ביר הדאג'
 תיכון אורט בביר הדאג'
| |
| שם בערבית | بئر هداج |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הדרום |
| מועצה אזורית | נווה מדבר |
| גובה ממוצע[1] | 287 מטר |
| סוג יישוב | יישוב 2,000–4,999 תושבים |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2024 (אומדן)[1] | |
| - אוכלוסייה | 2,944 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | -55.2% בשנה |
(למפת צפון הנגב רגילה)   ביר הדאג' | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
1 מתוך 10 |
בִּיר הַדַּאג' (בִּאְר הַדַּאג') (בערבית: بير هداج או بئر هداج), הנקרא גם בְּאֵר חַיִל, הוא כפר בדואי באזור הנגב הצפוני, בקרבת הקיבוץ רביבים והיישוב הקהילתי רתמים. היישוב הוא בעל אופי חקלאי ושטח שיפוטו הוא כ-6,500 דונם. עד שנת 2012 כל בתיו היו בנויים שלא כחוק.
מקור השם
ליישוב כאמור יש שני שמות. ביר הדאג', הנפוץ יותר, וגם באר חיל. שני השמות מקורם בבארות הסביבה.
ביר הדאג', היא באר עתיקה המדופנת באבני גזית, בהן חריצים עמוקים שנחרצו במשך שנות השימוש הרבות בבאר. המים נשאבו במתקן אנטיליה, עליו מעיד מבנה קמרוני בעל פתחים בתקרתו, ושתי בריכות אגירה משני העברים הבנויות גזית ומטויחות. באר הדאג' נמצאת על הגדה המזרחית של נחל הבשור, וכ-2–3 ק"מ מבאר חיל. בגג הקימרון שני פתחים לשרשרת האנטיליה, ומערכת שקעים ותעלות לכיוון המים אל הבריכות. בפתח הקימרון תקועים היו שני אדנים של הרכבת הטורקית, לביטחון שואבי המים.[3]
באר חיל ממוקמת במרכז אפיק נחל הבשור, שכאן הוא צר ביותר. מבנה הבאר מורם מעל אפיק הנחל. בנוי מאבני גוויל מלוכדות בבטון, לגובה כשני מטר. את הבאר מכסה כיפת בטון בעלת פתח מלבני מקורות ברזל. כיפה טיפוסית לבארות המשוקמות, הרבות בנגב, פרי יוזמת שלטון המנדט הבריטי לסיוע לבדווים.[3]
היסטוריה
התיישבות לא חוקית
ראשיתו של היישוב בשנת 1993, כשהוא הוקם כפזורה לא חוקית על ידי 200 בדואים משבט אל-עזאזמה. האחרונים נדדו מאזור הפזורה ברמת חובב, עקב התפשטות של מחלת הסרטן בקרב התושבים כתוצאה מרעילות החומרים הדולפים מרמת חובב. הבדואים שברחו מרמת חובב התיישבו באזור אשלים, שבתחום המועצה האזורית רמת נגב. לאחר משא ומתן עם שר התשתיות הלאומיות דאז, בנימין בן אליעזר, עברו התושבים מרחק של כשני קילומטרים אל מיקומם הנוכחי. למרות שהתושבים על פי ההסכם היו אמורים להישאר שם כשבועיים, הם נשארו, והפתרון הזמני הפך לקבוע.[4]
ההכרה ביישוב
הממשלה החליטה לפעול להקמת היישוב באר חיל (ביר הדאג') בחודש ינואר 1999, אלא שהפרויקט ועבודות התכנון שלו התעכבו זמן רב, לאחר שהתברר כי המיקום המוצע נכלל בתחום בטיחות של האתר המיועד לתחנת הכוח הגרעינית העתידית להפקת חשמל, המאושרת בתוכנית המתאר המחוזית.[5]
היישוב הוכר בשנת 2003 לפי החלטת הממשלה על הקמת יישובי קבע לבדואים בנגב, כחלק מהמועצה האזורית אבו בסמה. החל מנובמבר 2012 נכלל היישוב בתחומי מועצה אזורית נווה מדבר, שהיא אחת משתי המועצות שהחליפו את מועצה אזורית אבו בסמה שפורקה. בעת ההכרה היו בפזורה הבדואית שבאזור כ-3,500 נפש.[5]
פיתוח היישוב
על קרקעות המקום אין לאף שבט תביעת-בעלות מהסוג שמשבש ניסיונות הסדרה במקומות רבים אחרים.[6] בהקמת היישוב ניתנה לכל משפחה בדואית מהפזורה אפשרות לקבל מהמדינה 5 דונמים בתוך היישוב וכן שטח חקלאי נוסף מחוץ ליישוב.[4]
המדינה השקיעה (נכון ל-2012) למעלה מ-15 מיליון שקלים בתשתיות ובפיתוח,[6] ובסה"כ על פי מינהל מקרקעי ישראל, יושקעו כ-150 מיליון שקלים. היישוב תוכנן בשיתוף ובהבנה עם התושבים, ומבוסס על החזון לאפשר לבני שבט אל-עזאזמה להמשיך ולקיים את אורח חייהם המסורתי, במסגרת ישוב מסודר בעל תשתיות מתקדמות, מערכות בריאות וחינוך.[7][8]
עד שנת 2013 בביר הדאג' הוקמו שבעה בתי ספר, בתי ספר יסודיים ותיכוניים, בהם של רשת אורט, וכן מרפאה ותחנה לבריאות המשפחה, ועוד.
על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היישוב מדורג במקום האחרון במדד החברתי-כלכלי לשנת 2015.[9] על פי ביטוח לאומי לשנת 2019, דורג היישוב במקום האחרון מבחינת השכר החודשי הממוצע לשכיר (5,847 ש"ח).[10]
בעיות בהסדרת ההתיישבות
כל התוכניות המוצעות עוקבות אחר עקרון אחד בסיסי – פינוי תמורת פיצוי. כל בדואי שייכנס להסכם הסדרה עם המדינה יזכה לפיצוי מסוים המורכב ממינונים שונים של קרקע וכסף, בטווחים שבין 1–5 דונם וסכומים בסדרי גודל של 100,000–200,000 ש"ח.[11]
למרות שהיישוב ביר הדאג' מוכר ויש לו תוכנית בניין עיר מאושרת, הכוללת קרוב ל-1,000 מגרשים שבין חצי דונם לחמישה דונם שחלקם פותחו והוכשרו, מגרשים אלו נותרים ריקים, בגלל שהמשא ומתן של הבדואים עם המנהל נתקע. עיקר המחלוקת הייתה סביב גודל הפיצוי. תושבי הפזורה באזור דרשו 30 דונם למשפחה, אך לבסוף הושגה הסכמה על מגרשים קטנים יותר עם אפשרות לשטחי חקלאות ותעשייה נוספים מחוץ למגורים.[11]
למרות ההסכמה הנהגת הוועד המקומי של התושבים עדיין התנגדה להסדרה. הוועד המקומי אסר על תושבים פרטיים להיכנס להסדרים עם המדינה בשאיפה לשמר את אורח החיים המסורתי חקלאי של תושבי ביישוב שרובם חסרי השכלה או מקצוע ומתפרנסים מגדול עדרי צאן. למרות שגודל השטח המינימלי הדרוש לגידול עדר צאן מתוך מגמה להתפרנס ממנו הוא 15 דונם, הסכים הוועד לחלקות בגודל 5 דונם למשפחה. בחלוף הזמן, גם מדיניות הממשלה השתנתה, כשבשנת 2007 הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב נאלצה לנהל מדיניות עקבית של הסדרה. הסטנדרט העקבי קבע כללי יסוד, לפיהם בכל הסכם הסדרה לא יינתן מגרש הגדול מ-1.2 דונם, וכי עלויות הפיתוח בהן תישא המדינה לא יעלו על 150,000 ₪.[11] כמובן שבמבנה כזה אין אפשרות להתפרנס מעדרי צאן ובשל מחסור במקורות פרנסה באזור ועד היישוב מתנגד בתוקף להסדר. כתוצאה מכך אין תוכניות מתאר מאושרות ליישוב, והישוב אינו מחובר לחשמל ולמים ואין דרכי גישה סלולות או תחבורה ציבורית לתוך היישוב שבינתיים גדל לכ-7,500 תושבים.
כך, אם לפי התוכנית המקורית יכלו תושבי המקום לקבל מגרשים של 5 דונם למשפחה (את ההצעה יכלו התושבים לממש בכל השנים שחלפו בין אישור התוכנית לבין הקמתה של הרשות), הרי שלפי הכללים החדשים מדובר על 1.5 דונם למשפחה. אם כי הרשות להסדרת ההתיישבות עדיין מנסה להציע אפשרות לזכות במגרשים הגדולים, על ידי השלמת העלות באופן עצמאי או על ידי שותפות של כמה משפחות.[11]
בעקבות פעולות הנהגת הוועד המקומי של ביר הדאג', עתר ראש מועצת רמת הנגב בשנת 2005 לבג"ץ בטענה כי חברי הוועד הם "קובץ זעיר המונע מרוב אוכלוסיית הבדואים את זכויותיהם הבסיסיות לתשתיות מינימליות המאפשרות קיום בכבוד, בדרך של התנגדות לסמכותה הריבונית של ממשלת ישראל בתחומי היישוב המתוכנן. המשיבים מטילים פחד ומהלכים אימים על חלק הארי של האוכלוסייה הבדואית החפצה בקידום היישוב, תוך ביצוע עבירות מסוג המרדה, התאגדות אסורה, איומים וסחיטה באיומים, שעה שהם אוסרים על עצמם כנציגי הבדואים ועל האוכלוסייה הבדואית לבוא במגע עם נציגיה הרשמיים של מדינת ישראל ובכך תורמים את תרומתם לאי-יישום החלטת הממשלה ותוכניות המתאר".[11]
בנייה בלתי חוקית
בביר הדאג' מתבצעת על ידי תושביה בנייה בלתי חוקית נרחבת בהיעדר תוכניות מתאר מאושרות ואין אף בית אחד עם היתר בנייה. הבנייה הלא חוקית מתבצעת אף מחוץ לשטח השיפוט של היישוב, גם על אדמות מדינה, וגם על חלקת אדמה פרטית שנרכשה על ידי יהודים ציוניים בשנות השלושים של המאה ה-20.[12] המדינה הגיעה להסדר עם הבעלים של הקרקע הפרטית באזור ובהסכמתו ימסרו לו אדמות מדינה בהקף זהה ובמקום אחר, אלא שתנועת רגבים מתנגדת בתוקף להסדר.
נכון לשנת 2012 (כעשור לאחר אישור תוכנית המתאר), עדיין אין אף משפחה אחת שרכשה מגרש והתיישבה במקום כחוק. רק כרבע (1,200) מ-5,000 תושבי ביר הדאג' מצויים בגבולות תוכנית המתאר, ואף לא אחד מהם גר בתחומי המגרשים שמקצה התוכנית. כמו כן רבים מהתושבים מתגוררים ובונים מחוץ ליישוב, בשטחי המועצה האזורית רמת נגב, זאת למרות שתחום היישוב המוכר נמצא כולו במתחם המועצה האזורית נווה מדבר.[6] על פי דודו כהן, חבר הוועדה להסדרת מדיניות ההתיישבות בנגב, שאר התושבים שיושבים מחוץ לגבולות העיר נמצאים במעטפת שלה, בפזורה היושבת על כ-20,000 דונם.[13]
על פי רשות הטבע והגנים ההתפשטות המהירה של היישוב הממוקם לאורך גבולה הצפוני של שמורת חולות משאבים, מאיימת על קיומה של השמורה.[14]
על פי הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב: "כחלק מההסדר מההבנות שגובשו בין הצדדים הוחלט על הקפאת מצב (בכל הנוגע לבניה הבלתי חוקית בישוב) על מנת שניתן יהיה לקדם את פיתוח היישוב ומניעת בניית מבני מגורים בלתי חוקיים בשטחי ציבור או תשתיות (כביש וכדומה) אשר יפגעו בפיתוח של היישוב. אולם גם בהתחייבות אלו, לצערנו, לא עמדו נציגי הוועד והתושבים. תושבי פזורת ביר הדאג' אשר נמנעים מלקבל החלטה בעניין הצטרפותם והסכמתם לתוכנית המוצעת ממשיכים בבניה בלתי חוקית ביישוב ועל כן פועלות רשויות האכיפה, (משרד הפנים, מינהל מקרקעי ישראל והמועצה) לאכיפת חוקי התכנון והבניה במקום."[11]
כמו בשאר הפזורות הבדואיות בנגב, הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מעודד בניית מבנים לא חוקיים בביר הדאג'.[15] הבנייה מתרכזת בעיקר בזמן שפקחי מינהל מקרקעי ישראל נמצאים בחופשה. בפסח 2013 פעילים מקבוצת "התנועה האסלאמית של בני גת" הקימו מסגדים ומבנים לא חוקיים אחרים בבית הספר בביר הדאג'.[15]
ניסיונות הפקחים לאכוף את החוק, לסרוק את השטח או להרוס בתים בלתי חוקיים חדשים, לוו באלימות, תקיפת שוטרים ואזרחים, יידוי אבנים, וונדליזם לטענת תושבי היישוב הקהילתי רתמים[16][17][18].
ראו גם
לקריאה נוספת
- יגאל צחור, החצר האחורית שלנו, הוצאת כרמל, 2017
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ביר הדאג' |
- תצלום אווירי של היישוב ביר הדאג' עם סימוני קרקעות ובנייה בלתי חוקית
- שמעון איפרגן, עיר מבצר, באתר מאקו, 17 באפריל 2014
- יאסר עוקבי, עבור הבדואים, המחאה היא המוצא האחרון, באתר מעריב אונליין, 3 באוגוסט 2017
- תמיר סטיינמן, פרסום ראשון: הכפר הבדואי הראשון שבו לא תיאכף בנייה בלתי-חוקית – המעוז של חבר הכנסת מרע"ם, באתר מאקו, 13 ביולי 2021
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ 3.0 3.1 אמנון ליבנה, שלוש בארות ועוד אחת, אתר וורדפרס, 09.02.2013
- ^ 4.0 4.1 קלמן ליבסקינד, נגב הולך לאיבוד: כך כשלה המדינה בטיפול בבדואים בדרום, אתר nrg, 16.07.2010
- ^ 5.0 5.1 גדי גולן, אושרה להפקדה הקמת יישוב בדואי נוסף - באר חיל, באתר גלובס, 13 באוקטובר 2002
- ^ 6.0 6.1 6.2 עקיבא ביגמן, בדווים והדמוקרטיה המוניציפלית, באתר מידה, 4 באוקטובר 2012
- ^ יישוב בדואי חדש יוקם בנגב, באתר וואלה!, 28 במאי 2006
- ^ פרופ' גדעון מ. קרסל, לצאת ידי כולם, מדרשת שדה בוקר, "רשימות בנושא הבדווים", מספר 35, 2003
- ^ המדד החברתי-כלכלי 2015, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ שכר והכנסה מעבודה לפי יישוב ומשתנים כלכליים שונים 2019 (מס' 319), באתר ביטוח לאומי
- ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 עקיבא ביגמן, מסכנים חסרי מנוח - האם הבדואים באמת נזרקים לרחוב?, אתר לאטמה, 27.10.2012
- ^ תנועת רגבים, תג מחיר בנגב, 20.05.2013
- ^ צוטט בהתכנסות ועדת גולדברג בתאריך 21.02.2008
- ^ עמרי גל, רשות הדיבור, כתב עת "בשביל הארץ"
- ^ 15.0 15.1 התנועה האסלאמית, השייח' ראאד סלאח והמשלחת לבניית הנגב (בערבית), 20.05.2013
- ^ קלמן ליבסקינד, שידורי המהפכה, אתר nrg, 01.12.2012
- ^ חדשות 2, תג מחיר בדואי? אבנים הושכלו על רכב בדרום שבו נסעה אישה עם ילדיה, באתר מאקו, 20 במאי 2013.
- ^ עקיבא ביגמן, תג מחיר בדואי: הצתה במתבן קיבוץ רביבים, באתר מידה, 12 בנובמבר 2012
| ||||||||
39368930ביר הדאג'