אופנוע

אופנוע כביש בעל מנוע בנפח 600 סמ"ק מתוצרת הונדה

אופַנוע (בריבוי: אופַנועים) הוא כלי רכב מנועי דו-גלגלי ומיועד לשאת נוסע אחד או שניים. האופנוע נבדל מן הקטנוע במאפיינים מספר:

• התמסורת: בעוד שלאופנוע תיבת הילוכים ידנית, לקטנוע תיבת הילוכים רציפה.
• מקום המנוע: בקטנוע המנוע ממוקם לרוב בחלקו האחורי של כלי הרכב, בניגוד לאופנוע, שמנועו ממוקם במרכז כלי הרכב. הדבר נעשה לשם פישוט את העברת הכוח מהמנוע לגלגל האחורי, אשר באופנוע נעשית באמצעות שרשרת בדרך כלל. הבדל זה משפיע גם על הצורה החיצונית של כלי הרכב ויוצר את ההבדל הוויזואלי המשמעותי בין שני סוגי כלי הרכב.
• מושב האופנוע אינו מאפשר הצמדת ברכי הרוכב בעת הרכיבה, בדומה לאוכף.

היסטוריה

כלי הרכב הדו-גלגלי הראשון בעל מנוע בעירה פנימית הוצג בגרמניה ב-1885 על ידי גוטליב דיימלר ווילהלם מייבאך. למעשה אלו היו אופניים שהוצמד להם מנוע עזר קטן. כלי זה יכול להיחשב לאופנוע הראשון, כל עוד אין מחשיבים רכב דו-גלגלי שהוצג בתערוכה בארצות הברית ב-1867 והתבסס על מנוע קיטור. האופנוע הראשון שהוצע למכירה היה אופנוע גרמני בשם הילדברנד-וולפמילר ב-1894.

עד שנת 1920 היה אינדיאן יצרן האופַנועים הגדול ביותר. בשנים אלו החליף אותו יצרן האופנועים הוותיק ביותר הפעיל כיום, הרלי-דייווידסון האמריקאי, שהחל את פעילותו ב־1903. בשנת 1928 הפך DKW הגרמני ליצרן הגדול ביותר והחזיק בתואר עד לאחר מלחמת העולם השנייה, עת התואר עבר לחברת BSA הבריטית. משנת 1955 ועד ל-1970 חזרה חברה גרמנית, NSU, לשאת בתואר. בשנה זו הפכה חברת הונדה ליפנית הראשונה שנשאה בתואר יצרן האופנועים הגדול ביותר ומאז לא איבדה אותו.

כיום מיוצרים אופנועים במפעלים רבים ביפן, ארצות הברית, אירופה, המזרח הרחוק ודרום אמריקה.

סוגי אופַנועים

אופנועי הרלי-דייווידסון

אופַנוע כביש

אופנוע כביש, דוקאטי 749, מודל 2004

אופנוע עם "סירה" מתוצרת NSU (גרמניה, 2002)

אופנועי כביש מבוססים לעיתים קרובות על אופנועי מרוצי מסלול, ודומים להם חיצונית. אופנועים אלה מצוידים לרוב במנועים רבי עוצמה, בנפח מאות סמ"ק, המאפשרים להם לעבור מהירות של 300 קילומטר לשעה. גוף האופנוע מכוסה בכיסויי פלסטיק כדי לשפר את האווירודינמיות של האופנוע ולהקטין את התנגדות האוויר. צמיגיהם של אופנועים אלה חלקים למדי, למעט חריצים מועטים מדי מספר סנטימטרים, וזאת כדי לשפר את אחיזת הכביש. הם מאופיינים לרוב בצמיג אחורי רחב הרבה יותר מן הצמיג הקדמי. תנוחת הרכיבה באופנועים אלה היא תנוחה רכונה, המיועדת להקטין את תרומתו של הרוכב להתנגדות האוויר בזמן הרכיבה.

תנופת הפיתוח של אופנועי הכביש החלה בשנות ה-70 של המאה ה-20, כשהיצרנים היפנים הגדולים, הונדה, קוואסקי, סוזוקי וימאהה זיהו את אופנוע הכביש ככלי להוכחת עליונותם הטכנולוגית ויוקרתם. הספקי המנועים עלו תוך זמן קצר למאה כוח סוס ואף יותר מכך.

בשנות ה-80 גברה התחרות כשהדגמים החדשים היו בעצם רפליקות של אופנועי המרוצים המקצועניים. ההתפתחות הטכנולוגית בתחום השלדות לא הדביקה את התפתחות המנועים, וכך הפכו אופנועי הכביש לכלים קשים לשליטה הדורשים מיומנות רבה, ובמקביל פרץ גל תאונות, ולאחריו מחאה עולמית נגד יצרני האופנועים, ודרישה לתעריפי ביטוח, אכיפה מוגברת, הגבלות גיל וכדומה. יצרני האופנועים הקטינו את ההספקים של המנועים והתמקדו במנועים בנפח עד 600 סמ"ק. גם השלדות הפכו שקולות יותר, ותנוחת הרכיבה קיצונית פחות.

בשנות ה-90 המגמה השתנתה שוב. יצרני האופנועים לא רצו לאבד את התועלת הנובעת מהפופולריות הרבה של מרוצי הגרנד פרי, ובעקבותיהם העניין באופנועים כבדים יותר וחזקים יותר הדומים יותר לאופנועי המרוצים. ההתפתחות ביכולת העיבוד של חומרים אקזוטיים הביאה ליצור של שלדות ברמה גבוהה התואמות את דרישות המנועים החזקים. שדה התחרות היה עתה אופנועי ה-1,000 סמ"ק, אופנועים סדרתיים חזקים מאד עם מושב כפול, ארבעה צילינדרים ויחסי הספק שמתקרבים לכוח סוס אחד לכל קילוגרם משקל, ואבזור בטיחות ופינוק רב. את המגמה הוביל הימאהה R1 ששקל 180 קילוגרם והגיע להספק של 150 כוח סוס, וביצועים זריזים של אופנוע 600 סמ"ק. כיום כבר נשבר מחסום ה 1:1. לסוזוקי GSX-R1000 יש 175 כוח סוס, ומשקלו 166 קילוגרם בלבד. לימאהה YZF-R1 משקל 172 קילו והספקו 172 כוח סוס. בשני האופנועים הללו, כמו באופנועים אחרים בשנים האחרונות מותקנת מערכת מגח-אוויר (Ram-Air) המעלה את הספק המנוע עוד יותר. זוהי מערכת הדוחסת אוויר קר ודחוס ועשיר בחמצן אל מערכת היניקה של המנוע, ובכך מגבירה את הבעירה ואת ההספק. המערכת נכנסת לפעולה רק במהירויות גבוהות, ופעולתה אופטימלית ב-240 קילומטר לשעה.

היצרנים הגדולים מציעים כיום אופנועים בנפחי מנוע בין 1,000 ל-2,000 סמ"ק, המשמשים בדרך כלל לתיור. אלו הם אופנועים מאובזרים ומפנקים בדרך כלל, המצוידים בבלמי ABS, מושבים נוחים, תנוחת ישיבה גבוהה יותר ומהירות גבוהה.

בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 היה ZZR1400 של חברת קווסאקי האופנוע המהיר ביותר בעולם עם 197 כוח סוס ומהירות מרבית של כ-320 קילומטר לשעה. הדגם, שמשקלו היבש עמד על 215 קילוגרם, צויד במנוע ארבע-צילינדרים בנפח 1,352 סמ"ק שקורר בנוזל וסיפק 169.1 כוח סוס שנמדדו בגלגל האופנוע. בכך החליף ה-ZZR את סוזוקי היאבוסה בתור האופנוע החזק ביותר. עיצוב הדגם זכה לדגש חזק על אווירודינמיות על מנת להשיג את המהירות המרבית. לדוגמה, פנסי האיתות הוצנעו במעטפת הגוף של האופנוע.

אופנועי העל כיום מצוידים במערכות פליטה מטיטניום, ראשי צילינדר עשויים מחומרים קרמיים, וחלקי מרכב מקוולאר.

אופנוע עם "סירה"

סוג מיוחד של אופנוע הכביש הוא אופנוע עם "סירה". לצידו של שלד אופנוע רגיל מוצמד תא הנתמך על ידי גלגל נוסף ובו מושב נוסע בודד. תוספת הגלגל מקנה לאופנוע זה יציבות רבה יותר מלדגם הדו-גלגלי, אך מפחיתה מאד את יכולת התמרון במהירות גבוהה. תוספת הגלגל הצדדי מאפשרת לאופנוע להשאר זקוף גם כאשר אינו בתנועה. בעבר שימשה תצורה זו כתחליף זול למכוניות, בעיקר בשנות ה-50 של המאה ה-20, אך כיום השימוש בה בשילוב אופנועים מודרניים נדיר מאד. שילוב סירה באופנוע כביש מודרני כרוך בדרך כלל בעלויות גבוהות הכוללות החלפת חלקים נרחבים באופנוע כמיתלים אחוריים וקדמיים, חישוקים וצמיגים בעלי חתך שטוח הדומה לצמיג מכונית.

אופנוע שטח

אופנוע שטח דו שימושי מתוצרת KTM מדגם סופר אנדורו 950, שנת 2006

אופנועי שטח מיועדים לרכיבה בדרך לא סלולה או בשטח פתוח. אופנועי שטח מאופיינים במשקל נמוך, יחסית לאופנועי כביש. כמו כן הם מאופיינים במהלך מתלה ארוך, ומרווח גחון גבוה יותר. מאפיינים אלו מאפשרים לאופנוע השטח להתגבר על מהמורות בהם הוא צפוי להתקל בשטח, ומגבירים את עבירותו. אופנועי שטח נבדלים מאופנועי כביש גם במבנה - מבנה של אופנוע שטח יהיה בדרך כלל פשוט יותר, וחזק יותר מאופנוע או קטנוע המיועד לכביש. לאופנוע שטח יהיו פחות חלקי פלסטיקה (פיירינג) שעלולים להשבר בעת נפילה, וגלגלים גדולים יותר. צמיגיהם של אופנועי שטח מאופיינים בחריצים עמוקים וסמוכים, לעיתים קרובות בצורת קוביות. צורה זו מאפשרת לצמיג להינעץ בקרקע הרכה, ולהגביר את האחיזה בתנאים האלו.

קיימים אופנועי שטח ייעודים לשימושים שונים:

• מוטוקרוס. כלים אלו מיועדים למסלולים סגורים, טבעיים או מלאכותיים. המסלול מאופיין במקפצות רבות, ועל כן הרכיבה במסלולים אלו, מתאפיינת בקפיצות רבות לגובה של המתחרים. משקל האופנוע הוא גורם משמעותי באופי הרכיבה הדרוש מאופנועי מוטוקורס, ועל כן האופנוע מגיע ללא אביזרי רישוי כגון מראות, פנסים ומאותתים, ורוכבים רבים אף מסירים את הרגלית. לאופנוע מוטוקרוס מתלים בעלי קפיצים חזקים, המאפשרים לו לנחות מקפיצה ללא נעילת מתלה. מנועי אופנועי המוטוקרוס יהיו בדרך כלל בעלי אופי מתפרץ בו המומנט מתקבל אך ורק בסל"ד גבוה, ובתיבות הילוכים בעלות ארבעה או חמישה הילוכים בלבד. גלגלי אופנועי המוטוקרוס יהיו בדרך כלל בקוטר 21 אינץ' מלפנים ו-19 אינץ' מאחור. בשל העדר אביזרי הרישוי, והגדרת אופנועים אלו על ידי היצרניות כמיועדים למסלול מרוץ בלבד, לא ניתן לייבא אופנועים אלו לישראל באופן חוקי. עם זאת, ע"פ הערכת משטרת ישראל, הוברחו לישראל כ-400 עד 500 אופנועי מוטוקרוס.
• אנדורו. אופנועים אלו מיועדים למסלולים טבעיים בעלי תוואי משתנה, בעלי מכשולים רבים מסוגים שונים: סלעים, גזעי עץ, עליות וירידות בזוויות ואורכים משתנים. אופנועים אלו מיוצרים עם אביזרי תקינה ורישוי, על מנת שיוכלו לעבור באופן חוקי בכביש הציבורי, בקטעי קישור. משקלם מעט גבוה יותר ממשקל אופנועי המוטוקרוס. חלק מיצרניות אופנועי השטח, משתמשות באופנועי המוטוקרוס המיוצרים על ידן, כבסיס לפיתוח אופנועי האנדורו. מנועי אופנועי האנדורו יהיו בדרך כלל בעלי אופי מתון יותר, ופחות מתפרץ מאופנועי המוטוקרוס, המאפשר לעשות שימוש בכל טווח הסל"ד. אופנועים אלו מאופינים בתיבות הילוכים בעלות חמישה או שישה הילוכים. גלגלי אופנועי האנדורו יהיו בדרך כלל בקוטר 21 אינץ' מלפנים ו-18 אינץ' מאחור. בניגוד לאופנועי המוטוקרוס, אופנועים אלו מורשים בייבוא לישראל. בשל הפופולריות הרבה לה הם זוכים, ואף שתחום הספורט המוטורי אסור באופן חוקי בישראל, מתקיימת משנת 1999 ליגת מרוצים מסודרת בתחום זה, המקיימת סבבים בכל רחבי הארץ.
• דו שימושיים (מכונים גם אופנועי פאן-דורו). מקורם של אופנועים אלו במסלולי הראלי הארוכים דוגמת ראלי דקר, אך הם התפתחו לאופנועים שאינם מיועדים לרכיבה תחרותית. הם בעלי צמיגים חלקים יותר מצמיגי שטח, המאפשרים שטח מגע גדול יותר במגע עם הכביש. לרוב אופנועים אלו יגיעו עם מנוע בנפח גבוה יותר, המאפשר לנוע למרחקים ארוכים בכביש. גלגלי אופנועים אלו יהיו בדרך כלל בקוטר של 19 או 21 אינץ' מלפנים ו-17 או 18 אינץ' מאחור. השימוש העיקרי באופנועים משלב בין רכיבת כביש ושימוש יומיומי, לרכיבת פנאי בלתי תחרותית בשטח.

סופרמוטו

אופנוע סופרמוטו משנת 2008 של היצרן הבריטי מגלי

אופנועי סופרמוטו תוכננו על בסיס אופנועי שטח, כדי לנצל את יתרונות אופנועי השטח (משקל נמוך, מרכז כובד גבוה, תנוחת רכיבה זקופה וכו'), לצורך שימוש עירוני או מסלול, וזאת על ידי שימוש במכלולים שנלקחו מאופנועי כביש.

התחום עצמו נולד בשנות ה-70 בארצות הברית תחת השם "סופרבייקרס", במסגרת ליגה שהוקמה בחסות רשת הטלוויזיה ABC-TV. סדרת המרוצים הזו ניסתה לקבוע מי הם ה"סופר-רוכבים" - אותם אלו שיכולים להתמודד בהצלחה, עם אופנוע אחד, הן בטכניקת רכיבה המיועדת לכביש, והן בטכניקה המיועדת למסלול עפר. במרוצים דאז, כמו היום, השתתפו רוכבים ממגוון רחב של ענפי ספורט מוטורי דו-גלגלי. במהלך 1985, דעכה הסדרה בהיעדר מממנים לסיקור הטלוויזיוני, והתחום כמעט ונעלם.

לקראת סוף שנות ה-80, התעורר התחום מחדש בצרפת, שם זכו האופנועים המוסבים לשם סופרמוטו ("סופר אופנוע" בצרפתית) והרוכבים על אותם כלים נקראו "סופר מוטארד" ("סופר רוכבים"). התחום התפשט במהירות ברחבי אירופה וסדרות מרוצים לאומיות החלו להתארגן במסגרות מקומיות. החל משנת 2001 מתקיימת גם "אליפות העולם בסופרמוטו" במסגרת ה-FIM. משנה זו ואילך, בעקבות ההתעניינות הגוברת והולכת בתחום, הצטרפו היצרניות היפניות לאירופאיות (שעוסקות בייצור אופנועי סופרמוטו סדרתיים מאמצע שנות ה-90), ומציעות גם הן דגמים שירדו מפס הייצור כשהם בתצורת סופרמוטו.

בעוד הבסיס הוא במקורו מהשטח, הרי שהגלגלים (והצמיגים), וכן מערכת הבלימה, מגיעים מאופנועי הכביש. אופנועי הסופרמוטו בנויים כך שיוכלו לנוע הן בדרכי אספלט והן בשבילים מהודקים, כאשר הדרך לא סלולה או לא קיימת כלל. ניתן למצוא אופנועי סופרמוטו בנפח החל מ-50 סמ"ק, ועד נפחים גדולים יחסית, של 660 סמ"ק.

צמיגיהם של אופנועי הסופרמוטו מאופיינים בתרכובת גומי רכה המיועדת לאופנועי כביש ספורטיביים, על מנת להשיג אחיזה רבה ככל האפשר מהתוואי בו נע האופנוע. המתלים של אופנועים אלה ארוכי מהלך, וזאת כדי לאפשר להם להתגבר על מהמורות קשות מבלי להגיע אל סוף מהלך המתלה - זו הסיבה שמלבד תחום המרוצים, נחשבים אופנועים אלו ליעילים ביותר לשימוש עירוני. האופנועים, בשל היותם נצר למשפחת אופנועי השטח, מאופיינים בצורת חרגול - מושב וגחון האופנוע גבוהים מאד (כדי להגדיל את יכולת העבירות של האופנוע) וגזרה צרה (בניגוד לאופנועי הכביש הנמוכים והרחבים).

אופנועי הסופרמוטו מתאפיינים בכנף קדמית גבוהה, אך מקוצרת ביחס לאלו הקיימות אצל אופנועי השטח.

בישראל מתקיימים מרוצי סופרמוטו מחתרתיים החל משנת 2003. כשהמסלולים, בדומה למקובל בעולם בתחום זה, מורכבים משילוב בין מסלול אספלט לעפר. המסלולים אטיים יחסית למקובל בתחום אופנועי הכביש, ומחייבים שליטה גבוהה בטכניקת הרכיבה, מאשר הספקי מנוע גבוהים, כדי לנצח.

באוגוסט 2004 החלה לפעול בארץ "עמותת הסופרמוטו הישראלית", המייצגת את הרוכבים והמתחרים בתחום, גם בהתאחדות הספורט המוטורי הישראלית.

טורינג

אופנועים בעלי מבנה פשוט, המיועדים לנסיעה יומיומית בכביש. גוף אופנועים אלה חשוף, צמיגיהם חלקים בדומה לאלה של אופנועי הכביש, אך הם צרים יותר, משום שאינם מיועדים להגיע למהירויות גבוהות כל כך. אופנועים אלה מצוידים לרוב במנועים בינוניים, בנפח 250-500 סמ"ק.

אופנועי ה"ספורט-טורינג" הם תת-קבוצה של אופנועי הטורינג. אלה אופנועי טורינג בנפחים גדולים (מעל 500 סמ"ק), המיועדים לטיולים ונסיעות ארוכות, ומאופיינים באביזרי נוחות רבים על מנת לשפר את חווית הרכיבה.

קאסטום

כפי ששמם מרמז, את האופנועים האלה ניתן להתאים אישית בעת ההזמנה, כך שאין שני אופנועים הדומים זה לזה. ניתן להזמין צבע, צורת כידון, אורך מתלים, אביזרים שונים ועוד. היצרן הבולט ביותר של אופנועים אלה הוא הרלי-דייווידסון, אך בשנים האחרונות גם יצרנים יפניים ניסו להשיג דריסת רגל בשוק זה. עם זאת, בכנס השנתי של בעלי הרלי-דייווידסון בארצות הברית, נוהגים המתכנסים להשליך אופנועי קאסטום יפניים מראש מנוף גבוה, כדי להביע את דעתם על אופנועים אלה. אופנועי קאסטום בולטים בשפע הקישוטים המוכספים בניקל הנמצאים בכל פינה, במיטב המסורת האמריקאית.

מבנה האופנוע

שילדת מסבך צינורות ומנוע V באופנוע של דוקאטי

האופנוע מורכב מהחלקים העיקריים הבאים:

• המנוע וסביבתו - המנוע מתחלק לשני חלקים עיקרים - מנוע עליון (בוכנה, שסתומים, רינגים, גל זיזים וכו׳) ומנוע תחתון (גל הארכובה, הטלטל, בית הארכובה וכו׳). כמו כן נעשה שימוש במאייד או במערכת הזרקה, האחראיים על עירוב ביחס תקין של דלק ואוויר למנוע, מקרן, האחראי על פינוי החום מהנוזל המשמש לקירור המנוע, למניעת נזק למנוע (ישנם אופנועים בעלי קירור אוויר, בלי מקרן). המקרן פועל על ידי קירור נוזל הקירור בעזרת האוויר שעובר דרכו בזמן הנסיעה. הנוזל נשמר בתוכו או במכל לידו. נוזל הקירור מוזרם למנוע בעזרת משאבת המים. מסנן אוויר - אחראי על סינון חלקיקי לכלוך מן האוויר כך שHישארו רחוקים מהחלקים העדינים במנוע. המצת (פלאג) אחראי על הצתת התערובת של אוויר ודלק, לאחר דחיסתה.

ישנם שני סוגי מנועים עיקרים באופנועים. מנועי שתי פעימות ו-ארבע פעימות. מנועי שתי פעימות עושים את ארבע הפעולות (יניקה, דחיסה, בעירה ופליטה) בשני מחזורים (סיבוב אחד של גל הארכובה), לעומת מנוע הארבע פעימות, שעושה מחזור לכל פעולה (שני סיבובים של גל הארכובה). עקב כך, מנועי שתי פעימות מייצרים פי כ-1.6 יותר אנרגיה בנפח מנוע נתון. מנועי שתי פעימות בדרך כלל נמצאים באופנועים בעלי נפח מנוע קטן מ-300 סמ״ק, ומתאימים בעיקר לאופנועי שטח ופחות לשימוש בכביש הציבורי.

• מערכת ההינע - באופנוע מותקנת תיבת הילוכים אשר אחראית על העברת הכוח (בקטנוע קיים מנגנון בשם וריאטור שעובד עם משקולות ומאפשר העברה אוטומטית). על מנת להעביר הילוך יש להפריד בין תיבת ההילוכים למנוע בעזרת המצמד (קלאץ׳) אשר בלחיצה מפריד ומאפשר העברת הילוכים נכונה. ישנם אופנועים עם מערכת מצמד אוטומטי בה אין צורך מצד הרוכב, להשתמש בקלאץ' במהלך העברת הילוך. מצמד זה נקרא חצי אוטומטי. ההילוכים באופנוע מועברים בעזרת רגלית הילוכים הנמצאת (לרוב) בצידו השמאלי של האופנוע. המצמד נלחץ עם ידית הנמצאת גם כן בצידו השמאלי של האופנוע - על הכידון. ברוב דגמי האופנועים העברת הכוח מן המנוע לגלגל האחורי מתבצע בעזרת גלגלי שיניים ושרשרת. גלגל השיניים הקדמי קטן בקוטרו מן האחורי. על ידי שינוי מספר השיניים ניתן לקבל יותר כוח (מומנט) או יותר מהירות.
• תמסורת - כאמור, לרוב מועבר הכוח מן המנוע אל הגלגל האחורי בעזרת שרשרת מתכת, אך במהלך ההיסטוריה יוצרו גם אופנועים שהשתמשו בשיטות אחרות. חברת ב.מ.וו. הגרמנית מייצרת דגמי אופנוע בהם עובר הכוח באמצעות גל הינע, בדומה למכוניות בעלות הנעה אחורית ומנוע קדמי. ניתן גם למצוא אופנועים בהם מועבר הכוח בעזרת רצועת גומי משוננת. יתרונה של הרצועה הוא שאין צורך לשמן אותה, והיא אינה מתיזה שמן על חלקי האופנוע. מצד שני, גמישותה גורמת להשהייה בהאצה, והיא יכולה להקרע.
• מערכת החשמל - מערכת החשמל באופנוע עובדת על עיקרון דינמו. בזמן פעולה, המנוע יוצר תנועה סיבובית, המתורגמת באמצעות השראה אלקטרומגנטית של סלילים, לאות סינוס (AC). על ידי מיישר זרם (דיודה + קבל) וווסת טעינה (מייצב) מתקבל מתח ישר (DC) יציב - כ-15V. רוב האופנועים מצוידים במצבר. אלו שאינם עושים שימוש במצבר, מתבססים באופן ישיר על עבודת המנוע. כמו כן קיימת מערכת הצתה הכוללת את המצת, כבל ההצתה, סלילים משניים וראשיים, ואת מחשב ההצתה, האחראי על תיזמון ההצתה. מחשב ההצתה קובע על פי מס' פרמטרים את התזמון המתאים ביותר ליצירת הניצוץ בחלל הצילינדר.
• בלמים - ברוב האופנועים הבלמים הם מסוג בלמי דיסק, בעוד באופנועים אחרים הבלמים הם מסוג בלמי תוף. ייתכן שילוב של השניים, לדוגמה באופנוע CB250 תוצרת הונדה. רגלית בצד הימני של האופנוע אחראית על הבלם האחורי וידית בצדו הימני של הכידון אחראית על הבלם הקדמי.
• שלדה ובולמים - השלדה באופנועי שטח למיניהם עשויה בדרך כלל מחומר קל ומחוזק ביותר כדי שיחזיק מעמד בקפיצות וטלטלות. הבולמים באופנועי שטח הם בעלי מהלך ארוך כדי להתמודד עם זעזועים וקפיצות מגובה רב, והבולמים באופנועי כביש (ובעיקר באופנועי ספורט) הם בעלי מהלך קצר ביותר על מנת לשמור על אחיזה מקסימלית בכביש.
• מערכת קירור - באופנועים מסוימים, מקובל להשתמש בצלעות קירור צפופות לצידי בית הבוכנה כדי לקרר את המנוע. במנועים בעלי הספק גדול יותר המיועדים לעבודה מאומצת לאורך זמן (למשל אופנועי ספורט) משתמשים בשיטות אחרות, כגון קירור שמן וקירור מים המאפשרות ויסות חום המנוע. בשיטת קירור הנוזל, בדומה למכונית, מועבר נוזל הקירור במעברים הממוקמים אסטרטגית ברחבי המנוע, מספח אליו את חום המנוע, ומקרר אותו במקרן.

אופנוע הרלי-דייווידסון משנת 1931

בטיחות

האופנוע נחשב לכלי רכב מסוכן יחסית למכונית, משום שהרוכב חשוף ואינו מוגן על ידי מרכב, חגורה וכריות אוויר כמו במכונית. סיבה נוספת היא ממדיו של האופנוע, הקטנים יותר משל מכונית, המקשים על נהגים להבחין בו בכביש. חבישת קסדה, ושימוש באמצעי מיגון נוספים כגון מעיל רכיבה כפפות ומגני ברכיים, מוריד את הסיכוי להיהרג או להיפצע במקרה של תאונה. בישראל מחויבים כל רוכבי כלי הרכב הדו-גלגליים, בחבישת קסדה לראשם על פי חוק.

על פי דו"ח "תאונות אופנוע בישראל", מטעם הראשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שנערך בין השנים 1999-2005, הסיכוי למוות בתאונת אופנוע הוא כמעט כפול מבמכונית (15 הרוגים ל-1000 נפגעים, לעומת 8.4 הרוגים ל-1000 נפגעים). כמו כן נכתב בדו"ח שנפח האופנוע הוא מדד גס להערכת רמת הסיכון שלו, כך שככל שהאופנוע חזק ומהיר יותר, הוא קטלני יותר. כך, לאופנועים קלים יותר הנמצאים בשימוש עירוני, יש רמת סיכון קרובה לזו של המכונית.

ראו גם

• אופנוע חשמלי
• קטנוע
• קפה רייסר
• אופניים ממונעים
• תלת-אופן