אילה חסון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף איילה חסון-נשר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אילה חסון
לידה 28 בספטמבר 1961 (גיל: 63)
תקופת הפעילות מ-1993
עיסוק עיתונאית, כתבת ומגישה בטלוויזיה וברדיו
מעסיק תאגיד השידור הישראלי
בעבר:
חדשות 13, רשות השידור, קול ישראל
סוג כתב פלילים, פוליטית, מדינית
תחום סיקור אקטואליה ופוליטיקה
בן זוג שי נשר
פרסים והוקרה אות אבירת איכות השלטון, אות אומ"ץ, פרס ביקורת התקשורת

אַיָּלָה חסון-נשר (נולדה ב-28 בספטמבר 1961[1]) היא עיתונאית ישראלית; מגישה בתאגיד השידור הישראלי. את רוב הקריירה העיתונאית שלה עשתה ברשות השידור, שם, בין היתר, שימשה כתבת ופרשנית, הגישה תוכניות בקול ישראל ואת מהדורת "יומן" בערוץ הראשון, והייתה לאישה הראשונה בתפקיד מנהלת חטיבת החדשות של הערוץ עד לעזיבתה בסוף שנת 2015. מאז עזבה את הערוץ הראשון הייתה פרשנית בכירה בחדשות 13, שם הגישה את מהדורות "שישי" ו"המטה המרכזי", עד להצטרפותה לתאגיד בשנת 2023, שם בין היתר מגישה את התוכנית "שבע עם אילה חסון" בכאן 11 ואת "הבוקר הזה" בימי חמישי בכאן ב'.

ביוגרפיה

חסון היא הרביעית מחמשת ילדיהם של רינה וסלומון (שלמה) חיון. גדלה בשכונת תלפיות בירושלים ולמדה בגימנסיה רחביה. לאחר שירותה הצבאי, למדה עיצוב פנים ולאחר מכן פנתה ללימודי תקשורת בבית הספר לעיתונאות ולתקשורת "כותרת". היא גם בעלת תואר ראשון במדעי החברה מאוניברסיטת תל אביב.[2][3]

חסון עברה בגיל 10 תקיפה, ולדבריה, אירוע טראומטי זה הוביל אותה להיות עיתונאית.[4]

נשואה למפיק הטלוויזיה וסוכן הטאלנטים שי נשר, מי שהיה בעברו מאבטחו של הרמטכ"ל דוד אלעזר.[5] היא אם לבן מנישואיה הקודמים ולבת משותפת עם נשר, ומתגוררת בתל אביב. חסון דוברת חמש שפות: עברית, ערבית, אנגלית, צרפתית וספרדית.[3]

קריירה

בתחילת דרכה המקצועית, עבדה חסון מספר חודשים בעיתון מעריב, ובסוף שנת 1993 התקבלה לעבודה ברשות השידור. בראשית דרכה ברשות שימשה ככתבת לענייני משפט ומשטרה, ולאחר מכן מונתה לכתבת הפוליטית של הערוץ הראשון.[6] בעקבות חשיפתה את פרשת בר-און חברון נשלחה על-ידי מנהל הערוץ יאיר שטרן להשתלמות ב-CNN.[7]

בעשור הראשון של המאה ה-21, החלה לשמש כפרשנית המדינית של הערוץ והגישה את התכנית השבועית "היום בחדשות".[8] בשנת 2006, לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה, הגישה לצדו של בן כספית את התוכנית "ישראל בוחרת" בערוץ הראשון, זאת במקביל לעבודתה ככתבת.[9] בסוף שנת 2008 השניים החלו להגיש יחד את מהדורת יום שישי "יומן",[10] ומשפרש ממנה כספית בראשית 2010,[11] חסון הגישה אותה בגפה עד לפרישתה מן הערוץ.[6] במקביל הגישה בימי חמישי את תוכנית הרדיו "הכל דיבורים" ברשת ב' של קול ישראל.[12]

באוגוסט 2014 מונתה למנהלת בפועל של חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, והייתה לאישה הראשונה בתפקיד זה.[12] בנובמבר 2015 עברה לחדשות עשר (אשר מאוחר יותר התמזג אל ערוץ 13), שם הגישה את מגזין סוף השבוע "שישי", את תוכנית הראיונות "המטה המרכזי" לקראת צאת השבת, ושימשה כפרשנית בכירה בערוץ.[6] לאחר המעבר, טענה חסון שעזיבתה באה בעקבות התנכלות שעברה מצד בכירים לשעבר ברשות השידור (ביניהם זליג רבינוביץ') ושולחיהם, זאת לאחר שעם מינויה לתפקיד מנהלת חטיבת החדשות נחשפה למעשי שחיתות ובזיזה של כספי ציבור ברשות ודרשה לטפל בהם.[13][14] באוקטובר 2022 החלה להגיש גם את תוכנית האקטואליה היומית "אזור בחירה", ששודרה בהגשה לסירוגין שלה ושל רביב דרוקר.[15]

בפברואר 2017 החלה לשדר תוכנית אקטואליה שבועית בימי חמישי ב-103FM.[16] שנה לאחר מכן, תוכניתה הפכה לרצועה יומית בימים א'-ד'.[17][18] בפברואר 2020 עברה לשדר באותה תחנה תוכנית אקטואליה משותפת עם גולן יוכפז מידי בוקר, אך כעבור חודש עזבה את התחנה.[19]

בין הראיונות שערכה חסון, בלט ראיון בלעדי בשנת 1995 עם גאולה עמיר, אמו של יגאל עמיר, רוצחו ראש ממשלת ישראל יצחק רבין,[20] ראיון עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בקרמלין בשנת 2005,[21] ראיונות עם מזכירת המדינה של ארצות הברית קונדוליזה רייס ב-2005 וב-2007.[22] בתחילת הקריירה שלה, עת שימשה כתבת פלילים בשנת 1994, נודעה חסון בסיקורה המקיף את פרשת ההתבצרות החמושה של הרב עוזי משולם בביתו במסגרת מאבקו לחשיפת פרשת ילדי תימן, והייתה ליחידה שנכנסה לביתו.[23] חסון נטלה חלק בסדרת הדוקו-דרמה "חידת משולם" בתאגיד השידור שתיעדה את הפרשה,[23].

במאי 2021, בעת שהכינה כתבה לסיקור האירועים במהלך המהומות בלוד, הותקפה חסון על-ידי פעילי ימין קיצוני.[24]

בשנת 2022 השתתפה בעונה השנייה של סדרת הטלוויזיה "מנאייכ" בתפקיד עצמה.[25]

בפברואר 2023 עברה לתאגיד השידור הישראלי, שם היא מגישה את תוכנית הערב "שבע עם איילה חסון" בכאן 11 בימים א'–ד' ואת תוכנית הרדיו "הבוקר הזה" בימי חמישי בכאן ב', ומשמשת בין היתר כפרשנית בחדשות הערב.[26]

חשיפות עיתונאיות

חסון נודעה במספר פרסומים בעלי השפעה. כתבה של חסון בתחילת שנת 1997, שבה נטען כי מינויו של רוני בר-און ליועץ המשפטי לממשלה (שהתפטר יומיים לאחר מכן עקב ביקורת ציבורית על מידת התאמתו לתפקיד) על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו היה חלק מעסקה עם אריה דרעי בתמורה לתמיכה של מפלגת ש"ס בהסכם חברון, הביאה להתפוצצות פרשת בר-און חברון.[27] במסגרת הכתבה, פורסם כי המינוי בוצע בהמלצתו של הקבלן דוד אפל, מתוך הערכה שדרעי, שהיה מצוי במשפט פלילי שהתנהל כנגדו, יקבל הסדר טיעון מקל על-ידי בר-און.[28][27] בעקבות החשיפה, לראשונה בישראל נחקר ראש ממשלה מכהן באזהרה על-ידי המשטרה, שהמליצה להעמידו לדין יחד עם כל המעורבים בעניין, אם כי לבסוף לא הוגשו כתבי אישום.[7] בנוסף, הוקמה ועדת שמגר, שהביאה לשינוי בדרך המינוי של יועץ משפטי לממשלה.[29] תביעת דיבה מצד אפל נגד חסון ורשות השידור נדחתה על-ידי בית המשפט בנימוק של אמת בפרסום.[30]

בשנת 2002 חשפה את פרשת השוחד של שלמה בניזרי, מי שכיהן כשר הבריאות וכשר העבודה והרווחה מטעם ש"ס.[20] על-פי כתבתה של חסון, בניזרי קיבל ממשה סלע, קבלן ירושלמי שעסק בגיוס עובדים זרים לישראל, סכומי כסף שהגיעו לכ-800 אלף ש"ח, זאת בתמורה לסדרה של מינויים פסולים וסיוע לסלע תוך ניצול סמכותו כשר.[7][31] בעקבות התחקיר, שהתבסס על עדויות ומסמכים שסופקו על-ידי אשתו של סלע (שהייתה גם ראשת לשכתו של בניזרי), פתחה המשטרה חקירה בעניינו של בניזרי, שהובילה להגשת כתב אישום נגדו, ולבסוף להרשעתו ולמאסרו בגין שוחד, הפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט.[31][32]

בשנת 2004 חשפה חסון קלטות משנת 2002 בהן נשמע שר האנרגיה יוסף פריצקי כשהוא מאשים בשחיתות את ח"כ אברהם פורז, חברו במפלגת שינוי ולכאורה מנסה לתפור לו תיק.[33] בעקבות פרסום ההקלטה פוטר פריצקי מהממשלה.[34] המשטרה פתחה בחקירה כנגד יוסי מימן, שבתאי שביט והחוקר הפרטי מאיר פלבסקי בחשד שניסו לסחוט את פריצקי באמצעות הקלטת על רקע העדפתו את הגז הפלסטיני על פני הגז המצרי (שהיה מסופק דרך החברה שלהם) אולם התיק נסגר ללא המלצות להעמידם לדין.[35] שנה לאחר מכן חשפה הקלטה נוספת ובה נשמע פורז מבטיח נסיעות לחו"ל לשני יריבים ממפלגתו בתמורה להפסקת המתקפות נגדו.[36] בין יתר החשיפות באותה תקופה, חשפה כי אלחנן טננבוים נמצא בחיים בשבי החזבאללה.[20]

בשנת 2006 פרסמה חסון שיעקב בורובסקי, יועץ במשרד מבקר המדינה ומי שעמד בראש צוות המאבק בשחיתות שלטונית, ניסה לקדם את מועמדותו לתפקיד מפכ"ל המשטרה באמצעים לא כשרים בעת שהיה מפקד המחוז הצפוני במשטרה בשנת 2004. על-פי הפרסום, בורובסקי שלח מסרים דרך חבר מרכז ליכוד לשעבר בשם סולומון קרובי אל עמרי שרון, ובהם הבטחה לסגור תיק חקירה נגד שרון אם הוא יפעל לקידומו של בורובסקי.[37] מנכ"ל רשות השידור, מרדכי שקלאר, דחה טענות נגד חסון כי פרסום זה נועד לפגוע בבורובסקי בעטיו של ניהול חקירות נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט.[38] חקירת משטרה נגד בורובסקי בפרשה נסתיימה ללא כתב אישום אבל עם ביקורת מצד פרקליט המדינה על התנהלותו.[37][39]

בדצמבר 2007 פרסמה חסון כי טארק ויאסר עבאס, שני בניו של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, מעורבים עסקית בחברה סלולרית חדשה בשם אל-ווטניה (השניה ברשות לאחר ג'וואל הקיימת), ושממשלת ישראל השלושים ואחת בראשות אהוד אולמרט פועלת להקצות לה תדרים סלולריים בעקבות פניה של מחמוד עבאס אל אולמרט.[40][41] שני האחים כפרו בכל מעורבות בחברה, והגישו תביעת דיבה בסך 2.6 מיליון שקלים נגד חסון ורשות השידור, בטענה שפרסומה, שצוטט בכלי תקשורת זרים, חשף אותם לסכנת חיים ממשית בשל שיתוף פעולה אפשרי עם ישראל לטובת אינטרסים כלכליים.[40] הצדדים הופנו להליך גישור, שבסופו הסכימה חסון לפרסם הבהרה בעניין והתיק נסגר ללא כל פיצוי כספי.[40] במרץ 2008 פרסמה חסון כי שבוע לאחר הפיגוע בישיבת מרכז הרב, מתקיימת התארגנות מחתרתית על-ידי גורמים המקורבים לישיבה במטרה לפגוע בערבים כפעולת נקם. למרות שבכתבה הודגש כי אין לישיבה עצמה חלק בפעילות המדוברת, הוציאה הישיבה מכתב ובו דרישה להתנצלות ולהשעייה של חסון, אשר נדחתה על-ידי רשות השידור, שדבקה באמיתות הפרסום.[42]

חסון פרסמה שורה של חשיפות בעניין פרשת הרפז. בין היתר חשפה בתחילת ספטמבר 2011 את הקשר ההדוק לכאורה בין בועז הרפז, החשוד בזיוף מסמך גלנט (מסמך שמפרט הנחיות לבניית תדמית חיובית עבור המועמד לכהונת הרמטכ"ל יואב גלנט, בין היתר תוך הכפשת אחרים), לרונית אשכנזי, אשתו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי וכן חשד לכך שהם אספו מידע על חריגות הבנייה של גלנט והעבירו אותו לגורמים עלומים.[43] בעקבות פרסומיה נתפסה חסון כמובילת המחנה שהתייצב נגד אשכנזי (בסכסוך שנוצר בינו ובין שר הביטחון, אהוד ברק),[44][45] והלה תקף אותה על שלכאורה "תפסה צד" וניסתה ללא הרף לפגוע בו בפרסומים מוטים.[46] גילויים נוספים של חסון על איסוף חומרים מצד אשכנזי נגד הדרג המדיני, ובכללם ראיון עומק עם הרפז באוקטובר 2013 שזכה לתהודה תקשורתית,[46] הובילו את המשטרה לפתוח בחקירה נגד אשכנזי וסביבתו.[12] בספטמבר 2014 המשטרה המליצה להעמידם לדין על מעורבותם בפרשה;[47] התיק נסגר בעילה של היעדר אשמה פלילית בשנת 2016 אם כי עם ביקורת מצד היועמ"ש יהודה וינשטיין כלפי אשכנזי ואנשי לשכתו על שעסקו באיסוף מידע מכפיש על שר הביטחון ואנשיו.[48] חשיפת התמלילים מחקירת אשכנזי על-ידי עמית סגל בשנת 2019 העלתה ציטוטים של אשכנזי ובהם כוונתו להלך אימים על חסון ובמילותיו "ליישר אותה".[49][50]

חסון חזרה לעסוק בפרשת הרפז באינטנסיביות במאי 2020, עת פרסמה שיחה משנת 2010 המצויה בקלטת השמורה בפרקליטות.[51] בהקלטה נשמע אומר הפצ"ר אביחי מנדלבליט לרמטכ"ל אשכנזי ביחס למסמך הרפז, "אני אסגור לך את העניין", כלומר יחלץ אותו מן הפרשה.[52] בפרקליטות נטען כי השיחה הינה האזנת סתר, משום שאשכנזי הורה לא להקליטה, ולכן אסור על-פי חוק לפרסם את תוכנה, וכי הדברים אינם משקפים נכונה את שנאמר בשיחה. חסון מנגד טענה כי החוק מתיר להאזין לשיחה משום שנעשתה במתקן צבאי.[53] יומיים לאחר מכן טענה חסון כי מנדלבליט ניסה להפעיל עליה לחצים ושחבר של אשכנזי פועל לפטר אותה.[54] ביוני 2020 חשפה חסון שב-2016 מנדלבליט, שהתנהל נגדו תיק חקירה בפרשה, פנה לפרקליט המדינה וביקש לשנות את הסיבה שבגינה נסגר התיק לחוסר אשמה, בקשה שנדחתה בשל חשש מניגוד עניינים.[55]

כעשור לאחר אירוע הדריסה של הנער גל בק, פרסמה חסון תחקיר בעניין ובו טענות לאי-סדרים בתיק החקירה הראשונית, כולל קבלה לכאורה של עדויות מזויפות של עדת ראיה, וגילויים על כך שהנהגת הדורסת שני פלטי לא עברה בדיקת אלכוהול וסמים וכן לא בוצעה בדיקה של הטלפון הסלולרי שלה.[56] הוריו של בק טענו לטיוח התיק בשל מעמדה המיוחס של משפחת פלטי.[57][58] התחקיר עורר הדים בציבוריות הישראלית ובעקבותיו חודשה החקירה, שבה טענה פלטי כי שידור התחקיר בא בעקבות סכסוך עסקי בין אביה נדב פלטי לבין בעלה של חסון.[59][60] חסון הכחישה את הטענות,[61] ומאוחר יותר חשפה מסמך מבית החולים איכילוב, שלא היה בתיק החקירה, ובו בדיקות שנעשו לפלטי לאחר התאונה ומהן עולה כי הייתה בגילופין בליל התאונה.[62][63] לבסוף הוחלט שלא להגיש כתב אישום בשל התיישנות.[64]

בשנת 2015 פרסמה סדרה של גילויים מחקירות ח"כ פאינה קירשנבאום ופרשת השחיתות בישראל ביתנו. החשיפה המרכזית העלתה כי קירשנבאום העבירה כספים קואליציוניים של ישראל ביתנו לעמותת עזרא, וזו בתמורה הטיסה לחו"ל אותה ואת משפחתה המורחבת ליעדים כמו ארצות הברית, רוסיה, קנדה ואנגליה בעלויות שהגיעו לכמאה אלף דולרים.[65]בעקבות הפרסומים תקף יו"ר המפלגה אביגדור ליברמן את חסון, ומספר חודשים מאוחר יותר דרש להשעותה מתפקידה בעקבות אמירה בשידור, דרישה שרשות השידור דחתה בתוקף.[66] באותה שנה פרסמה כי הנשיא לשעבר שמעון פרס מרוויח מאות אלפי דולרים בעבור שורה של הרצאות לקרן היסוד ולפדרציה היהודית ברחבי העולם.[67] חשיפות של חסון בשנת 2016 כללו הקלטה ובה התבטאויות בוטות של איש העסקים לב לבייב על הבנקים בישראל ועל הבכירים במשק,[68] כמו גם פרסום בנוגע לתכנון מתן חנינה לנשיא לשעבר משה קצב בתמיכת שרת המשפטים איילת שקד ונשיא המדינה ראובן ריבלין, זאת במקרה שועדת השחרורים לא תנכה שליש מעונשו.[69][70]

בין הכתבות של חסון בזירה האזרחית, בלטה כתבת תחקיר משנת 2016 בנוגע לאסתי וינשטיין שיצאה בשאלה וכמה שנים מאוחר יותר שמה קץ לחייה. במסגרת הכתבה, הציגה חסון מסמכים שפירטו את ההתעללות שעברה וינשטיין מצד בעלה. כתבה נוספת של חסון משנת 2019 סיפרה על ניצולת שואה קשישה וערירית בשם רותי שפיץ, שביתה בנתניה הועבר על שמו של חשמלאי צעיר בשם יוסף רחמים. על-פי הכתבה, רחמים השתלט על נכסיה של שפיץ וחסם אפשרות תקשורת בינה לבין אחייניתה מארצות הברית.[71] תביעת לשון הרע מצד רחמים נגד חסון בגין הפרסום נדחתה על-ידי בית המשפט שקבע כי הפרסום מהווה "עבודה עיתונאית אחראית".[72] בכתבה אחרת של חסון משנת 2020, פנסיונר ביומו השני בעבודה חדשה כנהג מונית גבה, לדבריו בטעות, חיוב יתר של 3.8 שקלים, ונתבע על-ידי הנוסע, עורך דין במקצועו.[73] מרגע הגשת כתב אישום נגד הנהג בשנת 2018, התנהל נגדו משפט של כשנתיים, שבסופו חתם על הסדר טיעון.[74][75]

במרץ 2018, פרסמה תחקיר על אירוע משירותו הצבאי של ניר חפץ, עד המדינה בתיק 4000, ובמרכזו סימני שאלה לגבי מותו של חברו לקורס קצינים בבה"ד 1, רונן ילין, לאחר שנדרס על-ידי רכבת עת יצאו השניים לניווט לילי בתל שוקת בשנת 1984.[76][77] גרסתו של חפץ הייתה שהשניים נרדמו מעייפות סמוך לחצות, וכשהתעורר חפץ גילה כי ילין איננו. חסון חשפה בכתבה כי בשנת 1987 החקירה נפתחה מחדש במצ"ח בעקבות החשד כי ילין נהרג מפליטת כדור של חפץ במהלך מסע הניווט, וכדי להסתיר את הדבר, הציב חפץ את גופתו לרוחב פסי הרכבת. בזמנו חפץ נחקר ונמצא דובר אמת בבדיקת פוליגרף, מה שהוביל לסגירת התיק, אך תיק החקירה שהגיע לידי חסון לא פירט את השאלות שנשאלו בפוליגרף, ונותרו שאלות לא פתורות כמו סיבת עלייתו של ילין למסילת הרכבת והירדמותו עליה לרוחב הפסים, זאת בלי אפודו ונשקו האישי.[78] בכתבה נוספת, הביאה חסון עדות של מפקדם של השניים, ירון פרץ, שטען כי החקירה בוצעה ברשלנות, וכי ילין היה צוער מצטיין שבלתי סביר שהפר הנחיות ועלה על פסי הרכבת, לא כל שכן נרדם עליהם, זאת במרחק קצר של קילומטר וחצי מנקודת הסיום של הניווט.[78] התחקיר זכה לתהודה, ומאוחר יותר הועלה במשפט נתניהו, כשפרקליטו של נתניהו בעז בן צור האשים את המשטרה בהדלפת הסיפור לחסון ככלי שיטיל על חפץ לחץ על מנת שיחתום על הסכם עד המדינה; חפץ מנגד הטיל את האחריות על סביבת נתניהו.[79]

באוקטובר 2020 חשפה כי משטרת ישראל עצרה תושבת גבעת שמואל שהפטירה לעבר היועמ"ש אביחי מנדלבליט "פרשת משפטים בושה" ביציאה מבית הכנסת (לכאורה כאות מחאה נגדו תוך אזכור של פרשת השבוע, פרשת משפטים). האישה, עורכת דין שומרת מצוות, נעצרה לעיני ילדיה תוך שנאלצה לחלל שבת, ונחקרה באזהרה בחשד לפגיעה בפרטיות. בתגובה לפרסום מסר מנדלבליט כי לא התלונן.[80] עם זאת, לדברי בעלה של האישה, מנדלבליט הוא שסימן למאבטחו לעצור את האישה.[81] שבוע לאחר פרסום האירוע בידי חסון סגרה פרקליטות המדינה את התיק, זאת לאחר שהיה פתוח במשך שמונה חודשים.[82] בנובמבר 2020 קבע נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות דוד רוזן כי חקירת האישה הייתה משוללת יסוד, והעביר את התיק לטיפולו של ממלא מקום מפכ"ל המשטרה.[83] במרץ 2023 פרסמה חסון כי תביעה של עורכת הדין נגד הפרקליטות בעקבות האירוע הסתכמה בפיצוי של 70 אלף שקלים מהמדינה לטובתה.[84]

במהלך שנת 2021, פרסמה חסון כתבות ביקורתיות כלפי התנהלות המשטרה ביחס לשתי קורבנות מהמעמד הבינוני-נמוך: הראשונה עולה חדשה בת 50 משכונת התקווה שהותקפה בביתה על-ידי פורץ צעיר, והשניה נערה בת 16 מיבנה, תלמידה מצטיינת ופעילת בני עקיבא, שהותקפה בדרכה לביתה, ושאביה לבסוף דקר את התוקף משלא קודמה החקירה. ביוזמת חסון, נפתח מיזם לגיוס המונים לסיוע עבור הנפגעת מתל אביב.[85] באוקטובר של אותה שנה, פרסמה מידע שקיבלה מעמותת "עד כאן" ומארגון "בוחרים בחיים - פורום משפחות שכולות", לפיו ראזי עיסא, מספר 15 ברשימת רע"מ לכנסת וממנסחי ההסכם הקואליציוני להקמת ממשלת ישראל השלושים ושש, הצטלם במהלך כנס בעזה, בו השתתף כמנכ"ל עמותת הצדקה "סיוע 48", עם בכיר חמאס, ראזי חמד, שאחראי בין השאר על הכנסת סיוע הומניטרי לרצועה.[86][87] הכתבה עוררה הדים.[88] התנועה האסלאמית הגישה תביעת דיבה נגד חסון ומערכת חדשות 13 בדרישה להתנצלות ולפיצוי.[89] התביעה נסתיימה בלא כלום, כשחסון רשאית לעמוד מאחורי הפרסום ואינה נדרשת להתנצלות.[90]

בשנת 2022 פרסמה סדרת כתבות על מעון ראש הממשלה נפתלי בנט.[91][92] הראשונה, בדבר הפיכתו של ביתו הפרטי ברעננה למעון הרשמי ללא הכרזה ציבורית כמחויב על-פי החוק (בזמן שהמעון הרשמי ברחוב בלפור היה בשיפוץ), בסכום שלדבריה הגיע לכ-50 מיליון ש"ח למטרת שיפוצים, הוצאות ואבטחה.[93][94] בנוסף חשפה כי הבניה במקום התבצעה ללא היתרים חוקיים,[95] פרסום שאוששו שופטי בג"ץ תוך מתיחת ביקורת נוקבת על התנהלות המדינה.[96][97] דו"ח מטעם יועמ"ש משרד האוצר קבע כי סמנכ"ל הביטחון במשרד ראש הממשלה אישר את העבודות ללא הליך סדור.[98] מלבד זאת, פרסמה חסון את גובה ההוצאות הפרטיות של משפחת בנט לצורך משלוחי מזון, שהסתכמו בסכומים גבוהים של כסף ציבורי מדי חודש.[93] הפרסום זכה להד ציבורי וסכומי ההוצאות אומתו על-ידי ראש הממשלה שאף הודיע כי מאותו רגע ואילך ישלם על הוצאותיו מכיסו הפרטי.[32][99] באפריל 2023 פרסמה מסמכים שמפרטים את כלל העלויות של הבית ברעננה כמעון רשמי (הכוללות אבטחה, גדרות, מצלמות, תחזוקה ומזון), שמגיעות ללמעלה מ-46 מיליון ש"ח.[100]

בינואר 2022 פרסמה חסון סדרת תחקירים שמעלה סימני שאלה בנוגע למינויו של פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן לתפקיד רקטור הספרייה הלאומית, תפקיד שלא היה קיים קודם לכן.[101] אחד מתחקירים אלה העלה כי דוד בלומברג, יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית, חתם על הסכם השתקה עם עובדת שהתלוננה על הטרדה על-ידו, ובעקבות פרסום זה פרש בלומברג מתפקידו.[102][103] ביולי של אותה שנה, פרסמה חסון דיווח על אודות מידע מודיעיני ששוכב באגף החקירות של משטרת ישראל, תחילה מבלי לפרסם את שמות המעורבים,[104][105] שמאוחר יותר התברר כטענה של יוסי כמיסה, פעיל לשעבר של מפלגת ישראל ביתנו, כי שר האוצר אביגדור ליברמן הזמין ממנו עשרים שנים קודם לכן חיסול של ניצב במשטרה סנדו מזור בעבור מאה אלף דולרים.[106] בראיון לחסון, סיפר כמיסה שקצין המשטרה משה מזרחי היה בסוד העניינים, והלה אישר זאת.[107] ליברמן הכחיש בתוקף את דברי כמיסה; השניים הגישו קובלנות פלילית זה נגד זה.[108][109]

באותה שנה שודר ברשת 13 סרטה של חסון "גל הירש: קרב חייו",[110] שבו היא מציגה תחקיר אודות תת-אלוף במילואים גל הירש, מתקופת היבחרו לתפקיד מפכ"ל משטרת ישראל, דרך הסרת מועמדותו בעקבות חקירות בחשד לביצוע עבירות של טוהר המידות, סגירתן מפאת חוסר אשמה וחוסר ראיות, והגשת כתב אישום נגדו בגין עבירות מס. הסרט מתעד את התמודדותו של הירש לאורך התהליך, שנתפס מבחינתו כסיכול המינוי באמצעות תפירת תיקים.[111][112]

בינואר 2023 פרסמה חסון שאבי חימי, ראש לשכת עורכי הדין בישראל, ביצע לכאורה מעשה מגונה במהלך שיחת וידאו עם עורכת דין, לה כתב מכתב המלצה למינויה לתפקיד שיפוט.שגיאת ציטוט: חסר תג </ref> סוגר בשביל תג <ref> במאי באותה שנה פרסמה תחקיר שבמרכזו סיפור על גניזתה של כתבת תחקיר של עיתון "הארץ" לפני כעשור, שמטרתה הייתה לאשש שמועות שרצות בנוגע להתנהלותו של השר גדעון סער מול נשים, זמן קצר לפני שלקח פסק זמן מהחיים הציבוריים בשנת 2014.[113][114] במסגרת כתבתה, חשפה חסון מסרון ששיתף עימה בזמנו מו"ל העיתון עמוס שוקן ובו מסר מאיים כלפיו מסער: "לא רק עליי יש דברים, גם עליך יש דברים", בעטיו של סרטון שבו מעורב שוקן, שצולם בידי בלש פרטי ולא פורסם בתקשורת.[113] שוקן, שאישר את פרטי המקרה, טען שתחקיר זה מצד חסון מהווה סגירת חשבונות בגלל ביקורות שליליות שהתפרסמו נגדה בעיתון, וסער הכחיש את המיוחס לו.[113] מאוחר יותר באותו חודש חשפה חסון כי פרקליטים במחוז הצפוני של פרקליטות המדינה הדליפו מידע רגיש מתוך חקירות לארגון הפשיעה אבו לטיף. הסיפור פורסם לאחר שגורמים במשטרה העבירו תלונה בעניין לפרקליט המדינה עמית איסמן, שאישר את הפרסום.[115] ביולי פרסמה את עלויות האבטחה המצטברות של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק במשך כשני עשורים מיום סיום כהונתו, אשר ליוותה אותו באופן קבוע בארץ ובמהלך מסעותיו השונים לחו"ל.[116]

הוקרה

חסון זכתה במספר הוקרות על פעילותה העיתונאית. ב-1998 הייתה בין זוכי אות אביר איכות השלטון מטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל.[117][118] ב-2009 הייתה האישה הראשונה שקיבלה את "אות מלכת המדבר להעצמה נשית".[119] באוגוסט 2014 הוכרזה כמי שנבחרה לקבל את "אות אומ"ץ", בזכות הצטיינותה "בפעילות למען קידום זכויות האזרח, תיקון עוולות חברתיות וחשיפת מעשי שחיתות שלטונית".[120] בשנת 2015 זכתה בפרס ביקורת התקשורת מטעם האגודה לזכות הציבור לדעת. בנימוקי הוועדה נכתב כי חסון היא "עיתונאית הנאמנה למקצוע ולאמת גם כשזו איננה פופולרית או תקינה פוליטית בעיני גורמים מסוימים" אשר "מבטאת ביקורת על הצורה והתוכן של דיווחים מוטים או אינטרסנטיים בחלק מהמדיה הכתובה והאלקטרונית" ומפגינה בדיווחיה "מקצועיות, אומץ-לב ציבורי ונאמנות לעקרונות".[121] בשנת 2017 זכתה בפרס "און לייף עושות שינוי" מטעם מגזין האקטואליה לנשים Onlife.[122][123]

בין רשימות דירוג תקשורתיות, חסון דורגה על-ידי מגזין "גלובס" בין העיתונאים המשפיעים בישראל בשנים 2017, 2019, ו-2020, ובכלל הרשימות היא האישה הראשונה.[124] הייתה גם האישה הראשונה ברשימת "100 המשפיעים בתקשורת" של העיתון.[125] הופיעה במשך השנים ברשימת הנשים המשפיעות בישראל של מגזין "פורבס ישראל";[126] בשנת 2022 דורגה במקום ה-13, ובזאת העיתונאית הראשונה ברשימה.[127]

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה


הערות שוליים

  1. ^ איילה חסון, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
  2. ^ בוגרים משפיעים, באתר הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת תל אביב
  3. ^ 3.0 3.1 אתר למנויים בלבד יואל צפריר, "גיוון מוסיף ערך ונשים הן תוספת איכותית", באתר TheMarker‏, 14 באוגוסט 2022
  4. ^ רשת ב', בתוכנית רוני קובן ועומרי אסנהיים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 10 נובמבר 2022
  5. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, יעקב אילון יגיש את מהדורת "מבט" בערוץ הראשון, באתר TheMarker‏, 6 בדצמבר 2014
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 מיה מנע‏, הפתעה: איילה חסון עוברת לחדשות 10, באתר וואלה!‏, 17 בנובמבר 2015
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 אילה חסון‏, "אחרי פרסום הפרשה למעשה הודחתי מהחדשות. זה היה נורא", באתר וואלה!‏, 18 באפריל 2018
  8. ^ רתם קלינה, לא לעולם חסון, באתר nrg‏, 4 בדצמבר 2006
  9. ^ אורי קליין, הביקורת מחוץ לתחום, באתר הארץ, 14 במרץ 2006
  10. ^ יעל גאוני, ‏איילה חסון ובן כספית יגישו יחד את "יומן" בערוץ הראשון, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2008
  11. ^ לי-אור אברבך, ‏בן כספית לא ישוב להגיש את "יומן" בערוץ 1, באתר גלובס, 19 בינואר 2010
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 אופיר דור, איילה חסון מתמנה למנהלת בפועל של חטיבת החדשות בערוץ 1, באתר כלכליסט, 26 באוגוסט 2014
  13. ^ אילה חסון, ללא רשות: אילה חסון מסבירה מדוע באמת עזבה את רוממה, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 6 ביולי 2016
  14. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, איילה חסון: "חשפתי גניבות בערוץ 1. אנשים בנו בתים", באתר TheMarker‏, 2 בדצמבר 2015
  15. ^ דוד ורטהיים‏, אילה חסון או רביב דרוקר: תוכנית אחת, שני מגישים - מי מהם מביא יותר צופים?, באתר וואלה!‏, 17 בינואר 2023
  16. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, אילה חסון חוזרת לרדיו: תשדר תוכנית אקטואליה בימי חמישי ב-103FM, באתר TheMarker‏, 5 בפברואר 2017
  17. ^ הבוקר החדש של 103fm, באתר 103FM, ‏12 ביוני 2018
  18. ^ אילה חסון, באתר 103FM
  19. ^ סוגרים את המועדון: לאה לב ושי גולדשטיין נפרדים מ-103FM, באתר אייס, 29 בינואר 2021
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 רותם דנון, "כל יום שיש בו 'מבט' – זה נס" // ראיון עם אילה חסון, ‏19 באפריל 2015
  21. ^ אלוף בן, נשיא רוסיה פוטין מגיע היום לביקור היסטורי; עשוי לבקש הסגרת אנשי עסקים יהודים מישראל, באתר TheMarker‏, 27 באפריל 2005
  22. ^ Interview With Ayala Hasson of Israel Television Channel One, מחלקת המדינה של ארצות הברית, ‏6 בפברואר 2005
    Interview With Ayala Hasson, Channel 1, מחלקת המדינה של ארצות הברית, ‏15 באוקטובר 2007
  23. ^ 23.0 23.1 נועם פתחי, ‏הסדרה על עוזי משולם מטלטלת: מתי כבר נדע את האמת על חטיפת ילדי תימן?, באתר ישראל היום, 18 במאי 2022
  24. ^ פעילי ימין קיצוני תקפו את אילה חסון בלוד, באתר ערוץ 7, 12 במאי 2021
  25. ^ שגיא בן נון‏, אחרי שרינה מצליח דחתה את ההצעה: אילה חסון תשחק ב"מנאייכ", באתר וואלה!‏, 30 ביולי 2021
  26. ^ אילה חסון הודיעה: עוזבת את חדשות 13 ועוברת לתאגיד, באתר וואלה!‏, 26 בפברואר 2023
  27. ^ 27.0 27.1 בר און-חברון, באתר העין השביעית
  28. ^ יצחק דנון, ‏איילה חסון: אפל המליץ לדרעי על מינוי בר-און ליועץ המשפטי לממשלה, באתר גלובס, 29 ביוני 1997
  29. ^ משה גורלי, דרוש: יועץ משפטי שלא יקשה על בעלי ההון ולא יחמיר עם אנשי ציבור, באתר TheMarker‏, 6 באוקטובר 2002
  30. ^ אבי כהן, נדחתה תביעת "בראון חברון" של אפל נגד רשות השידור, באתר ynet, 1 ביוני 2004
  31. ^ 31.0 31.1 103FM, ‏עד המדינה לשעבר: "מומו פילבר הולך להיות האדם הכי אומלל בעולם", באתר מעריב אונליין, 25 בפברואר 2018
    103FM, ‏בניזרי נגד אילה חסון: "הכל שקר, את רוצה תביעת דיבה?", באתר מעריב אונליין, 23 במאי 2018
  32. ^ 32.0 32.1 אילה חסון נגד הקולגות: "שותים לי את הדם. עלובים", באתר אייס, 24 באפריל 2022
  33. ^ פריצקי ניסה "לתפור תיק" לפורז – ויפוטר, באתר ynet, יולי 2004
  34. ^ מזל מועלם, פריצקי הוקלט מנסה "לתפור תיק" לפורז - שרון יפטרו מהממשלה, באתר הארץ, 8 ביולי 2004
  35. ^ פרשת פריצקי: יוסי מימן ושבתי שביט נחקרו באזהרה במשך שעות, באתר גלובס, 19 ביולי 2004
  36. ^ מזל מועלם; ענת באלינט, פורז: בכוונתי להגיש תביעות דיבה נגד אילה חסון וערוץ 1, באתר הארץ, 20 ביוני 2005
  37. ^ 37.0 37.1 רביב דרוקר, אפילו אני לא דמיינתי את עומק הריקבון – המקרה של יעקב בורובסקי, ‏14 במאי 2015
  38. ^ רנן פריד‏, שקלאר מנפנף באומ"ץ, באתר וואלה!‏, 14 בפברואר 2007
  39. ^ אבי כהן, שנדר על בורובסקי: "ניהל מסע שתדלנות", באתר ynet, 6 בפברואר 2007
  40. ^ 40.0 40.1 40.2 הדס מגן, ‏נא להכיר: עו"ד עמוס גבריאלי, המגשר הכי המבוקש בישראל, באתר גלובס, 8 בפברואר 2014
  41. ^ נועם שרביט, ‏בניו של אבו מאזן בתביעת דיבה נגד ערוץ 1: כתבה שיקרית סיכנה את חיינו, באתר גלובס, 20 במרץ 2008
  42. ^ עמיחי אתאלי; לי-אור אברבך, ישיבת מרכז הרב דורשת להשעות את אילה חסון, באתר nrg‏, 12 במרץ 2008
  43. ^ אמיר בוחבוט‏, 1,500 מסרונים נשלחו מבועז הרפז לרונית אשכנזי", באתר וואלה!‏, 3 בספטמבר 2011
  44. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, הג'וב הבלתי אפשרי של איילה חסון: לנהל עובדים בדרך לפיטורים, באתר TheMarker‏, 26 באוגוסט 2014
  45. ^ לי-אור אברבך, ‏מנדי אור: התנהלות עיתונאים בפרשת הרפז - משיקולים אישיים, באתר גלובס, 18 במאי 2014
  46. ^ 46.0 46.1 לי-אור אברבך, ‏איילה חסון: "רמטכ"ל הוא פרה קדושה, אף אחד לא רוצה לגעת בו", באתר גלובס, 15 בינואר 2014
  47. ^ יוסי אלי‏, המשטרה ממליצה להעמיד לדין את גבי אשכנזי בפרשת הרפז, באתר וואלה!‏, 2 בספטמבר 2014
  48. ^ חן מענית, ‏רשמית: נסגר התיק נגד גבי אשכנזי בפרשת הרפז, באתר גלובס, 20 בינואר 2016
  49. ^ כינה את גנץ חמור וטען שנוני עושה מה שהוא אומר: תמלילי אשכנזי נחשפים, באתר מעריב אונליין, 5 במרץ 2019
  50. ^ אתר למנויים בלבד רותם אליזרע, תמלילי אשכנזי, באתר "ידיעות אחרונות", 6 במרץ 2019
  51. ^ שיחת מנדלבליט-אשכנזי הגנוזה: מתי ידעו שזו "האזנת סתר"?, באתר ynet, 11 במאי 2020
  52. ^ אבישי גרינצייג, ‏הפצ"ר והמסמך, היועמ"ש והקלטת: כך חזרה פתאום פרשת הרפז לחיינו, באתר גלובס, 10 במאי 2020
  53. ^ הפרקליטות על הקלטת מנדלבליט: אין אפשרות משפטית להשתמש בשיחה, באתר ‏מאקו‏‏, ‏9 במאי 2020‏
  54. ^ איילה חסון התראיינה בדמעות: "איימו עליי והכפישו אותי, יש צנזורה עיתונאית", באתר כיפה, 10 במאי 2020
  55. ^ כך ניסה מנדלבליט לשנות את הסיבה לסגירת התיק נגדו, באתר חרדים10, 14 ביוני 2020
  56. ^ טובה צימוקי; אמיר אלון, הפרקליטות דחתה את הערר: גל בק - תיק סגור, באתר ynet, 21 בינואר 2016
  57. ^ דנה ירצקי‏, אביו של גל בק תוקף את הפרקליטות: "לא הגיוני שהתיק לא ייפתח", באתר וואלה!‏, 13 ביולי 2015
  58. ^ דב גיל-הר‏, איילה חסון: "יש במדינה מקושרים ומקומבנים ויש להם תעריף מיוחד", באתר וואלה!‏, 21 בינואר 2016
  59. ^ ויטה קיירס, ‏שמועות בפייסבוק: דורסת גל בק עשירה ומקושרת, באתר ‏מאקו‏‏, ‏12 ביולי 2015‏
  60. ^ אריק בנדר, ‏התפתחות דרמטית: הפרקליטות חידשה את החקירה בפרשת גל בק, באתר מעריב אונליין, 22 ביולי 2015
  61. ^ שוקי טאוסיג, הנקמנות של הפרקליטות, באתר העין השביעית, 24 בינואר 2016
  62. ^ אילה חסון, פרשת גל בק: הנהגת הפוגעת הייתה שיכורה בערב התאונה, המסמך המוכיח זאת – נעלם, באתר של "רשת 13", 29 בנובמבר 2015 (במקור, מאתר "nana10") סרטונים
  63. ^ ירון כהן צמח, פרשת גל בק: הדורסת היתה שיכורה בזמן התאונה; מסמך בדיקת השיכרות - נעלם, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2015
  64. ^ אתר למנויים בלבד שרון פולבר, הפרקליטות לא תגיש כתב אישום נגד הנהגת שדרסה את גל בק, באתר הארץ, 21 בינואר 2016
  65. ^ יומן עם אילה חסון - לפאינה קירשנבאום אין אחות, אך יש משפחה עניפה שנהניתה לכאורה משוחד טובות הנאה, סרטון בערוץ "הערוץ הראשון", באתר יוטיוב
  66. ^ מיה מנע‏, ליברמן דורש: להשעות את איילה חסון, באתר וואלה!‏, 11 במאי 2015
  67. ^ אתר למנויים בלבד TheMarker Online, "פרס מקבל מאות אלפי דולרים על הרצאות לקרן היסוד ולפדרציה היהודית", באתר TheMarker‏, 24 באפריל 2015
  68. ^ אילה חסון, לב לבייב: "אני מחרבן על הבנקים, משתין עליהם, גם על רקפת רוסק עמינח", באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 1 באפריל 2016
  69. ^ מעריב אונליין, ‏דיווח: ריבלין ושקד תומכים בחנינה לנשיא לשעבר משה קצב, באתר מעריב אונליין, 11 במרץ 2016
  70. ^ גיל קלנר, ‏הנשיא לשעבר משה קצב בדרך לשחרור מהכלא, באתר "סרוגים", 12 במרץ 2016
  71. ^ אילה חסון, "אני בעל הבית": עימות עם החשמלאי שהשתלט על חיי ניצולת השואה, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 25 בינואר 2019
  72. ^ דוד ורטהיים‏, אילה חסון נתבעה במיליונים; ביהמ"ש קבע: "הפרסום נשען על עבודה עיתונאית אחראית", באתר וואלה!‏, 18 בספטמבר 2022
  73. ^ אילה חסון, מדינת ישראל נגד נהג המונית: המשפט שמתנהל 3 שנים - על 3 שקלים, באתר חדשות 13, 27 בנובמבר 2020
  74. ^ טובה צימוקי, נהג מונית נשפט במשך שנתיים בגלל 3.8 שקלים; נציב התלונות: "אין ברירה", באתר ynet, 22 בדצמבר 2020
  75. ^ רשת 13, סוף לפרשה: נהג המונית שהמדינה תבעה בגלל 3.8 שקלים, חתם על עסקת טיעון, באתר חדשות 13, 27 בדצמבר 2020
  76. ^ יעל פרידסון‏, משפט נתניהו: האם המשטרה הדליפה את אייטם "פסי הרכבת" כדי ללחוץ על חפץ?, באתר וואלה!‏, 6 בדצמבר 2021
  77. ^ חגית מהלא בן משה; שרון מרוז, ‏התחקיר העיתונאי עדיין לא איבד מכוחו, באתר גלובס, 4 באפריל 2019
  78. ^ 78.0 78.1 אילה חסון, התעלומה על פסי הרכבת: סודו האפל של עד המדינה ניר חפץ, באתר חדשות 10, ‏16 במרץ 2018 (ארכיון)
    חדשות עשר, מפקד המחלקה של חפץ: "לא ייתכן שהצוער שנהרג התעלם מההנחיות", באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 18 במרץ 2018
  79. ^ וואלהחפץ
  80. ^ אילה חסון, קראה לעבר מנדלבליט "פרשת משפטים בושה" - נעצרה ונחקרה, באתר חדשות 13, ‏22 באוקטובר 2020
  81. ^ תיעוד מיוחד: כך נעצרה שכנתו של היועמ"ש ב"פרשת משפטים בושה", באתר חדשות 13
  82. ^ אילה חסון, נסגר התיק נגד שכנת היועמ"ש שקראה לעברו "פרשת משפטים - בושה", באתר חדשות 13, 28 באוקטובר 2020
  83. ^ אבישי גרינצייג, ‏פרשת "משפטים בושה": הנציב רוזן בביקורת על המשטרה והפרקליטות, באתר גלובס, 22 בנובמבר 2020
  84. ^ חדשות סרוגים, ‏עורכת הדין הדתיה נחשפת: לא אסלח למנדלבליט בחיים, באתר "סרוגים", 13 במרץ 2023
  85. ^ מערכת ice, היוזמה המרגשת של איילה חסון וצוות התכנית שלה בשישי, באתר אייס, 3 באוגוסט 2021
  86. ^ אילה חסון, בכיר ברע"ם נכח בכנס בעזה עם בכיר בחמאס: "המדינה משתפת פעולה", באתר חדשות 13, ‏29 באוקטובר 2021
  87. ^ אילה חסון מתפוצצת: "אנשים ירדו מהפסים, טירוף של שנאה", באתר אייס, 31 באוקטובר 2021
  88. ^ בקשה לפירוק העמותה מהתחקיר של אילה חסון, באתר "סרוגים", 31 באוקטובר 2021;
    אתר למנויים בלבד נעה לנדאו, החשד: צילומים עם ערבים, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2021;
    אילה חסון מתפוצצת: "אנשים ירדו מהפסים, טירוף של שנאה", באתר אייס, 31 באוקטובר 2021
  89. ^ אילה חסון הסתבכה? התנועה האסלאמית תובעת מאות אלפי שקלים, באתר אייס, 5 בנובמבר 2021
  90. ^ אורן פרסיקו, "אינן חוזרות בהן מדבר", באתר העין השביעית, 14 במאי 2023
  91. ^ המבצר של בנט: העובדות, בעמוד הפייסבוק של שישי עם אילה חסון, 9 בדצמבר 2022
  92. ^ אילה חסון מתפוצצת: "בדיקטטורות - ככה זה מתחיל", באתר אייס, 26 במרץ 2022
  93. ^ 93.0 93.1 שירית אביטן כהן, ‏לשכת בנט מאשרת: הוצאות של 25 אלף שקל בחודש על אוכל, באתר גלובס, 24 באפריל 2022
  94. ^ 103FM, ‏השב"כ מנע מבנט לעבור לבלפור? איילה חסון מגיבה למבקרי התחקיר, באתר מעריב אונליין, 27 במרץ 2022
  95. ^ חדשות סרוגים, ‏החלה בדיקת היתר השיפוצים בביתו של בנט ברעננה, באתר "סרוגים", 26 באפריל 2022
  96. ^ אתר למנויים בלבד שלמה פיוטרקובסקי, ‏שופטי בג"ץ איששו את חשיפותיה של אילה חסון – והתקשורת דוממת, בעיתון מקור ראשון, 19 במאי 2022
  97. ^ גלעד מורג, בג"ץ בביקורת חריפה על ההתנהלות סביב ביתו של רה"מ בנט, באתר ynet, 18 במאי 2022
  98. ^ סולימאן מסוודה, כספים שנעלמו וחשבוניות כפולות: ההתנהלות הבעייתית של סמנכ"ל הביטחון במשרד רה"מ, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 30 באפריל 2023
  99. ^ אילה חסון מתפוצצת: "אז לא המצאתי, שיאכלו את הכובע", באתר אייס, 27 באפריל 2022
  100. ^ אילה חסון, מסמכי הוצאות המדינה על הבית של בנט כשהיה רה"מ נחשפים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 19 באפריל 2023
  101. ^ נועם פתחי, ‏מינוי שי ניצן לרקטור הספרייה הלאומית: השאלות של אילה חסון צריכות להטריד את כולנו, באתר ישראל היום, 9 בינואר 2022
  102. ^ אילה חסון, אחרי התחקיר ב"שישי": יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית פרש, באתר חדשות 13, 11 בינואר 2022
  103. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית התפטר לאחר שדווח כי שילם דמי שתיקה לעוזרת אישית, באתר הארץ, 11 בינואר 2022
  104. ^ אילה חסון, חשיפה: המידע המודיעיני נגד בכיר במערכת הפוליטית, באתר חדשות 13, 15 ביולי 2022
  105. ^ חזקי ניימן, דיווח: בכיר פוליטי הציע סכום ענק בתמורה לרצח קצין משטרה, באתר בחדרי חרדים, 16 ביולי 2022
  106. ^ טובה צימוקי, היועמ"שית תכנס התייעצות על הטענות נגד ליברמן. הערכה: אין היתכנות לחקירה, באתר ynet, 3 בספטמבר 2023
  107. ^ טובה צימוקי; ליאור אל-חי, היועמ"שית הורתה: בדיקה ראשונית של הטענות נגד ליברמן. הערכה: לא תיפתח חקירה, באתר ynet, 4 בספטמבר 2022
  108. ^ סוניה גורודיסקי, ‏ליברמן הגיש קובלנה פלילית נגד יוסי כמיסה, באתר ישראל היום, 5 בספטמבר 2022
  109. ^ אברהם בלוך, ‏פרסום ראשון: יוסי כמיסה הגיש קובלנה פלילית נגד אביגדור ליברמן, באתר "סרוגים", 29 בדצמבר 2022
  110. ^ אילה חסון, קרב חייו - גל הירש מדבר לראשונה - סרטה של אילה חסון, באתר חדשות 13, 2 במאי 2022
  111. ^ אמיר לוי, קרב חייו של גל הירש הוא גם קרב על הדמוקרטיה, באתר מידה, 3 המאי 2022
  112. ^ דורון קורן, גל הירש הוא הדרייפוס בדרך להפיכתנו למדינת משטרה, באתר הארץ, 8 במאי 2022
  113. ^ 113.0 113.1 113.2 דוד ורטהיים‏, שוקן: חסון סגרה חשבונות עם הארץ ועם גדעון סער, באתר וואלה!‏, 3 במאי 2023
  114. ^ איילה חסון בווידוי כואב: "משלמת מחיר על הרצון לעבוד", באתר אייס, 3 במאי 2023
  115. ^ אילה חסון, חשד להדלפות מהפרקליטות לארגוני פשיעה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 30 במאי 2023
  116. ^ איילה חסון, כמה עלתה אבטחתו של אהוד ברק למשלם המסים למסעותיו לחו"ל?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 2 ביולי 2023
  117. ^ ענת קם‏, תואר האבירות של ליבסקינד ודיין, באתר וואלה!‏, 22 באפריל 2009
  118. ^ אבירי איכות השלטון לשנת 1998, באתר התנועה לאיכות השלטון
  119. ^ לי-אור אברבך, איילה חסון - מלכת המדבר, באתר nrg‏, 20 בינואר 2009
  120. ^ לי-אור אברבך, ‏עיתונאית סירבה לקבל את אות אומ"ץ - בגלל גדעון לוי, באתר גלובס, 5 באוגוסט 2014
  121. ^ מיכאל פלד, ‏זוכי פרס ביקורת התקשורת: איילה חסון ואיתמר מרכוס, באתר "סרוגים", 19 בינואר 2015
  122. ^ מערכת און לייף, ‏איילה חסון: רק בקרב נשים אני מרגישה בנוח לבכות, באתר onlife,‏ 21 בדצמבר 2017
  123. ^ כתבי אייס, חנה לסלאו ואיילה חסון יקבלו את פרס 'און לייף - עושות שינוי', באתר אייס, 14 בדצמבר 2017
  124. ^ אנדרה טבקוף, 50 העיתונאים המשפיעים לשנת 2017, באתר גלובס, ‏15 בפברואר 2018
    ענת ביין-לובוביץ', ‏"גלובס" מציג: 50 העיתונאים המשפיעים בישראל - בטלוויזיה, ברדיו ובפרינט, באתר גלובס, 4 באפריל 2019
    הנבחרת: מי הם 50 העיתונאים המשפיעים בישראל, באתר גלובס, 25 בנובמבר 2020
  125. ^ המשפיעים של גלובס 2016, באתר גלובס, ‏7 בפברואר 2017
  126. ^ הנשים המשפיעות 2016, באתר "פורבס ישראל", 13 במאי 2016
    הנשים המשפיעות 2017, באתר "פורבס ישראל", 13 במאי 2017
    Power Women 2018, באתר "פורבס ישראל"
    50 הנשים המשפיעות 2019, באתר "פורבס ישראל"
    Power Women 2020, באתר "פורבס ישראל"
  127. ^ Forbes Power Women: הנשים המשפיעות בישראל לשנת 2022, באתר "פורבס ישראל", 20 ביולי 2022


art=Kan11 תאגיד השידור הישראלי
ערוצי טלוויזיה כאן 11 • כאן חינוכית • מכאן 33
תחנות רדיו VoisFarsi • כאן 88 • כאן ב • כאן גימל • כאן מורשת • כאן קול המוזיקה • כאן תרבות • כאן רק"ע • רדיו מכאן
אחר חוק השידור הציבורי הישראלי • כאן חדשות • כאן דיגיטל • תוכניות וסדרות
סגל
סגל הנהלה ודיגיטל גולן יוכפז (מנכ"ל) • ברוך שי • צ'יקו מנשה • אילאיל שחר • עומר בן-רובי
סגל כאן חדשות
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36924596אילה חסון

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אילה_חסון&oldid=2352142"