ביבליותרפיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ביבליותרפיה היא שיטת טיפול מתחום הטיפול באמנויות, אשר עושה שימוש בתהליכי קריאה וכתיבה ובאמנות המילה הכתובה. בתחילת המאה ה-20 טבע את המונח הכומר סמואל קרות'רס (Samuel Crothers) במאמר שבו טען כי קריאת ספרים צריכה להיות כלי משלים לטיפול לצד טיפול שהוא פסיכולוגי.[1]

בדומה לגישות טיפול אחרות באמנויות, משמשת הביבליותרפיה ככלי המאפשר לעקוף מחסומים רציונליים ולאפשר להגיע ביתר קלות ללא-מודע של האדם. השימוש בביבליותרפיה ככלי להתערבות טיפולית נעשה דרך הנראטיב שבטקסט והאמצעים האמנותיים הבאים לידי ביטוי בטקסטים. הטקסטים יכולים להופיע בטיפול בצורות מגוונות, למשל דרך טקסט ספרותי, שירה, קטע וידאו, מחזה, סרט קולנוע, ואף חפץ דומם, אך עיקרון הכלת הנראטיב תקף בכולם. באופן דומה נעשה שימוש גם בקולאז'ים ובקלפים טיפוליים.

ההנחה של הביבליותרפיה היא שעולם היצירה הטקסטואלי משקף את עולם המושגים, הדימויים והחוויות של האדם בצורה אוניברסלית, ולכן הוא עשוי לאפשר לעורר בכל אחד את עולמו הפנימי. בחדר הטיפול נמצא, חוץ מאשר המטפל והמטופל, גם טקסט - "קול שלישי" - המובא מבחוץ או נכתב במהלך הטיפול, וסביבו נעשית העבודה הטיפולית, הדומה במהותה לתהליך בשאר מקצועות הטיפול באמצעות הבעה ויצירה.

היסטוריה

הביבליותרפיה המודרנית, הניזונה מתורות אישיות ושיטות טיפול נפשי הרווחות כיום, החלה להופיע במחצית השנייה של המאה ה-20. פרסומים בודדים בנושא הופיעו כבר בשנות ה-60, והם מוכרים בשם "הוראה טיפולית" - שיטה שפותחה ליישום עקרונות פסיכו-היגייניים והוראת תכנים ספרותיים, שנועדה בתחילת דרכה לבית הספר היסודי.

בעשור הראשון של המאה ה-21 גברה הפופולריות של הביבליותרפיה, והדבר התבטא גם בכמות הפרסומים בנושא זה.

מטרות הטיפול

דבורה קובובי[2] מגדירה את הביבליותרפיה כ"תהליך של התייחסות גומלין דינמית בין אישיות הקורא לספרות כשדה פסיכולוגי, שמאפשר לקורא להשתמש בו לאבחון עצמי, הסתגלות וגדילה אישית".

רחל צורן מדגישה שהביבליותרפיה מהווה דיאלוג עם טקסט ספרותי, בשפתו, בתוך הקשר טיפולי. הטקסט הוא שותף "שווה ערך" בדיאלוג הביבליותרפי ומהווה ערוץ מרכזי בטיפול.

מטרות אפשריות של הביבליותרפיה:

  • קירוב האדם לרגשות ולרבדים חבויים בנפשו ופיתוח היכולת להקשיב להם, לקבלם ולהבינם. מתן קול לנימים עדינים יותר של הנפש, שנותרים, ללא סיוע הטקסט והטיפול, חבויים ומודחקים.
  • הכרה בחשיבות הסיפור הייחודי והאותנטי של כל אדם ומציאת המשמעות האישית בתוך סיפור החיים ובאופן ביטויו.
  • הגמשת דפוסי התנהגות.
  • עזרה בפתרון קונפליקטים ובהתמודדות עם קשיים.

הביבליותרפיה מוצעת הן כאמצעי לטיפוח בריאות הנפש ולהתמודדות עם בעיות קיומיות ומשברים התפתחותיים באוכלוסייה הכללית, והן כאמצעי טיפולי לגבי ילדים ומבוגרים במסגרות טיפוליות שונות. היא מופעלת הן בטיפול יחידני והן בטיפול קבוצתי, על ידי ביבליותרפיסטים מוסמכים, אך לעיתים משתמשים בכלים ביבליותרפיים גם אנשי טיפול אחרים כמו פסיכולוגים, יועצים חינוכיים, פסיכיאטרים ועוד[3].

כיום ניתן ללמוד לתואר שני בתחום במסגרת תואר שני בטיפול בהבעה ויצירה[4]. סטודנטים בתואר השני לומדים טיפול באומנויות וכן מתמחים בתחום הביבליותרפיה, לרבות הכשרה מעשית.

אופן הטיפול

במהלך הטיפול הביבליותרפי מועלות אפשרויות מגוונות ויצירתיות לגבי אופן התמודדות יעיל יותר עם מכשולים וקשיים שנראים למטופל חסרי מוצא, ועם בעיות רגשיות שונות.[5] זאת באמצעות קריאת טקסטים, כתיבה או כל שילוב בין השניים. הדיאלוג הביבליותרפי עוסק במרכיבים השונים של הטקסט כגון שפה, עלילה, ז'אנר, מטאפורות, דימויים ועוד[6].

דבורה קובובי[7] מציינת שלושה שלבים לתהליך הביבליותרפי בקריאת טקסטים:

  • שלב ההזדהות - פעילות נפשית בלתי מודעת, ספונטנית, שמתרחשת אצל האדם למקרא היצירה הספרותית. המטפל מסייע לתהליך באמצעות שאלות, הערות והצעות שנועדו לעזור לאדם להבין ולנסח בשפתו את התפיסות, הרגשות והתהליכים הנפשיים החבויים ביצירה.
  • שלב ההדהוד - האדם מוזמן על ידי המטפל להחיל את התובנות על ניסיונו האישי. שלב זה הוא התורם העיקרי לשיפור ההתקשרות הפנימית ולתובנה עצמית. הוא מסתמך על השלב הקודם.
  • שלב הניתוק - נועד לנטרל השפעה אפשרית בלתי רצויה של היצירה (לדוגמה: הכללה של אמת חלקית). חשיבותו של שלב זה משתנה לפי אוכלוסיית המטופלים, היצירה והתפתחות השיחה בשלבים הקודמים.

עם זאת, לא כל טיפול ביבליותרפי מושתת על שלבים אלה. רחל צורן טוענת כי הטקסט בפני עצמו מספק את ערוצי ההתקשרות אליו וממנו חזרה למציאות, ולכן לא הכרחי לקשר בין הסיפור או השיר לבין הניסיון האישי של המטופל. הדיאלוג הביבליותרפי יכול להיעשות בתוך ההקשר של הטקסט הספרותי, שמאפשר לקורא התקה לצד מימוש של רגשות בתוך תבנית מארגנת שמקנה ביטחון. כך, בדיאלוג טיפולי, יכול הטקסט "לצייד" את הקורא בתובנות ובחוויות שיסייעו לו להתמודד במציאות הקונקרטית של חייו.

ביבליותרפיה במערכת החינוך בישראל

במסגרות חינוכיות בהן קיים טיפול ביבליותרפי, הוא מתרחש במסגרת יחידנית או קבוצתית, במקום קבוע ובשעה קבועה בתדירות של פעם בשבוע, באורך של 45–50 דקות (במפגש קבוצתי משך זמן ארוך יותר), תוך שמירה על רצף המפגשים[8]. לא תמיד הפעילות בחדר הטיפול מושתתת על קריאה וכתיבה בלבד, והיא יכולה לכלול גם פעילות לא-מילולית, כמו ציור, משחק, קלפים השלכתיים, מוזיקה ועוד. ניתנת התייחסות לאוכלוסיות, גילאים, צרכים וקשיים שונים (כגון בדידות, דיכאון, קושי בקבלת החלטות, בעיות משפחתיות, קשיים בביטוי עצמי, קונפליקטים על רקע התפתחותי ועוד).[9] 

בטיפול ביבליותרפי לא נדרש כישרון מיוחד לכתיבה או נטייה ספרותית, ולכן ניתן לשתף גם מטופלים עם קשיים בתחום המילולי; בטיפול ניתן לדובב חלקים שותקים בנפשם של המטופלים, לתת להם מילים, ולאפשר למטופלים להיות איתם במגע. להורים יש תפקיד חשוב בטיפול, הן בדיווח ותיאום בין המטפל לצוות בית הספר, והן בהתייעצות משותפת של המטפל וההורים אחת לחודש להדרכת הורים, בירור השפעות הטיפול והתאמתו מחדש אם יש צורך.[10]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Paula J. Schwanenflugel, Ph.D., and Nancy Flanagan Knapp, Ph.D, Bibliotherapy: Using Books to Help and Heal, Psychology Today, ‏2019
  2. ^ דבורה קובובי (1976), "הוראה טיפולית". ירושלים: מאגנס
  3. ^ כתבה על הקמת מרכז לטיפול בביבליותרפיה, ‏2014
  4. ^ שאלות נפוצות על תואר שני בטיפול באמנות, באתר יה"ת האגודה לטיפול באמצעות אמנויות
  5. ^ מרגוט סנדרלנד (2004), "ביבליותרפיה ככלי טיפולי בעבודה עם ילדים", הוצאת אח
  6. ^ ביבליותרפיה להתמודדות עם בעיות רגשיות במשבר הקורונה, באתר הארץ, ‏2020
  7. ^ דבורה קובובי (2008). "ספרותרפיה הוראה טיפולית במבחן השנים". ירושלים: מאגנס
  8. ^ טיפול באמצעות אמנויות במערכת החינוך, באתר המינהל הפדגוגי במשרד החינוך, חינוך מיוחד
  9. ^ גורן אין תאריך
  10. ^ ביסמוט 2013


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34988958ביבליותרפיה