אגדת תקיעת הסכין בגב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אגדת תקיעת הסכין בגבגרמנית: Die Dolchstosslegende; להאזנה (מידעעזרה)) הייתה תאוריית קשר לפיה צבא גרמניה לא הובס בשדה הקרב במלחמת העולם הראשונה אלא הפסיד בגלל הבגידה ו"תקיעת סכין בגב האומה" של גורמי החברה האזרחית, במיוחד היהודים המרקסיסטים, הבונים החופשיים וגורמים נוספים שפעלו בגרמניה. באמצעות תעמולה מצד גורמי ימין, רעיון זה הפך לאמונה רווחת ברפובליקת ויימאר ובגרמניה הנאצית.

מקור האגדה

מקור האמונה הזו הוא במפקדי הצבא הגרמני בזמן המלחמה, פאול פון הינדנבורג ואריך לודנדורף. לצבא הגרמני היה קושי להודות בתבוסה ולכן חיפשו להטיל את האשמה על גורמים אזרחיים וכך בעת מתן עדות בפני ועדת חקירה של הרייכסטאג, הם אמרו כי כניעת גרמניה הייתה בגלל "תקיעת סכין בגב" שביצעו גורמי שמאל (ובמשתמע אף יהודים) ושהצבא הגרמני מעולם לא הובס בקרב. הייתה זאת דרך להסביר את התבוסה במלחמה, אולם במציאות הצבא הגרמני הוא אשר המליץ על כניעה והעדיף שהחרפה תיפול על ראש הסוציאל-דמוקרטים שבלית ברירה הקימו ממשלה חדשה בשנת 1918.

שתי עובדות שעזרו לצבא ליצור את המיתוס הן:

  1. גרמניה מעולם לא נכבשה על ידי גורמים זרים, ולמעשה בתחילת המשא ומתן עם מדינות ההסכמה נמתחו קווי החזית מחוץ לגבולות גרמניה.
  2. מדינות ההסכמה דרשו לנהל את המשא ומתן רק עם גורמים ממשלתיים ולא עם הצבא, וזה מה שפתח בפני הצבא והגנראלים אפשרות לברוח מאחריותם להסכמים.

הממשל החדש תרם גם הוא לטיפוח המיתוס. כאשר פרידריך אברט קיבל מצעד של תשעה גדודי משמר בשער ברנדנבורג בברלין אמר "בשמחה מקבלים אנו את פניכם בשובכם למולדת; שום אויב לא ניצח אתכם!" (10 בדצמבר 1918).

קבלתה בקרב העם

רוב העם הגרמני קיבל מיתוס זה כעובדה, והאשמת היהודים והמרקסיסטים בתבוסה הפכה לנוהג רווח. בנוסף, אמונה זו היוותה בסיס נוח ושירתה היבטים פסיכולוגיים בחברה הגרמנית, שכן כוחות רבי עוצמה בגרמניה מתקופת הקיסרות הגרמנית נשארו, כמו למשל הרצון להתפשטות טריטוריאלית והשאיפות הצבאיות והמיליטריסטיות.

מפלגות הימין הקיצוני הפולקי עשו שימוש נרחב בביטוי זה.

ברית חיילי החזית היהודים הייתה ארגון יהודי גרמני של חיילים משוחררים שלחמו למען גרמניה במלחמת העולם הראשונה, שהוקמה בראשיתה של רפובליקת ויימאר. הברית נוסדה בפברואר 1919, ופעלה לקידום שתי מטרות: להילחם בגל האנטישמיות שהרים את ראשו בגרמניה, ובמיוחד בטענה של אגדת תקיעת הסכין בגב, ולהוות ארגון אשר ייאגד את ותיקי הקרבות היהודיים, בדומה לארגונים אחרים של ותיקי המלחמה שקמו בגרמניה לאחר סיומה. בשיאהּ מנתה הברית בין 30–40 אלף חברים ב-360 סניפים, והוציאה עיתון בשם "המגן" (Der Schild) היא הפיצה בין היתר כרוזים שהזכירו כי 12,000 יהודים מתו כלוחמים למען גרמניה בקרבות מלחמת העולם הראשונה. אולם פעילות זו לא הצליחה להדוף את האנטישמיות או לְהָזֵם את תאוריית הקשר.

בשנת 1933, לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון זכתה אגדת "הסכין בגב" לאישור ממשלתי רשמי כשהפכה לחלק מההיסטוריה המקובלת שנלמדה בבתי הספר הגרמניים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

  • Watson, Alexander (2008). "Stabbed at the Front: After 1918 the Myth Was Created That the German Army Only Lost the War Because It Had Been 'Stabbed in the Back' by Defeatists and Revolutionaries on the Home Front". History Today. 58 (11).



P history.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0