אנטישמיות ברומניה
האנטישמיות ברומניה ליוותה את המדינה משעת הקמתה, כאשר מסמך היסוד, שעל פיו קמה המדינה, הסכמת פריז, קבע בסעיף 46 שאנשי מולדובה וולאכיה (שתי הנסיכויות שאיחודן יצר את רומניה) בני כל זרם נוצרי יזכו לזכויות פוליטיות שוות. היהודים כלל לא הוזכרו, אך הניסוח מראה בבירור, שהם לא ייהנו מהזכויות הפוליטיות המוענקות לתושבי מולדובה וולאכיה. תופעה זו נמשכה שנים רבות. רומניה, יחד עם רוסיה הצארית, היו היחידות ביבשת אירופה שיהודיהן לא זכו לאמנציפציה ושוויון זכויות טרם מלחמת העולם הראשונה[1].
אנטישמיות ממקור תרבותי
יותר ממחצית מהאוכלוסייה היהודית ברחבי מולדובה (כולל בסרביה) ובבוקרשט הצהירו במפקד של 1930 ששפת אימם היא יידיש. רוב יהודי טרנסילבניה (200,000) דיברו הונגרית, ויהודי בוקובינה דיברו גרמנית - יהודי בסרביה הצהירו על רוסית כשפה שנייה, אחרי יידיש[2].
במאמר שפרסם מיכאיל אמינסקו ב-7 ביולי 1879 שלל את ההיתכנות שיהודים ישתלבו בלאום הרומני, לפי הדגם המערבי, וכך כתב: "לא קיימים רומנים בני דת ישראל, משום שלא קיימים בני דת ישראל, שבקרב משפחתם מדברים רומנית, משום שלא קיימים בני דת ישראל שיוצרים קשרי משפחה עם רומנים, במילה אחת, היהודי הוא יהודי, חש עצמו כיהודי ועד עכשיו גם לא רצה להיות משהו אחר חוץ מיהודי."[3]
אנטישמיות ממקור דתי
האנטישמיות הבסיסית בחבלים הרומנים הייתה ממקור דתי והתבססה על טקסטים נוצרים דתיים, שתיארו בצורה שלילית את היהודים ובמיוחד ההאשמה בצליבת ישו. לא פעם הטפות כמרים בחג הפסחא הסתיימו בכך שאיכרים נבערים ונזעמים יצאו מהכנסייה לעשות שפטים ביהודים שרצחו את ישו.
עלילות דם
ערך מורחב – עלילות דם בהיסטוריה הרומנית
עלילות דם נגד היהודים הופיעו בהיסטוריה הרומנית עם ריבוי האוכלוסייה היהודית במחוזות בהם חיו הרומנים.
עלילות הדם נגד היהודים בעולם הנוצרי התחילו כבר במאה ה-12 (המקרה הקדום ביותר הוא מאנגליה, משנת 1144) והתפשטו על פני אירופה במקביל לגלי ההגירה של היהודים. לראשונה מוזכרת בכתובים עלילת דם במחוזות הרומניים בשנת 1710, בטרגו ניאמץ.
בתקופת הפנרים היו עלילות דם רבות בארצות הרומניות ועל כך כתב בשנת 1898 ההיסטוריון הרומני פומפיליו אליאדה שחקר את התקופה: "הבריות מייחסים ליהודים כל מיני דברים משונים: בשבוע הפסח ובשבוע הפסחא האנשים מחזיקים את ילדיהם סגורים בבית מפחד שהיהודים יגנבו אותם כדי למצוץ את דמם בשביל לשים אותו במצות שלהם; ואם קורה שילד נעלם, כל האוכלוסייה דורשת בתוקף שכל היהודים יעונו (לגילוי הילד)".
שריפתו של יהודה
- ערך מורחב – שריפתו של יהודה
שריפתו של יהודה הוא מנהג נוצרי קדום הקשור לחג הפסחא.
המנהג היווה חלק ממנהג מדורת חג הפסחא: ביום שבת שלפני חג הפסחא היו מכבים בכנסיות קתוליות את כל האורות כדי להדליק אש חדשה[4]. את הבעירה החדשה הציתו באבן צור ופלדה או באמצעות עדשה. מבעירה זו הדליקו את אבוקת הפסחא הגדולה, שבתורה שמשה להדלקת כל אורות הכנסייה. בגרמניה נהגו להדליק גם מדורות בשטחים פתוחים בקרבת הכנסייה. את האש היו מקדשים, ואנשים נהגו להביא שבבי עץ גדולים כדי שאלו יתפחמו ויוכלו לאחר מכן לשמש להצתת בעירה חדשה בקמין הביתי תוך תפילה לאל שיציל את הבית מאסונות כגון ברק, ברד ושריפה. כמה משבבי העץ המפוחמים היו נשמרים להמשך השנה כדי להסיק עמם את התנור בימי סופות גדולות.
במדורות נהגו לשרוף לעיתים גם דמות עץ שסמלה את יהודה איש קריות, לכן כונתה בשם "השריפה של יהודה".
למנהג זה לא היו שורשים קדומים בנסיכות מולדובה ובנסיכות ולאכיה והובא אליהם על ידי מלחים יוונים במהלך המאה ה-19. המלחים היוונים הפיצו את המנהג בנמלי הדנובה ובעיקר בגאלאץ, הנמל העיקרי על הדנובה, שם הייתה גם קהילה יוונית גדולה, שחבריה התחרו בסוחרים היהודים המקומיים. ספינות יווניות רבות נהגו לעגון בגאלאץ[5] ובשנת 1839 שני מיסיונרים סקוטים שעברו במקום ציינו שהמנהג נמשך אף על פי ששלטונות נסיכות מולדובה אסרו אותו בשנה הקודמת. באביב שנת 1840, כשהרוחות בגאלאץ להטו בהשפעת עלילת דמשק, השלטונות בגאלאץ הוציאו לרחוב את המשטרה והצבא, כדי להפסיק את הבערת הבובה, מחשש שזה עלול להתפתח לפרעות ביהדות גאלאץ.
ב-1853, בכתב עת גרמני, שהופיע בברלין, מתואר אירוע דומה, שהתרחש בגאלאץ. המלחים של כמה ספינות יווניות, שעגנו בגאלאץ, התקינו בובת יהודי, כמתואר, כתבו עליה את שמו של אחד מעשירי היהודים של גאלאץ ותלו אותה על התורן של אחת הספינות. למרות התערבות המשטרה, הבובה התלויה נשארה במקומה עד למחרת, כאשר המלחים, מזוינים בפגיונות ואקדחים, ליוו אותה עד לחזית של כנסייה ושם שרפו אותה תוך השמעת צעקות פראיות וגידופים כלפי היהודים. הכוח הצבאי המקומי ניסה להתערב, אך המלחים היוונים איימו בטבח, אם יפריעו להם. הקונסול היווני והרשויות המקומיות לא הצליחו למנוע את הטקס ואת הפרות הסדר, אך הרגיעו את הרוחות ומנעו את התפשטות התופעה[6].
שנאת זרים
רומניה של אמצע המאה ה-19 הייתה ארץ לא מפותחת, לא מתועשת, בשלבי התהוות כאומה העומדת בפני עצמה. האיחוד בין נסיכות מולדובה ונסיכות ולאכיה יצר את רומניה, ארץ הרומנים, אך נשארו חבלים מיושבים רומנים מחוץ לרומניה, בשליטה זרה, בוקובינה בשליטה אוסטרית, בסרביה בשליטה רוסית, טרנסילבניה בשליטה הונגרית. בנוסף לכך כמעט ולא היה קיים מעמד בינוני רומני ואת תפקיד המעמד הבינוני מילאו יהודים, שהגיעו בעיקר מהאימפריה הרוסית, אך גם מהאימפריה העות'מאנית ומהאימפריה האוסטרו-הונגרית, יוונים, ארמנים, גרמנים וזרים אחרים, שתרמו לפיתוח הארץ, אך גם התעשרו תוך כדי כך. הרומנים הביטו בזרים, ששלטו בחבלים הרומניים, שמחוץ לרומניה ובכלכלה הרומנית בתערובת של קנאה ושנאה.
היהודים הדתיים, שהגיעו מהאימפריה הרוסית, התלבשו בצורה שונה, תספורתם הייתה שונה, דתם הייתה שונה, מאכליהם היו שונים ורבים מהם לא דיברו רומנית בכלל או שדיברו רומנית משובשת מאוד, יתר על כן מרביתם התבדלו מרצון ולא התחתנו עם בני המקום - מסיבות אלה זרותם בלטה יותר משל הזרים האחרים ושנאת הזרים הרומנית התמקדה בהם[7].
אנטישמיות על בסיס לאומי
היהודים נכחו במרחב הרומני מימי קדם, אך בכמויות זעירות. מהמאה ה-18 החל תהליך משמעותי של הגירה יהודית אל המרחב הרומני. הגירה זו נבעה מפעולות פיסקליות ואדמיניסטרטיביות, שנועדו לצמצם את הנוכחות היהודית בפרוסיה, בפולין, ברוסיה ובאוסטריה. לעומת הלחץ נגד היהודים בארצות אלה, בנסיכויות הרומניות, בעיקר בנסיכות מולדובה השליטים והבויארים הפיקו רווחים מבואם של היהודים והתיישבותם בחבלי ארץ דלילי אוכלוסייה, בהם הקימו עיירות חדשות והמריצו את הכלכלה המקומית[8].
לחצים כלכליים וחוק הקנטוניסטים, שהופעלו על יהודי האימפריה הרוסית, הגבירו את רצונם להגר, אך בהיותם חסרי אמצעים, חלקם לפחות הסתפקו בהגירה אל הארץ השכנה, אל רומניה.
חקיקה רומנית אסרה התיישבות יהודים באזורים הכפריים, שם ישבה מרבית אוכלוסיית רומניה, לכן היהודים התרכזו בערים ובעיירות ושם הם היוו חלק נכבד מהאוכלוסייה, לעיתים אפילו רוב האוכלוסייה. הבולטות שלהם בערים ובעיירות ומספר הגדול יחסית שם עורר ברומנים חששות דמוגרפיים. הרומנים התחילו לעלות תאוריות קונספירציה על רצונם של היהודים להקים "ישראל אירופאית" על טריטוריות רומניות. בהיותם במאבק מתמיד אמיתי עם שכניהם על חבלי ארץ שנויים במחלוקת, התאוריות האלה, על עם נוסף הרוצה לגזול את ארצם, התקבלו באמון יחסי, במיוחד משום המספרים המופרזים, שהופרחו בתקשורת הרומנית על מספרם של יהודי רומניה. בשיאה יהדות רומניה מנתה כ-800,000 נפש, אך בתקשורת הרומנית דיברו על שניים, שלושה מיליוני יהודים והגירתם נמשכת, לכן המספר עוד יגדל.
במאמר שפרסם ב-4 בינואר 1868 בכתב העת Monitorul Oficial, יון ברטיאנו, מהפוליטיקאיים הרומנים הבולטים ביותר בתקופתו, שהתנגד בתוקף למתן זכויות אזרחיות ליהודי רומניה, טען: "היהודים שמו להם כמטרה לא פחות מהרס הקיום הלאומי שלנו"[9].
לאחר מלחמת העולם הראשונה צורפו לרומניה חבלים לשעבר מהאימפריה הרוסית ומהאימפריה האוסטרו-הונגרית, חבלים שהוסיפו לאוכלוסיית רומניה כמות גדולה של יהודים ושל מיעוטים אתניים אחרים. מרבית יהודי החבלים האלה לא היו דוברי רומנית, אלא דוברי שפת השלטון הקודם באותם חבלים, רוסית, גרמנית והונגרית, לפי המקרה. זיהויים של יהודים אלה עם המיעוטים האתניים הדיזידנטיים הגדילו את האנטגוניזם מול הרומנים. גם יהודי הרגאט, רק 50% מביניהם הרומנית הייתה עבורם שפת אם והאחרים דבקו ביידיש[10].
רעיונות אלה לא חלפו מהעולם אף על פי שאין כמעט יהודים ברומניה כעת. פרופסור יון קוז'ה, אנטישמי ידוע, עושה נפשות לתאורית קונספירציה חדשה על רצונה של ישראל להשתלט על רומניה באמצעות מיליון יהודים ישראלים, שיקבלו אזרחות רומנית ותאוריות אלה מופיעות בתקשורת הרומנית העכשיווית[11].
אנטישמיות על בסיס כלכלי
נוכחות היהודים באזורים המשויכים היום לרומניה קדמה להיווצרות האומה הרומנית, אך למרות זאת נמנעו מהם זכויות אזרח עד לאחר מלחמת העולם הראשונה. היהודים לא היו זכאים לרכוש קרקע רומנית, לכן הם חכרו קרקעות מהבויארים והחכירו אותן חכירת משנה לאיכרים. מיקום היהודים בין הבויארים ובין האיכרים העניים הביא לכך שהאיכרים ראו ביהודים את המנצלים שלהם והיפנו כלפיהם את השנאה המעמדית. בשנת 1907 פרץ מרד האיכרים ברומניה, מרד אלים של איכרים עניים, מרד שהתחיל בסכסוך בין חוכר קרקעות יהודי ובין האיכרים שחששו מכך שהוא עומד לגרש אותם מהקרקעות שעיבדו. המרד דוכא באכזריות רבה, (ליון אנטונסקו היה תפקיד מרכזי בכך) ואלפי איכרים הרוגים נקברו בקברי אחים. רבים בציבור הרומני הפנו אצבע מאשימה כלפי היהודים.
הגילדות המקצועיות לא קיבלו חברים שאינם נוצרים לכן היהודים נדחקו למקצועות שהנוצרים בחלו בהם או למקצועות חדשים. יהודים רבים, בעיקר מבין היהודים העניים שהגיעו מגליציה, ניהלו בתי מרזח בתחום הכפרי. האיכר העני, שהלך להטביע את צרותיו בבית המרזח, השאיר שם את מעט כספו וכשהילדים שאלו את האם למה אין אוכל/בגדים/כל דבר אחר, ענתה האם שהיהודי גזל את כספו של האב וכך התחנכו הילדים לשנאת יהודים. הדת הנוצרית (כמו הדת היהודית) אסרה על רווחים מריבית, לכן הנוצרים לא עסקו בכך והיהודים כן ועיסוק זה, שכלל הפקעת רכוש החייבים שלא עמדו בתשלום חובם, היווה סיבה נוספת לשנאת היהודים ברומניה. מתוך 22 נתינים זרים, שעסקו בהלוואה בריבית במולדובה במחצית הראשונה של המאה ה-19, 20 היו יהודים. עם הזמן רבים מיהודים אלה הפכו לבנקאים מודרניים.
כניסת היהודים למקצועות החדשים (עריכת דין, רפואה, כלכלה, תעשייה, חינוך, עיתונות, תרבות ואומנות) ולעולם ההשכלה המתפתח הייתה הצלחה גדולה, גם משום שהיהודים ככלל היו משכילים יותר ויודעי שפות זרות. הצלחתם היתרה של היהודים הביאה לכך שבמקצועות אלה, שבמשך הזמן הפכו למקצועות מבוקשים מאוד, היוו היהודים אחוז גבוה בהרבה משיעורם היחסי באוכלוסייה הכללית. גם ההצלחה הזאת הביאה לשנאה מתוך קנאה, כשבין השונאים היו מתחרים לא מעטים.
דוגמה מובהקת הייתה המסחר בעלוקות, תחום חדש, שהתפתח במחצית הראשונה של המאה ה-19 ועסקו בו לא מעט יהודים. הביקוש הרב, שהגיע ממערב אירופה, אפשר רווחים גבוהים ויצר מחסור מקומי. השלטונות בנסיכות מולדובה ובנסיכות ולאכיה התערבו, הסדירו את המסחר ואסרו אותו על היהודים[12].
ידיעה של שפות זרות וקשרי משפחה מחוץ לרומניה הקלו על היהודים עיסוק ביבוא וביצוא והם בלטו מאוד בתחומים אלה. בשנים 1824–1825, יבואני הסחורה מלייפציג למולדובה היו 111 משפחות ומתוכם 88 היו יהודים. יבואני הסחורות מווינה היו 15 משפחות ומתוכם 10 היו יהודים[13].
לפני מלחמת העולם השנייה היהודים ברומניה היוו פחות מ-4% מהאוכלוסייה, אך 31,14% מהמפעלים והעסקים היו בידיים יהודיות. מתוך 8,421 רופאים בכל רומניה, 2,089 (כ-25%) היו יהודים. היו גם יותר מ-2000 מהנדסים יהודים ויותר מ-3000 עורכי דין יהודים.
אנטישמיות גזענית
האנטישמיות העממית ברומניה לא הייתה גזענית, אך בשנות השלושים של המאה העשרים, בהשפעת תורת הגזע הנאצית, התחילו גם ברומניה פרסומים ותאוריות העוסקות ביהודים מבחינה גזעית.
החקיקה האנטישמית נגד אזרחים רומנים יהודים התחילה ב-1934 עם החוק להפעלת סגל רומני במפעלים (Legea pentru folosirea personalului romanesc in intreprinderi). חוק זה, שהופעל לראשונה ב-23 בינואר 1935, פעל ברוח חוקי נירנברג והבדיל לראשונה בין שלושה סוגי תושבים ברומניה, "אזרחים רומנים אתניים", "אזרחים רומנים שאינם רומנים אתניים" ו"זרים" - כך הופרדו היהודים מהרומנים האתניים. חוק זה פגע גם במיעוטים אחרים, אך לא באותה מידה כמו ביהודים, המיעוטים האחרים, בדרך כלל, התגוררו באזורים חקלאיים ועסקו במקצועות מסורתיים, כך שהחוק לא השפיע עליהם, אך היהודים, שהתגוררו בערים, הושפעו חזק. לאחר חקיקת החוק החלו כל מיני ארגונים מקצועיים לפעול להרחקת היהודים, כך עשו לשכות עורכי הדין, ארגוני המהנדסים וארגונים אחרים, שהכריזו עצמם כארגונים נוצרים, כדי לא לקבל יהודים[10].
ב-8 באוגוסט 1940 האנטישמיות הרומנית היורידית הגיעה לשיא מסוים, כאשר קרול השני, מלך רומניה, יון ג'יגורטו, ראש ממשלת רומניה ויון גרויה, שר המשפטים של רומניה, חתמו על הצו-חוק מספר 2,560, שקבע את הסטטוס החדש של היהודים ברומניה על פי עקרונות דין הדם, סטטוס שמבחינות מסוימות היה גרוע מהחקיקה הנאצית. באותו יום נחתם צו-חוק נוסף, מספר 2,651, שאסר נישואים מעורבים בין רומנים על פי ה"דם" ובין יהודים[14].
תנועות וארגונים אנטישמיים
התנועה הסטודנטיאלית ברומניה
בסיום מלחמת העולם הראשונה השתנו גבולות רומניה, השתנה הרכב אוכלוסייתה וגדל מאוד החלק היחסי של המיעוטים. שטחה של רומניה גדל מ-130,177 קילומטרים רבועים ב-1913 ל-295,049 קילומטרים רבועים ב-1919. האוכלוסייה, למרות האבדות הכבדות במהלך המלחמה, גדלה מכ-7,160,000 תושבים ב-1912 לכ-15,541,000 ב-1920. ב-1912 המיעוטים היוו 8% מאוכלוסיית רומניה, אך ברומניה הגדולה המיעוטים הגיעו ל-30% מהאוכלוסייה[15] וחלקם לפחות היו בעלי שאיפות אירידנטיות הרואות בהסתפחות למדינות שכנות הגשמה של רצון לאומי. בנסיבות אלה הייתה התעוררות חזקה במיוחד של הלאומנות הרומנית וחשדנות מוגברת כלפי בני מיעוטים.
במהלך שנות המלחמה הושבתו הלימודים באוניברסיטאות ולאחר המלחמה באו אליהן ללמוד הסטודנטים, שלימודיהם נפסקו בגלל המלחמה, השנתונים של המלחמה וגם השנתון השוטף. חלק נכבד מהסטודנטים היו מגויסים, לחמו בחזית, נפצעו ואפילו התנסו בשבי. הם באו מהאווירה האלימה של המלחמה, חלקם היו בוגרים ונשאו דרגות קצונה - כל זה השפיע על התנהגותם ועל נכונותם או אי נכונותם לקבל מרות.
מתן זכויות אזרח שוות ליהודים פתח את שערי אוניברסיטאות רומניה להמוני יהודים שואפי השכלה, שרבים מהם התגוררו בערים, לכן הייתה להם נגישות גדולה יותר לאוניברסיטאות. הסטודנטים הרומנים נרתעו מפני התחרות הזאת, תחרות שבישרה על תחרות עתידית בפרנסות. הסטודנטים הרומנים העלו תביעה לנומרוס קלאוזוס בקבלת יהודים לאוניברסיטה, כדי להגביל את מספר הסטודנטים היהודים, בדומה למה שנעשה בהונגריה[16].
המאבק על הכוח בין המלך ובין התנועה הלגיונרית
בעשור הרביעי של המאה ה-20 ברומניה התנהל, בפוליטיקה הרומנית, מאבק על הכוח בין שני אישים בולטים, המלך קרול השני וה"קפטן" של התנועה הלגיונרית, קורנליו זליה קודריאנו[17]. שני האישים ניסו לצבור את מרב הכוח, פעלו בדרכים פוליטיות וגם בדרכים אחרות, דורסים בדרכם מפלגות ואישים אחרים ולעיתים גם מביאים למותם. בתחרות על הפופולריות בקרב בני העם הרומני, הפעילו השניים אמצעי שונים ומשונים - אחד מהם היה תחרות בטיפוח האנטישמיות ברומניה ורדיפת היהודים, תוך גזילת זכויות והדרה.
שואת יהודי רומניה
- ערכים מורחבים – שואת יהודי רומניה, שואת יהודי צפון טרנסילבניה
הכחשת השואה ברומניה וועידת ההיסטוריונים
- ערך מורחב – הכחשת השואה ברומניה
אנטי ציונות ואנטי ישראליות
המאבק של יהודי רומניה נגד האנטישמיות
יהודי רומניה ניסו להיאבק נגד האנטישמיות המקומית ואף לקחו חלק במאבק נגד האנטישמיות במקומות אחרים.
ב-3 באוגוסט 1934, בטימישוארה, יזמו היהודים חרם נגד מוצרים גרמנים בתגובה למדיניות האנטישמית של גרמניה הנאצית[18].
חקיקה אנטישמית ברומניה
- ערך מורחב – המעמד האזרחי-משפטי של יהודי רומניה
החקיקה הרומנית נגד האנטישמיות
לאחר הפיכת 23 באוגוסט 1944 בוטלה ברומניה החקיקה האנטישמית ובהמשך חוקקו חוקים שאסרו את האנטישמיות.
לאחר המהפכה הרומנית (1989), ששמה קץ למשטר הקומוניסטי ברומניה, רומנים, חסידי תנועות שדוכאו על ידי המשטר הקומוניסטי, התחילו לעשות נפשות לרעיונותיהם ולנסות להקים מחדש מפלגות ותנועות בעלות אופי פשיסטי ואנטישמי.
ב-28 במרץ 2002 פרסמה ממשלת רומניה צו דחוף בנוגע לאיסור הארגונים והסמלים בעלי אופי פשיסטי, גזעני או קסנופובי וקידום הערצת האישים האשמים בביצוע מעשים נגד השלום והאנושות[19]. הצו חוקק לעצירת ניסיונות הרהביליטציה של יון אנטונסקו ופושעי מלחמה נוספים. צו זה לא כיסה במידה ראויה את תחיית התנועה הלגיונרית, לכן הפרלמנט הרומני חוקק את חוק 217/2015, שנכנס לתוקפו ב-30 ביולי 2015 ולשונו הייתה מפורטת יותר וכללה גם ציון מפורש של איסור הסמלים והאופי הלגיונרי[20].
ב-7 ביולי 2018 נכנס לתוקפו החוק הרומני 157/2018 למניעת ומאבק באנטישמיות. החוק מפרט מה הן תופעות אנטישמיות וקובע עונשי מאסר לפי חומרת העבירות[21]. החוק התקבל בתמיכת כל המפלגות ובהצבעה כמעט פה אחד - רק חבר אחד בבית הנבחרים נמנע[22].
ראו גם
לקריאה נוספת
- Andrei Oişteanu, Imaginea evreului în cultura română (אנדריי אוישטאנו, דימוי היהודי בתרבות הרומנית), הוצאת HUMANITAS, בוקרשט.
- Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România(1919–1939) (ברומנית)
קישורים חיצוניים
- NAŢIONALISMUL ŞI ANTISEMITISMUL INTELECTUALILOR ROMÂNI (I): APARIȚIA ”PROBLEMEI EVREIEȘTI” (ברומנית)
- NAŢIONALISMUL ŞI ANTISEMITISMUL INTELECTUALILOR ROMÂNI (IV): EVOLUŢII ŞI STEREOTIPURI (ברומנית)
- אפרים נתנזון, "אנטישמיות וחקיקה יהודית ברומניה 1919 - 1940" באתר של יד ושם
- ליאון וולוביץ', "לאומיות, אנטישמיות ואנשי רוח ברומניה בשנות ה-30 באתר של יד ושם
- רוני שטאובר, אנטי-ציונות כביטוי לשנאת היהודים לאחר השואה, משואה ל"א, תשס"ג-2003, עמ' 53-37
- השואה ברומניה
- Mariana Hausleitner, Antisemitism in Romania (באנגלית)
- Lucian T. Butaru, RASISM ROMÂNESC (ברומנית)
- Sfera Politicii, Sabin Drăgulin, Originile rasismului românesc. O istorie a ideilor (ברומנית)
- Aspecte ale antisemitismului românesc în epoca modernă(הקישור אינו פעיל) (ברומנית)
- Cu carte și ciomag - Mișcarea studențească antisemită în perioada interbelică (ברומנית)
- EXTREMA DREAPTĂ DIN ROMÂNIA ȘI ”PROBLEMA EVREIASCĂ” ÎN ANII 1930 (ברומנית)
- ATITUDINEA REGIMULUI ANTONESCU FAȚĂ DE EVREI (IANUARIE – IUNIE 1941) (ברומנית)
- De ce i-au urât românii pe evrei. Istoria nespusă a antisemitismului autohton, pornită din credinţa că „evreii pot fi ucişi din timp în timp pentru păcatele lor“ (ברומנית)
- DUPĂ MOARTEA LUI MANASSE. ADRIAN VEREA, IMAGINARUL ANTISEMIT ȘI O PIESĂ UITATĂ (ברומנית)
הערות שוליים
- ^ האנטישמיות האוניברסיטאית ברומניה 1919 - 1939, עמוד 26 (ברומנית)
- ^ Situaţia evreilor în primele luni ale Statului Naţional-Legionar, עמוד 3 (ברומנית)
- ^ Mihai Eminescu şi chestiunea evreiască, עמוד 236 (ברומנית)
- ^ מדובר בתקופה בה השתמשו בנרות ובמנורות לא חשמליות
- ^ אוישטאנו מציין בספרו שבשנת 1840 עגנו בגאלאץ 926 ספינות ומתוכן 410 היו ספינות יווניות.
- ^ Nene Preussische Kreuzzei-tung, Berlin, nr. 124, 1853; cf. 327, p. 54 כפי שצוין בספר של אוישטאנו
- ^ Dan Berindei, Evreii din Moldova în ultimile decenii din secolul al XV-lea și din prima jumătate a secolului al XIX-lea עמוד 26 בקובץ Permanențe și rupturi în istoria evreilor din România (ברומנית)
- ^ Dan Berindei, Evreii din Moldova în ultimile decenii din secolul al XV-lea și din prima jumătate a secolului al XIX-lea עמוד 23 בקובץ Permanențe și rupturi în istoria evreilor din România (ברומנית)
- ^ Sfera Politicii, Sabin Drăgulin, Originile rasismului românesc. O istorie a ideilor (ברומנית)
- ^ 10.0 10.1 Carol IANCU, O lectie a istoriei (II) (ברומנית)
- ^ Planul ocuparii Romaniei de catre evrei? "תוכנית הכיבוש של רומניה על ידי יהודים?" בבלוג של יון קוז'ה (ברומנית)
- ^ Constantin Ardeleanu, THE DANUBIAN LEECH TRADE IN THE 19TH CENTURY. THE GLOBAL MARKET OF A TINY PRODUCT, עמוד 187 (באנגלית)
- ^ Dan Berindei, Evreii din Moldova în ultimile decenii din secolul al XV-lea și din prima jumătate a secolului al XIX-lea עמודים 30 - 31 בקובץ Permanențe și rupturi în istoria evreilor din România (ברומנית)
- ^ Carol Iancu, Luptele marelui rabin Alexandru Șafran înainte de expulzarea sa din România בקובץ Permanențe și rupturi în istoria evreilor din România עמודים 402 - 403 (ברומנית)
- ^ [ עמוד 8 http://ro.scribd.com/doc/88874318/Antisemitismul-Universitar-in-Romania-1919-1939 Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România(1919–1939)] (ברומנית)
- ^ עם ספר ונבוט - התנועה הסטודנטיאלית האנטישמית בתקופה שבין מלחמות העולם (ברומנית)
- ^ Carol II și Mișcarea Legionară (ברומנית)
- ^ האנטישמיות האוניברסיטאית ברומניה 1919 - 1939, עמוד 11 (ברומנית)
- ^ Ordonanţa de urgenţă a Guvernului nr. 31/2002 (ברומנית)
- ^ Legea nr. 217/2015 pentru modificarea şi completarea Ordonanţei de urgenţă a Guvernului nr. 31/2002 (ברומנית)
- ^ Legea nr. 157/2018 privind unele măsuri pentru prevenirea și combaterea antisemitismului (ברומנית)
- ^ Legea care pedepsește antisemitismul cu închisoarea a fost adoptată, în timp record și unanimitate de Camera Deputaților. Doar un singur parlamentar s-a abținut (ברומנית)
