'). הוא ערך מסיבות והשתתף באופרות, ורכש גם את אחוזת פרישניץ הסמוכה לדרזדן.[11] במקביל החל לעסוק במסחר והתעשר מאוד. ב-1770 קיבל רישיון לסחור בתכשיטים, וב-1773 הורחב רישיונו לכל סוגי המסחר. הוא אף ניסה ללא הצלחה להשתלט על מונופול הטבק בסקסוניה. הוא היה בקשר מסחרי עם עשירים יהודים ביניהם ברנהרד פון אסקלס (אנ'), דניאל איציג וחתנו נתן פון ארנשטיין (גר').
בשנת 1776, פנה למריה תרזה בבקשה לקבל תואר אצולה. במכתב הבקשה לא פרט על היותו יהודי וכינה את עצמו "wolf jonas". בקשתו התקבלה, וב-17 ביולי חתם יוזף השני על תעודה המכירה באייבשיץ כ"ברון יונאס וולף פון אדלרשטהל". לאחר שהתברר שמדובר ביהודי, עוכבה התעודה בשגרירות האוסטרית עד שיסכים להתנצר. על אף שבאותה עת לא שמר מצוות, סירב אייבשיץ להמיר את דתו ותעודת האציל לא ניתנה לו. לאחר שהגיש עתירה בנושא הותר לו להיקרא "אדלרשטהל" ללא "ברון", אך בפי העם ולעיתים גם במסמכים רשמיים כונה "הברון אייבשיץ" או "הברון פון אדלרשטהל". תואר האצולה גרם להיסטוריונים לחשוב בטעות שהוא המיר את דתו.[12]
בסביבות שנת ה'תק"ס, החל להתקרב לקהילה היהודית בדרזדן. לפי המסופר, היה זה בעקבות חלום שבו הורה לו אביו המנוח לחזור בתשובה. הוא החל לשמור מצוות והעביר תרומות לבית הכנסת, לחברה קדישא ולחברת גמילות חסדים. בל"ג בעומר ה'תק"ס כשהיה כבן 60 התחתן עם מיכלה בת הרב משה פישל בלוך מברסלוי, ממנה נולדו לו שלוש בנות. בח' בכסלו ה'תקס"ז נפטר אייבשיץ ונקבר בבית הקברות היהודי הישן בדרזדן (גר'). לאחר פטירתו נישאה מיכלה בלוך לשמעון קרמסר (גר') ונולדו לה שתי בנות נוספות. היא נפטרה בשנת ה'תרי"ג.
דמותו בספרות
בשנת 1853 פרסם דניאל הרמן סיפור בגרמנית המבוסס על סיפור חייו של הברון אייבשיץ. גיבור הסיפור, יוסף, בנו של רבי יהונתן אייבשיץ, יוצא לברלין בגיל 17 ללמוד מפי משה מנדלסון. אביו שחושש לעתידו הרוחני תולה על צווארו קמיע שבו נכתב "יהודי נולדת ויהודי תישאר" והנער נשבע שאכן כך יהיה. כעבור שנים, כשיוסף – "הברון אייבשיץ" עומד להציע נישואין לנוצרייה הוא נזכר בקמיע ואביו בא אליו בחלום ומזכיר לו את שבועתו. הוא חוזר בתשובה ומתחתן עם נערה יהודייה שמרנית, אך מת ללא ילדים.[13] הסיפור נפוץ גם בעברית,[14] ומוצג לעיתים כביוגרפיה האותנטית של בנימין וולף אייבשיץ.
לקריאה נוספת
- עמדין רבי יעקב ישראל בן צבי, התאבקות, לבוב ה'תרל"ז עמודים כג–סד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- יששכר בר מדרזדן (גר'), תולדות בני יהונתן בתוך בונדי, עמנואל, מכתבי שפת קדש, ה'תרי"ג עמודים 78–82, באתר היברובוקס
- צינץ, דוד ליב, גדולת יהונתן, פיטרקוב ה'תר"ץ עמודים 195–204, באתר היברובוקס
- אוסקר רבינוביץ, "wolf Eibenschitz" בתוך Zeitschrift für die Geschichte der Juden in der Tschechoslowakei גיליון 4 (יולי 1931) עמודים 267–278
- ברנהרד ברילינג (גר'), EIBENSCHÜTZIANA (Die "Taufe" und der Baronstitel des Wolf Eibenschütz.), Hebrew Union College Annual, גיליון 36 (1965), עמודים 261–279, in JSTOR
- יהודה ליבס, "חיבור בלשון הזוהר לר' וולף בן ר' יהונתן אייבשיץ על חבורתו ועל סוד הגאולה" בתוך סוד האמונה השבתאית: קובץ מאמרים 1995 עמודים 77–197 ועמודים 338–396
- משה כרמלי-וינברגר, "Wolf Jonas Eybeschutz - an "Enlightened" Sabbatean in Transylvania" בתוך Studia Judaica כרך 6 (1997) עמודים 7–26
- פאבל מצ'ייקו, A Portrait of the Kabbalist as a Young Man: Count Joseph Carl Emmanuel Waldstein and His Retinue, The Jewish Quarterly Review, 106 (2016) עמודים 561–576, in JSTOR
- פאבל מצ'ייקו, Sabbatian charlatans: the first Jewish cosmopolitans., European Review of History: Revue europeenne d'histoire, 2010, באתר Academia.edu
- פאבל מצ'ייקו, ערב רב ירושלים ה'תשע"ו עמודים 224–242
קישורים חיצוניים
- תעודת האצולה של הברון וולף יונאס פון אדלרשטהל
בנימין וולף אייבשיץ, דף שער בספרייה הלאומית- הערך "איבשיץ, בנימין וולף", אנציקלופדיה יודאיקה חלק ב' עמודה 203, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- Gavin Michal, what happened to wolf, son of r. yonatan eibeschutz?, kotzk blog
הערות שוליים
- ^ ראו גרשם שלום, "ברוכיה ראש השבתאים בשאלוניקי (הסוף)" בתוך ציון תמוז ה'תש"א עמוד 195
- ^ רבי יעקב עמדן, התאבקות אלטונה ה'תק"ל. מהדורה שנייה לבוב ה'תרל"ז
- ^ אודותיו ראו: חיים וירשובסקי, "המקובל השבתאי ר' משה דוד מפודהייץ" בתוך ציון כרך ז' חוברת ב' ה'תש"ב, עמודים 73–93
- ^ שני קטעים מהחיבור צוטטו על ידי עמדן בספר התאבקות וקטעים נוספים פורסמו על ידי יהודה ליבס במאמרו המצויין להלן
- ^ מכתב הרב יהונתן אייבשיץ לרב יצחק הורוביץ מגלוגא נדפס בעמדין רבי יעקב ישראל בן צבי, התאבקות, לבוב ה'תרל"ז כו ע"א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום) וראו שם בדף מב דברי הרב מאיר געלד מפפד"מ: "ושורש מכתבו שרוח ה' דופק בו ונתן אות, אבל עדיין לא נתברר לו אם הוא רוח קדושה"
- ^ עמדין רבי יעקב ישראל בן צבי, התאבקות, לבוב ה'תרל"ז מא ע"א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ עמדין רבי יעקב ישראל בן צבי, התאבקות, לבוב ה'תרל"ז נז ע"א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ עמדין רבי יעקב ישראל בן צבי, התאבקות, לבוב ה'תרל"ז ע"ב ע"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ עמדין רבי יעקב ישראל בן צבי, התאבקות, לבוב ה'תרל"ז ל"ב ע"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ יששכר בר מדרזדן (גר'), תולדות בני יהונתן בתוך בונדי, עמנואל, מכתבי שפת קדש, ה'תרי"ג עמוד 78, באתר היברובוקס (בטעות נכתב שם שהיה זה בשנת ה'תקי"ז). ראו כאן סריקה של כרתי ופלתי דפוס ראשון או סריקה מסורסת של הספר, באתר אוצר החכמה
- ^ ראו
- ^ ראו אלעזר בן-דוד במכתבו שפורסם בתוך יעקב גוטמן, Lazarus Bendavid : seine Stellung zum Judentum und seine literarische Wirksamkeit. MGWJ, 1917, ומאיר בלבן, לתולדות התנועה הפראנקית, באתר היברובוקס
- ^ דניאל הרמן, Eine Sage aus dem vorigen Jahrhundert פראג 1853 (עותק דיגיטלי)
- ^ יוסף גוטמן, להאיר מתוך חשכה, ירושלים ה'תשנ"ט עמודים 50–57, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
38583566בנימין וולף אייבשיץ