אל-מהדי (ח'ליפה עבאסי)
אל-מהדי (מילולית: המנחה בדרך מישרים, הגואל), אבו עבדאללה מחמד בן אל-מנצור (בערבית: المهدي, ابو عبد الله محمد بن المنصور) נולד בשנת 745, והיה הח'ליפה העבאסי השלישי בין השנים 775–785. אל-מהדי מונה לח'ליפות על מיטת חוליו של אביו, ושלטונו המשיך את קווי המדיניות של מייסדי השושלת. תקופתו הייתה תקופה של התפייסות עם השיעים, ובימיו גברה באופן דרמטי השפעת הברמכים (בערבית: "אל-בַרַאמִכַה"), משפחת הוזירים הגדולים שייעצה לשושלת למן היווסדה.
אל-מהדי אסר את יועצו הקרוב ביותר, יעקוב בן דאוד, והשליכו לצינוק בו מצא את מותו. בשנת 783 ייסד את המיחנה, האינקוויזציה המוסלמית ששפטה כופרים ומתחסדים ("זנאדכ" ו"כאפרון"). תחת אמתלת הכפירה, חיסל אל-מהדי רבים מיריביו הפוליטיים. בשנת 777 הביס אל-מאמון מרד בח'ורסאן בראשות יוסף בן אבראהים ובשנת 778 הכניע מרד אחר בסוריה בראשות עבדאללה בן מרואן בן מחמד לבית אומיה. באותה שנה הוא הדיח את יורשו המיועד עיסא בן מוסא ומינה תחתיו את בנו, מוסא אל-האדי. בנוסף לכך הוא השביע את אצילי החצר לתמוך בו בבוא העת. לבסוף, הורעל אל-מהדי בידי אחת מפילגשיו בשנת 795.
חיי החברה, המנהל והמשטר תחת אל-מהדי
אל-מהדי הרחיב את האדמיניסטרציה העבאסית והקים דיואנים, או מיניסטריונים, עבור הצבא, הוזירות והאוצר. בראש רבות ממחלקות אלו עמדו בנים למשפחת ברמכ הנזכרת. כמו כן, קאדים, או שופטים, מונו בערים השונות של האימפריה והחוקים המפלים כנגד לא ערבים, או מואלים, בוטלו ברובם.
התפחויות טכנולוגיות שונות ובראשן הכנסת נייר לשימוש נרחב, הואצו במהלך עשור שלטונו של אל-מהדי. הידע הטכני הקשור בנייר ויצורו הגיע לח'ליפות לאחר תפישתם בשבי של מספר בעלי מלאכה סיניים בקרב טלס (751 לספירה). בעבר עשו שימוש בעיקר בלוחות חרס או בפפירוס, אך עתה לראשונה רחוב שלם במרכז בגדאד הוקדש לתעשיית הנייר והספרים. הוזלת עלויות חומרי הכתיבה איפשרה כתיבה רבה יותר בידי יותר אנשים. כך עלו בעקיפין גם רמת הבירוקרטיה, שיעור יודעי הקרוא וכתוב והתרחבו חוגי המשכילים. לתהליך זה הייתה השפעה ארוכת טווח ומרחיקת לכת ופירותיו הברורים ביותר ניכרו בימי נכדו של אל-מהדי, אל-מאמון אשר החל תור זהב של פריחה תרבותית ומדעית בבגדאד. במרכזו של תור זהב זה עמדה ספריית בית אל-חכמה ומפעל התרגומים שהנציח את הידע של העולם היווני, הפרסי וההודי העתיק ושימר אותו במהלך ימי הביניים עד להשבתו לאירופה המתעוררת בשלהי התקופה.
במישור הדתי ניהל אל-מהדי מדיניות כפולה שעיקריה רדיפת מינות ואימוץ רשמי של הקו האורתודוקסי. בין היתר נקט אל-מהדי במדיניות זו על מנת להרגיע מעט את התסיסה השיעית, שנבעה בחלקה ממה שנתפש בעיניה כגישה סלחנית לכפירה דתית מצד השלטונות. התפשטותן של כתות סינקרטיסטיות ומגזימות, הע'לאת, נתפשה כאיום על יציבות החברה והשלטון. לראשונה אימץ אל-מהדי את הקו הגורס כי לח'ליפה יש בתור ממלא מקום הנביא (בערבית: ח'ליפת רסול אללה) את האחריות והחובה להגדיר את התפישות האורתודוקסיות וההבחנות התאולוגיות המקובלות על מנת להגן על ה"אומה" מפני כפירות שדינן שמד. אף על פי שבימי אל-מהדי לא הייתה לקביעה זו חשיבות מיוחדת, היא תוליד לימים את ימי ה"מבחן" (מיחנה) והמשבר הגדול שיזעזע את הח'ליפות והאסלאם בימי אל-מאמון נכדו.
בגדאד הייתה לעיר קוסמופוליטנית והחלה לפרוח ביתר שאת תחת שלטונו. בגדאד משכה אליה מהגרים מרחבי הח'ליפות - מן הודו, פרס, עיראק, סוריה, מצרים, אפריקה ואל-אנדלוס. בעיר התבססו קהילות גדולות של נוצרים, יהודים וזורואסטרים. השפעות תרבותיות מזרחיות כגון הבודהיזם התירו אף הם בחסות הברמכים שהיו במוצאם כוהני דת בודהיסטים מאפגניסטן. בגדאד התבססה והפכה לעיר הגדולה ביותר בעולם בתקופתה.
חיי הפרט, אופיו והזיכרון ההיסטורי של ימי שלטונו
לאל-מהדי הייתה בת בשם בנוקא (767-783) מאשתו ח'יזוראן, אשר הייתה גם אימו של הארון א-רשיד. בנוקא הייתה ביתו המועדפת של אל-מהדי ובשל כך הוא נתן לה ארמון משלה. אל-מהדי התיר לה אף לרכוב בפמלייתו מחופשת לגבר וחמושה. לאחר מותה בגיל 16 מימן אל-מהדי את כתיבתם של שירי קינה רבים לזכרה.
אל-מהדי חבב במיוחד מוזיקה ושירה, ותחת שלטונו זכו המשוררים לפטרונות ניכרת. לפי אבן ח'לכאן (1211-1288) הוא היה "בעל כישרון גדול כזמר ויד מיומנת על כלי נגינה". הוא מוסיף ומתאר אותו כאיש רעים להתרועע. אל-מהדי היה בעל עור כהה אותו ירש מצידה של אימו והוא כונה בשל כך אל-ת'נין, שפירושו "התנין".
במרוג' אל-ד'הב (אחו הזהב), מביא אל-מסעודי מספר אנקדוטות שמשקפות מעט מאופיו. דוגמה אחת היא תיאור מסע ציד שבמהלכו סעד אל-מהדי בחברתו איכר עני שהגיש לו ארוחה דלה. אחד מרעיו הבציר בו להעניש אותו על כך שהגיש לו סעודה כה עלובה, אך במקום זאת תגמל אל-מהדי את האיכר על שנתן לו את מרבית המעט שעמד לרשותו. דוגמה אחרת מספרת על אל-מהדי שסעד תחת מסווה בחברת בדואי. הבדואי הגיש לו אוכל טעים ולאחר מכן "משקה מרענן", אשר הוביל את אל-מהדי לגלות טיפין טיפין את מעמדו האמיתי. בראשית הכריז שהוא מסריסי הח'ליפה, לאחר מכן אחר משרי הצבא ולבסוף הח'ליפה בכבודו ובעצמו. הבדואי המופתע מחה וקבל שעוד מעט ויכריז אל-מהדי שהוא הנביא בכבודו ובעצמו. אנקדוטה שלישית מספרת כיצד לאחר שבזבז הון עתק מאוצרות המלוכה שהשאיר אל-מנצור אחריו נזעק שר האוצר אך ורק לגלות שהכנסות חדשות כיסו את הגרעונות שנגרמו. אל-מסעודי משווה את נדיבותו ל"גלים של צדקה".
זמן קצר לפני רציחתו, מסופר שאל-מהדי זכה לקבל חזיון ובו פסוקים מבשרי רעות מהקוראן.
| הקודם: אל-מנצור |
הח'ליפים לבית עבאס 775–785 |
הבא: אל-האדי |
23061492אל-מהדי (ח'ליפה עבאסי)