פרשת משפטים בושה

פרשת משפטים בושה הוא סלוגן שנהפך לוויראלי כביקורת על פגיעה בזכויות אדם שמקורן בפגיעה בחופש הביטוי וכן אכיפה בררנית שנעשית על ידי מערכת האכיפה מסיבות פוליטיות. מאז פרסום הפרשה שהיוותה את מקורו, הביטוי משמש רבות בפי התומכים בשינויים במערכת המשפט בישראל. מקור הביטוי בתקרית שהתרחשה ב-22 בפברואר 2020 בין שירה שפיץ לאביחי מנדלבליט.

פרטי האירוע

ב-22 בפברואר 2020, בבוקר שבת שבו חלה פרשת משפטים, עורכת הדין שירה שפיץ, משכונתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בפתח תקווה, הפטירה לעברו את המילים "פרשת משפטים, בושה" כאשר חלף לידה בדרכו לבית הכנסת. הדבר דווח בידי מאבטחו של מנדלבליט לשוטר, שהביא לעיכובה המיידי תוך חילול שבת חרף מחאותיה, ותוך איום אל מול חמשת ילדיה הקטינים כי אם לא תעשה כן – תיאזק ותיעצר. שפיץ, שומרת שבת, הוסעה בניידת לתחנת המשטרה בפתח תקווה שם נחקרה באזהרה, נלקחה ממנה טביעת אצבעות ונפתח נגדה תיק פלילי שנשאר פתוח שמונה חודשים, עד שהתקשורת פרסמה את הפרשה.

חשיפת המקרה בתקשורת

עם פרסום המקרה על ידי אילה חסון ב-22 באוקטובר 2020 (8 חודשים לאחר האירוע), וכמה ימים לאחר מכן, סגרה הפרקליטות את התיק הפלילי שנפתח נגד שפיץ, מחוסר אשמה.

בתגובה לפרסום, מנדלבליט באמצעות דובריו הכחיש את מעורבותו במקרה, וטען כי "האירוע טופל ללא שום מעורבות מצד היועץ, שהוא כידוע אישיות מאובטחת". אך בחומר החקירה שנחשף, גרסת המאבטח דווקא הצביעה כי מנדלבליט טען בזמן אמת "שהוא שמע עוד משהו". גם לדברי בעלה של שפיץ, מנדלבליט הוא שסימן למאבטחו לעצור את האישה.

פרסום המקרה הציף דיווחים נוספים של שכנים שחוו אירועים דומים שבהם פנו ליועמ"ש בביקורת או בסתם פנייה שאין בה איום, וטופלו בעקבות זאת על ידי המשטרה, תוך הפרת זכויות אדם על אף שכלל לא עברו על החוק. גם בכל אותם מקרים, עם פרסומם, הכחיש מנדלבליט את מעורבותו באמצעות דוברו.

בעקבות פרסום המקרה, הוגשה תלונה על ידי עו"ד פיני פישלר לנציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט בדימוס דוד רוזן. רוזן מצא את התלונה מוצדקת, ומתח ביקורת הן על מעצרה וחקירתה של שפיץ והן על עיכוב הטיפול בתיק: "עורכת דין דתיה ושומרת שבת, אזרחית נורמטיבית, אוימה על ידי שוטרים לעיני ילדיה, הוסעה בשבת בניידת לתחנת המשטרה, נחקרה ונפתח נגדה תיק במשטרה, על לא עוול בכפה". בהחלטתו ציין שאין להעמיד לדין אזרח במקרה זה שבו ההתבטאות חוסה תחת חופש הביטוי, ואף מצא את התלונה על עיכוב הטיפול בתיק על ידי הפרקליטות כמוצדקת והורה "לבחון הנושא ולקבוע נהלים מחייבים שיהא בהם למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד." הנציב גם ביקר את התנהלות המשטרה למרות "שבהתאם לחוק, אינה חוסה בצל ביקורת הנציבות", על "הובלת אזרחית נורמטיבית בשבת לתחנת משטרה ברכב משטרתי, בעקבות התבטאות מותרת בהחלט".

התביעה האזרחית

שפיץ הגישה תביעה נגד המדינה לקבלת פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, ונפסקו לטובתה בבית משפט פיצויים בסך 70,000 ש"ח. היא לא תבעה אישית את מנדלבליט מאחר שלטענתה, היא לא הצליחה למצוא אף עו"ד שיסכים לתבוע אותו אישית.

לדברי שפיץ "המשטרה לקחה על עצמה את האחריות. לדעתי היא עשתה את זה בשביל לשמור על אנשים מסוימים. עליו...הרגשתי שמאתרגים את מנדלבליט. כל הפרקליטות עמדה על הרגלים האחוריות בשביל לאתרג אותו." במהלך ההוכחות בבית המשפט חזר בו שומר הראש מעדותו הראשונית שנגבתה ממנו בזמן אמת.

הביקורת הציבורית

פרסום המקרה גרם לביקורת ציבורית כלפי מנדלבליט וכלפי רשויות האכיפה.

על רקע פרסום הפרשה ובעקבותיה נערכה הפגנה עם הכותרת "פרשת משפטים בושה", שדרשה ממנדלבליט להתפטר מתפקידו.

"פרשת משפטים בושה" והעיכוב הבהול שנעשה לשפיץ בשבת נדונה בכנסת על ידי חברי כנסת ושרים שונים ואף טופלה על ידי השר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה, במטרה לברר מי נתן את הוראת העיכוב והאיום במעצר.

המשנה ליועמ"ש רז נזרי אמר בראיון כי חקירתה של האישה שקראה לעבר היועץ המשפטי לממשלה "פרשת משפטים בושה" כלל לא הייתה צריכה להתקיים.

על אף שמנדלבליט הכחיש בתוקף את מעורבותו באמצעות דובריו, ביקורות רבות הועלו על שתיקתו ביחס למקרה שהייתה בו פגיעה בזכויות האדם, קל וחומר בתור אדם האמון על מערכות אכיפת החוק.

השיח שהפרשה פתחה

המקרה חשף את מנדלבליט לביקורת ציבורית על גבולות חופש הביטוי, ובפרט על היעדר איזונים ובלמים בהפעלת כוח השררה של פקידות בכירה, תוך ניצול קרבה וקשרים לגופים הממונים על אכיפת החוק. ביקורת נמתחה על מנדלבליט כיועמ"ש ועל בכירי הפרקליטות, שלא טרחו להסתייג בפומבי מהפגיעה הקשה בחופש הביטוי שחוותה שפיץ או לגנות את עצם החקירה התמוהה של אישה דתייה בשבת על לא דבר. במיוחד לאור אדישות מוחלטת מצד הפרקליטות והיועמ"ש כלפי אמירות חמורות יותר שיצאו מפיהם של אנשים אחרים. השר אמיר אוחנה הביע חשש עם פרסום פרשת משפטים בושה ובעקבות מקרים נוספים שדווחו על ידי שכנים לאחר הפרסום, כי הוא חושש למשטרת מחשבות אנטי דמוקרטי. פרשת משפטים בושה אוזכרה גם כאחת מהפרשות המבססות ביקורת על מדיניות הרשעות בכל מחיר, שנטען שפשו במערכות האכיפה בחוסר צדק.

המקרה העלה סוגיות בנושא אכיפה בררנית וטענות בדבר אי שוויון באכיפת החוק, בניגוד למחויב בדמוקרטיה.

גם ראש הממשלה בנימין נתניהו הזכיר את הפרשה במספר הזדמנויות הקשורות לסתימת פיות של אנשי ימין, ולאכיפה בררנית הקיימת לטענתו בין מפגיני שמאל שמופלים לטובה על ידי רשויות אכיפת החוק, לבין מפגיני ימין שהאכיפה נגדם מאופיינת ביד קשה וקיימת גם כשאינם עוברים על החוק. ביקורת זו הועלתה לאורך הזמן על ידי אישים שונים וכן על ידי שרים וחברי כנסת נוספים מהצד הימני של המפה הפוליטית.

כשסיים היועמ"ש מנדלבליט את תפקידו, באופן מקרי בשבת פרשת משפטים בשנת 2022, נכתב בערוץ 7 כי " 'פרשת משפטים בושה', מבטא את אכזבת הציבור הדתי שבקרבו חי מנדלבליט מתפקודו ומהחלטותיו...מעצר של אישה דתייה תוך כפייתה לחלל שבת על ידי שוטרים שביקשו להגן על מנדלבליט מפני ביקורת הוא ללא ספק בושה." פרשת משפטים הובאה לא אחת כדוגמה לאבסורד באכיפה בררנית, וגם כדוגמה לכוח הרב שניתן לפקידי ציבור אל מול היעדר האחריות בגין אותו כוח רב. השר יצחק וסרלאוף ציין את המקרה כדוגמה לתיקון נדרש במערכת המשפט.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39669246פרשת משפטים בושה