ברית חיילי החזית היהודים
ברית חיילי החזית היהודים (בגרמנית: Reichsbund jüdischer Frontsoldaten, בר"ת: RjF) הייתה ארגון יהודי גרמני של חיילים משוחררים שלחמו למען גרמניה במלחמת העולם הראשונה, שהוקמה בראשיתהּ של רפובליקת ויימאר. הברית הייתה בעלת זיקה למפלגת העם הגרמנית[1].
הברית נוסדה בחודש פברואר 1919 על ידי האופטמן (סרן) ליאו לוונשטיין (Löwenstein), ופעלה לקידום שתי מטרות: להילחם בגל האנטישמיות שהרים את ראשו בגרמניה, ובמיוחד בטענה של אגדת תקיעת הסכין בגב שטענה שתבוסת גרמניה במלחמה נגרמה כתוצאה מחבלה פנימית של היהודים והמרקסיסטים, ולהוות ארגון אשר ייאגד את ותיקי הקרבות היהודיים, בדומה לארגונים אחרים של ותיקי המלחמה שקמו בגרמניה לאחר סיומה.
בשיאהּ מנתה הברית בין 30–40 אלף חברים ב-360 סניפים, והוציאה עיתון בשם "המגן" (Der Schild). מבחינה פוליטית הייתה הברית פטריוטית-גרמנית, ועמדתה הייתה אנטי ציונית, מאחר שהאמינה שגרמניה היא מולדת היהודים, ושעליהם לדבוק בה ולהילחם על מקומם בה עד להתבוללות מוחלטת בחברה הגרמנית.
עלייתו של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית לשלטון בשנת 1933 פגעו קשות ביעדי הברית, וחבריה החלו למצוא עצמם מופלים על ידי הנאצים. בעזרתו של נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג שרותם בחזית הוכרז כגורם בר התחשבות, אולם עם מותו של הינדנבורג בשנת 1934 וקבלת חוקי נירנברג בשנה שלאחר מכן, התפוגגה ההגנה ששרותם בחזית סיפקה להם. הברית הפסיקה את פעילותה בשנת 1936, ובשנת 1938 פורקה.